מועתק בזה קטע מהמאמר: "וכשם שהוא במצות תפילין כן הוא בשארי מצות כמו ציצית ונט"י תפלה וברכת המזון וכדומה בכל המ"ע ול"ת שהוא בכלל שומר מצוה, דנושא ציצית ומתפלל, אבל אם ציציותיו כשרות כהלכתן, ואם נוטל ידיו כדינם אינו נוגע לו, ולהיות שבכללותו ה"ה שומר מצוה ולפי דעתו מתנהג עפ"י תורה, אינו שם לבו על ענין התשובה, והוא עוד נהנה מעצמו, ער איז פון זיך צופרידען, ומכבד א"ע, ובפרט כאשר הוא יודע ספר, ומכש"כ מי שהוא לומד תורה, ובטבעו הוא בעל גאוה הנה גם הרוחניות שלו הוא גסות, הנה כה הלוך ילך מדרגא לדרגא בגסותו וישותו עד אשר ר"ל נעשה מוחו אטום ולבו ערל, שאינו יודע ומרגיש כלל בעוצם שפלותו שהוא מלא כתמים ומשוקץ ומתועב במדותיו הרעים, ולא עוד אלא שהוא יקר ומכובד בעיני עצמו להיות נחשב לבעל מדריגה, והיינו שיורד ר"ל מדחי אל דחי עד שמגיע ר"ל לידי שפלות כזו שר"ל השקר נעשה אצלו אמת, והיינו דתמורת זה שהאמת הוא שהוא חוטא ומחטיא את הרבים, דמי שהוא בן תורה ועוסק בתורה ואינו מדקדק וזהיר בקיום המצות כהלכתן, הנה לבד כי חטאתו גדול מאיש הפשוט כנודע, הנה עוד זאת הרי ח"ו חטא הרבים תלוי בו, וכן בענין המדות דכאשר בן תורה הוא בעל מדות רעות והנהגות מגונות הוא גרוע יותר באין ערוך מאיש הפשוט, ואינו אלא לפי שירד בשפלות כזו שהשקר נעשה אצלו אמת, והיינו שהאמת שלו הוא שקר. הנה העצה לזה להיות דחק ונכנס, והיינו לשבור כל מהותו גסותו וישותו, זיך צו ברעכען, ואז יעשה תשובה, ואין לך דבר שעומד בפני התשובה".