מערכת COL
|
יום כ"ה שבט ה׳תשס״ח
01.02.2008
היום: 19 שנה לפטירת רופא בית הרב ● מיוחד
באחת השנים היה נכנס להיכלו של הרבי בכל ליל שבת ומדבר עמו באריכות ■ הרבי העיד על מומחיותו הרפואית, והוא עצמו העיד שביכולתו לכתוב ספר שלם על העניינים הרפואיים שהרבי הפנה אליו ■ קווים לדמותו של רופא בית הרב, המכונה 'דוקטור זליגסון', הוא הרב אברהם-אבא זליגסון ע"ה, לצד סיפורים מאלפים, אפיזודות מרתקות וגילויים על היחס המיוחד לו זכה מהרבי ■ מוגש לרגל ה'יארצייט' ה-19 שחל היום (שישי) לסיפור המלא
מאת בנו, הרב מיכאל-אהרן זילגסון
ביום ח' מנחם אב תרס"ז, שהי' (גם) בערב שבת קדש פ' דברים נולד הרה"ח ר' אברהם אבא ע"ה זליגסון למזל טוב להוריו, שנודע אח"כ בעולם בשם ד"ר זליגסון". הוא דור חמישי בשלשלת היחס לאדמו"ר הזקן, ע"י הרה"ק ר' חיים אברהם, בן אדמו"ר הזקן.
כאשר פרצה מלחמת עולם הראשונה וצבא הרוסי הי' מתקרב, אז הלך זקני עם בניו לעיר ביידען סמוך לווינה וגרו שם שנתיים ואחר כך חזרו לקרקוב.
לימוד התורה בשקידה
ד"ר זליגסון רגיל הי' להתעמק בלימודי הקדש גם בשעות הלילה המאוחרות למרות שלמחרת הי' עליו להשכים לקום. אימא שלנו הי"ד לא השלימה עם כך ומתוך דאגה לבריאות בנה ניסתה לשכנעו כי יפסיק מלימודיו וישכב לישון. כשהפצרותיה לא עזרו נאלצה לעתים לכבות את האור בחדרו בשעה מאוחרת בלילה.
הרבה מבני משפחת ד"ר זליגסון נהיו לרופאים וזה עורר אצלו התעניינות למקצוע זה. הוא התחיל השתדלות להיכנס באוניברסיטה של חכמת הרפואה. הכלל של חכמינו ז"ל (שעשו שונא ליעקב) אירע גם בנידון שלנו. הם סירבו - בלי שום טעם או יותר נכון, טעם הנזכר (שנאת עשו ליעקב-) להרשותו בכניסה ללמוד באוניברסיטה בווילנה.
לכן נסע (בשנת תרפ"ו) לשטרסבורג אשר במדינת צרפת סמוך לגבול גרמני'. שם הי' קהילה יהודית וגם מרעיו. הכיר מכבר את השפה הצרפתית שלמדה בנערותו בקרקוב בשיעורים פרטיים.
ויהי מקץ שנתיים ימים, ובאמצעות השתדלות דודו (אחי אמו), קיבלוהו באוניברסיטה בעיר ווילנה.
הגיעתו לווילנה הייתה בשנת תרפ"ח (תפר"ח). שם גר אצל דודו הרב החסיד ר' שניאור זלמן זעליגזאן ז"ל. הר' שנ"ז הי' מהעסקנים החרוצים בין חסידי חב"ד בווילנה ועד שמצא חן גם בעיני ראשי ממשלת העיר והם כיבדוהו במאוד.
כאמור (בפרק רביעי) שד"ר זליגסון שהה בבית דודו הרה"ח ר' שניאור זלמן בווילנה בעת לימודו באוניברסיטה שם. בסמיכות לרגל סיום חוק הלימודים, נחלה דודו במחלה אנושה ונצרך לטיפול רפואי בתמידות. ואז - למרות שד"ר זליגסון הי' עומד אז לסיים לימודיו של איזה שנים ולקבל התעודה ומאידך - הכניסה לטיפול וכו' ידחה כל זה (ויצטרך לעשות עוה"פ בחינות) אעפ"כ, נכנס ד"ר זליגסון במרץ רב ב"עבודה" זו בתור רופא וטיפל בו ימים ולילות.
כאשר סיים חוק הלימודים וקיבל תעודת הסיום בווילנה (בשנת תרצ"ג) המשיך לשגשג במדע זו בעיר קרקוב כדי לקבל תעודתDoctor of Medicine . . בתקופה זו (תרצ"ד - צ"ה), שרת גם בתור רופא ב Surgical clinic וכן Clinic of Internal Medicine.
כדי להמחיש תנאים הדרושים לקבל תעודה זו נסע לעיר ווינה. ושם (בשנות תרצ"ה-תרצ"ו) עסק בשטח חדש וערך מחקרים ובעקבותיהם גילה חידושים מפתיעים בנושא לחץ הדם חידושים שיצרו רושם עז על הרופאים. במשך שנים אלו מסר לדפוס ששה חוברות שהכילו חידושיו במקצועות שונות
כאשר גמר את זה (בשנת תרצ"ז) קיבל תעודתDoctor of Medicine. (בנושא לחץ הדם) נדפס בירחון רפואי American Medical Association שהי' הכי טוב ומפורסם אז, ולהפתעת ד"ר זליגסון נדפסו מזה 69,000 עותקים.
פעם נפגש עם רופא יפאני ושאלהו איזה חידוש יש במקצוע זו (Hypertension)?
רופא היפאני (שלא ידע מי הוא השואל) הגיד לד"ר זליגסון שזה עתה נתגלה עניין חדש במקצוע זו והראה לו את רשימת ד"ר זליגסון בקובץ הנזכר...
כשפרצה המלחמה, הוצרך לברוח מקרקוב ולאחרי ניסה של כמה מדינות הגיע בשנת תש"א לשנגהאי אשר במדינת סין. שם הי' עיר פליטה עבור תלמידי הישיבות של ליובאוויטש ומיר כו'. בעיר שנגהאי שהו עד גמר המלחמה. בעיר זו היו הרבה מחלות מדבקות. ותלמידי הישיבה נחלו עם מחלות משונות. בהשגחה פרטית ד"ר זליגסון שרת כרופא יהודים אשר שם. ואחרי שהרבה להשקיע כוחותיו וידיעותיו בזה, הצליח להציל הרבה מבני ישיבה. ותודה לא-ל לאחרי המלחמה התיישבות בארצות הברית וקנדה, והקימו משפחות לשם ולתפארת.
לפנינו קטע ממכתב קדש כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ מיום ד' אלול, תש"א (נדפס באגרות קדש שלו - חי"ד ע' שעד) אייער שרייבען האב איך ערהאלטען. פון מיין פריינד, אייער שוואגער, מר אברהם שי' זעליגסאן האב איך ערהאלטען א טעלעגארם מיט דער ביטטע צו מאכען פיר אים א וויזע נאך פאראגוואי. איך האב דאס איבערגעגעבען אין מיין ביורא צו איינארדענען. השי"ת זאל בעגליקען און איך האף די טעג צו האבען א מיטטיילונג ווי די זאך שטייט. איך געפין זיך יעצט אין א דאטשע נעבען נויארק.
