יהודים שלא הורגלו לשמור שבת רואים את השבת כאוסף של איסורים. שמירת השבת נראית בעיניהם ככלא של יום אחד, שבו נדרש האדם לשבת בידיים שלובות, שכן "הכול אסור". לעומתם, יהודים שומרי שבת מצפים כל השבוע לבואה של השבת, ולרגע שבו נכנסים מעולם החולין לעולם של קדושה ושל התעלות הרוח.

בשבת היהודית יש דברים שנראים בלתי-מובנים. מצד אחד מוגדרת השבת בתורה יום מנוחה ועונג, ומצד שני נאסר על היהודי לעשות כל מיני דברים בסיסיים שיש בהם לגרום הנאה ותחושת נוחות. האיסור להדליק ולכבות אור בשבת, למשל, יכול להיות מטרד לא-קטן. חוסר האפשרות להרתיח מעט מים לקפה יש בו לגרום לעיתים (אם לא הוכנו מים חמים מערב שבת) סבל של ממש. איך הדברים הללו מתיישבים?


איסור הדלקת אש

תאוריה רוֹוחת גורסת שהאיסור "לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת" נועד להבטיח שהיהודי ינוח ולא יתאמץ בשבת, ומאחר שבימי קדם הייתה הדלקת אש כרוכה במאמץ (הכאת אבנים זו בזו וכדומה), נאסרה המלאכה הזאת. על-פי אותה טענה, בימינו אין עוד טעם לאיסור הדלקת אש, מאחר שהיא אינה כרוכה בעבודה.

טענה זו מתעלמת לא רק ממהותה האמיתית של השבת, אלא גם מעובדות היסטוריות ידועות. האגדה בדבר האש שהיו מבעירים בעבר על-ידי אבנים נכונה אולי לחברות אנושיות פרימיטיביות ביותר. באזורנו כבר לפני 3500 שנה היו מדליקים אש בשיטות נוחות הרבה יותר. בכל בית היה כלי מיוחד שבו נשמר רמץ לוהט (בעל יכולת להכיל אש זמן ממושך), והדלקת אש ממנו לא הייתה קשה מהבערת הכיריים בימינו.

גם עצם הטענה שאיסורי המלאכה בשבת נועדו למנוע מאמץ פיזי אינה עולה בקנה אחד עם העובדות. רשימת המלאכות האסורות בשבת כוללת גם כאלה שלדברי הכול, גם לפני אלפי שנים, לא היו כרוכות במאמץ. מצד שני, דברים מאמצים ומעייפים רבים לא נאסרו. למשל, התורה אסרה להוציא מחט מרשות היחיד לרשות הרבים אך לא אסרה לגרור ארון כבד בבית. לימוד ועיון מעייפים ומאמצים אף הם את האדם, והרי זה מה שמומלץ לעשות בשבת.


עולם רוחני

מטרתה האמיתית של השבת היא להביא את האדם לסוג של מנוחה השונה בתכלית מהמנוחה האנושית הפשוטה. זו אינה מנוחה של הגוף בלבד, אלא בעיקר מנוחה של הנפש. ביום הזה אנו מתנתקים לחלוטין מכל מושגי החולין של ימות החול ועוברים לעולם רוחני נאצל. עולם של לימוד ותפילה, של זמירות וקדושה. אין לנו דאגות: לא הבורסה, לא העסק, לא המכונית, לא הגינה הזקוקה לטיפול, לא המנורה השרופה במרפסת. שבת היום. קודש לה'.

דווקא ההתנתקות המוחלטת של האדם מעסקי החולין ביום השבת, היא המרוממת אותו למנוחה עילאית וממלאת את מצבריו הרוחניים, כפי ששום דבר אחר אין בכוחו לעשות. כדי להגיע להרגשה זו יש להיכנס לתוכה של השבת; לנקות את המוח ואת הלב מטרדות היום-יום; להיכנס לתוך התפילה, התורה, פרשת-השבוע, וכדומה. או-אז חשים כמה היא נפלאה.

הקב"ה לא נתן לנו את השבת כדי לייסרנו וכדי להעיק עלינו, חלילה. הוא נתנהּ לנו כמתנה נפלאה שאין כמותה. אלא שמתנה זו דורשת הכנה נפשית ומאמץ מסויים מצד האדם. העומק שבה אינו מסוג ה'אינסטנט' של ימינו. היא אינה עומדת במישור אחד עם משחק כדורגל ועם גלשן בים. היא נמצאת בעולם אחר לחלוטין, והיא גם שווה לאין-ערוך מכל ה'בילויים' של ימינו.

כדי לחוש את מהותה האמיתית של השבת צריך להבין את משמעותה האמיתית וליישם אותה באמת, כ"יום מנוחה וקדושה... מנוחת שלום, השקט ובטח; מנוחה שלֵמה שאתה רוצה בה".