בעקבות 'מפגש בין עולמות' - עימות בין הרב שמואל אליהו והרב יעקב ב. פרידמן, פרשת תרומה)

הרב דוד מ. דרוקמן
רב העיר קרית מוצקין

קראתי ב'שעה טובה' את הדיון בין רבה של צפת, הרב שמואל אליהו,  לבין הוגה הדעות החרדי הרב יעקב ב. פרידמן, על הקשרים-גשרים שבין הציבור הדתי-לאומי לחרדי - דיון שהיה אמור להיות דיאלוג, ובעצם הפך למונולוג של הרב פרידמן, לא מעט "באשמת" ענוותנותו של הרב אליהו, אשר בשתיקתו/אי תגובתו  "גוו נתן למכים".

מבלי שהתבקשתי על-ידי הרב אליהו, ולפי הכלל שהאמת אהובה מהכל, גמרתי אומר, לשמש, מבחינה מסוימת כפה להרב אליהו, ולהביע דברים שהיו ראויים להיאמר על ידו.

ראשית, למען הגילוי הנאות, 'כרטיס הביקור' שלי הוא "רב חרדי".  ולא סתם; דומני שזכיתי להיות רב העיר הראשון בתולדות המדינה שנבחר ללא "פנקס חבר" של המפד"ל (מי שזוכר, עד לפני כמה שנים, לא יכולת להיבחר כרב ללא 'צעטאל'ע' של רפאל בן נתן המיתולוגי מהמפד"ל, ואין זה סוד כי רבנים חרדים לא מעטים, שא שא בשקט, החזיקו בכיסם את הפנקס הלזה...).

בה' באייר, בריש גלי, יודעים כל ידידי ה"דתיים לאומיים" כי אינני משתתף בתפילות יום העצמאות, ולמותר לציין, שבבית הכנסת שלי אומרים תחנון. אינני מסתיר את השקפת עולמי בעירי קריית מוצקין, וב"ה אין זה פוגם ביחסי האהבה והרעות שיש לי עם כל בעלי הדעות השונות במקומנו.

נכון, שב"עוונותי" אני סבור שהמלחמה על שלימות ארץ-ישראל, ושמירת בטחונה, אין לה כלל קשר ל"ציונות" (במרכאות) אלא לציונות בלא מרכאות, ובעקבות הוראת מורי ורבי אדמו"ר מליובאוויטש זי"ע שלא היה כלל ועיקר "ציוני" (רבים אולי לא יודעים שבשעתו הסיר הרבי זי"ע את נשיאותו מאחד מהמוסדות, לאחר שנודע לו, כי ב'דינר' שערכו לכבוד אותו מוסד, שרו בלחץ של אחד התורמים את ה'המנון הלאומי'), מה שמביא אותי (אף אחד לא שומע?) לאהוב ואף להעריץ  את הציבור הזה שזכה לתואר הכבוד - "מתנחלים".

לנגד עיני ניצבת דמותו המזהירה של "המתנחל" הגרי"ח זוננפלד זצוק"ל, אשר בתקופת מאורעות הדמים של שנת תרפ"ט הלך בשבת קודש רגלי מביתו ב'בתי מחסה' בעיר העתיקה לעבר שכונת 'מאה שערים' בעיר החדשה כדי לשמש כמוהל, ובמענה לשאלה כיצד הוא מסתכן ב'פקוח נפש', ולמצער מדוע לא הולך דרך 'שער יפו', הפחות מסוכן, ועושה את דרכו דווקא דרך 'שער שכם' המועד לפורענות -  ענה: "מה? וכי נפקיר את רובע שער שכם? הלא אם אנו נפחד ללכת ברחוב זה, יחשבו הם שבאמת הצליחו לגרש אותנו מן הרובע. לא! זה לא! אסור לנו לוותר מפני הפחד על שום רובע ועל שום פינה בירושלים".

***
ולאחרי ה'פתיחה' הארוכה, הבאה לסלק ממני כל "חשד" של ציונות רח"ל, אפנה את מכובדי הרב פרידמן לסיפור אודות אדמו"ר הריי"צ זי"ע מליובאוויטש, שבזמן חוליו הבחין באח המטפל בו, המכין את מחט הזריקה, מנקה ומחטא אותה היטב, ואחר-כך מכוון אותה  בצורה ממוקדת לווריד. אמר הריי"צ, שמכך אפשר ללמוד, שכשנותנים "דקירה" לזולת, יש להיזהר בשני דברים: א. ש"יהיה נקי" מכל חישובים צדדים, ב. שיהיה במקום הנכון.

