מבין בתי העלמין היהודיים בארצות-הברית, הפופולארי ביותר הוא, ללא ספק, בית העלמין על-שם מונטיפיורי שבלונג-איילנד, הממוקם לא הרחק מנמל התעופה הבינלאומי על-שם 'קנדי'.

כאן, במרכזה של חלקת חב"ד, נמצא 'אוהל' אדמו"רי ליובאוויטש, בו טמונים האדמו"ר מליובאוויטש וחותנו, האדמו"ר הריי"צ זצוק"ל.

ליד בית הקברות הוקמו מספר מבנים, בהם ניתן לקיים את ההכנות לקראת השתטחות על הציונים, לרבות כתיבת ה'פדיון נפש'. בבית חב"ד שליד האוהל פועלים בית-כנסת ובית-מדרש. כיבוד קל (שתייה חמה ומיני מאפה) מוגשים חינם לבאים.

סמוך ל'אוהל' קיימים גם מקוואות טהרה, בהם ניתן לטבול בטרם ניגשים אל ה'אוהל'. ר' אבא רעפסון, מי שאחראי על תפעול המקום, מתקשה לסווג את הבאים: "כולם מגיעים לפה, בכל עשרים וארבע שעות היממה. זה מדהים. אני לא מדבר על חסידי חב"ד. אני מדבר על אנשים מכל הדתות, מכל הסוגים. אדמו"רים, ראשי ישיבות, פוליטיקאים ישראליים ואמריקנים, וכמובן עמך. אבל לא רק יהודים. גם גויים מגיעים לפה.

"חלקת חב"ד נרכשה בשנת תש"ב, כאשר נפטרה אמו של האדמו"ר הריי"צ מליובאוויטש, אשת האדמו"ר הרש"ב נ"ע. בנה, האדמו"ר הריי"צ, היה אז בביקור בשיקגו, והחסידים באו לשאול את חתנו, מי שלימים הוכתר כרבי, היכן לקבור אותה. וזה היה המקום שבו הורה הרבי לקבור, ואז רכשו כאן את חלקת חב"ד הראשונה. היום יש כאן בבית העלמין עוד כמה חלקות. בחלקת חב"ד קבורים הנשים והגברים בחלקות נפרדות".

ר' אבא מספר על כמויות ענקיות של 'קוויטלך' שמצטברים בציון. "הנוהג הוא שכל מי שנכנס קורא את הפתק שלו, קורע אותו לגזרים ומניח על הציון. יש לנו קבוצה מיוחדת של אנשים, שתפקידם לטפל ב'קוויטלך'. הם באים אחת לשבוע, מרוקנים את ה'קוויטלך', ושורפים אותם בתנור מיוחד שנמצא כאן באוהל", מספר ר' אבא, שלמעשה הגיע לכאן לאחר הסתלקות האדמו"ר מליובאוויטש זצוק"ל, ומאז אינו זז מהמקום.

"אני ועוד כמה בחורים הגענו לפה בג' תמוז, והיינו בשטח. אחרי שראיתי מה הולך פה, החלטתי לעבור לגור פה ליד הציון, ולנהל את המקום. יש לנו כאן פעילות עשרים וארבע שעות ביממה, כולל שבתות וחגים. אנחנו מספקים כאן אוכל בשבתות ומקומות לינה. רכשנו כאן כמה בתים ליד בית העלמין, שם אנו משכנים את האנשים. האמת היא שהכניסה לציון נעשית היום דרך הבית שרכשנו בצמוד לבית הקברות, ומהבית ישנו שביל מיוחד שמוליך עד הציון".

ב'אוהל ליובאוויטש' ישנם כמה מנהגים הנהוגים רק פה. כך, למשל, נכנסים אל ה'אוהל' רק עם נעלי בד. מנהגים אלו אומצו לאחר הסתלקותו של האדמו"ר מליובאוויטש, שנהג להגיע אל ציון חותנו הריי"צ מספר פעמים בשבוע. "הרבי היה נוסע לאוהל בנעלי בד. לפני שנכנס לאוהל היה מקיש שתי דפיקות בכל דלת, על שתי הדלתות, כנוטל רשות הכניסה, וכך אנו נוהגים", מספר ר' אבא. "מיד כשנכנסים, פותחים באמירת ה'מענה לשון', וכשמגיעים ל'הריני מדליק הלאמפף' מדליק נר.

אחרי הדלקת הנר, ממשיכים ב'מענה לשון', עד לפני מזמור 'לדוד אליך', שם נכתב לקרוא את ה'פדיון נפש'".

כשהוקם ה'אוהל' על ציונו של הריי"צ, הורה האדמו"ר מליובאוויטש שלא לבנות גג מעל הציון. סיפורי מופת לאלפים נקשרו בציון, ורבבות מגיעים אל ה'אוהל', מכל רחבי העולם, בכל ימות השנה.