מאת בנימין וייס וחיים ברון, שליחי COL לאירוע
צילומים: אלי קאהן, COL

במשך שנים, השליח הרב ישראל דערן ורעייתו ויוי התקשו בהבנת ההוראה ביידיש שהם קיבלו ב'יחידות' הגורלית ההיא. "במובן מסויים, עד היום אנחנו עדיין לא מבינים את ההוראה לאשורה", הודתה הגב' דערן בנאום נרגש שנשאה ב'דינר' השנתי של בית-חב"ד סטמפורד, קונטיקט, שנערך ביום ראשון השבוע באולם מלון "שרתון".

"זה היה שנתיים לאחר שהתחתנו ונכנסו ב'יחידות' אל הרבי", היא סיפרה. "הבקשה שלנו הייתה להיות שלוחים. ואז הרבי אמר ביידיש: "עס זאלט זיין גוט בגשמיות. הגם אז רוחניות איז דער עיקר, אבער ווען ס'איז גוט בגשמיות האט מען א קאפ אף רוחניות" [=שיהיה טוב בגשמיות. אפילו שרוחניות היא העיקר, אבל כשטוב בגשמיות אז יש 'ראש' לרוחניות].

"אני חושבת שאתם – התומכים שלנו כאן באולם – מבינים את זה יותר טוב מאיתנו", היא אמרה לקהל המאות שישב בדממה סביב שולחנות עגולים עמוסים בכל טוב. בין כוסות היין וצלחות הבשר האדום שכבו חוברות כרומו המספרות על הבניין החדש הכמעט-מושלם של בית-חב"ד. הפעילות כבר מתקיימת במקום שעלותו מעל 10 מיליון דולר.

"לארגון כזה מגיע מקום פירסט קלאס", אומר אחד התומכים. מנחה הדינר העיר בהומור: "מה שהביא אותנו לכאן יכול להיות - או שילדכם לומד בגן, הרב לוי מענדלו רדף אחריכם ברחוב עם זוג תפילין או שהרב דערן שוב התקשר אליכם לתמוך בקרן הבניין".

היהודי שקנה פורשה

הקהל הורכב בעיקר מהתושבים הלבנים-עשירים של קונטיקט, מהסוג שיחבוש לאירועים יהודים כיפה קטנה עם הכיתוב "יאסעל". אחד התושבים שהיה שונה במקצת מהדנ"א הבורגני הוא אד ספילקה, מצליחן בוול סטריט שהחליט יום אחד לפרוש מעסקיו לטובת פעילות פילנתרופית. את הצעד הוא לקח כשפרצה איתיפאדת אל-אקצה בישראל והרגיש שמתרגשת על העם היהודי "שואה נוספת".

המנחה סיפר על אחת ההחלטות החסד של ספילקה: לפני שרכש לעצמו רכש פורשה נהנתנית, הוא קבע לתרום סכום בן 7 ספרות לארגוני צדקה וחסד. הוא כנראה עמד בהבטחה לפי הרכב הכסוף שחיכה לו בחניית המלון.

החידוש היה שהרב דערן החליט לכבד, לצד אחד התורמים, זוג שלוחים: הרב משה שם-טוב, מנהל ההפצה בבית-חב"ד (וממנהלי ה'שלוחים אופיס' בניו-יורק) ורעייתו לאה, מנהלת הפעילות הכללית בבית-חב"ד. באירוע נראו אמה השליחה הגב' מאשי ליפסקר מיוהנסבורג והסבתא הגב' חנה פופאק מקראון-הייטס.

המראה הזה של שליח מעניק לשליח אות הוקרה הוא לא מצוי. מצד שני, השלוחים עצמם תורמים (מחשבה, זמן ומאמץ) לפעילות לא-פחות מהגבירים עצמם. בהקשר זה ניתן להזכיר את האפיזודה שהרב דערן סיפר במהלך האירוע:

"כשהפדרציה היהודית בפיטסבורג קבעה להעניק 'אות החינוך' מידי שנה, הראשונה שקיבלה אותה הייתה אמי שתחיה. הייתי ילד אז ואני זוכר אותה אומר שהיא מתחרטת שהוריה שלא היו שם לראות בזכייה.

אבל, הרב דערן הוסיף, אמי דמיינה לעצמה מה היה דו-שיח של הוריה אם הם היו בין-החיים:

"שלום, שמעת שהיא זכתה בפרס על חינוך", היא הייתה אומרת.

והוא היה עונה: "אז למי היו נותנים אותו?!"

לצפייה בוידאו לחצו על כפתור ההפעלה או על האופצייה הנוספת (להורדה): לא מצליחים לצפות? לחצו כאן (ולהורדה למחשב)