מערכת COL
|
יום ד' אדר ב ה׳תשס״ח
11.03.2008
לנצח את הטרור בלי מלחמה ● מאמר דעה
באמצעות הטרור המחבלים מנסים לגרום לנו לברוח מהארץ, ואנחנו צריכים להוכיח שדווקא הטרור מגביר את נחישותנו להחזיק בכל חלקי ארצנו • מאמרו השבועי של הרב מנחם ברוד המתפרסם ב'שיחת השבוע' בהוצאת צעירי-חב"ד • למאמר • דעות ב-COL
אם יש דבר מחריד יותר מהטבח הנורא בתלמידי ישיבה הרכונים על ספריהם, זו החזרה המהירה לסדר-היום, והרושם המסתמן שהממשלה אינה מתכוונת לנקוף אצבע כדי לתת מענה הולם לפשע כזה. לפני כחמישים ושתיים שנה זעזעו את העולם תמונות דומות, כאשר מחבלים חדרו לתוך בית-הספר למלאכה בכפר-חב"ד, וירו בתלמידים שעמדו בתפילת ערבית. האירוע הזה היה מהגורמים שהביאו את ממשלת ישראל לצאת ל'מבצע קדש'. עכשיו מסתפקים בהבעת צער.
אירועים כאלה כונו בעבר פוגרום. קהילות ישראל נזעקו למחות ולהזעיק את העולם נגד הפקרת דמם של יהודים. פעם אמרו לנו שהקמת המדינה באה למנוע מצב שדם יהודים יהיה הפקר. עכשיו המדינה היהודית היא המקום היחיד בעולם שבו יכולים לבצע טבח בתלמידי ישיבה, ובתוך כמה ימים הכול חוזרים לשגרה, כאילו זו מציאות-חיים שצריך להשלים עמה.
חיבור לא מקרי
עוד לא נוגבו כתמי הדם, וכבר העולם נזעק לגנות. לא שפך דם היהודים מוציא את העולם הנאור משלוותו. הגינויים מופנים דווקא לישראל, על שהעזה להרפות מעט את עניבת החנק שהטילה על ההתיישבות בארץ-ישראל, ואישרה לבנות כמה בתים בגבעת-זאב. אגב, אתם זוכרים שהבטיחו לנו שבתמורה לעקירת יישובי חבל עזה נקבל את 'חיזוק גושי ההתיישבות'? הנה לכם ה'חיזוק'.
החיבור בין שני הדברים הוא לכאורה מקרי, אבל אין מקרה בעולם. אם יש תשובה אמיתית ומוחצת לטרור הערבי – זו ההתיישבות בארץ-ישראל. אם יש תגובה הולמת לרצח תלמידים בבית-המדרש שמסמל את האהבה לארץ-ישראל – זה חיזוק ההתיישבות בארץ והקמת עוד ועוד יישובים יהודיים בנחלת אבותינו.
צריך להבין שהטרור הערבי אינו דומה לעבריינות פלילית, שבה אתה מחפש את העבריין התורן. הטרוריסטים הם שליחים במאבקו של העם הערבי נגד עצם קיומנו בארץ-ישראל. התגובה לטרור הזה היא להוכיח למחבלים ולשולחיהם שהם משיגים בדיוק את ההפך. באמצעות הטרור הם מנסים לגרום לנו לברוח מהארץ, ואנחנו צריכים להראות להם שדווקא הטרור מגביר את נחישותנו להחזיק בכל חלקי ארצנו.
אילו הייתה לנו ממשלה שיודעת להגן על האינטרס היהודי, הייתה מקימה יישוב חדש על שמו של כל יהודי שנהרג על-ידי הטרור, ועוד שכונה חדשה על כל פצוע. אילו הייתה מבהירה לאוייב שכל טיל הנורה לעברנו מביא מיד אישור של עוד תכניות בנייה – הטילים היו נפסקים.
המחבלים אינם טיפשים. הם אינם מתייראים מחיסולים ומפעילות צבאית, שכן המאבק המזויין דווקא מטפח את האתוס של ה'שהידים'. אבל הם מאוד-מאוד חוששים מהרחבת האחיזה היהודית בארץ-ישראל, הממחישה שהם מתרחקים והולכים מהשגת מטרתם העיקרית. אילו היו רואים שכל מעשה טרור מגביר את נחישותנו להיאחז באדמת הארץ – הם היו חושבים היטב לפני כל פעולת טרור.
את החיוכים ישכחו
יאמרו לנו שהרחבת ההתיישבות אינה מקובלת על העולם. זו בדיוק הבעיה, שבמקום לדאוג למה שטוב ליהודים, אנו חוששים מפני מה שיאמרו הגויים. יש דברים שבהם אנו חייבים לעמוד נגד לחצי העולם. עלינו לחשוב במונחים של דורות ולא להתמקד בשאלה אם מחייכים אלינו ברגע נתון. את החיוכים והגינויים ישכחו, אבל עובדות שנקבעות בשטח הן המציאות שבה נתקיים כאן בעזרת ה'.
אם חוששים כל-כך ממתקפה צבאית על גורמי הטרור, ומתמונות של אזרחים הרוגים בכל כלי-התקשורת בעולם, מוטב לבחור בחלופה של מתקפת התיישבות. בלי לירות ירייה אחת ובלי להרוג אף אדם אחד, אנו יכולים לתת את המענה ההולם והנכון לשפיכת דמם של טובי בנינו. זו תהיה הנחמה הגדולה של משפחותיהם, שירגישו באמת כי קרבן יקיריהם לא היה לשווא.
אירועים כאלה כונו בעבר פוגרום. קהילות ישראל נזעקו למחות ולהזעיק את העולם נגד הפקרת דמם של יהודים. פעם אמרו לנו שהקמת המדינה באה למנוע מצב שדם יהודים יהיה הפקר. עכשיו המדינה היהודית היא המקום היחיד בעולם שבו יכולים לבצע טבח בתלמידי ישיבה, ובתוך כמה ימים הכול חוזרים לשגרה, כאילו זו מציאות-חיים שצריך להשלים עמה.
חיבור לא מקרי
עוד לא נוגבו כתמי הדם, וכבר העולם נזעק לגנות. לא שפך דם היהודים מוציא את העולם הנאור משלוותו. הגינויים מופנים דווקא לישראל, על שהעזה להרפות מעט את עניבת החנק שהטילה על ההתיישבות בארץ-ישראל, ואישרה לבנות כמה בתים בגבעת-זאב. אגב, אתם זוכרים שהבטיחו לנו שבתמורה לעקירת יישובי חבל עזה נקבל את 'חיזוק גושי ההתיישבות'? הנה לכם ה'חיזוק'.
החיבור בין שני הדברים הוא לכאורה מקרי, אבל אין מקרה בעולם. אם יש תשובה אמיתית ומוחצת לטרור הערבי – זו ההתיישבות בארץ-ישראל. אם יש תגובה הולמת לרצח תלמידים בבית-המדרש שמסמל את האהבה לארץ-ישראל – זה חיזוק ההתיישבות בארץ והקמת עוד ועוד יישובים יהודיים בנחלת אבותינו.
צריך להבין שהטרור הערבי אינו דומה לעבריינות פלילית, שבה אתה מחפש את העבריין התורן. הטרוריסטים הם שליחים במאבקו של העם הערבי נגד עצם קיומנו בארץ-ישראל. התגובה לטרור הזה היא להוכיח למחבלים ולשולחיהם שהם משיגים בדיוק את ההפך. באמצעות הטרור הם מנסים לגרום לנו לברוח מהארץ, ואנחנו צריכים להראות להם שדווקא הטרור מגביר את נחישותנו להחזיק בכל חלקי ארצנו.
אילו הייתה לנו ממשלה שיודעת להגן על האינטרס היהודי, הייתה מקימה יישוב חדש על שמו של כל יהודי שנהרג על-ידי הטרור, ועוד שכונה חדשה על כל פצוע. אילו הייתה מבהירה לאוייב שכל טיל הנורה לעברנו מביא מיד אישור של עוד תכניות בנייה – הטילים היו נפסקים.
המחבלים אינם טיפשים. הם אינם מתייראים מחיסולים ומפעילות צבאית, שכן המאבק המזויין דווקא מטפח את האתוס של ה'שהידים'. אבל הם מאוד-מאוד חוששים מהרחבת האחיזה היהודית בארץ-ישראל, הממחישה שהם מתרחקים והולכים מהשגת מטרתם העיקרית. אילו היו רואים שכל מעשה טרור מגביר את נחישותנו להיאחז באדמת הארץ – הם היו חושבים היטב לפני כל פעולת טרור.
את החיוכים ישכחו
יאמרו לנו שהרחבת ההתיישבות אינה מקובלת על העולם. זו בדיוק הבעיה, שבמקום לדאוג למה שטוב ליהודים, אנו חוששים מפני מה שיאמרו הגויים. יש דברים שבהם אנו חייבים לעמוד נגד לחצי העולם. עלינו לחשוב במונחים של דורות ולא להתמקד בשאלה אם מחייכים אלינו ברגע נתון. את החיוכים והגינויים ישכחו, אבל עובדות שנקבעות בשטח הן המציאות שבה נתקיים כאן בעזרת ה'.
אם חוששים כל-כך ממתקפה צבאית על גורמי הטרור, ומתמונות של אזרחים הרוגים בכל כלי-התקשורת בעולם, מוטב לבחור בחלופה של מתקפת התיישבות. בלי לירות ירייה אחת ובלי להרוג אף אדם אחד, אנו יכולים לתת את המענה ההולם והנכון לשפיכת דמם של טובי בנינו. זו תהיה הנחמה הגדולה של משפחותיהם, שירגישו באמת כי קרבן יקיריהם לא היה לשווא.
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
