ילדים ב-COL: פרשת משפטים
המגזין מתפרסם באדיבות 'תורתך שעשועי' – השבועון לילדי ישראל
בהוצאת המרכז חינוכי חסידותי של צעירי-חב"ד.
להצטרפות למשפחת המנויים, טל: 02-5000770, פקס: 02-5001770
toratcha@chabad.org.il
(C) כל הזכויות שמורות לצעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר)
השבוע היהודי
פָּרָשַׁת מִשְׁפָּטִים
"וְאִם שׁוֹר נַגָּח הוּא מִתְּמֹל שִׁלְשֹׁם. ." (שמות כא,כט)
אַזְהָרָה!
תּוֹשָׁבֵי הַשְּׁכוּנָה מִתְבַּקְּשִׁים לִשְׁמֹר הֵיטֵב עַל רְכוּשָׁם וּבֵיתָם, בְּעִקְּבוֹת גַּל שֶׁל גְּנֵבוֹת בַּתְּקוּפָה הָאַחֲרוֹנָה! גַּנָּב מוּעָד מִסְתּוֹבֵב בַּשְּׁכוּנָה...
חִשְּׁבוּ עַל הַגַּנָּב הַזֶּה, הַנִּכְנָס שׁוּב וָשׁוּב לְבָתֵּי הַתּוֹשָׁבִים. כֵּיצַד הוּא מְסֻגָּל לַעֲשׂוֹת דָּבָר כָּזֶה? הֲרֵי יְהוּדִי מִטִּבְעוֹ שׁוֹאֵף לַעֲשׂוֹת דְּבָרִים נְעִימִים וְטוֹבִים...
בְּדִיּוּק כְּמוֹ 'שׁוֹר תָּם', שֶׁהָיָה שׁוֹר רָגִיל וְנֶחְמָד שֶׁאָהַב לֶאֱכֹל עֵשֶׂב וּלְשַׂחֵק בָּאָחוּ, וּפִתְאוֹם יוֹם אֶחָד הֵחֵל לִנְגֹּחַ.
בַּנְּגִיחָה הָרִאשׁוֹנָה – הוּא עֲדַיִן נֶחְשָׁב 'שׁוֹר תָּם'. כִּי אוּלַי הוּא לֹא יַחְזֹר עַל הַמַּעֲשֶׂה שֵׁנִית?
בַּנְּגִיחָה הַשְּׁנִיָּה – עֲדַיִן מַחְשִׁיבִים אוֹתוֹ כְּ'שׁוֹר תָּם' שֶׁהִתְנַהֵג קְצָת לֹא יָפֶה...
אֲבָל בַּנְּגִיחָה הַשְּׁלִישִׁית – הוּא 'שׁוֹר מוּעָד', כֻּלָּם יוֹדְעִים שֶׁצָּרִיךְ לְהִזָּהֵר מִמֶּנּוּ...
גַּם יְהוּדִי, בְּטִבְעוֹ הוּא 'תָּם'. בְּדֶרֶךְ כְּלָל, הוּא נוֹטֶה לַעֲשׂוֹת מַעֲשִׂים טוֹבִים וְחִיּוּבִיִּים. אֲבָל... לִפְעָמִים פִּתְאוֹם הוּא 'נוֹגֵחַ'. פִּתְאוֹם, הוּא עוֹבֵר עֲבֵרָה. וְכָךְ, אַחֲרֵי כַּמָּה פְּעָמִים שֶׁבָּהֶן הוּא עוֹבֵר אֶת אוֹתָהּ עֲבֵרָה, הוּא הוֹפֵךְ לִהְיוֹת 'מוּעָד'... שׁוֹקֵעַ עָמֹק בְּתוֹךְ הַבֹּץ...
קוֹרְאִים יְקָרִים:
הַאִם יֵשׁ לָכֶם רַעְיוֹן, אֵיךְ יָכוֹל הַגַּנָּב הַמִּסְכֵּן לְהִגָּמֵל מִגְּנֵבוֹתָיו? אֵיךְ יָכוֹל כָּל עוֹבֵר עֲבֵרוֹת, לְהִתְרַגֵּל לְהִמָּנַע מֵהֶן?
אוּלַי אַתֶּם יוֹדְעִים, אֵיךְ יָכוֹל הַ'שּׁוֹר הַמּוּעָד' לַחְזֹר וְלִהְיוֹת 'תָּם'? לְמִי יֵשׁ רַעְיוֹן?
