אורי רווח נולד בשנת תשל"א (1971 למניינם) וגדל בבאר-שבע. למד בכפר החקלאי "אשל הנשיא" ובמקיף א' בבאר-שבע. היה כתב ב"מעריב לנוער" ובמקומונים באזור הדרום. היה אחראי על פינת חדשות בתוכנית "רדיו עשרֶה" ששודרה ברשת א'. שירת בגל"צ ככתב לענייני עבודה ורווחה, המשיך בערוץ 2 באותו תחום כיסוי ובו בזמן למד במכון מאיר. היה יועץ התקשורת של שר הדתות אשר אוחנה. היום עובד במחלקת המורשת של ערוץ 1 וכן מגיש תוכנית רדיו ב"רשת מורשת". נשוי ואב לשלושה, מתגורר בירושלים

חוזר: חזרתי בתשובה לא בשל נקודת מפנה אחת אלא לאחר תהליך ארוך. כבר מבית אבא הייתי קשור למסורת, והיתה בי אמונה תמימה שהקב"ה מנהיג את העולם. היו הרבה שליחים בתהליך חזרתי בתשובה, אחד מהם פגשתי בבית קפה "מומנט" בירושלים. בחור חב"דניק שירד מהדרך, אבל קירב אותי וסיפר לי על חב"ד, על עניין אהבת ישראל ועל כל נושא ההתבוננות. דרכו הגעתי לחב"ד ולהתוועדויות חסידיות. היום, כשהוא רואה אותי, הוא אומר לי בצחוק שלא התכוון שאיהפך למה שאני היום.

משתף: אימא שלי היתה מסורתית והתקרבה לדת בעקבותיי. בחברה הכללית היו שלעגו ואמרו לי בעקיצה 'אורי, בוא, תן ברכה', אבל היו שמאוד כיבדו את זה. שלום קיטל, מנכ"ל החדשות דאז, כיבד את בקשתי שלא לעבוד בשבת. מגיע: הכנתי כתבה על רבנים לערוץ 2, וראיינתי את הרב ביגון. בתום הריאיון, השארתי אצלו כרטיס ביקור. מישהו אמר לו שאני קצת שומר שבת, והרב ביגון דאג שהרב ערן טמיר יצלצל אליי. כך הגעתי ללמוד במכון מאיר. אגב, הרב ביגון היה זה שקידש אותי.

משפיע: חבר מביא חבר. יש שידורי תורה בתוך לשכת מנהל הרדיו ברשות השידור, אנשים מניחים תפילין ברשות השידור, ולא מזמן היתה בדיקת מזוזות. בחדר הסאונד לא היתה מזוזה 40 שנה, ובסופה של הבדיקה התקינו 40 מזוזות ברשות. מגיש: את התוכנית "מלווה מלכה", בכל מוצ"ש, בשעה עשר בערב, ברדיו מורשת. אני מנסה לגעת לאו דווקא במאזינים דתיים אלא באלה שאינם דתיים אבל צמאים לשמוע יהדות, שאינה באה מִדְבר תורה דווקא, אלא מהנהגות. אני מביא סיפורים אנושיים שדרכם יבינו את הנקודה היהודית. כך, לא מזמן ראיינתי זמר שהיה בהודו, ופגש בגורו שאמר לו להשתחוות לפסל. ברגע האחרון הזמר צעק שהוא יהודי. ראיינתי את שולמית אלוני שסיפרה שהסבים שלה היו רבנים באירופה, והיא יצאה "קליפה קשה" כי כך חונכה.

מגדיר: אני חסיד של חב"ד, של הרבי. בסוף כל יום אני בודק אם עמדתי בקריטריונים של להיות חסיד.

מרותק: מבריאת העולם. עוד לא חקרנו והבנו כלום.

מפחד: לדעת שקיים אצלי משהו שעליי לעשות בשליחותי בחיים ואני מפספס אותו.

בעד: להוציא לפועל כל מיני סיסמאות. מי שצועק אהבת ישראל, שיתרגם זאת בפועל. מי שצועק שמחה תמיד – שיהיה שמח בפועל.

נגד: צביעות ועולם השקר.

מאזין: בעיקר למוסיקה חסידית. אוהב את "ריח ניחוח", את מנדי ג'רופי ואת אברהם פריד. אוהב להאזין גם למוזיקה מזרחית.

צופה: בקושי. אפילו לא את בכתבות שלי. גולש: ברוך השם לא גולש. אין לי דוא"ל ואין לי אינטרנט.

קורא: את "הבריחה מהודו" של רונן דבש. סיפור על בחור שהתקרב ליהדות דווקא שם.

מבלה: בהתוועדות חסידית, וגם אחת לכמה זמן אני יוצא עם אשתי לבית קפה.

מביא: הבשורה שאני מביא עמי היא שעל אף האגו שלי אני משתדל להיות איש פשוט. אוהב: דגים בליל שבת, ג'חנון של שבת בבוקר וקפה עם חוויאג'. אשתי תימניה.

שונא: דברים רעים שיוצאים נגד התורה. צוחק: אני יכול ללכת ברחוב, להיזכר במשהו מצחיק או בסיטואציה מצחיקה ופתאום להתחיל לצחוק.

בוכה: מקשישה שחוצה את הכביש בסלים כבדים או מרב שפיטרו ממשרתו לאחר 20 שנה, וגם על סתם מריבה בבית.

כועס: בימים אלה אני מוצא עצמי כועס מאוד על ראש ישיבה חסידית. בנקל הוא רוצה להעיף מהישיבה תלמידים בעלי בעיות של קשב וריכוז, בלי לחשוב על עתידם.

מעריץ: את הרבי. לאחר שחזרתי בתשובה עזבתי את עולם הטלוויזיה אך בזכות תורתו ומורשתו, קיבלתי חיות לשוב ולחזור לטלוויזיה, ולנצל את הפוטנציאל שיש בי.

פותח: כל בוקר במילה טובה.

סוגר: את היום בבקשת סליחה.

לוקח: לאי בודד הייתי לוקח הרבה משקה (במלעיל, י"נ) וספרי חסידות.

זוכר: שידרתי בשידור חי מהיישוב פסגות, וירו עלינו מרמאללה, ומיד התכופפנו. הבגדים שלי התלכלכו, אבל החלטתי להמשיך ולשדר באותם הבגדים כי אלה בגדים שדבק בהם עפר הארץ.

מתגעגע: ליענק'לה זלצר ז"ל. הוא היה גבאי בית כנסת בקטמון, שם היה משרת בקודש מעל 20 שנה. כשהפך קשיש עבר לבית אבות בירושלים, ואשתי ואני היינו הולכים ולוקחים אותו לשטיבלך להתפלל. מצווה גדולה שאבדה לנו.

מייחל: שדווקא אותם עיתונאים המוגדרים שמאלנים ואנטי דת – שהם ישדרו מבית המקדש בתשובה שלמה.