משפט המס: השינוי המשפטי בנושא הוצאות הרכב
להורדת גליון המס והדפסתו: לחצו כאן
דיני המס – שווי השימוש ברכב וניכוי הוצאות רכב
בשלהי שנת 2007 פורסמו תיקונים לתקנות מס הכנסה ("שווי השימוש ברכב" ו"ניכוי הוצאות רכב"), שמטרתם היא חלוקה שוויונית יותר של נטל המס בישראל.
התיקונים מתייחסים למס' נושאים (כגון רכב המשמש בייצור הכנסה שאינו צמוד לעובד, אופנוע צמוד ועוד). אנו נתייחס לשינוי במצב המשפטי שחל ביחס למעביד שהצמיד רכב לעובדו וביחס לעצמאי שברשותו רכב המשמש אותו גם למטרת ייצור הכנסתו.
ברשימה שלהלן, נתאר את המצב שהיה קיים ערב התיקון האמור ואת השינוי שחל בו בעקבותיו.
המצב ערב התיקון (עד וכולל שנת 2007):
עצמאי (בעל תיק עוסק), היה זכאי להכיר בהוצאות הרכב שלו (כולל: פחת, ביטוחים, רישיון רכב, דלק, תיקונים, טיפולים וכו') באופן יחסי, כדלהלן: 25% מהוצאות הרכב או סכום שהיה מחושב לפי הנוסחה דלקמן, לפי הגבוה מביניהם. הנוסחה היא: יחס של – סך הק"מ שנסע הרכב במשך השנה פחות 9,900 – חלקי סך הק"מ שנסע הרכב במשך השנה, כאשר יחס זה מוכפל בסך הוצאות הרכב.
כך, למשל, אם הרכב נסע במשך השנה
א. 25%X40,000=10,000
ב. (19,800-9,900)/19,800 X 40,000=20,000
הגבוה מביניהם: 20,000 ₪. ולכן סכום ההוצאה שתוכר תהיה: 20,000 ₪.
(יצויין, כי בכל מקום שבו מדובר על הסף של
מעביד שהעמיד רכב לרשות עובדו, כדי שיוכרו לו הוצאות הרכב שהצמיד לעובדו, היה צריך לנהוג כדלהלן:
1. לזקוף "שווי שימוש" (רעיוני) בשכרו של העובד. המשמעות של זקיפת שווי שימוש הינה: התייחסות לשכרו של העובד כאילו הוא בפועל גבוה יותר (בגובה "שווי השימוש" שנקבע על פי טבלאות מס הכנסה, לפי פרמטרים של קבוצות מחיר של הרכב, כרכב חדש), לצורך חישוב המס ודמי הביטוח הלאומי שמוטלים על העובד. בשל כך, העובד נדרש לשלם סכום מס הכנסה ודמי ביטוח לאומי, בסכומים גבוהים יותר (גובה סכומי המס ודמי הביטוח שהתווספו, תלויים בגובה המס השולי של העובד, בגובה שכרו ובזיכויים ונקודות זיכוי המגיעים לו).
2. לערוך את החישוב האמור לעיל (לגבי עצמאי), כאשר יוכר כהוצאה הסכום הגבוה מבין שתי האופציות: 25% מהוצאות הרכב או הוצאות הרכב המוכפלות בחלק היחסי של הק"מ, כאמור.
3. בנוסף לכך יש להכיר בהוצאה שנדחתה (יתרת ההוצאה שלא הוכרה מהחישוב הקודם – 75% הנותרים, או ההוצאה כשהיא מוכפלת ביחס שבין
שווי השימוש, אמור היה לשקף את שווי ההטבה הגלומה במתן טובת ההנאה (= רכב צמוד) מהמעביד לעובדו, באשר סעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה, מחייב את מיסויו של העובד גם בגין טובת הנאה המוענקת לו ממעבידו.
דא עקא, ששווי השימוש שהיה נזקף בשכרו של העובד, נקבע ע"פ טבלאות מס הכנסה והוא היה – בד"כ – נמוך משמעותית מערכה הכלכלי האמיתי של ההטבה שקיבל. כך למשל הצמדה של רכב מסוג מאזדה 3 או פורד פוקוס, הייתה מחייבת זקיפה של 1,330 ₪ בלבד לחודש, בשנת 2007 (וזאת אף אם המעביד היה מממן את מלוא עלות הוצאות הדלק, בנוסף לדמי השכירות / ליסינג החודשיים). כשמדובר ברכב שמטרתו העיקרית (ולעיתים אף הבלעדית) היא שימושו הפרטי של העובד, אין ספק שסכום זה הוא מגוחך בהשוואה לערך האמיתי של ההטבה שקיבל העובד.
הדבר יצר גם חוסר שוויוניות בחלוקת נטל המס בין נישומים שונים: מעביד שמקבל רכב ממעבידו, מעביד שמחזיק ברכב פרטי, עצמאי – כאשר על כל אחד מנישומים אלו היה מוטל, למעשה, מס שונה בגין הרכב שהוא מחזיק בו.
המצב בעקבות התיקון:
א. שווי השימוש ברכב יועלה בהדרגה על פני 4 השנים הבאות החל משנת 2008 ועד לשנת 2011, כך שישקף בצורה הגונה יותר את שוויה של ההטבה. להלן טבלת השינויים.
ב. עצמאי בעל תיק עוסק – אין יותר תחשיב של הכרה בהוצאות הרכב לפי כמות הק"מ שהרכב נסע במשך השנה. ההכרה בהוצאות תהיה לפי הגבוה מבין:
1. סכום הוצאות הרכב בניכוי שווי השימוש ברכב (כלומר סכום הוצאות בגובה שווי השימוש ברכב, לא יוכר).
2. 45% מהוצאות הרכב (במקום 25% בעבר).
ג. מעביד שהעמיד רכב לרשות עובדו – כל הוצאות הרכב יוכרו בניכוי למעביד. במקביל, על המעביד לזקוף שווי שימוש בשכרו של העובד, בהתאם לטבלאות החדשות.
מאפשרים לכם לקבל
