שרה גל, 'בקהילה'

הם מגיעים מוקדם, מתמקמים עם כלי הנגינה על הבמה כשילדי חמד מצטופפים סביב ועוקבים במבטם אחר המחזה המרהיב. עוד צרצורים אחרונים של ניסוי הכלים, והכול מוכן ומזומן לפצוח בנגינה האדירה, שתרקיד כאן את הקהל.

ואז זה מתחיל.

מן המשרד מגיח מנהל האירוע, קשוח וחמור סבר, ומבהיר לבעלי האירוע כי על פי החוקים החדשים לאכיפת הרעש על הנהלת האולם, הנאמנה לשמירת החוק, להקפיד על קוצו של סעיף ולדאוג לכך שהרעש מכלי הנגינה לא יעלה על כך וכך דציבלים.
השמחה בעצומה, הבחורים, מפשילים שרוולים וממתינים לאות הפתיחה. לכמה שניות מנגינה סוחפת, לא גבוהה מדי, מעט לא נשמעת אבל אז ניתק הזרם ומשתתק הכול.

באולם אחר כבר למדו את הלקח, ביטלו את המערכת עוקפים אותה בתואנות שונות ומשונות ומאפשרים לתזמורת לנגן כאוות נפשה. מי שיתקרב אל האולם הזה ירחם ה' על אוזניו. אחרי שמחת החתונה הוא עלול להידרש לרופא אוזניים. החוק שהיה אמור למנוע רעש מזיק היה לאות מתה.

ברוכים הבאים לאולמות החתונות, ה'תשס"ח.

חוק שהוא מטרד

תחילתו של הסיפור בבעיות אמיתיות בשטח. אירועי חתונות ושמחות הפכו לצרמוניה קולנית, שהקשתה על המוזמנים. אי אפשר להחליף מילה עם היושב לצידך – במקרה הטוב, צפצופים באוזניים כמה שעות לאחר האירוע – במקרה הרע.

ויש גם את הפן היהודי. חתונה יהודית אינה אמורה, חלילה, להדמות למקומות הוללות. מי שנכנס לחתונות במתכונת 'חמש דקות, מזל טוב, והחוצה' לא חש בעוצמת הקושי, אולם מי שנחשפו לרעש יום אחרי יום הגיבו בהתאם. מלצרים, מנהלי אירועים, מוזמנים ואפילו נגנים – כל אלו ייחלו ליום בו ישכיל אי מי להנמיך את הווליום המחריש.

ביומה הראשון של שנת 2007 נכנס לתוקפו חוק חדש, חוק המחייב כל אולם אירועים בהתקנת מד רעש. מאז ועד היום, מותנה חידוש הרישיון של אולמות וגני אירועים בהתקנת התקן מיוחד זה, המתפקד כך שברגע שעצמת הרעש ברחבת הריקודים עולה על 85 דיציבלים הוא מתריע באופן אוטומטי על כך ותוך 30 שניות מתנתק החשמל למערכת ההגברה ולא ניתן להפעילה למשך 45 שניות. מיקרופון בקרת המערכת מותקן בגובה של 3 מטרים מעל מרכז רחבת הריקודים, ויש להציב שלט המצהיר על כך שבאולם מותקנת מערכת זו.

אלא ש'חוק הדיצבלים', שהיה אמור לדאוג למשתתפי האירועים השונים, הפך עד מהרה למטרד של ממש. נראה כי כאשר חתם עליו השר להגנת הסביבה, גדעון עזרא, הוא לא העלה על דעתו עד כמה לא חשבו אנשי משרדו על הפרטים השונים. יש סוגים שונים של אולמות, בכל אולם ממוקמת רחבת הריקודים במקום שונה, ואי אפשר לקבוע כלל שיתאים לכולם. במדינת ישראל, המתנהגת לא פעם כמו בחלם, מתעקשים לאכוף את החוקים בחריצות יתרה, ומתקשים לקבל את העובדה הפשוטה לפיה עדיין לא עוגלו פינותיו של החוק וכי מדובר בשפן ניסיונות, שאין כל דרך הגיונית לממשו.

