הרב מנחם-מענדל גלוכובסקי, רב קהילת חב"ד ברחובות

יש מאמר, שהרבי אמר לפני שלושים שנה, "וקיבל היהודים" תשל"ח. הרבי אמר את המאמר הזה בהתוועדות של פורים קטן, לפני שיצאנו לשליחות. אחד מהדברים שהרבי אמר בהמאמר היה – "שמן זית זך כתית למאור". "כתית למאור" – כשבן אדם מרגיש "כתית" – אז הוא מגיע למאור. כשבן אדם מרגיש, שכל מה שהוא עשה עד עכשו זה כלום ביחס לכוחות שניתנו לו – אז ע"י ההרגשה זו של כתית הוא מגיע למאור, הוא מגיע לעצמות ומהות ממש. הרבי אמר, שאחד מהדברים ש"הכתית למאור" פועל, הוא, שבן אדם יודע, שהוא צריך לחנך את עצמו.

איזה הוא חכם – הלומד מכל אדם. שאפלו' שהוא פעל ועשה כל מיני דברים, הוא צריך לדעת כל הזמן,  שהוא צריך לחנך את עצמו. כמו שבפורים לומדים, שצריכים מסירות נפש בשביל חינוך, זה מה שמרדכי היהודי עשה, כך צריכים מסירות נפש בשביל חינוך עצמי גם כן. חינוך עצמי זה אומר אחד פשוט שיהיה לכל אחד ואחד קביעות בחסידות, בנגלה, חת"ת, רמב"ם, כל הדברים. זה חינוך עצמי. ולא רק זה. כשהוא שומע משהו, איזה "ווארט" מחסיד אחר – הוא מפנים. "איזהו חכם - הלומד מכל אדם". וכמו שהבעל שם טוב אומר, אומר הרבי במאמר, שמכל דבר שיהודי שומע או רואה, הוא לומד הוראה באלוקות.

צריכים מסירות נפש לחינוך עצמי. זה דבר ראשון. יש בעיה בחינוך עצמי, פעם אמרתי את ה"ווארט" הזה, שהובא בשם מהר"ל מפראג. כתוב במשנה, עשה לך רב, וקנה לך חבר, והוי דן את כל האדם לכף זכות. שואל המהר"ל, מה קשר בין "הוי דן את כל האדם לכף זכות" ל"עשה לך רב וקנה לך חבר"? מילא, מה שכתוב, "עשה לך רב והסתלק מן הספק" – מבינים את הקשר. כשיש לבן אדם רב, אז הוא עוזר לו להסתלק מן הספק. מה קשר בין "עשה לך רב וקנה לך חבר והוי דן את כל האדם לכף זכות"? אומר המהר"ל מפראג, הקשר הוא, שאין שלימות בעולם הזה, להרב יש מעלות וחסרונות, לחבר שלו יש מעלות וחסרונות. אדם עלול להתקרב לרב שלו, או לחבר שלו, ואז הוא רואה, שיש לו חסרונות – אז הוא יכול לחשוב, שאין לו מה לקבל ממנו – הרי יש לו חסרונות.

על זה אומרים – הוי דן את כל האדם לכף זכות. אפילו כשאתה רואה, שיש לו חסרונות – אל תפסיד את המעלה של "עשה לך רב וקנה לך חבר". מה אתה רוצה? אתה מושלם?! גם אתה חסר שלימות! אתה שומע מבן אדם משהו שזה נכון – אז מה אתה מבלבל את המוח – "תשמע, אבל תראה איך שהוא מדבר, איך שהוא מתנהג..." – היצר הרע מתחיל להתלבש בכל מיני טעמים, כדי לא לקבל מה שהוא אמר בגלל שיש לו חסרונות. אז הרבי אומר – "עשה לך רב וקנה לך חבר והוי דן את כל האדם לכף זכות".

אף אחד לא מושלם עד שיבוא משיח. הוא אמר משהו שזה נכון? אומר הרבי, שצריכים מסירות נפש בשביל חינוך עצמי.

א' הבעיות שיש – חבר'ה לומדים. כשבן אדם מתחיל להתקרב – הוא מרגיש שעדיין חסר לו. אבל במשך הזמן – "ער ווערט א גאנצע מציאות פאר זיך". הוא נהי' מציאות. ואז – "זה? – זה יש לו כזה בעי'ה, וזה – יש לו כזה בעי'ה, וזה – יש לו כזה בעי'ה..." העיקר – הוא מנטרל כל סוג השפעה, כל סוג של קבלה, בגלל שלזה יש חסרון כזה, ולזה יש לו חסרון כזה... "עשה לך רב וקנה לך חבר", "איזהו חכם – הלומד מכל אדם", אומר הרבי במאמר "וקיבל היהודים" תשלח, צריכים מסירות נפש בשביל חינוך עצמי.

אם אתה רוצה להתמסר אחר כך לחינוך ילדים, תשב"ר, כל הדברים – קודם כל – המסירות נפש לחינוך עצמי.

יושבים בהתוועדות חסידית. אומרים שאחד המעלות שבן אדם גר בתוך קהילה של חסידים – עץ שגודל לבד, הוא יכול לגדול עקום. כי אין עץ אחר, שיכול ליישר אותו. אבל עץ שגדל ביער, כל עץ מיישר את השני. יושבים בקהילה, שומעים ווארט פה, שומעים ווארט שם – זה אומר איזה ווארט, זה אומר איזה ווארט... איזהו חכם – הלומד מכל אדם. אל תדביק את האדם עם "תוית" – "אותו אני לא יכול לקבל!" למה? "הרי הוא משיחיסט, סתם משוגע!" בגלל שיש לו עניין שאתה לא מסכים אתו, אתה לא יכול לשמוע דברים אחרים ממנו? אותו דבר הפוך!

אפילו שיש חסרונות – הוי דן את כל האדם לכף זכות. איזהו חכם – הלומד מכל אדם! מכל אדם! לא רק מזה ומזה! לא רק להיות "חסידה" ש"עושה חסד עם חברותי'ה"! אתה יכול לשים "תויות" על כל אדם. ובזה אתה יכול לגמור כל אפשרות של השפעה. מזה אני לא אקבל, ומזה אני לא אקבל...

אני פעם באתי לבית של אחי – זה היה בשבועות, באתי מאוחר. יום ראשון של החג. הוא שואל אותי: מה קרה? אז אני אומר לו – אני אגיד לך את האמת – באתי ל-770 בבוקר להתפלל. מישהוא בא אלי ואומר לי – איך אתה מתפלל בכזה סידור? שווא נע, שווא נח... אז אני שמתי את זה בצד. לקחתי סידור אחר. אז הוא אומר לי – איך אתה מסתכל בכזה סידור? זה בובמע ("פצצה")! אתה מחזיק בומבע! לקחתי סידור שלישי. אז אמרו לי – מה אתה – לא יודע שהרבי לא מתפלל ב"תהילת ה'", רק ב"תורה אור"? אז התחלתי לחפש את  "תורה אור". לא מצאתי. אתה יודע מה? בסוף אני מצאתי איזה סידור בנוסח אשכנז. והתפללתי. לכן באתי מאוחר!

... עד כדי כך המצב? רבונו של עולם, חברה! זה המצב אמיתי? ס'איז געבלופטע געשעפטן! זה כמו שרב מענדל אמר לי – לא רב מענדל אמר את זה, שלוימקע אמר את זה – רב מענדל לא דיבר אתי ישיר – על זה. שלוימקע אמר לי שהוא שאל את רב מענדל אחרי ג' תמוז, מה הולך פה? ורב מענדל אמר לו – "אלו ואלו משקרים"...

