נשאלה השאלה, מדוע לא מדווחים על קבוצה כ"כ חשובה שנסעה לרבי, והתשובה נטועה בעצם השאלה: נסענו לרבי, לא היה לנו את הזמן לכל העניינים לפרסם להודיע לספר.. פשוט חיינו במתכונת של הזמן קצר והלימוד מרובה והבנות בהתעוררות גדולה והרב צייטלין ממלא את הכלים ואין זמן לעדכן...

המגיד אמר: חור קטן בגוף, חור גדול בנשמה ומכיוון שלעת עתה הגוף הגשמי זקוק להטענה והלכנו לישון ב-3 בלילה בד"כ ולמחרת יום חדש מלא וגדוש ולא רוצים להפסיד רגע אחד... מקיימים בפשטות 'הולך חסיד, אוכל חסיד, ישן חסיד'.

כל האחיות המאוכזבות שחיכו לקניות ולחבילות, חזרנו עם חבילות אחרות, חבילות ד'קדושה, חבילות שקיבלנו במסע חבילות שרק יקלו עלינו את המשך המסע של 2000 שנות גלות, ואנחנו בע"ה הקבוצה האחרונה שתגיע לכ"ב שבט לרבי ל 770, כי 770 יתחבר לבית המקדש בירושלים הבנויה תכף ומיד ממש.

ננסה להעביר קצת ממה שטעמנו, אולם אינה דומה קריאה לשהייה, שהיה בד' אמות ד'נשיא הדור.

הזאל המקורי והמיוחד בקומת חדר היחידות, הזאל שממנו היתה התחלת הנשיאות ד'נשיא הדור, בטוחני שנשנים בודדות מהשכונה ומהעולם כולו היו שם, ואנחנו 160 בנות, זכינו להיות שם, לשמוע ללמוד ולהתפלל!

הזאל הגדול, הזאל שבד"כ אנחנו רואות ממעוף הציפור, גם שם היינו והרב צייטלין סיפר לנו בחיות על צורת הבית על הרחבתו... ולעמוד ליד הארון קודש, ולגעת בפרוכת שהרבי נגע, מציאות שאיננה בכל יום, לבנות בכל אופן!

היינו בספריה הקדושה הרב לווין מנהל הספרייה הקדיש לנו מזמנו והסביר לנו במתינות ובסבלנות על כל פרט ופרט, 3 פעמים (לכל שלושת הקבוצות) ראו במוחש עד כמה שהוא מייחס חשיבות רבה להקבוצה! כשבנו את הספרייה היה מחשבה לבנות אותה כמה רחובות מ-770, אולם הרבי ביקש שהספרייה תהיה חלק בלתי נפרד מ-770, ובדירה של הרבי הריי"צ ובתוכה חדר היחידות וחדר ההתוועדויות לא לנגוע כיוון שזה מקום קדוש, מקום לאמירת תהילים וקריאת פ"נ בהשתפכות הנפש, וכך היה הספרייה נבנתה בחלקה בבית הרש"ג וחלק נוסף של הספרייה נמצא בהבנין הסמוך לו כיוון שחיברו בינן הבניינים בכמין גשר שיהיה 'כולה חד', היינו שם, התערוכה בספריה השנה היא בסימן של תורת האדמורי"ם, ראינו דברים נפלאים שללא ספק העצימו אצלנו את הזהות החבדי"ת, היינו באולם הקריאה מקום שלא כל אחד ראשי להיכנס לשם וראינו בין היתר כמה ספרים עתיקי יומין, כמו כן זכינו להיכנס לבית הרבי הריי"צ לחדר ההתוועדויות ולחדר היחידות שלו אולם כיוון שמקום זה איננו מוזיאון אשאיר את הנסתר רב על הגלוי.

הבענקעט, חוויה ייחודית שהעצימה בנו את העניין של 'חסידים איין משפחה' וגרימת רצון עז לצאת לשליחות.

שבת... קודם כל שתי שבתות בשכונת המלך זה לא דבר שבכל יום, שבת כ"ב שבט, ושבת מברכים חודש אדר! במוצאי שבת הראשון ההבדלה נערכה בשעה 8:30, מה שיסביר מעצמו איך עברה עלינו השבת שכללה סעודת שבת בצוותא, למרות מניעות ועיקובים רבים, כשריפת מטבח וכו' אבל מי כהרב צייטלין ירים ידים?! בשבת השנייה היה משהו מעניין! מישהו שמע פעם שהמארח מודה לך בצורה כזאת שאתה בטוח שאתה המארח? בחיוך במאור פנים ולצד שולחנות ערוכים כיד המלך, אכלנו את סעודת השבת בביתו של הרב לידר ורעייתו המקסימים, ממש להרגיש מעין עולם הבא.

ובהשגחה פרטית, כיוון שהטיסה נדחתה ביום, זכינו גם למלווה מלכה מפואר בליובאוויטשער ישיבה, וגם להתוועדות גדולה נוספת שנערכה ביום ראשון בלילה, (מה שבתוכנית המקורי היה צריך להיות יחד) בסיום המלווה מלכה הבנות פצחו בריקודים שמחים היה ניכר עליהם רגש של אשרינו! אשרינו שאנו יהודים, ומה נעים שאנו חסידים, ומה יפה חסידות חב"ד שזכינו לנסוע לרבי, לשמוע, לראות, להפנים ולהפיץ הלאה, או במילים אחרות אצטט שיר ששוררו כמה בנות בדרך למבצעים במנהטן:

"הזכות היא לך ניתנה, להיות כאן בתמונה,
כ"ב שבט תשס"ח לא כל אחת זוכה,
נצלי כל רגע קט, נשאר רק עוד מעט,
קחי איתך את הכוחות, בארץ לֶגַלוֹת"

כך עבר עלינו מסע של 12 ימים, ימים ללא שינה, נוכחות מלאה בהתוועדויות ושיעורים, ובהמקומות שזכינו להיות בהם כמו חדר היחידות, שהיה באוהל הקדוש לאחר הכנה רבה , ביקור במוסדות הרבי ובביתו, ביקור בבתי חב"ד, הרצאות, התוועדויות שיעורים וכו' מטובי המרצים ולהבדיל, כניסה למוזיאון צבאות השם וצפייה בפרוד קשיין.

בחזרתי ארצה נשאלתי: איך היה וחשבתי, האם במילים בודדות ניתן להעביר את העוצמה של המסע?? ועניתי, בפשטות: כל מילה שדרכה אנסה להעביר את העוצמה של המסע רק תצמצם...

ואסיים בסיפור שסיפר לנו הרב לוי יצחק בן הרה"ח גרשון מענדל גרליק (שליח הרבי באיטליה)

כשהוריו התחתנו, רצו מאוד שהרבי יהיה מסדר הקידושין, וכיוון שצד הכלה היו שלוחים במקום של מרחק שעה טיסה מניו יורק ורצו של הבעלי בתים שלהם ישתתפו בחתונה, שאלו את הרבי מה לעשות, והציע שהחתונה תערך ב770 הוא יהיה המסדר קידושין ולאחר מכן יטוסו כולם למקום מגורי הכלה ושם תערך החתונה, וכן היה לאחר החופה ליוו את החתן והכלה קבוצה גדולה של בחורים עד המטוס ורקדו עד בלי דיי...

המטוס המריא, ולאחר שעה נחת במקום מגורי הכלה, הקברניט רואה דרך חלון המטוס בחורים רוקדים והוא, המום, קורא ברמקול: זה לא יכול להיות! איך הם הגיעו לפנינו?? הסבירו לו שזה קבוצה אחרת של בחורים, שבאו לרקוד לפני החתן והכלה והוא, דיי בבלבול אמר: "הם כולם נראים אותו הדבר ושרים אותו דבר"

גוי, אומר עלינו שכולנו אותו דבר, אנחנו מייצגים משהו ועלינו לדאוג שהייצוג יהיה מושלם, מבחוץ כולנו נראים אותו הדבר, לא משנה לאיזה תת קבוצות בחב"ד אנחנו משייכים את עצמינו, רעבע יש רק אחד ועלינו לייצג אותו בכבוד!

זכינו לחזור 160 בנות חדשות, 160 חבדניקיו"ת גאות (ועכשיו יודעים גם למה) 160 שליחות חדשות לרבי.

אויספאקן די רוחניות'דיקע פעקעלך.
_____________________________________________________________________
בהזדמנות זאת ארצה לנצל במה זו מעל גבי האתר, להודות להנהלת קה"ת שתרמו כמידי שנה אגרות קודש והשנה כרך ט"ז לכל אחת מבנות הקבוצה, כך זה יילד ע"י הבנות כחלק מחמשת ההחלטות הכלליות שהוחלטו ע"י הקבוצה.

תודה לכל המשפיעים והמשפיעות, המארחים והמארחות, למדריכות ולכל המסייעים להצלחת הקבוצה, ולמנצח על המסע הנפלא הרה"ח אהרון אליעזר צייטלין שדאג לכל פרט ופרט, וזכה בפעם ה16 לשלוח קבוצה לרבי. תודה על עבר הווה ועתיד יתן לכם הקב"ה רוב שפע ונחת בגו"ר ותזכו לעמוד בשורה הראשונה לקבלת פני משיח צדקינו במהרה בימינו אמן!

לצפייה בוידאו לחצו על כפתור ההפעלה או על האופצייה הנוספת לא מצליחים לצפות? לחצו כאן