חוק הדציבלים, הפך למרבה הצער לאסונם של בחורי הישיבות, המגיעים אל החתונות חדורי מרץ ורצון לשמח חתן וכלה, אך נתקלים בקשיים בדרך לביצוע רצונם זה.
חוק הדציבלים הפך גם לחוק השחור של בעלי התזמורת, החשים כי כולאים את הקולות והצלילים היפים שלהם.

חוק הדציבלים הפך גם לאימתם של בעלי האולמות, המציצים כל ערב אל הפתח, ממתינים בחשש לפקח התורן.

אין פלא אפוא, שלא לציטוט מספרים רבים מבעלי התזמורות על כך, שאינם מיישמים את החוק הלכה למעשה. "הקב"ה זימן לי מצווה גדולה של שמחת חתן וכלה", אומר לי אחד מהם, "אני אמנם מתפרנס מזה, אך בהחלט רואה בזה ייעוד ומצווה גדולה. נאמר 'שלוחי מצווה אינם ניזוקין', ועל כך אני מסתמך כשאני מנגן מבלי להפעיל את המכשיר. ה' יעזור. הפקחים אינם מגיעים מדי ערב, ואם יבואו, נראה כבר אז מה לעשות".

למען האמת, בשלב הראשון ליישום החוק קיבלו אותו רבים מבעלי האולמות כבדיחה, שאיש אינו אמור להתייחס אליה. מעטים, אם בכלל, רצו לקנות את המכשיר החדש, הרוב העדיפו להתעלם. אבל את הגבול אין אלה יודעים לשים לבד וכך במקומות הללו הרעש לעתים אכן מזיק.

הגעתם של הפקחים לביקורת הפכה לעניין של זמן. "אולם, שקיבל קנס פעם אחת, לא יסתכן פעם שנייה", אומר לי אחד מהמנגנים, שלא נצטט את המשך דבריו.
חוק הוא חוק, כבר אמרנו?

חוק הוא חוק. אבל לפעמים צריך לעשות הכול כדי לשנות אותו, לעדכן אותו.

חתכו בבשר החי

"לא להאמין כמה צרות יש לנו מאז נכנס לתוקפו החוק החדש", אומר הזמר אלי פרידמן ל'בקהילה'. "מדובר בהחלט בגזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה", הוא סבור. "אנחנו מתחילים לנגן, אפילו לא מספיקים להגביר את הקול, וכבר המכשיר קופץ ומתריע. פשוט בלתי אפשרי לנגן. ערכתי ניסיונות רבים על המכשיר והגעתי למסקנה, שאפילו צלילים פשוטים כמו בטייפ ביתי גורמים להפסקת פעולתו. אני יודע על מקרים רבים בהם בעלי תזמורת העדיפו להתעלם מהחוק וליטול את הסיכון שבתשלום הקנס. אני לא עושה את זה, אבל משלם את 'המחיר' בכך שאנשים כועסים. זה לא זה...המוזיקה שקטה באופן מוזר, וזה משפיע על השמחה כולה".

פרידמן סבור שהבעיה קשה יותר בבני ברק מאשר בירושלים, באשר "אנשים מקרב הקהילה נרתמו לדאוג לביצוע החוק החדש. הם אלו שהתקינו בכמה וכמה אולמות את המכשיר החדש, וגם עוקבים אחר הפעלתו ופעולתו התקינה". זו הסיבה, לדעתו, לכך שדווקא בבני-ברק קיבלו כמה וכמה בעלי אולמות קנסות גבוהים. "למען האמת לא ראיתי מכשירים דומים באולמות חתונה של חילונים. צריך להבין דבר נוסף: ככל שיש למפעיל הרמקולים יותר ידע מקצועי, כך המכשיר יקפוץ פחות. אני אישית למדתי איך לכוון את הסאונד, אך בעלי תזמורות רבים אינם יודעים את הטכניקות השונות. ועדיין, גם אחרי כיוון נכון, אני טוען שיש בעיה וקשה לעמוד ברמת הדציבלים אותה קבע החוק".

למה לא משנים את המספר? ניסיתם לפעול בנושא, לדבר עם מישהו?