הַשּׁוֹר הַהוּא, הַמֻּפְרָע, שֶׁהִתְחִיל פִּתְאוֹם לִנְגֹּחַ שׁוּב וָשׁוּב, יָכֹל לַחְזֹר לִהְיוֹת שׁוֹר תָּם. אֵיךְ? בִּשְׁתֵּי דְּרָכִים:
א) שֶׁיַּפְסִיק לִנְגֹּחַ בְּמֶשֶׁךְ תְּקוּפָה אֲרֻכָּה. עַד-כְּדֵי כָּךְ שֶׁגַּם אִם יְלָדִים יָבוֹאוּ וְיִשְׁתַּעְשְׁעוּ אִתּוֹ, הוּא לֹא יִגַּח אוֹתָם.
ב) שֶׁיַּעֲבֹר בַּחֲזָרָה לִהְיוֹת שַׁיָּךְ לַבְּעָלִים הַקּוֹדְמִים שֶׁלּוֹ, לָ'רָשׁוּת' שֶׁאֶצְלָהּ הוּא הָיָה, כַּאֲשֶׁר עוֹד הָיָה 'תָּם'.
גַּם הַגַּנָּב הַמִּסְכֵּן וְכָל עוֹבֵר עֲבֵרוֹת אַחֵר, יָכוֹל לַחְזֹר וְלִהְיוֹת יְהוּדִי תָּם, בִּשְׁתֵּי הַדְּרָכִים הַלָּלוּ.
א) שֶׁיַּעֲבֹד עַל עַצְמוֹ, עַל מִדּוֹתָיו וְהֶרְגֵּלָיו, עַד שֶׁיַּצְלִיחַ לְהִתְאַפֵּק מֵהִתְנַהֲגוּתוֹ הַגְּרוּעָה וַאֲפִלּוּ יַצְלִיחַ לַעֲמֹד בְּנִסְיוֹנוֹת קָשִׁים.
ב) דֶּרֶךְ יוֹתֵר פְּשׁוּטָה – לְשַׁיֵּךְ אֶת עַצְמוֹ בַּחֲזָרָה לָ'רָשׁוּת' הַקּוֹדֶמֶת שֶׁלּוֹ. וּמַהִי הָ'רָשׁוּת' הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל כָּל יְהוּדִי? זוֹהִי הַקְּדֻשָּׁה, הִיא הַ'בְּעָלִים' הָאֲמִתִּיִּים וְהַטּוֹבִים שֶׁל נַפְשׁוֹ. אִם הַיְּהוּדִי יַשְׁקִיעַ אֶת עַצְמוֹ, כָּל-כֻּלּוֹ בְּמִצְווֹת, בְּמַעֲשִׂים טוֹבִים, בְּמַחְשָׁבוֹת קְדוֹשׁוֹת, בְּלִמּוּד תּוֹרָה... הוּא מִמֵּילָא יַחְזֹר לִהְיוֹת 'תָּם' אֲמִתִּי – יְהוּדִי כָּשֵׁר וְטוֹב.
(לקוטי שיחות, חלק לו, משפטים א)
הסיפור השבועי
גַּאֲוָה יְהוּדִית
כְּבֵן עֶשְׂרִים הָיָה ר' בֶּערְל אִינְדִיק כַּאֲשֶׁר גֻּיַּס לַצָּבָא הָאָדֹם. עִמּוֹ שֵׁרֵת עוֹד צָעִיר יְהוּדִי, חֲבֵרוֹ הַטּוֹב. עִם גִּיּוּסָם הֶחְלִיטוּ הַשְּׁנַיִם לַעֲשׂוֹת כָּל מַאֲמָץ לִשְׁמֹר עַל יַהֲדוּתָם. בִּמְיֻחָד קִבְּלוּ עֲלֵיהֶם לְהַקְפִּיד עַל כַּשְׁרוּת.
וְאָכֵן, בְּכָל שֵׁרוּתָם הַצְּבָאִי נִזּוֹנוּ מִלֶּחֶם, מִיְּרָקוֹת וּמִפֵּרוֹת בִּלְבַד. הֵם עָשׂוּ זֹאת בְּלֹא לְעוֹרֵר תְּשׂוּמַת-לֵב יְתֵרָה. כְּשֶׁדָּחֲקוּ בָּהֶם חַבְרֵיהֶם לִטְעֹם מִן הָאֹכֶל וּלְהַבִּיעַ דַּעְתָּם עָלָיו, הָיוּ מִתְחַמְּקִים בְּתוֹאֲנוֹת שׁוֹנוֹת.
