מערכת COL
|
יום כ"ד שבט ה׳תשס״ח
31.01.2008
הרב אהרן-דב הלפרין חוזר למאבק נגד ה"השקפה"
בשבועיים האחרונים, עורך 'כפר-חב"ד' הרב אהרן-דב הלפרין, חוזר למאבקים שניהל בשנים עברו כנגד דעתו "ההשקפה" ■ בשבוע שעבר לגלג על סיפור שפורסם ב'שעה טובה' מאת הרב פרידמן ■ השבוע, הוא כותב על הזעקה הגדולה ומרה שראה באחד העיתונים החרדיים כנגד אלפי הגויים שמגיעים לישראל ■ כיצד הם עושים זאת בלי להסמיק ומבלי להניד עפעף? מדוע אין בהם אומץ ויושר מינימלי להוסיף משפט אחד, קטן: "סליחה שטעינו והטעינו. סליחה שבשלנו כל הרעה הזאת. סליחה שלא הבנו כי משה אמת ותורתו אמת", הוא כותב לקטע במלואו
תבקשו סליחה ותודו באמת. הרב אהרן-דב הלפרין ● צילום ארכיון: אלי קאהן, COL
קטע מטורו של הרב הלפרין, השבוע:
לפני קרוב לארבעים שנה, בשנת תש"ל, החל הרבי את המאבק הקדוש והנורא נגד גזירת "מיהו יהודי". ימים על גבי ימים, במשך שנים רבות, זעק הרבי מקירות ליבו הקדוש והטהור על הפרצה הנוראה והרת האסון שתביא לכך שבארץ הקודש יהיו המוני גויים ותוסר המחיצה המבדילה בין ישראל לעמים.
הרבי לא נח ולא שקט. ניצל כל הזדמנות ופעל בכל הדרכים, בכוחות ובעוצמות שלא היה להם אח ורע, כדי להביא לביטול הגזירה הנוראה.
מנגד, בעוצמה לא פחותה, עשו אנשי ההשקפה התורנית ומנהיגם בראשם, לשכנע כל מי שרק יכלו כי אין שום חשיבות מעשית למאבק של הרבי.
מאות מאמרים של אנשי ההשקפה, בהכוונת מנהיגם, ניסו לשים ללעג וקלס את מאבקו הקדוש של הרבי בעניין מיהו יהודי.
"זהו מאבק ציוני", הכריזו מעל כל בימה. "אין שום חשש", טענו בכל הלהט, "שאי-פעם יבואו לארץ גויים הרשומים כיהודים. זוהי תעמולה חב"דית שאין לה שום אחיזה במציאות".
כל אימת שהסתמן סיכוי לתיקון החוק, לביטול הגזירה, דאגו אנשי ושליחי ה"דעת תורא" שהחוק לא יתוקן, כדי שחלילה וחס "הרבי מליובאוויטש לא ינצח". שר בכיר, שלימים כיהן כנשיא המדינה, סיפר בזמנו כיצד הגיע אליו ח"כ לורנץ, בשליחות מנהיגו הרוחני, כדי לשכנע אותו, את השר החילוני, שאין שום צורך לתקן את חוק מיהו יהודי...
השבוע, כשנזדמן לי באקראי לקרוא שוב בעיתונם זעקה גדולה ומרה על המצב הנורא שמאות אלפי גויים מציפים את מדינת ישראל, תהיתי, ביני לבין עצמי (ואמשיך לתהות בקול כל אימת שאתקל שוב בעיתונם בנושא זה): כיצד הם עושים זאת בלי להסמיק ומבלי להניד עפעף? מדוע אין בהם אומץ ויושר מינימלי להוסיף משפט אחד, קטן: "סליחה שטעינו והטעינו. סליחה שבשלנו כל הרעה הזאת. סליחה שלא הבנו כי משה אמת ותורתו אמת".
לפני קרוב לארבעים שנה, בשנת תש"ל, החל הרבי את המאבק הקדוש והנורא נגד גזירת "מיהו יהודי". ימים על גבי ימים, במשך שנים רבות, זעק הרבי מקירות ליבו הקדוש והטהור על הפרצה הנוראה והרת האסון שתביא לכך שבארץ הקודש יהיו המוני גויים ותוסר המחיצה המבדילה בין ישראל לעמים.
הרבי לא נח ולא שקט. ניצל כל הזדמנות ופעל בכל הדרכים, בכוחות ובעוצמות שלא היה להם אח ורע, כדי להביא לביטול הגזירה הנוראה.
מנגד, בעוצמה לא פחותה, עשו אנשי ההשקפה התורנית ומנהיגם בראשם, לשכנע כל מי שרק יכלו כי אין שום חשיבות מעשית למאבק של הרבי.
מאות מאמרים של אנשי ההשקפה, בהכוונת מנהיגם, ניסו לשים ללעג וקלס את מאבקו הקדוש של הרבי בעניין מיהו יהודי.
"זהו מאבק ציוני", הכריזו מעל כל בימה. "אין שום חשש", טענו בכל הלהט, "שאי-פעם יבואו לארץ גויים הרשומים כיהודים. זוהי תעמולה חב"דית שאין לה שום אחיזה במציאות".
כל אימת שהסתמן סיכוי לתיקון החוק, לביטול הגזירה, דאגו אנשי ושליחי ה"דעת תורא" שהחוק לא יתוקן, כדי שחלילה וחס "הרבי מליובאוויטש לא ינצח". שר בכיר, שלימים כיהן כנשיא המדינה, סיפר בזמנו כיצד הגיע אליו ח"כ לורנץ, בשליחות מנהיגו הרוחני, כדי לשכנע אותו, את השר החילוני, שאין שום צורך לתקן את חוק מיהו יהודי...
השבוע, כשנזדמן לי באקראי לקרוא שוב בעיתונם זעקה גדולה ומרה על המצב הנורא שמאות אלפי גויים מציפים את מדינת ישראל, תהיתי, ביני לבין עצמי (ואמשיך לתהות בקול כל אימת שאתקל שוב בעיתונם בנושא זה): כיצד הם עושים זאת בלי להסמיק ומבלי להניד עפעף? מדוע אין בהם אומץ ויושר מינימלי להוסיף משפט אחד, קטן: "סליחה שטעינו והטעינו. סליחה שבשלנו כל הרעה הזאת. סליחה שלא הבנו כי משה אמת ותורתו אמת".
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