"ניסינו, אך ללא הועיל. המשרד להגנת הסביבה נרתם לאכוף את החוק הזה בכל ההתלהבות, וכל ניסיון להסביר לאנשי המשרד את האבסורד שבו, נידון מראש לכישלון. ניסינו לבקש שרמת הדציבלים המותרת תעלה ב-15, כלומר תעמוד על 100. זה כבר יהיה סביר יותר, אבל איש אינו שומע לבקשותינו בנושא. ככלל, מי שנחשף ל-85 המותרים היום ועושה זאת במשך שעתיים מדי יום ביומו, עלול להיפגע עם השנים מבעיות בריאותיות שונות. באם יעלו את המספר ל-100, מי שייחשף לרעש במשך שלושת רבעי השעה כל יום, ייפגע לאחר שנים. זה כל ההבדל. והרי לאדם אחד אין כל יום אירוע, ובודאי לא באופן ממושך ובמשך שנים".

אז מה עושים בשטח באופן מעשי, איך מתמודדים?

"זו בעיה. אני אומר מראש לבחורים, שאני חייב לפעול במגבלות המכשיר. גם בעלי האולמות נזהרים ומקפידים לשמור על החוק. אבל לא פעם בחורים מתחכמים וחותכים את החוטים. הפקח מגיע ומאשים בדרך כלל את בעלי האולם או את בעלי התזמורת. אבל לאחר שבודקים ומוצאים חבלה, קשה למצוא מי עשה זאת ולשים את האצבע על האשמים.

"כעקרון יש בלבול גדול. יש אולמות שמרכיבים את המכשיר קרוב מדי לתזמורת, יש ששמים רחוק מדי. אני מתאר לעצמי שאחרי ביקור של פקח יהיו חייבים למקם זאת כמו שצריך, אבל נכון להיום לא ממש יודעים איך לאכול את החוק החדש, יחסית.
"מלכתחילה, בחתונות מזרחיות הקהל אוהב הרבה יותר רעש. מצד שני יש אנשים שהרעש מפריע להם. למען האמת, כאשר החל החוק לפעול היו אנשים רבים ששמחו. הנה סוף סוף יוכלו להחליף מילה בחתונות. אבל אז התחילו לתפוס שהחוק החדש פשוט אינו מאפשר לנגן, פשוט חתכו בבשר החי".

כמו לשים יד לפה

הזמר מנדי ג'רופי מופיע באולמות בכל רחבי הארץ, ומחלק בין מקומות "שיש בהם מכשיר מדידה" לבין אלו שלא התקינו. "אני סבור שבאזורי הפריפריה פחות משגיחים על ביצוע החוק. בריכוזים החרדיים מקיימים אותו 'בהידור' רב. הלוואי היו מהדרים ככה בכל הנושאים. יש אולם, באזור המרכז, ולא אומר את שמו כמובן, שהפך מאז התקנת המכשיר להיות בעייתי במיוחד, עד כדי כך שאני נמנע מלקחת בו עבודה.

באולמות כמו 'הדר דימול' ו'שרתון סיטי טאואר' מחתימים אותנו על כך שאם תהיה תביעה, אנו נישא בתוצאות ואנו אחראים על הפעלת המכשיר. אני פשוט מרגיש שאני מנסה לדחוף משהו שלא ניתן לדחוף אותו. אתה מוציא אנרגיה, ללא תוצאות".

ג'רופי מודע לכך שלפעמים התזמורת מרעישה יותר מדי, אך יחד עם זה טוען שאי אפשר 'לחנוק' לגמרי. "זה כמו לשים יד על הפה, ולנסות להפיק צלילים מהגרון. למעשה המספר אותו קבע החוק הוא בלתי הגיוני. לדעתי חוטאים לשמחה, שאנו מופקדים על עשייתה.

"מצד אחד אני מבין את השר לאיכות הסביבה, אין ספק שצריך שאנשים ירגישו נוח בשמחות. אולם אני סבור שאם עושים פיזור נכון של הסאונד אפשר בהחלט לעלות את מספר הדציבלים. חייבים לזכור שהצעירים רוצים להוציא אנרגיה, לשמוח, לרקוד, ולצערנו הרבה מאוד שמחות יורדות לטמיון לאחרונה".


איך מגיב הקהל שבאולם למצב החדש?

"יש הרבה יותר טענות. אנשים מתקשים לקבל את התקנות החדשות. מתחננים אליי להגביר, וכועסים אם אני לא עושה את זה בחוזק אותו רצו. לאחרונה אולמות שמים פתקית, המודיעה לציבור כי באולם זה יש מד דציבלים ולכן יש יותר מודעות, אך עדיין זה קשה מאוד. כאשר מתחברים למכשיר, החשמל מתנתק ויש הפסקה של הניגונים. זה לא נעים כשזה קורה באמצע הריקוד".

גם הוא מסתייג מהכלת החוק באופן גורף על כל האולמות. "צריך לקבוע את רמת הדציבלים לגופו של אולם. תלוי באולם, תלוי בכמות האנשים, תלוי באקוסטיקה, תלוי בהרבה דברים".

היום, כפי שמסביר זאת אחד הזמרים, בשל החוק שאינו מעניק פתרון, האולמות נחלקים לשני סוגים: אולמות שאי אפשר לשיר בהם כי התזמורת לא יכולה לתפקד, ואחרים שלא שומרים על החוק שאי אפשר לשמוע בהם מרוב רעש.

בעד עדכון החוק

"מדובר במחלוקת בין הדור המבוגר יותר לבין הדור הצעיר", אומר זאב וינדיש, מנהלה של תזמורת 'וינדיש' המפורסמת, ומספר לי על חתונה שכבר בתחילתה ניגשה אליו אם החתן וביקשה שלא להרעיש עם התזמורת. הוא כיבד את בקשתה ושמר על ווליום נמוך, אבל אז ניגש אליו החתן ושאל 'למה לא שומעים?'. אמרתי שאמו היא שביקשה זאת, ואז הייתי עד לוויכוח בין הבן לאם. 'אל תהרסי לי את החתונה', התחנן הבחור.

"אין ספק שיש תזמורות, בעיקר מזרחיות ותימניות, אבל לא רק, שמפוצצות את הראש בלי טעם. בהיכלי מלכות יש כמה אולמות, ואני לפעמים עולה לאולם למעלה כדי להקשיב. זה פשוט עובר כל גבול, מגבירים את הסאונד בלי טעם". וינדיש משתמש בטכניקות שונות, המאפשרות לו לתפקד גם במסגרת החוק החדש, למרות שעד כה לא נתקל במערכת ההתראה ברוב האולמות בהם ניגן. "גם כאשר אני מביא אורגן יחיד, אני שם 6 רמקולים ומפזר אותם בקהל, כך שמכל הצדדים שומעים היטב, ולא יותר מדי חזק. אבל כאשר מופעלת המערכת, אין סיכוי שגם זה יצליח לעבור. תוך כמה שניות הכול כבה. מכה של תוף מספיקה כדי לעצור את הזרם.

"צריך להבין שרק הדיבורים של האנשים זה 40 דיציבלים. ומה נשאר לתזמורת? עוד 45 דיציבלים, שזה מעט מדי. יש מקומות שונים המיועדים לציבור החילוני, ואשר בהם רמת הרעש מגיעה גם ל-250 דיציבלים. אין לי מושג למה נטפלו דווקא לאולמות החרדיים, אני לא רואה אכיפה שכזו באולמות אחרים".

הוא משווה את החוק החדש לתשלום מס הכנסה. "אם היו מבקשים להוריד 20 אחוזי מס, איש לא היה מתחמק מתשלום, אבל ברגע שמבקשים 50 אחוזים, זה מביא אנשים לעקוף את החוק. תנו 120 דיציבלים, אפילו 110, אבל 85 זה מצחיק. רוב האולמות החרדיים לא בנויים טוב מבחינת האקוסטיקה. יש אולם מפואר ומפורסם בבני-ברק, שרמת האקוסטיקה שלו נוראה ואיומה. כאשר בנו אותו התחננו אל מנהלי האולם לתכנן את האקוסטיקה, אבל דיברנו לקיר. היום זמרים נמנעים מלהופיע שם. למשל ב'שרתון סיטי טאוור' השקיעו סכום של כמה אלפי דולרים כדי לתכנן נכון, ובאמת תענוג להופיע שם.

"חלק מבעלי תזמורות שניסו לשפר, הורידו למשל את המוניטורים שעל הבמה והשתמשו באוזניות למנגנים. התזמורת הייתה עכשיו נקייה מבחינת רעש, אבל אנשים הפסיקו להזמין אותם. אנשים רוצים מעט צלילים גבוהים, אבל לא חייבים להשתולל, צריך לנגן כך שזה יקפיץ את הרוקדים ויעשה שמח. אני בהחלט בעד עדכון של החוק הקיים כך שיימצא האיזון הנכון".

החטיא את המטרה

"אני מבין בהחלט את המצוקה הקשה של בעלי התזמורות", אומר לי שלמה, מנהל האירועים באולמי 'הדר דימול' שברמת גן. "הם רק מתחילים להפעיל את הכלים, אפילו בלי ווליום גבוה, וכבר הנורית מהבהבת ומגיעה ל-85. אני יכול להבין שזה חשוב בזמן האוכל, אז צריך מנגינות שקטות יותר, אבל כשקמים לרקוד הבעיה מתעצמת. 85 מתאים אולי לנגן עם כלי אחד, אולי לגן אירועים גדול, לאולם עם אקוסטיקה יוצאת דופן, אבל לאולמות רגילים זה ממש לא מתאים, אפילו בלתי אפשרי.
"החוק קובע איפה למקם את המיקרופון ואיפה את המכשיר. רחבת הריקודים באולמות הסטנדרטיים קרובה לתזמורת, ואם יש 7-8 נגנים על הבמה, אי אפשר לנגן מבלי שהמכשיר ינתק את הזרם. הנה, במוצ"ש היה לנו אירוע, והזרם נותק באמצע ריקוד שמח במיוחד. זה בהחלט מרגיז".

יחד עם זה לאולם אין כל ברירה, והוא מחויב לחוק. "אנחנו התקנו את המכשיר, אנו מחייבים את בעלי התזמורות לחבר אותו וגם מחתימים אותם על אחריות לפעילותו התקינה במשך כל שעות האירוע. מה שקורה הוא שהציבור כועס וזורק את התלונות על המנגנים, המנגנים זורקים על האולם, ואני - על ממציא החוק. אבל אין מה לעשות. אנחנו שמים שלט מאחורי הבמה ומסבירים בכך לקהל את המצב החדש, אך לא תמיד זה מועיל להרגעת הרוחות".

בשלב מסוים ניסו להפיל את האחריות לפעילותו התקינה של המכשיר על בעלי האולמות. "אין כזו אפשרות", טוען שלמה. "במהלך הערב יש כל כך הרבה דברים, להם אני צריך לדאוג, שאין לי זמן להתעסק עם מכשירי מדידה. אני מבין, שההוצאה לרכישה חד פעמית של המכשיר מוטלת על בעל האולם. אבל למה אני אמור לטפל בהפעלתו? לפקחים פשוט הכי קל לפנות בתלונות אלינו".

"החוק החדש מאד רצוי", אומר לי מנהל האירועים באולמי תמיר שבירושלים, "אבל לדעתי החטיאו את המטרה. מה שקורה הוא שהמכשיר משתיק את התזמורת גם על מוסיקה שקטה או על מחיאות כפיים. אני חושב שמי שקבע את החוק הסתמך על מדידות באולמות חילוניים, שם יש רחבת ריקודים ענקית בשטח האמצעי של האולם, והקהל אינו יושב ברחבה. אצלנו הקהל יושב בכל מקום, כך שמדובר בגזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה".

הוא מספר כי בשבת האחרונה קפץ המכשיר לאחר שהקהל פצח בשירה. "הרי לפי החוק מחויבים להפעיל את המכשיר גם בשבת, המצחיק הוא שהמכשיר פעל מבלי שתהיה תזמורת בכלל. אין לנו ברירה, כי זה חלק מהרישיון, אבל אנחנו סופגים את הכעס של הציבור. בחורים ניגשים לבעלי התזמורת ומבקשים כל הזמן להגביר את הווליום, אולם אין אפשרות לעשות זאת. איש לא ייצא לרחובות להפגין נגד החוק, וממה שנראה לעין אין עם מי לדבר".

מה שמביא בחורים, לא פעם, לחבל במערכת.

"כעקרון, המערכת נמצאת באזור מוגן מפני פגיעות. יחד עם זה, אם מישהו רוצה לחבל תמיד יכול. לא מצפים מאתנו, בנוסף על השמירה הביטחונית בפתח, לדאוג גם לשמירה על מערכת ההתרעה".

פקידות לא גמישה

ר' אפרים לופט הוא האיש, שהפך בחודשים האחרונים ל'אימתם' של בעלי התזמורות. אמרת חוק הדציבלים, אמרת אפרים לופט. בשיחה ל'בקהילה' הוא מנסה להסביר את מניעיו אולם מצטרף אף הוא לקריאה: יש לשנות את החוק, ומיד.
"החוק החדש קיים כמעט שנה וחצי, כאשר העיריות מחייבות בעלי אולמות להתקין את המכשיר החדש, תנאי הכרחי לחידוש רישיון העסק שלהם. גם הקנס הגבוה מאד מרתיע: 67,300 שקלים או לחילופין 17 חודשים בבית הסוהר, שני עונשים בלתי נחמדים בעליל.

"לפני מספר שבועות ערך המשרד להגנת הסביבה סיור באזור בני ברק, הם מצאו הפרה של החוק בארבעה אולמות והזמינו אותם לשימוע. באולמי 'שמחת עולם' טענו שלא התקינו מכשיר כי האולם קטן יותר, והחוק לא כולל אולמות קטנים. במשרד חייבו גם אותם להתקין מכאן ולהבא את המכשיר. לשאר האולמות היה מד רעש, אולם בעת הביקורת הוא לא פעל. בעלי האולמות הסבירו שאין ביכולתם להשגיח על כך, טענו שבחורים מנתקים".

לופט בטוח כי מי שדורש את הווליום הגבוה הוא מיעוט זניח של בחורים, וכי הקהל הרחב אינו מעוניין בכך. "אני חושב שלאחר כך כך הרבה שנים של מוסיקה רועשת, שמיעתם של בחורים רבים נפגעה, עד כי כיום אינם שומעים טוב ולכן מבקשים הגברה והגברה".

אני מנסה להבין את מניעיו, מה מביא אותו לצאת בלילות אל אולמות החתונה ולעקוב מקרוב אחר ביצוע החוק. לטענתו מדובר בדאגה לבריאות ולשלום הציבור. לדבריו, "אחד מחשובי הרבנים בבני ברק ניזוק לפני שנה וחצי בשמחת בית השואבה בבית הכנסת שלו, בבני ברק, וכתוצאה מכך הפסיק לשמוע. אנשים מביאים לאולמות תינוקות וילדים קטנים, ואינם מבינים מה עלול לקרות".

לגופן של טענות, המדברות על כך שעם הכאת התוף הראשונה חסל סדר מנגינות באולם, הוא מסביר כי "יש מתקינים, שהתקינו מכשירים בחוסר מקצועיות. מה אכפת להם? הם מקבלים את הכסף, בעל האולם מרוצה שיש מכשיר, והקהל סובל. מי שמתקין באופן מקצועי, אין לו כל בעיה. יכול להיות שבעיני בעלי התזמורת הווליום אינו מוצא חן, כי הם מעוניינים לנגן בקול מוגזם, אבל צריך לזכור ש-90 אחוזים מהאורחים אינם מעוניינים בכך ואפילו סובלים מזה. יש בעיה עם חולי לב, שאסור להם להיחשף לרעש מוגזם וזה ממש פיקוח נפש עבורם".

לופט מרוצה מההתקדמות האחרונה לפיה בעלי האולמות הפסיקו לצחוק כל הדרך אל החוק, והבינו כי ביקורי הפקחים הם חלק מהמציאות החדשה אליה יש להתרגל. "פקחים מגיעים ותופסים בעלי אולמות, אחר כך מקבלים קנסות ומסתכנים בסגירת האולם. זה לא שווה".
 
אבל יש תלונות על צלילים מוחלשים, ניתוק החשמל, הפסקת הריקודים.

"טוב, אני מודה שזה לא פשוט. אצלנו באולמות הכול צפוף, יושבים בסמוך לרמקולים, יש בעיות אקוסטיקה, יש חוסר מקצועיות של אנשי ההגברה, והכול מסתבך".

אז אולי במקום להביא פקחים לאולמות, עדיף לעסוק בהסברת הדברים הללו לאנשי המשרד להגנת הסביבה?

"ניסיתי להסביר שוב ושוב, אבל מדובר בפקידות שאינה גמישה. ניסיתי לבקש שישלחו לכל אולם מומחה לאקוסטיקה ויחליטו על מספר דציבלים בהתאם למבנה האולם, כך שיהיה לכולם נעים וגם שמח. אבל בינתיים לא הצלחתי בכך".

ובינתיים, עד שהחוק יתוקן, אם בכלל, ממשיך לופט 'להילחם' בתופעת הבחורים, המחבלים בחוטים ובמיקרופונים. "רק השבוע ביקרתי באחד מהאולמות ומצאתי שהחוטים המחברים אל המכשיר חתוכים. תיקנתי, אבל למחרת זה היה כבר שוב חתוך. שוכחים שבסעיף האחרון של החוק מדובר על כך שמי שמחבל בפעולת המכשיר ייענש גם הוא בקנס או במאסר.

"אני מציע, במקום לחבל במכשירים להביא יותר רמקולים ולפזר אותם בקהל כך שהרעש יתפזר נכון. גם המוניטורים מכפילים את הרעש ללא כל צורך, ואפשר לבטל אותם. באם המנגנים זקוקים למוניטורים, שישתמשו באוזניות. אבל לדעתי הרעש המוגזם הוא אינטרס של בעלי התזמורות, שלפי הרעש שהם משמיעים עולה מידת הפופולריות שלהם.

"יש איש הגברה ירושלמי מפורסם, שסיפר לי שכל שנה בחורים ניגשים אליו ומבקשים לחדש את מכשירי ההגברה. הוא לא מבין איך יכולה להיות בעיה, הרי המכשירים אותם מכשירים. אולי שמיעתם של הבחורים נחלשת משנה לשנה", הוא מעלה השערה.

לא יהיה שינוי / תגובת המשרד להגנת הסביבה

"תקנות רישוי עסקים (התקן מד רעש באולם שמחות ובגן אירועים) -2006 קובעות את מפלס הרעש המרבי המותר אך ורק במקומות הישיבה של הנוכחים באירועים ולא ברחבת הריקודים או במקום אחר באולם", מגיבים במשרד להגנת הסביבה על שאלותינו. "כיול התקן מד רעש (מערכת להגבלת רעש) הנדרש בהתאם לתקנות מאפשר להתחשב באולם ספציפי ולכייל כך שבמקומות הישיבה מפלס הרעש לא יעלה על 85 דציבלים. התקנה והפעלה נכונות של התקן מד רעש בשום פנים ואופן אינן 'הורסות' את האירועים, אלא מגנות על בריאותם של נוכחים באירוע וחשופים לרעש מחריש אוזניים של מוזיקה בתוך אולמות וגני אירועים ובמיוחד כשהמדובר על אוכלוסיות המוגדרות כרגישות כגון: קשישים וילדים".

חשוב לציין כי דוברת המשרד בחרה להתעלם מהערתנו אודות העובדה כי "רמת הסאונד היא פונקציה לא רק של גובה הצליל אלא גם של שטח האולם, המרחק בין התזמורת לבין רחבת הריקודים, אקוסטיקה ועוד, כאשר החוק אינו מפריד בין אולם לאולם", ועל כך ש"משיחה עם בעלי אולמות ועם מנהלי תזמורות עולה כי רמת הדציבלים שנקבעה בחוק אינה מאפשרת שירה ברמה סבירה. אחרי צלילים לא גבוהים המערכת קופצת והחשמל ניתק". מן התשובה ניתן להבין כי במשרד מרגישים בנוח עם החוק החדש, וכי אין בכוונת איש לפתוח אותו לשינויים או לתיקונים כלשהם, בוודאי לא בתקופה הקרובה.