גַּם עַל הַתְּפִלּוֹת לֹא וִתְּרוּ, דָּבָר שֶׁעָלָה לָהֶם בְּמַאֲמָץ רַב. הַחַיִּים בַּמַּחֲנֶה הִתְנַהֲלוּ בְּמַתְכֹּנֶת קְשׁוּחָה. חַיָּל שֶׁחָרַג מִמֶּנָּה סִכֵּן אֶת שְׁלוֹמוֹ וַעֲתִידוֹ. מִדֵּי בֹּקֶר, בְּשָׁעָה קְבוּעָה, הָיָה הַמְּפַקֵּד נִכְנָס לָאֹהֶל וּמֵעִיר אֶת הַחַיָּלִים בִּצְעָקוֹת. בְּתוֹךְ פָּחוֹת מִדַּקָּה הָיָה עַל הַחַיָּלִים לְהִתְלַבֵּשׁ וְלַעֲמֹד דֹּם.
כְּדֵי לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת שַׁחֲרִית נֶאֶלְצוּ בֶּערְל וַחֲבֵרוֹ לְהַשְׁכִּים קוּם כָּל בֹּקֶר, לִפְנֵי הַהַשְׁכָּמָה הַכְּלָלִית. הֵם הָיוּ חוֹמְקִים בַּלָּאט לְפִנַּת סֵתֶר, מִתְפַּלְּלִים וְחוֹזְרִים לְמִטָּתָם, בְּלֹא לְהָעִיר אֶת חַבְרֵיהֶם וּבְטֶרֶם יוֹפִיעַ הַמְּפַקֵּד. לְאַחַר שֶׁטָּמְנוּ הֵיטֵב אֶת הַתְּפִלִּין וְהַסִּדּוּר, חָזְרוּ לְמִטּוֹתֵיהֶם, מְשִׂימִים עַצְמָם יְשֵׁנִים.
אֵין צֹרֶךְ לְהַסְבִּיר אֶת הַסַּכָּנָה הָרַבָּה שֶׁהָיְתָה כְּרוּכָה בַּמַּעֲשֶׂה. צַעַד אֶחָד לֹא-זָהִיר הָיָה עָלוּל לְשַׁגְּרָם לְסִיבִּיר הָרְחוֹקָה וְאוּלַי אַף חָמוּר מִזֶּה. אַף-עַל-פִּי-כֵן הִצְלִיחוּ לְהִתְפַּלֵּל בְּכָל בֹּקֶר. הֵם שָׁאֲבוּ מֵהַתְּפִלָּה תַּעֲצוּמוֹת-נֶפֶשׁ וְהֵן סִיְּעוּ לָהֶם לִשְׁמֹר עַל יַהֲדוּתָם וְלַעֲמֹד בַּנִּסְיוֹנוֹת הַקָּשִׁים.
בֹּקֶר אֶחָד נִתְגַּלָּה הַסּוֹד. בֶּערְל שָׁכַח לִטְמֹן אֶת סִדּוּרוֹ בַּמִּסְתּוֹר וּלְקָחוֹ עִמּוֹ לַמִּטָּה. כְּשֶׁהוֹפִיעַ הַמְּפַקֵּד בַּפֶּתַח, זִנֵּק בֶּערְל מֵהַמִּטָּה, הִתְלַבֵּשׁ וְהִתְיַצֵּב דֹּם. הַמְּפַקֵּד עָבַר בֵּין הַחַיָּלִים שֶׁנִּצְּבוּ לְצַד מִטּוֹתֵיהֶם וְסָקַר אוֹתָם בָּזֶה אַחַר זֶה.
כְּשֶׁהִגִּיעַ לְבֶערְל, הִבִּיט בּוֹ לְהֶרֶף-עַיִן וּכְבָר עָמַד לְהָסִיט אֶת עֵינָיו אֶל הַחַיָּל הַבָּא. לְפֶתַע נִתְקַל מַבָּטוֹ בִּבְלִיטָה קַלָּה מִתַּחַת לַשְּׂמִיכָה שֶׁכִּסְּתָה אֶת הַמִּטָּה. הוּא פָּנָה לְעֶבְרָהּ. לִבּוֹ שֶׁל בֶּערְל צָנַח. בִּתְנוּעָה חַדָּה מָשַׁךְ הַמְּפַקֵּד אֶת הַשְּׂמִיכָה וְהַסִּדּוּר נִתְגַּלָּה.
"מָה הַדָּבָר הַזֶּה?", שָׁאַל הַמְּפַקֵּד, בּוֹחֵן אֶת הַסִּדּוּר מִכָּל עֵבֶר. בְּאוֹתָהּ שְׁנִיָּה הֶחְלִיט בֶּערְל, שֶׁהוֹאִיל וּכְבָר נִתְפַּס וְיַהֲדוּתוֹ נִתְגַּלְּתָה, לְפָחוֹת יִהְיֶה גֵּאֶה בָּהּ. "סִדּוּר תְּפִלָּה", אָמַר. "וּמָה אַתָּה עוֹשֶׂה בַּדָּבָר הַזֶּה?", שָׁאַל הַמְּפַקֵּד בְּנִימָה מְבַשֶּׂרֶת רָעוֹת. בֶּערְל הָיָה מְפֻחָד אַךְ שָׁמַר עַל אֲרֶשֶׁת אֵיתָנָה. "מִתְפַּלֵּל בּוֹ", אָמַר בְּקוֹל רָם.
עֵינָיו שֶׁל הַמְּפַקֵּד יָרְקוּ אֵשׁ. כָּל-כָּךְ זָעַם, עַד שֶׁדּוֹמֶה הָיָה כִּי מִלּוֹתָיו נֶעֱתָקוֹת מִפִּיו. הוּא הִבִּיט בְּבֶערְל וּבַסִּדּוּר שֶׁבְּיָדוֹ, וְהִשְׁלִיךְ אֶת הַסִּדּוּר עַל הַמִּטָּה בְּזִלְזוּל. "לְסִיבִּיר הָיִיתִי מְשַׁלֵּחַ אוֹתְךָ!", קָרָא. הוּא שָׁאַף אֲוִיר לְרֵאוֹתָיו וְתִקֵּן אֶת דְּבָרוֹ: "לְסִיבִּיר?! כַּדּוּר הָיִיתִי יוֹרֶה בְּךָ!".
הַמְּפַקֵּד סָקַר אֶת בֶּערְל מִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ. הַמַּבָּטִים הָיוּ כִּמְחָטִים בִּבְשָׂרוֹ. כַּעֲבֹר רֶגַע הִתְחַלֵּף הַזַּעַם בְּמַבָּט שֶׁל בּוּז. "לְשֵׁם כָּךְ אֶצְטָרֵךְ לְהַעֲמִידְךָ לְמִשְׁפָּט, וְלִי אֵין כַּוָּנָה אוֹ חֵשֶׁק לְהִתְעַסֵּק בְּךָ, בּוֹגֵד יְהוּדִי עָלוּב. אֶשְׁלַח אוֹתְךָ לַמְּפַקֵּד הָאֲזוֹרִי הָעֶלְיוֹן. הוּא יוּכַל לְשַׁלֵּחַ אוֹתְךָ לְסִיבִּיר אוֹ לִירוֹת בְּךָ גַּם בְּלֹא מִשְׁפָּט".
כַּעֲבֹר שְׁעָתַיִם מָצָא עַצְמוֹ בֶּערְל, סִדּוּרוֹ בְּיָדוֹ, עוֹמֵד מוּל הַמְּפַקֵּד הָאֲזוֹרִי הָעֶלְיוֹן. כְּכָל שֶׁהִתְאַמֵּץ לֹא הִצְלִיחַ לְיַצֵּב אֶת קֶצֶב פְּעִימוֹת לִבּוֹ. "מָה זֶה?", שָׁאַל הַמְּפַקֵּד בְּפָנִים חֲתוּמוֹת. "סִדּוּר, הַמְּפַקֵּד", עָנָה בֶּערְל. "וּמָה אַתָּה עוֹשֶׂה בּוֹ?", שָׁאַל הַמְּפַקֵּד, מִתְבּוֹנֵן הַיְשֵׁר בְּעֵינָיו שֶׁל בֶּערְל. "מִתְפַּלֵּל", אָמַר. "בִּקְבִיעוּת?", חָקַר הַמְּפַקֵּד. "כֵּן", עָנָה בֶּערְל. "וּבְאֵיזוֹ שָׂפָה כָּתוּב הַסִּדּוּר?", הוֹסִיף הַמְּפַקֵּד לַחְקֹר. "לְשׁוֹן-הַקֹּדֶשׁ", הֵשִׁיב בֶּערְל. "וְאַתָּה קוֹרֵא לְשׁוֹן-הַקֹּדֶשׁ?", שָׁאַל הַמְּפַקֵּד. "כֵּן", אָמַר בֶּערְל.
הַמְּפַקֵּד נָטַל אֶת הַסִּדּוּר מִיָּדוֹ שֶׁל בֶּערְל וְהֵחֵל לְדַפְדֵּף בּוֹ. פִּתְאוֹם הֵרִים אֶת עֵינָיו וְסִמֵּן לְבֶערְל לְהִתְקָרֵב. הוּא דִּבֵּר בְּלַחַשׁ. "אָנָּא, לַמֵּד אוֹתִי לְשׁוֹן-הַקֹּדֶשׁ. אֲנִי אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ לְהִתְפַּלֵּל. לַמְּדֵנִי וְאֵיטִיב עִמְּךָ".
בֶּערְל הָיָה אֲחוּז הֶלֶם. מוֹחוֹ פָּעַל בִּמְהִירוּת: "מָה עָלַי לַעֲשׂוֹת? הַאִם הוֹזֶה אֲנִי וְכָל הָעִנְיָן אֵינוֹ אֶלָּא תַּעְתּוּעַ הַדִּמְיוֹן? וְאוּלַי זוֹ בִּכְלָל מַלְכֹּדֶת? מָה אָשִׁיב?"... בְּעוֹד הוּא שׁוֹקֵל אֶת הַמַּצָּב וּמְחַשֵּׁב אֶת מִלּוֹתָיו, נִזְכַּר לְפֶתַע בְּשֵׁם-הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁל הַמְּפַקֵּד, שֵׁם נָפוֹץ לְמַדַּי בְּקֶרֶב יְהוּדִים. בֶּערְל אָזַר אֹמֶץ וְאָמַר: "בְּחֵפֶץ-לֵב".
מֵאוֹתוֹ יוֹם וָאֵילָךְ הֵחֵל בֶּערְל לְלַמֵּד אֶת הַמְּפַקֵּד הָאֲזוֹרִי הָעֶלְיוֹן לְהִתְפַּלֵּל מִתּוֹךְ הַסִּדּוּר. בִּתְמוּרָה הֻקְּלוּ מְאוֹד תְּנָאֵי הַשֵּׁרוּת שֶׁל בֶּערְל, וּבִזְכוּתוֹ – גַּם שֶׁל חֲבֵרוֹ. הַמְּפַקֵּד סִדֵּר לָהֶם אִשּׁוּרִים רְפוּאִיִּים הָאוֹסְרִים עֲלֵיהֶם לֶאֱכֹל בָּשָׂר. כְּמוֹ-כֵן לִפְנֵי כָּל שַׁבָּת הָיָה שׁוֹלְחָם 'לְשָׁרֵת' בַּכְּפָר הַסָּמוּךְ, וְשָׁם הָיוּ מִתְאָרְחִים אֵצֶל יְהוּדִים וְשׁוֹמְרִים שַׁבָּת כְּהִלְכָתָהּ.
כַּעֲבֹר זְמַן עָבַר הַמְּפַקֵּד לְאֵזוֹר אַחֵר. הוּא הִצִּיעַ לְבֶערְל לָבוֹא עִמּוֹ וּלְשַׁמֵּשׁ נֶהָגוֹ הָאִישִׁי. בֶּערְל לֹא הָיָה מוּכָן לִנְטֹשׁ אֶת חֲבֵרוֹ הַטּוֹב. בְּכָל-זֹאת הֵנִיחַ אַחֲרָיו הַמְּפַקֵּד הוֹרָאָה לְמַחֲלִיפוֹ לְהֵיטִיב עִם 'יְדִידָיו'.
מָה עָלָה בְּגוֹרַל הַמְּפַקֵּד – לֹא יָדוּעַ. בֶּערְל שֻׁחְרַר לְאַחַר זְמַן (גַּם-כֵּן בְּדֶרֶךְ פִּלְאִית). אַחֲרֵי הַשִּׁחְרוּר נָשָׂא לְאִשָּׁה אֶת אֲחוֹת חֲבֵרוֹ הַטּוֹב, וְכַעֲבֹר זְמַן עָלָה לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל.
(סיפר ר' יעקב אינדיק מבני-ברק, בנו של בעל המעשה)
מבט לגאולה | עם חבלי הקליטה של יורי ואורי | פרק ראשון
מְשִׂימָה אַחֲרָאִית
"שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, מַלְאֲכֵי עֶלְיוֹן..." – נִגְּנוּ כָּל בְּנֵי-הַבַּיִת בְּיַחַד עִם אַבָּא, כְּשֶׁשַּׁבְנוּ מִבֵּית-הַכְּנֶסֶת. גַּם אֲנִי נִגַּנְתִּי יַחַד אִתָּם, אֲבָל מַחְשְׁבוֹתַי הָיוּ בְּמָקוֹם אַחֵר. הֵן הָיוּ מֻנָּחוֹת עֲדַיִן בַּשִּׂיחָה הַקְּצָרָה שֶׁנִּהֵל אִתִּי רַב הַשְּׁכוּנָה, מִיָּד אַחֲרֵי תְּפִלַּת עַרְבִית בְּבֵית-הַכְּנֶסֶת.
עָמַדְתִּי וְהִתְפַּלַּלְתִּי אֶת תְּפִלַּת "עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ"...
– מֵאָז הַבַּר-מִצְוָה שֶׁלִּי לִפְנֵי כַּחֲצִי שָׁנָה, קִבַּלְתִּי עַל עַצְמִי הַחְלָטָה לְכַוֵּן הֵיטֵב בִּתְפִלַּת "עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ" – דַּוְקָא תְּפִלָּה חֲשׁוּבָה זוֹ נֶאֱמֶרֶת לְעִתִּים עַל-יְדֵי רֹב הַיְּלָדִים (וְלִפְעָמִים אַף הַמְּבֻגָּרִים...) בְּחִפָּזוֹן, כְּשֶׁיָּד אַחַת כְּבָר לוֹחֶצֶת עַל יָדִית הַיְּצִיאָה מִבֵּית-הַכְּנֶסֶת. אֶצְלִי – כָּךְ הֶחְלַטְתִּי – זֶה לֹא יִקְרֶה. אֲנִי אַקְפִּיד הֵיטֵב דַּוְקָא עַל קֶטַע תְּפִלָּה זֶה שֶׁיֵּאָמֵר בִּמְתִינוּת וּבְכַוָּנָה מְרֻבָּה. –
רַק כְּשֶׁסִּיַּמְתִּי אֶת "אַךְ צַדִּיקִים יוֹדוּ לִשְׁמֶךָ" הִבְחַנְתִּי שֶׁהָרַב עוֹמֵד לְיָדִי וּמַבִּיט בִּי בְּעֵינָיו הַטּוֹבוֹת.
"אוּרִי" – כָּךְ הוּא אָמַר לִי. "אֲנִי רוֹצֶה לְהָטִיל עָלֶיךָ מְשִׂימָה".
"מְשִׂימָה, עָלַי?!" – לְרֶגַע הִרְגַּשְׁתִּי אֶת עַצְמִי כְּמוֹ מַר אַלְקְלָעִי הַיּוֹשֵׁב בְּבֵיתוֹ שֶׁל יָעִישׁ... וּבְכָל אֹפֶן, יָדַעְתִּי שֶׁהָרַב אֵינוֹ נוֹטֶה לְהִתְלוֹצֵץ, וְאִם הוּא אוֹמֵר 'מְשִׂימָה' הוּא מִתְכַּוֵּן לְכָךְ בִּמְלֹא הָרְצִינוּת!
"כֵּן" – הִדְגִּישׁ הָרַב. "אֲנִי רוֹצֶה לְהָטִיל עָלֶיךָ מְשִׂימָה, חֲשׁוּבָה וְאַחֲרָאִית עַד מְאוֹד. הַקְשֵׁב: בַּשָּׁבוּעַ הַקָּרוֹב מַגִּיעָה לַשְּׁכוּנָה שֶׁלָּנוּ מִשְׁפַּחַת עוֹלִים מֵרוּסְיָה. הַיְּדִיעוֹת שֶׁלָּהֶם בְּיַהֲדוּת מוּעָטוֹת וּקְלוּשׁוֹת מְאוֹד. כָּל בְּנֵי הַשְּׁכוּנָה יִתְגַּיְּסוּ לַעֲזֹר לָהֶם, הֵן בַּצַּד הַגַּשְׁמִי וּבְעִקָּר בַּצַּד הָרוּחָנִי. בְּנָם הַשֵּׁנִי, יוּרִי שְׁמוֹ, הוּא בְּעֵרֶךְ בְּגִילְךָ. חָשַׁבְתִּי שֶׁזֶּה יִהְיֶה נִפְלָא אִם אַתָּה תִּשְׁתַּדֵּל לְהִתְחַבֵּר אֵלָיו וּלְכַוֵּן אוֹתוֹ בְּכָל עֶזְרָה שֶׁיִּצְטָרֵךְ, וַהֲכִי חָשׁוּב – בְּעִנְיְנֵי תּוֹרָה וּמִצְווֹת, לִלְמֹד אִתּוֹ וּלְהַדְרִיךְ אוֹתוֹ. מָה דַּעְתְּךָ?".
בָּרֶגַע הָרִאשׁוֹן חָשַׁבְתִּי לְהַסְכִּים מִיָּד. עֶצֶם הַתַּפְקִיד הָיָה נִרְאֶה לִי כְּכָבוֹד גָּדוֹל, וּבְוַדַּאי כְּשֶׁרַב הַשְּׁכוּנָה בְּעַצְמוֹ הוּא זֶה שֶׁמַּצִּיעַ לִי אֶת הַמִּשְׂרָה הָאַחֲרָאִית... אֲבָל בְּמַחְשָׁבָה שְׁנִיָּה, הֵבַנְתִּי שֶׁהָאַחֲרָיוּת הַזּוֹ דּוֹרֶשֶׁת מִמֶּנִּי לְהַשְׁקִיעַ בַּקֶּשֶׁר הַזֶּה גַּם בִּזְמַנִּים שֶׁלֹּא יִהְיֶה לִי נוֹחַ כָּל-כָּךְ – לְוַתֵּר עַל חֵלֶק מִשְּׁעוֹת הַפְּנַאי עִם הַחֲבֵרִים, לִלְמֹד בְּקֶצֶב אִטִּי כְּדֵי שֶׁגַּם יוּרִי יָבִין – וְזֶה כְּבָר נִשְׁמָע וְנִרְאֶה פָּחוֹת נֶחְמָד...
הָרַב הִבְחִין מִיָּד בְּהִסּוּסַי וְאָמַר: "אֲנִי רוֹאֶה שֶׁקָּשֶׁה לְךָ לְהַחְלִיט, תַּחְשֹׁב עַל זֶה יוֹם-יוֹמַיִם וְתַחְזֹר אֵלַי עִם תְּשׁוּבָה. אֲנִי מְאוֹד מְקַוֶּה שֶׁהַתְּשׁוּבָה תִּהְיֶה חִיּוּבִית, כִּי כְּשֶׁהַהַשְׁפָּעָה מַגִּיעָה מִמִּישֶׁהוּ בֶּן אוֹתוֹ גִּיל, הַרְבֵּה יוֹתֵר קַל לְקַבֵּל אוֹתָהּ, וְאֵין לָנוּ בְּבֵית-הַכְּנֶסֶת יֶלֶד נוֹסָף בַּגִּיל שֶׁלָּכֶם"...
"אֲנִי כְּבָר לֹא יֶלֶד!" – מָחִיתִי בִּסְפּוֹנְטָנִיּוּת, וְהָרַב חִיֵּךְ: "אִם כֵּן, בְּוַדַּאי שֶׁכִּ'מְבֻגָּר' יִהְיֶה לְךָ קַל יוֹתֵר לְקַבֵּל אֶת הַהַחְלָטָה הַנְּכוֹנָה... תַּחְשֹׁב עַל זֶה. שַׁבַּת שָׁלוֹם".
וְכָעֵת, רֹאשִׁי הָיָה מֻנָּח רַק בְּשִׂיחָה זוֹ. לָקַחַת אֶת הַתַּפְקִיד, אוֹ לֹא לָקַחַת?
גַּם לְאַחֲרֵי נְטִילַת-יָדַיִם יָשַׁבְתִּי עֲדַיִן מְהֻרְהָר, הוֹפֵךְ בַּמַּחְשָׁבוֹת כְּמוֹ בְּכַף-מֹאזְנַיִם: לְרֶגַע נָטְתָה הַכַּף לְטוֹבַת הַמְּשִׂימָה, וְלָרֶגַע נָטְתָה בְּחַדּוּת נֶגֶד – הַחֲבֵרִים הַמֻּכָּרִים מֵהַכִּתָּה קָרְצוּ לִי יוֹתֵר...
טַלְטֵלָה בִּכְתֵפִי נִעֲרָה אוֹתִי מֵהַהִרְהוּרִים. זֶה הָיָה נָתִי אָחִי. "מָה קָרָה?" – הִתְבַּלְבַּלְתִּי.
נָתִי חִיֵּךְ חִיּוּךְ רָחָב. "אִמָּא שׁוֹאֶלֶת אוֹתְךָ זוֹ הַפַּעַם הַשְּׁלִישִׁית, אִם אַתָּה רוֹצֶה מֵהַדָּג הַטָּחוּן אוֹ מֵהַמְּטֻגָּן. אַתָּה לֹא עוֹנֶה! נִרְאֶה שֶׁאַתָּה מְרַחֵף בְּעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים"...
"כֵּן..." – אָמַרְתִּי לְאַט. "אֲנִי שָׁקוּעַ מְאוֹד בְּמַחְשָׁבָה עַל מַשֶּׁהוּ שֶׁהָרַב אָמַר לִי"...
אִמָּא צָחֲקָה: "זֶה מַזְכִּיר לִי אֶת הַסִּפּוּר עַל אֶחָד מֵחֲסִידֵי אַדְמוֹ"ר הַמַּהֲרַ"שׁ, שֶׁהָיָה עוֹבֵד בְּפֶטֶרְבּוּרְגּ הָעִיר הַגְּדוֹלָה, וּבִקֵּשׁ עֵצָה וְהַדְרָכָה מֵהָרַבִּי, שֶׁמַּרְאוֹת הָרְחוֹב הַלֹּא-טְהוֹרִים לֹא יַשְׁפִּיעוּ עָלָיו חָלִילָה. הָרַבִּי הוֹרָה לוֹ שֶׁיִּלְמַד מֵאָה וַחֲמִשִּׁים פַּעַם מַאֲמָר מְסֻיָּם, וְרַק אָז שֶׁיֵּצֵא לָרְחוֹב. הֶחָסִיד נָהַג כַּמּוּבָן כְּדִבְרֵי הָרַבִּי, וּמְאֻחָר יוֹתֵר סִפֵּר לַחֲסִידִים הָאֲחֵרִים, שֶׁבְּעֵת שֶׁעָבַר בִּרְחוֹבוֹת פֶּטֶרְבּוּרְגּ כְּבָר לֹא רָאָה כְּלָל אֶת הָרְחוֹב, כִּי אִם אֶת אוֹתִיּוֹת הַמַּאֲמָר!... גַּם אוּרִי שֶׁלָּנוּ כָּכָה, שָׁקוּעַ בְּדִבְרֵי-תּוֹרָה וְלֹא רוֹאֶה אֶת הַחַלּוֹת וְהַדָּגִים"...
כֻּלָּם צָחֲקוּ, וְאַבָּא אָמַר: "זֶה בְּדִיּוּק מָה שֶׁהָרַבִּי רוֹצֶה מֵאִתָּנוּ, כְּשֶׁהוֹרָה לָנוּ לִלְמֹד אֶת תּוֹרַת הַגְּאֻלָּה. אִם נִלְמַד הֵיטֵב אֶת נוֹשְׂאֵי בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ, אֲזַי נִחְיֶה כָּל-כָּךְ עִם עִנְיְנֵי הַגְּאֻלָּה, עַד שֶׁלֹּא נִרְאֶה בִּכְלָל אֶת הַגָּלוּת!"...
סיפורי חסידים
טוֹב מַרְאֵה עֵינַיִם...
מְסַפֵּר ר' דָּנִי פִינְקֶלְמַן: בִּהְיוֹתִי יֶלֶד, בֹּקֶר אֶחָד נִסִּיתִי לִפְקֹחַ אֶת עֵינַי וְלֹא הִצְלַחְתִּי. אֶת תְּחוּשַׁת הַפַּחַד שֶׁעָבְרָה עָלַי קָשֶׁה לְתָאֵר. בְּמֶשֶׁךְ שָׁעָה אֲרֻכָּה נִסִּיתִי שׁוּב וָשׁוּב אַךְ לְלֹא הַצְלָחָה.
הֻבְהַלְתִּי בִּדְחִיפוּת לְרוֹפֵא עֵינַיִם מֻמְחֶה שֶׁקָּבַע בְּוַדָּאוּת כִּי לָקִיתִי בְּדַלֶּקֶת עֵינַיִם חֲרִיפָה וּנְדִירָה מִסּוּגָהּ, הַפּוֹגַעַת בָּעֵינַיִם כְּשֶׁהֵן נֶחְשָׂפוֹת לְקַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ. חַיַּי הָפְכוּ לְקָשִׁים וּבִלְתִּי-נִסְבָּלִים. טוֹבֵי הָרוֹפְאִים בָּדְקוּ אוֹתִי וְחִזְּקוּ אֶת הָאַבְחָנָה הָרִאשׁוֹנָה. יְדִידֵינוּ הִפְנוּ אוֹתָנוּ לְהִתְבָּרֵךְ מִפִּי רַבָּנִים וְאַדְמוֹ"רִים, אַךְ הַמַּצָּב לֹא הִשְׁתַּנָּה.
לְאַחַר זְמַן הִגַּעְנוּ בְּהַשְׁגָּחָה-פְּרָטִית לְהִתְוַעֲדוּת 'שַׁבַּת מְבָרְכִים' בִּ-770. הֻקְסַמְתִּי מִמַּרְאֵה הֲמוֹן הַחֲסִידִים. הִבַּטְתִּי בְּפָנָיו הַקְּדוֹשׁוֹת שֶׁל הָרַבִּי, וּבְאַחַת הַפְּעָמִים הֵנַפְתִּי כּוֹסִית 'מַשְׁקֶה' וְהָרַבִּי הִנְהֵן בְּרֹאשׁוֹ וּבֵרֵךְ, 'לְחַיִּים'. אָז אָמַרְתִּי לְעַצְמִי, 'כְּשֶׁאֶגְדַּל אֶצְטָרֵף לְשׁוּרוֹת הַחֲסִידִים'...
לְמָחֳרָת, בְּיוֹם רִאשׁוֹן, הִגַּעְנוּ לַחֲלֻקַּת הַדּוֹלָרִים. לְאַחַר הַמְתָּנָה מְמֻשֶּׁכֶת עָמַדְנוּ מוּל הָרַבִּי. לְאַחַר שