מאת אשר מעוז, "הארץ"

גדעון לוי אולי איננו יודע. אולי שכח. אולי איננו רוצה לדעת. לוי אולי אינו רוצה לזכור. בערב ראש חודש אייר (שוב ראש חודש) תשט"ז, כמעט היום לפני 52 שנים, סיימו 24 תלמידי בית הספר החקלאי שהוקם לא כבר בכפר חב"ד יום לימודים נוסף והתכנסו בבית הכנסת לתפילת ערבית חגיגית של ליל ראש חודש.

התלמידים היו שקועים בתפילה. בהגיע תפילת העמידה הזכיר המדריך, שמחה זילברשטרום, לתלמידים להוסיף בתפילתם את ברכת "יעלה ויבוא". באמצע התפילה (איננו יודעים אם הספיקו לומר תפילה זו, או שמא נרצחו קודם לכן) כבה האור לפתע. צרור יריות נורה בעד החלון הפתוח. שמחה וארבעה מתלמידיו - נסים עסיס, משה פרץ, שלמה מזרחי ואלברט אדרי - התבוססו בדמם. תלמידים נוספים נפצעו. עמוס אוזן נפטר מפצעיו כעבור זמן קצר.

התמונה הזכורה מאותו טבח דומה מאוד לתמונות שייחרטו בזיכרון מהטבח שבוצע בראש חודש אדר תשס"ח בישיבת "מרכז הרב" - סידור תפילה מגואל בדם מושלך על הרצפה. מסביבו שלולית דם, ובמרכזה מגבעות של התלמידים.

בימים ההם טרם הוקם ארגון חיזבאללה, לא היה קיים ארגון חמאס. וחשוב יותר - לא היתה ארץ ישראל השלמה ולא היו התנחלויות. כפר חב"ד לא היה "ספינת הדגל של הציונות הדתית". הוא לא היה "ערש הולדתו של מפעל ההתנחלויות והכוח המניע והמכונן שלו". רבני הכפר לא נמנו עם "מחוללי הימין ההזוי ומחרחרי השנאה לערבים".

התלמידים שנרצחו לא היו "דור שני של מתנחלים". הם היו ברובם עולים חדשים, שעלו זה עתה ממרוקו ומתוניס, ואחדים מהם השאירו מאחוריהם את הוריהם.

ובכל זאת הם נרצחו. ובכל זאת הם נטבחו בבית תפילה בעת שעמדו בתפילת העמידה ולא הספיקו להגיע לסופה, שבו יתבקש עושה השלום במרומיו לעשות שלום עלינו ועל כל ישראל.

בעת ההיא ביצע את המעשה הפדאיון, שמרכזו היה בעזה - אותו ארגון שבין היתר הטיל רימון לבית ביהודיה ורצח אם וילדיה, רצח עובדים בפרדס ליד תל-מונד ותקף חוגגים בחתונה במושב פטיש.

קראתי בעיון, גם בכאב, את מאמרו המתלהם של גדעון לוי "לימין שור" ("הארץ", 9.3) וניסיתי למצוא בו הסבר לרצח של אז. לא הצלחתי.

בית הספר החקלאי בכפר חב"ד לא היה "מוסד פשיסטי". גם התלמידים שנרצחו לא "היו פשיסטים" (ניסיונו של לוי להבחין בין התלמידים לבין המוסד שבין כתליו נרצחו, בכוונה לגמד אמירה בוטה שהשמיע מיד לאחר הרצח, ועוד בטרם נקברו ההרוגים, הוא שיא של פתטיות מתחסדת).

הדיון בשאלת ההתנחלויות הוא דיון ראוי. הוויכוח עם דרכו של "מרכז הרב" לגיטימי. ואולם, הניסיון לתלות את הרצח בדרכו של המוסד, הטיעון כאילו "בלי מפעל ההתנחלויות ייתכן שכבר היה שורר כאן שלום" אלה אמירות חסרות בסיס. העובדה שבשנים הראשונות לקום המדינה לא היה קיים מפעל התנחלויות לא מנעה רצח של מאות אזרחים ישראלים בידי מחבלים. העובדה שבאותם ימים לא היתה חב"ד תנועה "ימנית" לא העניקה חסינות לתלמידיה.

יש אירועים המצריכים התגברות על יצר הנצחנות. היה אפשר לצפות, כי לוי - כן, גם לוי - לעת אשר כזאת ייצא בקריאה למנהיגים דתיים ערבים לגנות את המעשה הנפשע, או למצער יידום. במקום זאת הוא כורך את "הרוגי מרכז הרב" עם "חפים מפשע בעזה" ש"כולם קורבנות שווא", ממש כפי שנהגה לוב כשמנעה גינוי של הטבח בירושלים במועצת הביטחון.

גדעון לוי הנכבד, הלב אכן דואב על מותם של חפים מפשע, אך אפילו אתה לא תצליח לגזור גזירה שווה ממותם של אזרחים בעזה תוך כדי פעולות שנועדו להפסיק את ירי הקסאמים משדרות לרצח מכוון של ילדים הרכונים על דפי הגמרא.