הרבי אומר, שצריכים מסירות נפש בשביל חינוך עצמי. אחר כך הרבי אומר, שצריכים מסירות נפש גם כן בשביל החינוך של הילדים שלנו, ילדי תשב"ר. הרבי מדבר גם, שצריכים לחזק את כל החינוך של ילדי תשב"ר, אבל גם כן החינוך של הבתים. שיהי' זמן לילדים, שיתעסקו אתם, ילד שצריך עזרה, שאנחנו ניתן את זה, שאנחנו נתמסר לילדים שלנו. הרבי פעם אמר בשיחה, זה שרבי רש"ב אמר, "כשם שיש מצות תפילין, כן יש מצוה לחשוב חצי שעה כל יום על החינוך של הילדים", אז הרבי פעם שאל את השאלה, "למה דוקא אומרים מצות תפילין"? אני יכול להגיד "כשם שיש מצות תפילה", "כשם שיש מצות קריאת שמע", אז למה דוקא הוא בחר במצות תפילין? אז הרבי אומר, בגלל שהתפילין זה עניין של שיעבוד הלב והמוח. אותו דבר לגבי הילדים שלנו. צריכים שיעבוד הלב והמוח. צריכים לתת זמן. אתה עסוק? אבל, אתה צריך לתת זמן. זה החינוך של הילדים. עם כל העיסוקים שיש לנו, אנחנו צריכים לתת זמן. כי החינוך של תשב"ר – זה "מפי עוללים ויונקים יסדת עוז להשבית אויב ומתנקם".

אחד העניינים שהילדים צריכים לראות, שהאבא הוא חסיד. שהוא קם מוקדם, יש לו שיעור בחסידות, הוא הולך להתפלל כמו בן אדם, הולך למקוה כל יום, מתפלל בציבור, הילד צריך לראות, שאצלנו זה ברצינות, שאנחנו לא משחקים. אנחנו צריכים לבד להיות רצינים, ואז הילדים גם כן יהיו רצינים. איי, הילד לא יכול לפתור את עצמו, בגלל שלא רואה את זה אצל אבא, אבל אנחנו צריכים להיות רצינים. צריכים להיות חסידים בריאים. חינוך עצמי, צריכים את המסירות, צריכים להתמסר גם לחינוך עצמי, וגם לחינוך של הילדים.

יש קשיים, יש בעיות? אני לא אומר, יש אנשים שיש להם בעיות בפרנסה, יש אנשים שיש להם בעיות בנחת מן הילדים, כל אחד ואחד יש לו כל מיני "פעקלאך". וזה נכון, שיש אנשים, שיש להם "פעקלאך" יותר גדולים, מה"פעקלאך" של השני. זה נכון. יש את האמרי חז"ל, שאנחנו אומרים, "אין הקב"ה מבקש אלא לפי כוחו של אדם". למה עשה הוי' ככה – אני לא יודע גם כן. למה הוא נותן לאנשים כאלה נסיונות – אני לא יודע. אבל אסור לנו לפתור את עצמנו בגלל זה, אנחנו צריכים להתמסר לחינוך עצמי, צריכים לקום בבוקר, צריכים ללמוד חסידות קצת לפני התפילה – מ'דארף זיין ערנסט, צריכים להיות חסידים.

כי – מי אנחנו? מסתובבים פה ברחובות כל מיני יהודים חרדים, כל מיני יהודים שומרי תורה ומצות. מה ה"ונפלינו"? ה"נפלינו" – שאנחנו לומדים חסידות, אנחנו לומדים את הפרשת השבוע חסידית, לומדים שיחות של הרבי, מבצעים את מה שהרבי מבקש מאתנו – זה ה"נפלינו". אם אין לנו את זה – אז כמו שהרבי אומר בה"יום יום", שכשדורכים על הרצפה ואתה לא חושב חסידות – אז האבן אומר – מה אתה טוב ממני, שאתה דורך עלי? אותו דבר כאן. מה אתה מסתובב שאתה מסתכל על היהודים האחרים שהם לא חבדניקים, במה מתבטא ה"חבדיות" שלך? במה מתבטא ה"חסידות" שלך? צריכים פשוט ללמוד חסידות ולבצע את מה שהרבי רוצה. חיתת, רמב"ם, שיעור חסידות לפני התפילה. דארף פשוט זיין ערנסט, צריכים להיות רציניים. זה – מסירות נפש לחינוך. כמו שהי' לילדים מסירות נפש, כמו שהי' למרדכי מסירות נפש – כך צריכים גם אצלנו שיהי' מסירות נפש. מסירות נפש – זה פשוט להיות מסור.

יותר נעים לישון במיטה? נכון. אבל צריכים לקום, צריכים ללמוד, הילדים צריכים לראות אותנו ככה. הם מרגישים האם אנחנו רציניים. כשאנחנו נהי' רציניים, כשאנחנו  - איך אומרים? – "הקורא מגילה למפרע – לא יצא" – צריכים לקחת את המסרים של המגילה, וליישם את זה בחיי יום יום.

אני אומר במפורש – זה שיש בלגן היום? יש בלגן. אבל חבר'ה, כל דבר בפרופורצי'ה.

אני סיפרתי את זה הרבה פעמים. אני באמת חושב על זה הרבה פעמים. גם רב מענדל אמר לי את זה, גם שמואל דוד רייטשיק אמר לי את זה, מה שכתוב באגרת הקודש, צריכים לחשוב מחשבה טובה על הזולת, לא לחשוב מחשבה שלילית. הרבי מביא בשיחה, כתוב על מרדכי היהודי, שהוא הי' "איש ימיני". מה זה "איש ימיני"? שמסתכל על כל יהודי  בעין ימין.

הי' לי סיפור לפני כמה שנים –סיפרתי את זה בכמה הזדמנויות -  הייתי בדרום אפריקה בג' תמוז, הגעתי לאומשלנגע, זה מקום ליד דורבן, הים ההודי, INDIAN OCEAN, בית חב"ד הי' שמה שלושים מטר מהחוף.  כשאמרתי את המשנה "כיון שעבר עלי'ה הגל – טהורה" – אני שמעתי את הגלים. הי' התוועדות ג' תמוז, ישבו שמה שלושים – ארבעים איש. אני דיברתי על הרבי – סיפורים, והכל. ישב שם בשורה ראשונה יהודי, שכל הלילה שסיפרתי סיפורים על הרבי, הוא יושב מולי והוא מחייך חיוך ציני. כל הלילה. אז אני אומר לעצמי – אתה רוצה להיות ציני? למה אתה צריך לשבת מולי בשורה ראשונה?

שב בשורה אחרונה, תתלוצץ עלי משורה אחרונה. אתה יושב בשורה ראשונה ואתה מתלוצץ עלי? זה הפריע לי כל הזמן, אבל אני המשכתי לדבר, אפילו שזה הפריע לי. למחרת בבוקר, השליח של הרבי שמה עשה בשבילי מאמץ שיהי' מנין לשחרית. כי זה עיר קייט. זה לא עיר שאנשים... הוא צלצל לאנשים שיבואו לעשות מנין. עשינו מנין משהו בשמונה-תשע בבוקר, נו – עושים מנין, היהודי הזה עם החיוך ציני היה ג"כ במניין הזה. נגמר תפילת שחרית, אז הוא בא אלי ואומר לי – יש לגם סיפור על מהרבי לספר לך. מאד התפלאתי. הוא יספר לי סיפור מהרבי? הוא היה ציני כל הלילה!

התחיל לספר לי, שהוא בא מהעיר PORT ELIZABET, בדרום אפריקה. היה לו סיפור, שהוא תפס דלקת בעצב הפנים, וכל הפנים שלו התעוות. הוא שכב בבית רפואה, ולא ידעו מה לעשות. הרופאים הציעו לו לעשות ניתוח בפנים, ולשחרר את הדלקת, אבל יכולים להיות תופעות לואי, ולא ידעו מה לעשות. שליח של הרבי באותו עיר הגיע לבקר אותו, השליח אמר לו – תשאל את הרבי, אם יש לך לעשות ניתוח. מיד שאלו את הרבי בטלפון למזכירות, התשובה הגיעה מיד, תוך כמה שעות, הרבי אמר, שצריכים לעשות את הניתוח, ושיהי' בעז"ה בהצלחה, אבל, אמר הרבי, ייתכן שיהי' קצת השפעה. יישאר איזה רושם מהדלקת, אבל זה יהי' משהו קטן מאד. אבל לעשות את הניתוח. עשו את הניתוח וזה הצליח. אז הוא אומר לי – הרושם שנשאר – אני לא יודע אם שמת לב, הוא אומר לי, יש לי כזה חיוך ציני על הפנים שלי – שזה בא מהעצב.

הוא אומר לי – "אני לא יודע אם שמת לב – זה נהי' לי כמו שאני מחייך כל הזמן, איזה ציניות כזאת. זה מה שנשאר לי מהניתוח שהרבי אמר לי לעשות. הוא אמר לי את זה, אז אני אמרתי לעצמי – רבונו של עולם! אני לילה שלם התרעמתי עליו – למה אתה יושב מולי עם כזה חיוך ציני, למה אתה לועג וצוחק על הרבי מול הפנים! – הוא לא לועג וצוחק מהרבי! החיוך הזה – זה  הרבי אמר לו שזה מה שיהי' לו, זה מה שנשאר לו מהדלקת שהי' לו בעצב הפנים.

צריכים להסתכל בעין חיובי על יהודי. אני כל הלילה – הי' לי קיטרוגים עליו! והוא לא אשם בכלל, אדרבא, הרבי אמר לו לעשות את הניתוח, ומזה יישאר אצלו איזה רושם קטן.

אותו דבר, חבר'ה, צריכים להיות "איש ימיני", להסתכל בעין ימיני על הכל, ללמד זכות על כל אחד ואחד, להסתכל בעין חיובי.  תפסיקו לבלבל את המוח עם כל המלחמות, זה באבע מעשיות, זה כמו שאני שמעתי, ש"אלו ואלו משקרים", זה רק יצר הרע מתלבש בכל מיני עניינים, כדי לעשות מחלוקת...

אתה יודע מה? אני כבר אדבר כמו הזקנים. עברתי מספיק בחיים כבר. אני אומר לכם כמו שהייתי שומע מהרב מענדל – ס'איז אלץ באבע מעשייות. אהין, אהער – באבע מעשיות! זה יצר הרע, שהוא פשוט מתלבש באיצטלא ד"עיקרונות", באצטלא דקדושה, באצטלה ד"מלחמת מצוה", באצטלא ד"שיחות קודש", בכל מיני אצטלות, העיקר שיהי' מחלוקת! באבע מעשיות! לא לכאן ולא לכאן! צריכים לדעת, אנחנו באותה סירה כולנו, הרבי נתן לנו שליחות, להכין את העולם ואת עצמנו למשיח, ללכת לעולם ולהגיד, שהוא עומד להגיע – זה העיקר. כל העניינים אלו – "מי בראש", זה כבר בגמרא מסופר, שירבעם בן נבט עם דוד המלך – מי בראש, דאס אלץ באבע מעשיות. נכון, יש הרבה אנשים, שיש להם פרנסה מזה, זה הצד ה"עסקי" מהעסק, יש חבר'ה שיש להם הרבה פרנסה מזה, יש מודעות, יש לכאן, יש לכאן – ס'אלץ באבע מעשיות.

אמרתי, ראיתי מהרבי ווארט, אני אחזור על זה עוד פעם: היה בחור, שהוא עבר מהישיבה ליטאית ללמוד בישיבת חב"ד. אחרי שהוא עבר לישיבת תומכי תמימים, הוא כתב לרבי, שהוא ראה הרבה חסרונות בישיבה איפה שהוא עבר – תומכי תמימים. כותב לרבי על החסרונות שהוא ראה בישיבה. הוא מתלבט, אולי לחזור לישיבה הליטאית שלו. אומר לו הרבי, שהיצה"ר נקרא "מלך זקן וכסיל". לא בגלל שהוא טיפש, הוא מפתה לטיפשות, אבל הוא אומן במלאכתו, הוא שועל, יודע לעבוד. מה הוא עושה? אתה באת לתומכי תמימים, כדי להתחזק. אז מה – הוא יבוא אליך ויגיד – מה אתה עובר לתומכי תמימים, תחזור לישיבה שלך? – אתה לא תשמע בקולו, כי אתה רוצה להתחזק ביראת שמים. אז מה הוא עושה? היצה"ר יודע כי אין שלימות בעולם הזה, אז הוא תופס את החסרונות אמיתיים, שיש בתומכי תמימים. כי אין שלימות בעולם הזה – תופס את החסרונות אמיתיים. הוא אומר לך – אתה עברת לתומכי תמימים, תראה את החסרון הזה והזה...

זה אמת! זה חסרונות אמיתיים! מה המטרה? איך אפשר לדעת, מאיפה זה בא? הרבי אומר, צריכים לראות מה התוצאה הסופית. הוא רוצה להוציא אותך מתומכי תמימים. אז הוא מתלבש בטענות של צדק, צדק אמיתי, אבל המטרה שלו בסופו של דבר – להוציא אותך מתומכי תמימים. צריכים להסתכל מה התוצאה הסופית. אני ראיתי את המכתב, אני אמרתי לעצמי, מכתב הזה אומר לי, שהיצה"ר יכול להתלבש, שכאתה צודק! אתה צודק! למה שלא ירגיש שהוא צודק? הוא צודק! אבל השאלה – לא  האם אתה צודק. השאלה - לאן זה מוביל. אם זה מוביל למחלוקת, להרס, לריב – אז תבדוק עוד פעם, לפני שאתה עוזב. כי הוא מתלבש בכל מיני לבושים. הוא שועל, הוא פיקח.

אותו דבר כאן. אני רואה מה שהולך. כולם צודקים, אבל אני מסתכל על התוצאה הסופית. לאן זה מוביל. זה מוביל לבני'ה? זה מוביל לעניין של קידום? או שזה מוביל לידי פירוד, התחלקות, מחלוקת! זה – לאן זה מוביל – שמה אנחנו צריכים להסתכל. לא – "האם אתה צודק", לא – "אם זה נכון"! כי הוא מתלבש, אפילו באיצטלא דקדושה, היצה"ר. הוא שועל! צריכים לדעת, "ישנו עם אחד", שמפוזר ומפורד בין העמים. זה הי' הקיטרוג. התיקון הי' – משלוח מנות איש לרעהו, מתנות לאביונים, פשוט, שיהי' אחדות בין החבר'ה...

אל תעשה הפרדות בין זה לזה. חבר'ה, להתאחד, לחיות ביחד, להתוועד ביחד, לאהוב אחד את השני, זה בסופו של דבר הדבר היסודי.

חבר'ה, לחיים, שאנחנו נהיה חסידים, שאנחנו נבין – אני אומר – אין לי מה להכנס לפרטים, אני אומר את זה במפורש, אין לי מה להכנס לפרטים עכשו, אני כבר גדלתי, הזדקנתי כבר, שמעתי מרב מענדל, שמעתי משלוימקע, אני רואה את זה בפועל ממש – צריכים לדעת, שאנחנו – ברכנו אבינו כולנו כאחד באור פניך. אין דעותיהם שוות. אומר הרבי, "עד לא ידע" – מה המצוה של "עד לא ידע" – אומר הרבי, ב"דעת" יש הבדלים אחד מהשני.  אין דעותיהם שוות. אבל כשאתה מגיע ל"לא ידע" – שמה כולם מתאחדים. צריכים להגיד לחיים עד ש"לא ידע", כי כל זמן שיש "ידע" – הוא יבוא עם טענות, ועניינים, וגעשעפטן, ואהין אהער... רק כשאנחנו נגיע ל"לא ידע", אז – "כולם שוים לטובה". לחיים. לחיים, חבר'ה, לחיים, שנהיה משפחה אחת, עם כל החלוקי דעות.