בשנת תש"ז (לערך), כשד"ר זליגסון הי' ה"מגיד שיעור" (אחר התפלה בש"ק בביהכ"נ דליובאוויטש), בלימוד שולחן ערוך אדמו"ר הזקן בהלכות שבת, בין נושאי ההלכות שלמדו אז, הי' גם בנידון לבושים המותרים לצאת בהם בשבת. בשיעור מסוים - בו דנו בנושא "חגורה על גבי חגורה" - השתתף עוד רופא (ד"ר נס ז"ל) בלימוד, ושניהם התפלפלו בזה ע"ד ההלכה והחליטו שמכיוון שדרך הרופאים לחגור חגורה ע"ג חגורה (עיי"ש) ולכן מותר לצאת בהם.
לימוד השיעור הי' באופן כזה שכל הלכה הוא בבהירות ובהבנה ברורה, בלי אריכות. כאשר פרצה מלחמת קורעא (בשנת תש"י) וצבא האמריקאי רצה שאבי ייסע לשם כדי לשרת בתור רופא בצבא, אז שאל אבי בעצת כ"ק אדמו"ר, ואדמו"ר ענה:
הנכם 'מגיד שיעור' בשולחן ערוך בבית המדרש זה ובמילא יש לכם תואר "רבנות" וכיון שכן יסודר בשבילכם פתק של רבנות מבית המדרש ותפטרו מהצבא.. וכן הווה ההנהלה כתבו מכתב מיוחד שד"ר זליגסון משרת בתור רב בביהכ"נ.
לאחרי שהד"ר זליגסון הגיע לארה"ב הוצרך לעבור כל הבחינות של הרפואה, כדי לקבל תעודת רופא בארצות הברית וקיבל תעודת רופא בארצות הברית.
לאחרי שקיבל תעודת הרופא, זכה לקבל מכתב קדש (י"ב תשרי תש"י) מכ"ק אדמו"ר מהוריי"צ לרגל אירוע זה (צילום - מצו"ב): בתקופה זו החל לשרת בתור רופא קבוע בבית הרב אצל כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ, בכל עת מצוא.
בש"ק פ' בא, עשירי בשבט תש"י, הוזעק ד"ר זליגסון לדירת כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ לאחרי שהרבי קיבל התקפת לב. אבל לאחרי דקות ספורות, הייתה ההסתלקות.. חסידים דורשי רשומות אמרו שבעת ההסתלקות נוכחו ג' חסידים והם כהן- הרה"ח רשד"ב ע"ה אייכהארן, הלוי- הרה"ח ר' שמואל לעוויטין והישראל- הרה"ח ד"ר זליגסון.
הרבי והרופא
החל משנת תשי"א, הי' הסדר ברוב הפעמים בכל יום - למשך כמה שנים - שבבוא כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו מביתו, הי' מדבר עם ד"ר זליגסון בענייני חולים ורפואות.
פרק חתונתו – כסלו תשי"ב
לפני חתונתו של ד"ר זליגסון היו כמה שהציעו לשידוך, את מרת הינדא רחל פינסקער [שנהייתה לאשת הד"ר זליגסון]. א' מהן הי' הרה"ח ר' צבי שוסטערמאן ע"ה, רב חב"די בשיקגו וכן ידיד של משפחת בית אשת ד"ר זליגסון. כשנודע להרבי מזה, הוסיף הרבי לעורר אותו בהצעת השידוך.
בא' ההזדמנויות , כשהוסב הדיבור ע"ד ד"ר זליגסון וידענותו בתורה וכו', אמר הרבי: ווען ער וואלט געווען ביי זיי (המתנגדים) הי' נחשב לגאון [אם הי' אצלם (מתנגדים) , הי' נחשב לגאון].
המהרי"ל הי' שדכן
בעת תקופת השידוכין אצל הוריי (שלהי שנת תשי"א), הי' א' מהשדכנים בעל מרץ מיוחד והצליח בהשידוך. בהזדמנות אחת נכנס השדכן להרבי על "יחידות" וכשהרבי התוודע שהלה הי' השדכן בשידוך של הוריי, אמר לו הרבי: נו, אתם יכולים וצריכים להיות שדכן בתמידות. השדכן לא הבין מהו כוונתו הקדושה. והמשיך הרבי: עניין של שדכן אינו דבר בלתי רצוי, גם המהרי"ל הי' שדכן.
ביום י' חשוון תשי"ב, כשהיה אחד ב'יחידות' אצל הרבי, באמצע קיבל הרבי טלפון והפסיק קצת היחידות ודיבר על הטלפון (-כנראה עם מזכירו הרב חדקוב) ואז עורר הרבי שצריכים להזכיר ב'הקדשה' שנדפס במאמר מיוחד לכבוד קשורי התנאים (של ד"ר זליגסון ורעייתו) אודות האומנות שלו (עניין הרפואה). וכך אמנם נזכרה ב'הקדשה' גם המילים "גומל חסד בגופו" וכו'.
לפני חתונתו שאל להרבי מכיון שהכלה היא בת כהן, האם צריך לקבל עליו עוד ענינים מיוחדים כדי להיות "תלמיד חכם" וענה הרבי בשבילכם אין צורך להוסיף כלום.
יום ברית הנישואין שלהם הוצעה ע"י הרבי להתקיים בנר חמישי של חנוכה תשי"ב. חתונה זו היותה מאורע מיוחדת אצל הרבי.
ההוכחה לזה היא, תנאי מפורסם לסידור קידושין על ידי הרבי הי', שהחתן יגדל את זקנו, ובזמן חתונתו טרם הי' ד"ר זליגסון בחתימת זקן, בעקבות זאת שאל הרבי את הרב שמואל לעוויטין, אם לפי ההלכה ביכולתו בכל זאת לסדר קידושין, שכן, לכאורה, מכיוון שאצלו זהו תנאי וכבר נהג כן יותר משלש פעמים - הרי זו שאלה של נדר וכו', באם יעשה יוצא מן הכלל, וביקש למצוא היתר לכך.
הרש"ל ענה מיד, א) התנאי הי' לתלמידי התמימים הלומדים בישיבה, והרי החתן הנ"ל אינו לומד בישיבה. ב) החתן הוא קרוב לבית הרב - ולכן מובן שאין מקום לשאלה. המענה נתקבל לשביעות רצון, והרבי אכן נסע להשתתף בחתונה.
מספר הרב משה גראנער [ע"ה]:
בשנת תשי"ז הכנתי אלבום עבור הרבנית חנה מכל תמונות הרבי בחתונות. כשנכנסתי לבית הרבנית חנה ע"ה [אם הרבי] עברה יחד אתי על כל האלבומים, כשהיא מזכירה כל חתונה בשם: "זהו חתונת פלוני..." כן ציינה כמה אנשים שהבחינה בתמונות בשמם. כשהגענו לחתונת ד"ר זליגסון אמרה: דא האט דער רבי געמאכט אן אויסנַאם (כאן עשה הרבי יוצא מן הכלל - שסידר קידושין בחתונתו, למרות שטרם הי' לו זקן).
לכבוד החתונה הגיע גם מברק בשם הרבנית חנה, אמו של הרבי. הרבי כתב על ההזמנה איחולים בשפה האנגלית ששימשו בתור יסוד למברק שנשלח אח"כ לכבוד השמחה.
בעת החתונה של הוריי, הגיע כ"ק אדמו"ר להשתתף בה"קבלת פנים" והחופה (במנהטן). כ"ק אדמו"ר דיבר שיחה בעת הקבלת פנים [השיחה כבר הוגהה ע"י כ"ק אדמו"ר ונדפסה בלקוטי שיחות ח"ל ע' 311].
לאחרי השיחה דיבר א' מהרבנים (לא מגזע חסידי) עם כ"ק אדמו"ר. הרבי שאלהו היאך יבאר (הרב) את עניני השיחה ע"פ תורת החסידות. וענה הרב: שאצלנו לא לומדים נסתר. והמשיך אדמו"ר: כל המניעה שנקראת "נסתר" הוא אשמתכם, שהרי באם הייתם מסכימים ללמוד אותה (נסתר), הי' זה בבחינת "נגלה".
מצה - מיכלא דאסוותא
בכל ערב פסח - במשך כל השנים - הי' כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו נותן לו מצה שלימה באומרו שמצה הוא מיכלא דאסוותא [=רפואה] ומיכלא דמהימנותא [=אמונה] . בכמה שנים הוסיף כ"ק אדמו"ר לומר שזהו (גם) בשביל "פאציענטן" (חולים). פעם אמר לו לבוא גם בליל שני. בשנים האחרונות הי' נותן לו מצה שלימה וגם פרוסה .
באחת השנים הראשונות לנשיאות כ"ק אדמו"ר - ע"פ הצעת כ"ק אדמו"ר - נכנס הד"ר זליגסון בקביעות להיכלו של כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו, בכל לילי השבתות (אחר תפלת קבלת שבת), ודיברו כשעה, שעה וחצי.
התייעצות בד"ר זליגסון
מועתקים כאן ציטוטים ממכתבי קדש של כ"ק אדמו"ר שמפנה אותם לד"ר זליגסון:
מכתב משנת תשי"ז (מתורגם ללה"ק):
"הנני מאשר קבלת מכתבכם המצורף עם הדו"ח של הרופאים והנני מרוצה לשמוע שהעתקה מזה נמסר לדר. זעליגסאן שי' וביקשתיו שיתדבר בזה עם המומחים במקצוע זו וכשיהי' בשורות טובות בזה נתקשר אתכם והשם יתברך יעזור שתוכלו לבשר בשורות טובות בנידון זה ובכלל.
(הוספה לאחרי זמן:)
נתעכבתי משילוח המכתב ובינתיים קיבלתי ידיעה משמחת שגם מומחה מכאן סובר נגד אופן הראשונה. ובטח יכתוב דר. זעליגזאן לכם בפרטיות".
עוד מכתב (אגרות קדש חט"ו ע' שלב)
"נתוח בכגון דא - דורש זהירות יתרה ואחריות מיוחדת בעשיתו..באם רוצה יכול לבקש את הרופא המטפל לכתוב בפרטיות לכאן (ע"ש הרופא ד"ר זעליגסאן) טעמיו לניתוח דוקא וידונו כאן עוד הפעם עד"ז".
מכתב שלישי [ר"ח מנחם אב תשח"י].
תוכן הנידון: ע"ד חולה שהרופאים בארץ הקדש אמרו שמוכרח לעשות ניתוח וכ"ק אדמו"ר נשיא דורנו ציוה שהרופאים דכאן יחליטו בזה. ואז התדבר ד"ר זליגסון עם עוד רופא מומחה בזה ואחרי שהודיע החלטתו עם החלטת המומחה לכ"ק אדמו"ר נשיא דורנו בזה, באה מכתב דכ"ק אדמו"ר נשיא דורנו דלקמן (המזכיר "רופאים מומחים" - היינו שני המומחים - הנזכרים - שדנו בזה).
"הנני מאשר בזה קבלת מכתבו מכ"ג תמוז ומודה לכ' בעד טרחתו לתאר מצב החולה תחי'.
לפי דעת המומחים הכי גדולים במקצוע זה אשר כאן, ועל יסוד כמה וכמה מקרים שטיפלו בהם הנה אם המחלה היא ממושכה כמה שנים וכל הטיפולים כבר עשו ולא הועילו אז דעתם נוטה לניתוח".
פעם יצא כ"ק אדמו"ר מחדרו הקדושה ומברק בידו הקדושה והראהו לד"ר זליגסון. בו מסופר אודות חולה במחלה מסוימת ושאלהו כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו אם יש רפואה לזה ?... המחלה הייתה קשה ואי אפשר הי' למצוא פתרון לחולי זה.
כן הי' הנהגת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו במשך עשרות שנים, שהפנה את החולים אליו. וזה השתקף בכל המצבים. אם זה הי' אחד שעומד בתור לקבל "דולר" מידו הקדושה של כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו ובאותה ההזדמנות שואל בעצת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו בדבר מצב בריאותו קיבל מענה ברורה מכ"ק אדמו"ר נשיא דורנו שיפנה ל"ד"ר זעליגזאן" או אם זה הי' בנידון אחד שנפצע בתאונה (ה' ישמרנו), הנה כן גם אז הורה שיפנו ל"ד"ר זעליגזאן".
"ידידי הרופא"
לפנינו ציטוט ממכתב קדש שבהם מזכיר כ"ק אדמו"ר את ד"ר זליגסון ומתארו גם בשם "מיין פריינד" (ידידי):
"זיינער צייט האב איך באקומען אייער בריף פון 32/3 מיט דאס בייגעלייגטע, און לויט מיין אויפטראג האט זיך מיין פריינד ד"ר זעליגסאן שי' פארבונדען מיט איינעם פון די גרעסטע דאקטוירים ספעציאליסטען אין דעם, און בייגעלייגט דא איז דער בריף...(בעתו קיבלתי מכתבכם..עם המצורף בזה, ולפי הצעתי הנה ידידי הד"ר זעליגזאן שי' התקשר עם א' מהמומחים בשדה זו, ומצורף בזה המכתב).
"יורה דיעה"
פעם כתבתי לכ"ק אדמו"ר אודות איזה מיחוש שהי' מחלה כבדה ר"ל. וענה לי שאפנה להרופא זעליגזאן. ביקרתי אצל הרופא זעליגזאן והוא שאלני מה אני לומד.. והציע שאלמוד שולחן ערוך חלק יורה דעה. ואח"כ נתן לי איזה תרופה קלה וב"ה שהוחלמתי.
"שם אומרו מביא גאולה.."
כשביקרו חולים אצל ד"ר זליגסון, ואח"כ הגידו לו שנשלחו אליו מכ"ק אדמו"ר הי' ד"ר זליגסון מגיב להם: מדוע לא הגדתם לי זה בראשונה ?!...
לקט סיפורים
פעם - בשמיני עצרת, בשנים הראשונות של נשיאות הרבי - נחלה אחד מהחסידים והי' לו גם חום גבוה והלך לרופא מסוים. הרופא אמר שצריכים לילך לבית הרופאים. אז הלכה הבת שלו לבית הרבי וסיפרה להרבנית נ"ע כל המצב בצירוף הבקשה למסור להרבי. הרבנית שאלה להרבי והרבי ענה שילכו להרופא זליגסון. הבת הלכה מבית הרבי ונזכרה שכבר הזמינו רופא מסוים בעד אביה. היא חזרה לבית הרבי ושאלה שוב שכבר הזמינו הרופא בעד אבי'. הרבנית הלכה שוב להרבי לשאול בזה וענה הרבי: איך וויל אז דאס זאל גיין דורך דר. זליגסון (הנני רוצה שיעבור דרך דר. זליגסון). כעבור איזה זמן נתברר לו שהוטב מצב אביו.
אז מסר הבן להרבי שהוטב המצב וענה הרבי: האם הנכם רואים ששלחתי אתכם לרופא נכון?
בערב - ליל שמחת תורה - התוועד הרבי כדרכו בקדש. בעת א' הניגונים (שבין השיחות) נתן הרבי חתיכת מזונות להבן. הרופא הי' עומד בסמיכות מקום להרבי. כשהרבי ראה שהשולחן הי' מפסיק ואי אפשר הי' בשביל הרופא לעבור על השולחן לגשת אליו, אז עמד הרבי ולקח יין ומזונות וניגש אל הרופא זליגסון ונתן לו באמרו: "כשם שמובא שכוהנים אוכלים ובעלים מתכפרים, הנה לכן תאכלו (אתם) את המזונות והחולה יתרפא..." והמשיך: "איר זאלט וויסן אז איר זיינט א גרויסער דאקטאר און אפילו אז אנדערע האלטן ניט אזוי, זאלט איר וויסן אז איר זיינט א גרויסער דאקטאר און בשעת אנדערע דאקטוירים האלטן אנדערש ווי איך, זאלט איר האלטן מיט מיר וועט דאס הייסן אז א דאקטאר האט אזוי געפסקנ'ט (אתם צריכים לידע שהנכם רופא גדול ואף שרופאים אחרים לא סוברים כך, תדעו שהנכם רופא גדול וכשרופאים אחרים אומרים אחרת מדעתי, תסברו כדעתי ואז יהי' אצלי רופא שפסק כדעתי).
"יהב ליה ידיה ואוקמיה"
פעם בעת שכ"ק אדמו"ר אמר מאמר חסידות (ד"ה פדה בשלום תש"כ), התעלף א' מהחסידים. כ"ק אדמו"ר הפסיק באמצע המאמר והכריז איזה פעמים "ד"ר זליגסון" ! ד"ר זליגסון הגיע וכנראה שהתחיל להרגיש הדופק (ביד). וכ"ק אדמו"ר אמר אז: "יהב ליה ידיה..." [ראה גמ' ברכות ה, ב: יהב ליה ידיה ואוקמיה. נתבאר בשיחת ש"פ ראה תשל"ו].
"לצייר שרפואה מסויימת תוכל לעזור"
פעם יצא כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו מחדרו וניגש לד"ר זליגסון והראהו פתק בנושא חולי מסוים. ושאלהו האם יש תרופה לזה וד"ר זליגסון ענה בשלילה. אדמו"ר נשיא דורנו חזר לחדרו וכעבור שעה קלה יצא עוד הפעם וכן חזר חלילה איזה פעמים עד שלבסוף ואמר לו כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו: שיקרא המברק עוד הפעם באופן כזה שיש עצה מסוימת לחולי זה וכן עשה וחייך אדמו"ר נשיא דורנו וחזר לחדרו.
מרופאים הכי טובים שבימינו
"פעם בהיותי אצל כ"ק אדמו"ר ב"יחידות" שאלתי אודות אמי ז"ל שהייתה חולה במחלה מסוימת. וענה כ"ק אד"ש שאפנה להרופא זעליגזאן.
בשמעי זאת התחלתי להרהר...ואמרתי שמסופקני אם הוא יודע ממחלה זו. כשמוע כ"ק אד"ש את דבריי (עמד מעט מכיסאו) ואמר: דר. זעליגסאן איז פון די בעסטע דאקטורים וואס זיינען היינט דא" (הרופא זעליגזאן הוא מרופאים הכי טובים, שבימינו).
"אם הוא אומר שזה אין כלום - אין זה כלום"
בעת ההתוועדות דשבת פרשת נצבים תשכ"ד הרבי אמר שתי שיחות ומאמר. באמצע המאמר חש הרה"ח ר"ב גורודצקי שי' שלא בטוב. כשסיים הרבי את המאמר ניגש הרש"ל להרבי וסיפר להרבי על כך. הרבי קרא לד"ר זליגסון והורה לגשת לרב"ג. הוא עשה כפי שנצטווה ואמר שהכל כשורה. הרבי קבע: "הוא הרי רופא - ואם הוא אומר שזה כלום - אזי אכן אין זה כלום...
הרופא צריך לפסוק
"בשנת תשל"ד - בעת הכנה להקפות - נפצע בני באופן מבהיל. הבאתי אותו לחדר מיוחד, לנוח. וניגשתי להרב חדקוב לבקש ברכה מהרבי. הרב חדקוב הגיד לי שבכלל בזמן זה אין נכנסים אל הרבי. כשהגדתי לו מצב בני שהוא איום, נכנס להרבי והרבי אמר שיקראו לד"ר זליגסון. ד"ר זליגסון ניגש להילד וכשהביט בו אמר שאין זה כלום. אח"כ הודעתי להרבי מה שאמר הרופא וב"ה שנתרפא.
אחר הסיפור, הגיד לי ד"ר זליגסון שהרבי אמר לו פעם שכשהוא- בתור רופא- יפסוק שמצד הטבע זה לא כלום, אזי מאפשרת להמשיך גם למעלה מטבע בטבע".
"להתייעץ עם ד"ר זליגסון ולקבל עצתו"
"בשנת תשל"ו נצמח איזה מכה על הרגל שלי. שאלתי לאדמו"ר נשיא דורנו מה לעשות. אדמו"ר נשיא דורנו ענה "להתייעץ עם ד"ר זליגסון". ביקרתי אצלו והוא יעץ לי שאפנה לרופא מסוים. אח"כ ביקרתי אצל הרב.... שיודע בטיב רופאים כו' והגדתי לו חוו"ד ד"ר זליגסון, והוא ענה ברגש דשלילה ע"ד רופא זה ושד"ר זליגסון אינו מוכר היטב בטיב הרופאים במקצוע זה. כתבתי אז לכ"ק אדמו"ר פעם שני' ואדמו"ר ענה עוה"פ "להתייעץ עם ד"ר זליגסון". הלכתי להרופא הנ"ל, והוא הציע לי עוד רופא בזה ושניהם ביחד הציעו שאצטרך לניתוח.
חזרתי והגדתי כ"ז לד"ר זליגסון וד"ר זליגסון ענה "טובים השנים מן האחד". יראתי וכתבתי עוד הפעם לכ"ק אדמו"ר, ואדמו"ר ענה "להתייעץ עם ד"ר זליגסון ולקבל עצתו". הניתוח עבר ב"ה בשלום. אח"כ חזרתי להרב...והגדתי לו כהנ"ל והוא הודה לי שלא ידע ע"ד רופא זה כיון שהי' מומחה גדול וחדש שלא נשמע עדיין אודותו.
פעם כשד"ר זליגסון נכנס להרבי לבקרו, אמר לו הרבי הנני רוצה היסורים וכו'. ולמה אתם רוצים לרפאותי? וענה ד"ר זליגסון: ניתנה רשות רשות לרופא לרפאות ואז הסכים הרבי.
"ודברת בם, בם ולא בדברים אחרים"
לפני כמה שנים לאחרי ניתוח מסוים, אמר כ"ק אדמו"ר לד"ר זליגסון "דאלאי דוקטורים". פעם במשך השנים - לפני נסיעתו למחנה גן ישראל - הרגיש שרוצה לבקר הרופא זעליגזאן. אז שאל לכ"ק אדמו"ר מה לעשות (כיון שנצטווה "דאלאי דוקטורים").
הרבי ענה: תלכו אליו בתנאי שתדברו אליו רק בענייני לימוד התורה ולא בענייני רפואה.
"זיכרון בספר"
פעם אמר ד"ר זליגסון להרה"ח ר' דוד שקאלניק שיכול לכתוב ספר מלא ושלם בנושא סיפורי כ"ק אדמו"ר ביחס לענייני רפואיים שד"ר זליגסון הי' מעורב בזה.
ביום ח' מנחם אב תרס"ז, שהי' (גם) בערב שבת קדש פ' דברים נולד הרה"ח ר' אברהם אבא ע"ה זליגסון למזל טוב להוריו, שנודע אח"כ בעולם בשם ד"ר זליגסון". הוא דור חמישי בשלשלת היחס לאדמו"ר הזקן, ע"י הרה"ק ר' חיים אברהם, בן אדמו"ר הזקן.
כאשר פרצה מלחמת עולם הראשונה וצבא הרוסי הי' מתקרב, אז הלך זקני עם בניו לעיר ביידען סמוך לווינה וגרו שם שנתיים ואחר כך חזרו לקרקוב.
לימוד התורה בשקידה
ד"ר זליגסון רגיל הי' להתעמק בלימודי הקדש גם בשעות הלילה המאוחרות למרות שלמחרת הי' עליו להשכים לקום. אימא שלנו הי"ד לא השלימה עם כך ומתוך דאגה לבריאות בנה ניסתה לשכנעו כי יפסיק מלימודיו וישכב לישון. כשהפצרותיה לא עזרו נאלצה לעתים לכבות את האור בחדרו בשעה מאוחרת בלילה.
הרבה מבני משפחת ד"ר זליגסון נהיו לרופאים וזה עורר אצלו התעניינות למקצוע זה. הוא התחיל השתדלות להיכנס באוניברסיטה של חכמת הרפואה. הכלל של חכמינו ז"ל (שעשו שונא ליעקב) אירע גם בנידון שלנו. הם סירבו - בלי שום טעם או יותר נכון, טעם הנזכר (שנאת עשו ליעקב-) להרשותו בכניסה ללמוד באוניברסיטה בווילנה.
לכן נסע (בשנת תרפ"ו) לשטרסבורג אשר במדינת צרפת סמוך לגבול גרמני'. שם הי' קהילה יהודית וגם מרעיו. הכיר מכבר את השפה הצרפתית שלמדה בנערותו בקרקוב בשיעורים פרטיים.
ויהי מקץ שנתיים ימים, ובאמצעות השתדלות דודו (אחי אמו), קיבלוהו באוניברסיטה בעיר ווילנה.
הגיעתו לווילנה הייתה בשנת תרפ"ח (תפר"ח). שם גר אצל דודו הרב החסיד ר' שניאור זלמן זעליגזאן ז"ל. הר' שנ"ז הי' מהעסקנים החרוצים בין חסידי חב"ד בווילנה ועד שמצא חן גם בעיני ראשי ממשלת העיר והם כיבדוהו במאוד.
כאמור (בפרק רביעי) שד"ר זליגסון שהה בבית דודו הרה"ח ר' שניאור זלמן בווילנה בעת לימודו באוניברסיטה שם. בסמיכות לרגל סיום חוק הלימודים, נחלה דודו במחלה אנושה ונצרך לטיפול רפואי בתמידות. ואז - למרות שד"ר זליגסון הי' עומד אז לסיים לימודיו של איזה שנים ולקבל התעודה ומאידך - הכניסה לטיפול וכו' ידחה כל זה (ויצטרך לעשות עוה"פ בחינות) אעפ"כ, נכנס ד"ר זליגסון במרץ רב ב"עבודה" זו בתור רופא וטיפל בו ימים ולילות.
כאשר סיים חוק הלימודים וקיבל תעודת הסיום בווילנה (בשנת תרצ"ג) המשיך לשגשג במדע זו בעיר קרקוב כדי לקבל תעודתDoctor of Medicine . . בתקופה זו (תרצ"ד - צ"ה), שרת גם בתור רופא ב Surgical clinic וכן Clinic of Internal Medicine.
כדי להמחיש תנאים הדרושים לקבל תעודה זו נסע לעיר ווינה. ושם (בשנות תרצ"ה-תרצ"ו) עסק בשטח חדש וערך מחקרים ובעקבותיהם גילה חידושים מפתיעים בנושא לחץ הדם חידושים שיצרו רושם עז על הרופאים. במשך שנים אלו מסר לדפוס ששה חוברות שהכילו חידושיו במקצועות שונות
כאשר גמר את זה (בשנת תרצ"ז) קיבל תעודתDoctor of Medicine. (בנושא לחץ הדם) נדפס בירחון רפואי American Medical Association שהי' הכי טוב ומפורסם אז, ולהפתעת ד"ר זליגסון נדפסו מזה 69,000 עותקים.
פעם נפגש עם רופא יפאני ושאלהו איזה חידוש יש במקצוע זו (Hypertension)?
רופא היפאני (שלא ידע מי הוא השואל) הגיד לד"ר זליגסון שזה עתה נתגלה עניין חדש במקצוע זו והראה לו את רשימת ד"ר זליגסון בקובץ הנזכר...
כשפרצה המלחמה, הוצרך לברוח מקרקוב ולאחרי ניסה של כמה מדינות הגיע בשנת תש"א לשנגהאי אשר במדינת סין. שם הי' עיר פליטה עבור תלמידי הישיבות של ליובאוויטש ומיר כו'. בעיר שנגהאי שהו עד גמר המלחמה. בעיר זו היו הרבה מחלות מדבקות. ותלמידי הישיבה נחלו עם מחלות משונות. בהשגחה פרטית ד"ר זליגסון שרת כרופא יהודים אשר שם. ואחרי שהרבה להשקיע כוחותיו וידיעותיו בזה, הצליח להציל הרבה מבני ישיבה. ותודה לא-ל לאחרי המלחמה התיישבות בארצות הברית וקנדה, והקימו משפחות לשם ולתפארת.
לפנינו קטע ממכתב קדש כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ מיום ד' אלול, תש"א (נדפס באגרות קדש שלו - חי"ד ע' שעד) אייער שרייבען האב איך ערהאלטען. פון מיין פריינד, אייער שוואגער, מר אברהם שי' זעליגסאן האב איך ערהאלטען א טעלעגארם מיט דער ביטטע צו מאכען פיר אים א וויזע נאך פאראגוואי. איך האב דאס איבערגעגעבען אין מיין ביורא צו איינארדענען. השי"ת זאל בעגליקען און איך האף די טעג צו האבען א מיטטיילונג ווי די זאך שטייט. איך געפין זיך יעצט אין א דאטשע נעבען נויארק.
בשנת תש"ז (לערך), כשד"ר זליגסון הי' ה"מגיד שיעור" (אחר התפלה בש"ק בביהכ"נ דליובאוויטש), בלימוד שולחן ערוך אדמו"ר הזקן בהלכות שבת, בין נושאי ההלכות שלמדו אז, הי' גם בנידון לבושים המותרים לצאת בהם בשבת. בשיעור מסוים - בו דנו בנושא "חגורה על גבי חגורה" - השתתף עוד רופא (ד"ר נס ז"ל) בלימוד, ושניהם התפלפלו בזה ע"ד ההלכה והחליטו שמכיוון שדרך הרופאים לחגור חגורה ע"ג חגורה (עיי"ש) ולכן מותר לצאת בהם.
לימוד השיעור הי' באופן כזה שכל הלכה הוא בבהירות ובהבנה ברורה, בלי אריכות. כאשר פרצה מלחמת קורעא (בשנת תש"י) וצבא האמריקאי רצה שאבי ייסע לשם כדי לשרת בתור רופא בצבא, אז שאל אבי בעצת כ"ק אדמו"ר, ואדמו"ר ענה:
הנכם 'מגיד שיעור' בשולחן ערוך בבית המדרש זה ובמילא יש לכם תואר "רבנות" וכיון שכן יסודר בשבילכם פתק של רבנות מבית המדרש ותפטרו מהצבא.. וכן הווה ההנהלה כתבו מכתב מיוחד שד"ר זליגסון משרת בתור רב בביהכ"נ.
לאחרי שהד"ר זליגסון הגיע לארה"ב הוצרך לעבור כל הבחינות של הרפואה, כדי לקבל תעודת רופא בארצות הברית וקיבל תעודת רופא בארצות הברית.
לאחרי שקיבל תעודת הרופא, זכה לקבל מכתב קדש (י"ב תשרי תש"י) מכ"ק אדמו"ר מהוריי"צ לרגל אירוע זה (צילום - מצו"ב): בתקופה זו החל לשרת בתור רופא קבוע בבית הרב אצל כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ, בכל עת מצוא.
בש"ק פ' בא, עשירי בשבט תש"י, הוזעק ד"ר זליגסון לדירת כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ לאחרי שהרבי קיבל התקפת לב. אבל לאחרי דקות ספורות, הייתה ההסתלקות.. חסידים דורשי רשומות אמרו שבעת ההסתלקות נוכחו ג' חסידים והם כהן- הרה"ח רשד"ב ע"ה אייכהארן, הלוי- הרה"ח ר' שמואל לעוויטין והישראל- הרה"ח ד"ר זליגסון.
הרבי והרופא
החל משנת תשי"א, הי' הסדר ברוב הפעמים בכל יום - למשך כמה שנים - שבבוא כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו מביתו, הי' מדבר עם ד"ר זליגסון בענייני חולים ורפואות.
פרק חתונתו – כסלו תשי"ב
לפני חתונתו של ד"ר זליגסון היו כמה שהציעו לשידוך, את מרת הינדא רחל פינסקער [שנהייתה לאשת הד"ר זליגסון]. א' מהן הי' הרה"ח ר' צבי שוסטערמאן ע"ה, רב חב"די בשיקגו וכן ידיד של משפחת בית אשת ד"ר זליגסון. כשנודע להרבי מזה, הוסיף הרבי לעורר אותו בהצעת השידוך.
בא' ההזדמנויות , כשהוסב הדיבור ע"ד ד"ר זליגסון וידענותו בתורה וכו', אמר הרבי: ווען ער וואלט געווען ביי זיי (המתנגדים) הי' נחשב לגאון [אם הי' אצלם (מתנגדים) , הי' נחשב לגאון].
המהרי"ל הי' שדכן
בעת תקופת השידוכין אצל הוריי (שלהי שנת תשי"א), הי' א' מהשדכנים בעל מרץ מיוחד והצליח בהשידוך. בהזדמנות אחת נכנס השדכן להרבי על "יחידות" וכשהרבי התוודע שהלה הי' השדכן בשידוך של הוריי, אמר לו הרבי: נו, אתם יכולים וצריכים להיות שדכן בתמידות. השדכן לא הבין מהו כוונתו הקדושה. והמשיך הרבי: עניין של שדכן אינו דבר בלתי רצוי, גם המהרי"ל הי' שדכן.
ביום י' חשוון תשי"ב, כשהיה אחד ב'יחידות' אצל הרבי, באמצע קיבל הרבי טלפון והפסיק קצת היחידות ודיבר על הטלפון (-כנראה עם מזכירו הרב חדקוב) ואז עורר הרבי שצריכים להזכיר ב'הקדשה' שנדפס במאמר מיוחד לכבוד קשורי התנאים (של ד"ר זליגסון ורעייתו) אודות האומנות שלו (עניין הרפואה). וכך אמנם נזכרה ב'הקדשה' גם המילים "גומל חסד בגופו" וכו'.
לפני חתונתו שאל להרבי מכיון שהכלה היא בת כהן, האם צריך לקבל עליו עוד ענינים מיוחדים כדי להיות "תלמיד חכם" וענה הרבי בשבילכם אין צורך להוסיף כלום.
יום ברית הנישואין שלהם הוצעה ע"י הרבי להתקיים בנר חמישי של חנוכה תשי"ב. חתונה זו היותה מאורע מיוחדת אצל הרבי.
ההוכחה לזה היא, תנאי מפורסם לסידור קידושין על ידי הרבי הי', שהחתן יגדל את זקנו, ובזמן חתונתו טרם הי' ד"ר זליגסון בחתימת זקן, בעקבות זאת שאל הרבי את הרב שמואל לעוויטין, אם לפי ההלכה ביכולתו בכל זאת לסדר קידושין, שכן, לכאורה, מכיוון שאצלו זהו תנאי וכבר נהג כן יותר משלש פעמים - הרי זו שאלה של נדר וכו', באם יעשה יוצא מן הכלל, וביקש למצוא היתר לכך.
הרש"ל ענה מיד, א) התנאי הי' לתלמידי התמימים הלומדים בישיבה, והרי החתן הנ"ל אינו לומד בישיבה. ב) החתן הוא קרוב לבית הרב - ולכן מובן שאין מקום לשאלה. המענה נתקבל לשביעות רצון, והרבי אכן נסע להשתתף בחתונה.
מספר הרב משה גראנער [ע"ה]:
בשנת תשי"ז הכנתי אלבום עבור הרבנית חנה מכל תמונות הרבי בחתונות. כשנכנסתי לבית הרבנית חנה ע"ה [אם הרבי] עברה יחד אתי על כל האלבומים, כשהיא מזכירה כל חתונה בשם: "זהו חתונת פלוני..." כן ציינה כמה אנשים שהבחינה בתמונות בשמם. כשהגענו לחתונת ד"ר זליגסון אמרה: דא האט דער רבי געמאכט אן אויסנַאם (כאן עשה הרבי יוצא מן הכלל - שסידר קידושין בחתונתו, למרות שטרם הי' לו זקן).
לכבוד החתונה הגיע גם מברק בשם הרבנית חנה, אמו של הרבי. הרבי כתב על ההזמנה איחולים בשפה האנגלית ששימשו בתור יסוד למברק שנשלח אח"כ לכבוד השמחה.
בעת החתונה של הוריי, הגיע כ"ק אדמו"ר להשתתף בה"קבלת פנים" והחופה (במנהטן). כ"ק אדמו"ר דיבר שיחה בעת הקבלת פנים [השיחה כבר הוגהה ע"י כ"ק אדמו"ר ונדפסה בלקוטי שיחות ח"ל ע' 311].
לאחרי השיחה דיבר א' מהרבנים (לא מגזע חסידי) עם כ"ק אדמו"ר. הרבי שאלהו היאך יבאר (הרב) את עניני השיחה ע"פ תורת החסידות. וענה הרב: שאצלנו לא לומדים נסתר. והמשיך אדמו"ר: כל המניעה שנקראת "נסתר" הוא אשמתכם, שהרי באם הייתם מסכימים ללמוד אותה (נסתר), הי' זה בבחינת "נגלה".
מצה - מיכלא דאסוותא
בכל ערב פסח - במשך כל השנים - הי' כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו נותן לו מצה שלימה באומרו שמצה הוא מיכלא דאסוותא [=רפואה] ומיכלא דמהימנותא [=אמונה] . בכמה שנים הוסיף כ"ק אדמו"ר לומר שזהו (גם) בשביל "פאציענטן" (חולים). פעם אמר לו לבוא גם בליל שני. בשנים האחרונות הי' נותן לו מצה שלימה וגם פרוסה .
באחת השנים הראשונות לנשיאות כ"ק אדמו"ר - ע"פ הצעת כ"ק אדמו"ר - נכנס הד"ר זליגסון בקביעות להיכלו של כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו, בכל לילי השבתות (אחר תפלת קבלת שבת), ודיברו כשעה, שעה וחצי.
התייעצות בד"ר זליגסון
מועתקים כאן ציטוטים ממכתבי קדש של כ"ק אדמו"ר שמפנה אותם לד"ר זליגסון:
מכתב משנת תשי"ז (מתורגם ללה"ק):
"הנני מאשר קבלת מכתבכם המצורף עם הדו"ח של הרופאים והנני מרוצה לשמוע שהעתקה מזה נמסר לדר. זעליגסאן שי' וביקשתיו שיתדבר בזה עם המומחים במקצוע זו וכשיהי' בשורות טובות בזה נתקשר אתכם והשם יתברך יעזור שתוכלו לבשר בשורות טובות בנידון זה ובכלל.
(הוספה לאחרי זמן:)
נתעכבתי משילוח המכתב ובינתיים קיבלתי ידיעה משמחת שגם מומחה מכאן סובר נגד אופן הראשונה. ובטח יכתוב דר. זעליגזאן לכם בפרטיות".
עוד מכתב (אגרות קדש חט"ו ע' שלב)
"נתוח בכגון דא - דורש זהירות יתרה ואחריות מיוחדת בעשיתו..באם רוצה יכול לבקש את הרופא המטפל לכתוב בפרטיות לכאן (ע"ש הרופא ד"ר זעליגסאן) טעמיו לניתוח דוקא וידונו כאן עוד הפעם עד"ז".
מכתב שלישי [ר"ח מנחם אב תשח"י].
תוכן הנידון: ע"ד חולה שהרופאים בארץ הקדש אמרו שמוכרח לעשות ניתוח וכ"ק אדמו"ר נשיא דורנו ציוה שהרופאים דכאן יחליטו בזה. ואז התדבר ד"ר זליגסון עם עוד רופא מומחה בזה ואחרי שהודיע החלטתו עם החלטת המומחה לכ"ק אדמו"ר נשיא דורנו בזה, באה מכתב דכ"ק אדמו"ר נשיא דורנו דלקמן (המזכיר "רופאים מומחים" - היינו שני המומחים - הנזכרים - שדנו בזה).
"הנני מאשר בזה קבלת מכתבו מכ"ג תמוז ומודה לכ' בעד טרחתו לתאר מצב החולה תחי'.
לפי דעת המומחים הכי גדולים במקצוע זה אשר כאן, ועל יסוד כמה וכמה מקרים שטיפלו בהם הנה אם המחלה היא ממושכה כמה שנים וכל הטיפולים כבר עשו ולא הועילו אז דעתם נוטה לניתוח".
פעם יצא כ"ק אדמו"ר מחדרו הקדושה ומברק בידו הקדושה והראהו לד"ר זליגסון. בו מסופר אודות חולה במחלה מסוימת ושאלהו כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו אם יש רפואה לזה ?... המחלה הייתה קשה ואי אפשר הי' למצוא פתרון לחולי זה.
כן הי' הנהגת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו במשך עשרות שנים, שהפנה את החולים אליו. וזה השתקף בכל המצבים. אם זה הי' אחד שעומד בתור לקבל "דולר" מידו הקדושה של כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו ובאותה ההזדמנות שואל בעצת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו בדבר מצב בריאותו קיבל מענה ברורה מכ"ק אדמו"ר נשיא דורנו שיפנה ל"ד"ר זעליגזאן" או אם זה הי' בנידון אחד שנפצע בתאונה (ה' ישמרנו), הנה כן גם אז הורה שיפנו ל"ד"ר זעליגזאן".
"ידידי הרופא"
לפנינו ציטוט ממכתב קדש שבהם מזכיר כ"ק אדמו"ר את ד"ר זליגסון ומתארו גם בשם "מיין פריינד" (ידידי):
"זיינער צייט האב איך באקומען אייער בריף פון 32/3 מיט דאס בייגעלייגטע, און לויט מיין אויפטראג האט זיך מיין פריינד ד"ר זעליגסאן שי' פארבונדען מיט איינעם פון די גרעסטע דאקטוירים ספעציאליסטען אין דעם, און בייגעלייגט דא איז דער בריף...(בעתו קיבלתי מכתבכם..עם המצורף בזה, ולפי הצעתי הנה ידידי הד"ר זעליגזאן שי' התקשר עם א' מהמומחים בשדה זו, ומצורף בזה המכתב).
"יורה דיעה"
פעם כתבתי לכ"ק אדמו"ר אודות איזה מיחוש שהי' מחלה כבדה ר"ל. וענה לי שאפנה להרופא זעליגזאן. ביקרתי אצל הרופא זעליגזאן והוא שאלני מה אני לומד.. והציע שאלמוד שולחן ערוך חלק יורה דעה. ואח"כ נתן לי איזה תרופה קלה וב"ה שהוחלמתי.
"שם אומרו מביא גאולה.."
כשביקרו חולים אצל ד"ר זליגסון, ואח"כ הגידו לו שנשלחו אליו מכ"ק אדמו"ר הי' ד"ר זליגסון מגיב להם: מדוע לא הגדתם לי זה בראשונה ?!...
לקט סיפורים
פעם - בשמיני עצרת, בשנים הראשונות של נשיאות הרבי - נחלה אחד מהחסידים והי' לו גם חום גבוה והלך לרופא מסוים. הרופא אמר שצריכים לילך לבית הרופאים. אז הלכה הבת שלו לבית הרבי וסיפרה להרבנית נ"ע כל המצב בצירוף הבקשה למסור להרבי. הרבנית שאלה להרבי והרבי ענה שילכו להרופא זליגסון. הבת הלכה מבית הרבי ונזכרה שכבר הזמינו רופא מסוים בעד אביה. היא חזרה לבית הרבי ושאלה שוב שכבר הזמינו הרופא בעד אבי'. הרבנית הלכה שוב להרבי לשאול בזה וענה הרבי: איך וויל אז דאס זאל גיין דורך דר. זליגסון (הנני רוצה שיעבור דרך דר. זליגסון). כעבור איזה זמן נתברר לו שהוטב מצב אביו.
אז מסר הבן להרבי שהוטב המצב וענה הרבי: האם הנכם רואים ששלחתי אתכם לרופא נכון?
בערב - ליל שמחת תורה - התוועד הרבי כדרכו בקדש. בעת א' הניגונים (שבין השיחות) נתן הרבי חתיכת מזונות להבן. הרופא הי' עומד בסמיכות מקום להרבי. כשהרבי ראה שהשולחן הי' מפסיק ואי אפשר הי' בשביל הרופא לעבור על השולחן לגשת אליו, אז עמד הרבי ולקח יין ומזונות וניגש אל הרופא זליגסון ונתן לו באמרו: "כשם שמובא שכוהנים אוכלים ובעלים מתכפרים, הנה לכן תאכלו (אתם) את המזונות והחולה יתרפא..." והמשיך: "איר זאלט וויסן אז איר זיינט א גרויסער דאקטאר און אפילו אז אנדערע האלטן ניט אזוי, זאלט איר וויסן אז איר זיינט א גרויסער דאקטאר און בשעת אנדערע דאקטוירים האלטן אנדערש ווי איך, זאלט איר האלטן מיט מיר וועט דאס הייסן אז א דאקטאר האט אזוי געפסקנ'ט (אתם צריכים לידע שהנכם רופא גדול ואף שרופאים אחרים לא סוברים כך, תדעו שהנכם רופא גדול וכשרופאים אחרים אומרים אחרת מדעתי, תסברו כדעתי ואז יהי' אצלי רופא שפסק כדעתי).
"יהב ליה ידיה ואוקמיה"
פעם בעת שכ"ק אדמו"ר אמר מאמר חסידות (ד"ה פדה בשלום תש"כ), התעלף א' מהחסידים. כ"ק אדמו"ר הפסיק באמצע המאמר והכריז איזה פעמים "ד"ר זליגסון" ! ד"ר זליגסון הגיע וכנראה שהתחיל להרגיש הדופק (ביד). וכ"ק אדמו"ר אמר אז: "יהב ליה ידיה..." [ראה גמ' ברכות ה, ב: יהב ליה ידיה ואוקמיה. נתבאר בשיחת ש"פ ראה תשל"ו].
"לצייר שרפואה מסויימת תוכל לעזור"
פעם יצא כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו מחדרו וניגש לד"ר זליגסון והראהו פתק בנושא חולי מסוים. ושאלהו האם יש תרופה לזה וד"ר זליגסון ענה בשלילה. אדמו"ר נשיא דורנו חזר לחדרו וכעבור שעה קלה יצא עוד הפעם וכן חזר חלילה איזה פעמים עד שלבסוף ואמר לו כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו: שיקרא המברק עוד הפעם באופן כזה שיש עצה מסוימת לחולי זה וכן עשה וחייך אדמו"ר נשיא דורנו וחזר לחדרו.
מרופאים הכי טובים שבימינו
"פעם בהיותי אצל כ"ק אדמו"ר ב"יחידות" שאלתי אודות אמי ז"ל שהייתה חולה במחלה מסוימת. וענה כ"ק אד"ש שאפנה להרופא זעליגזאן.
בשמעי זאת התחלתי להרהר...ואמרתי שמסופקני אם הוא יודע ממחלה זו. כשמוע כ"ק אד"ש את דבריי (עמד מעט מכיסאו) ואמר: דר. זעליגסאן איז פון די בעסטע דאקטורים וואס זיינען היינט דא" (הרופא זעליגזאן הוא מרופאים הכי טובים, שבימינו).
"אם הוא אומר שזה אין כלום - אין זה כלום"
בעת ההתוועדות דשבת פרשת נצבים תשכ"ד הרבי אמר שתי שיחות ומאמר. באמצע המאמר חש הרה"ח ר"ב גורודצקי שי' שלא בטוב. כשסיים הרבי את המאמר ניגש הרש"ל להרבי וסיפר להרבי על כך. הרבי קרא לד"ר זליגסון והורה לגשת לרב"ג. הוא עשה כפי שנצטווה ואמר שהכל כשורה. הרבי קבע: "הוא הרי רופא - ואם הוא אומר שזה כלום - אזי אכן אין זה כלום...
הרופא צריך לפסוק
"בשנת תשל"ד - בעת הכנה להקפות - נפצע בני באופן מבהיל. הבאתי אותו לחדר מיוחד, לנוח. וניגשתי להרב חדקוב לבקש ברכה מהרבי. הרב חדקוב הגיד לי שבכלל בזמן זה אין נכנסים אל הרבי. כשהגדתי לו מצב בני שהוא איום, נכנס להרבי והרבי אמר שיקראו לד"ר זליגסון. ד"ר זליגסון ניגש להילד וכשהביט בו אמר שאין זה כלום. אח"כ הודעתי להרבי מה שאמר הרופא וב"ה שנתרפא.
אחר הסיפור, הגיד לי ד"ר זליגסון שהרבי אמר לו פעם שכשהוא- בתור רופא- יפסוק שמצד הטבע זה לא כלום, אזי מאפשרת להמשיך גם למעלה מטבע בטבע".
"להתייעץ עם ד"ר זליגסון ולקבל עצתו"
"בשנת תשל"ו נצמח איזה מכה על הרגל שלי. שאלתי לאדמו"ר נשיא דורנו מה לעשות. אדמו"ר נשיא דורנו ענה "להתייעץ עם ד"ר זליגסון". ביקרתי אצלו והוא יעץ לי שאפנה לרופא מסוים. אח"כ ביקרתי אצל הרב.... שיודע בטיב רופאים כו' והגדתי לו חוו"ד ד"ר זליגסון, והוא ענה ברגש דשלילה ע"ד רופא זה ושד"ר זליגסון אינו מוכר היטב בטיב הרופאים במקצוע זה. כתבתי אז לכ"ק אדמו"ר פעם שני' ואדמו"ר ענה עוה"פ "להתייעץ עם ד"ר זליגסון". הלכתי להרופא הנ"ל, והוא הציע לי עוד רופא בזה ושניהם ביחד הציעו שאצטרך לניתוח.
חזרתי והגדתי כ"ז לד"ר זליגסון וד"ר זליגסון ענה "טובים השנים מן האחד". יראתי וכתבתי עוד הפעם לכ"ק אדמו"ר, ואדמו"ר ענה "להתייעץ עם ד"ר זליגסון ולקבל עצתו". הניתוח עבר ב"ה בשלום. אח"כ חזרתי להרב...והגדתי לו כהנ"ל והוא הודה לי שלא ידע ע"ד רופא זה כיון שהי' מומחה גדול וחדש שלא נשמע עדיין אודותו.
פעם כשד"ר זליגסון נכנס להרבי לבקרו, אמר לו הרבי הנני רוצה היסורים וכו'. ולמה אתם רוצים לרפאותי? וענה ד"ר זליגסון: ניתנה רשות רשות לרופא לרפאות ואז הסכים הרבי.
"ודברת בם, בם ולא בדברים אחרים"
לפני כמה שנים לאחרי ניתוח מסוים, אמר כ"ק אדמו"ר לד"ר זליגסון "דאלאי דוקטורים". פעם במשך השנים - לפני נסיעתו למחנה גן ישראל - הרגיש שרוצה לבקר הרופא זעליגזאן. אז שאל לכ"ק אדמו"ר מה לעשות (כיון שנצטווה "דאלאי דוקטורים").
הרבי ענה: תלכו אליו בתנאי שתדברו אליו רק בענייני לימוד התורה ולא בענייני רפואה.
"זיכרון בספר"
פעם אמר ד"ר זליגסון להרה"ח ר' דוד שקאלניק שיכול לכתוב ספר מלא ושלם בנושא סיפורי כ"ק אדמו"ר ביחס לענייני רפואיים שד"ר זליגסון הי' מעורב בזה.
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