בנמשל דנן, לאחר שנעזוב כרגע את הניתוח הפסיכולוגי של "חישובים צדדים" - השאלה הנשאלת, האם החבטות והדקירות של הרב פרידמן היו אכן "במקום הנכון"?
אלמלא ראיתי את תמונת הרב אליהו מסב עם הרב פרידמן, יכולתי לחשוב כי הפרטנר שלו בוויכוח הוא איזה ראש ישיבת 'הסדר' מפתח תקוה, או, שמא ד"ר אמנון שפירא מקבוץ טירת צבי או צוריאל אדמנית מקיבוץ יבנה.

הרב פרידמן מצא את הרב אליהו "מתחת לפנס" ופורק עליו את מירמוריו וכעסיו.
אם קיים המושג שנקרא "להתפרץ לדלת פתוחה" זהו המקרה הקלאסי! מי שמכיר את הרב שמואל אליהו ואת מה שהוא מייצג, והעיקר, אל מה שהוא חותר, הרי זהו בדיוק האנטי-תזה עליה מדבר הרב פרידמן! הקהל אותו מייצג הרב שמואל אליהו מן המפורסמות הוא, שהציבור הלזה מוסר את נפשו לא רק על ארץ-ישראל אלא, לא פחות מכך, על לימוד תורה ודקדוקי מצוות.

סתם דוגמא מני רבות: בדידי הווה עובדא. ערב ההתנתקות השתתפתי באסיפת תושבים ביישוב 'נווה דקלים' שבגוש קטיף. עיני ראו ולא זר; מחיצה שלמעלה מקומת איש הפרידה בין הגברים לנשים (והאסיפה לא התקיימה בבית-כנסת אלא במתנ"ס המקומי). ולהזכירנו, זה לא קרה באלעד, אלא אצל "המזרחוניק'ס" בגוש קטיף! כנ"ל בהתוועדות בה השתתפתי באחת הגבעות שסביב יצהר. האם ראה פעם הרב פרידמן את ילדי חמד הקדושים תלמידי התשב"ר בתלמוד-תורה "זילברמן" שבחברון שבניהולו של ר' ברוך מרזל?

נכון, גם לי יש ויכוח קשה עם הציבור הזה, שגם לדעתי, הם מנותקים בצורה אבסורדית מן העובדות והשינויים שבשטח, וחלק מהם (ואני מדגיש, נכון להיום על כל פנים, רק חלק מהם) עדיין, באופן תמוה, מאמין ב"קדושת המדינה", ברם מה בין זה לבין "הרגשת מתיקות בר' שמעון שקופ או בר' ברוך בער" כלשונו הזהב של הרב פרידמן, וכי הוא באמת סבור שלהגר"א שפירא זצ"ל ולתלמידיו יבלטו"א אין גיעשמאק בכגון דא?

ובאותו עניין: שמעתי עדות מכלי ראשון מאחד האב"דים המפורסמים, שנכח במפגש בין הגר"מ ראטה זצ"ל בעל 'קול מבשר' שהיה כידוע "ציוני" מוצהר לבין גאב"ד טשעבין זצ"ל, והעיד בפני הלה, שהוא עוד לא ראה שהטשיבינער רב יושב בכזה "ביטול" כמו שהוא ישב מול רבי משולם ראטה...

וכך בקשר ל"אש וגפרית" שמשליך הרב פרידמן על "הישיבות התיכוניות"; הבה נתנתק לרגע מהישיבות התיכוניות המוכרות לנו, ונפנה מבט, לדוגמא, למוסדות החינוך של "שובו" וכיו"ב המחנכות, בהנחיית גדולי הדור, בני נוער יוצאי 'חבר העמים', ומנסים להעניק להם קצת אידישקייט. אם אשתמש במטבעות לשונו של הרב פרידמן, הייתי מתמלא באש של קנאו'ס ומתחיל לצווח ככרוכיא: "אינכם מכניסים בילדים האלה נכסי התרגשות לקדושה! הילדים האלה רכונים על מסכי המחשב!" נו, כמובן, כל השומע יצחק; הרי מדובר בילדים שהם דור שלישי להתבוללות, ואשר לכן ההכרח לא יגונה, לקרבם אלינו, גם על-ידי כדורגל, וגם על-ידי.. וכו' וכו'.

רגע, ומי הם בעצם הילדים שלומדים בישיבות התיכוניות? שם אמנם לא לומד יבגני אלא יגאל, לא איגור אלא אהוד, אבל מעבר לכך, האם ההבדלים, מי-יודע-מה גדולים? מי הוריהם? האם הם ראו את אבא שלהם רכון בשעות הערב על 'הדף היומי' או שמא חזו בו שרוע על הכורסה ועוקב באהדה אחרי ביצועי קבוצת הכדורגל "שלו"? לישנא אחרינא: גם אלה (יוצאי חבר העמים) וגם אלה (מה שמכונה בני "המזרחוניקעס") הם מבחינה מסוימת "תינוקות שנשבו"!

ובהקשר לכך, אני נזכר בעובדה שהרב נריה זצ"ל סח פעם את צערו בפני כ"ק אדמו"ר זי"ע מליובאוויטש על שהישיבות התיכוניות אינן יכולות לענות להגדרה של "ישיבה", מה שגורם לו לייסורי מצפון. בתגובה, ענה לו הרבי בערך כך: אמנם העירוב של קודש וחול במוסדות אלה הוא אסון, אבל זהו אסון שבא להציל בפני אסון גדול יותר...

***

אז אם הבנתי נכון, כך הם פני הדברים: הרב שמואל אליהו הפך בעצם ל"שק חבטות" עקב ה"אבות אכלו בוסר" - מנהיגי 'המזרחי-הפועל המזרחי' שבתקופת ה'כנסת הראשונה' בבית פרומין בירושלים. באמת לא בסדר. וברוח הדברים, אגיש תלונה לממשלת הוד מלכותה בלונדון...

מכובדי הרב פרידמן, קל להכות על לב הזולת. ברם, אם אמנם כואב לך-לנו המכונים "חרדים" נוכח המצב, הפתרון המעשי הוא: על כל "מחואה", על כל אמירה של קנאו'ס, יש להכפיל ולשלש את המעשים!  ומידי כתבי אני נזכר בווארט של אחד הגדולים, שהקשה על מה שאמרו חז"ל, שיתרו נקרא בשם זה על שם "שייתר פרשה אחת בתורה". איזו פרשה? פרשת "ואתה תחזה". ושואלים: הרי כבר כמה פסוקים לפני ה"ואתה תחזה" מתחילים דברי יתרו למשה רבינו "לא טוב הדבר אשר אתה עושה" – מדוע, אפוא, אומרים חז"ל שהפרשה היתירה מתחילה רק בפסוקים מאוחרים יותר – מהפסוק "ואתה תחזה" ואילך? אלא ללמדנו ש"לא טוב" גרידא איננה פרשה... להעביר בקורת בלבד, אין זו עשייה.

בעירי קריית מוצקין ובסביבתה יש כמה בתי חב"ד פעילים ותוססים. יחד עם זאת, מאחר שנשארו עוד אי אלו בני נוער שאוהבים כדורסל יותר מדף גמרא, אנקוט  במידה של "טובת עין",  ואציע לך, להקים במחוזותינו, גרעינים תורניים-ישיבתיים (כמו שעושה הרב שמואל אליהו במקומות אחרים בארץ), ולהביא לידי כך, שילד בר מצוה, גם במחוזות שמחוץ לרח' ראב"ד וחזון איש או השטיבלאך במאה שערים, יבקש לרכוש ל"בר המצוה", כמו שחשפת לנו אודות עצמך, רמב"ם מפואר, ריטב"א, 'אבן האזל' ולא חלילה, להבדיל, משחקי 'סוני פלסטיישן'.

חושך לא מגרשים באמצעות מטאטא ומקלות. מחושך מתפטרים על-ידי  הפצת אור!
אבל הרב פרידמן, זהירות: אם ירבו גרעינים תורניים כאלה, יהיה לכך גם מחיר "כבד": לא נוכל יותר לומר - אנחנו בסדר, הם, "המזרוחניק'ס" לא בסדר...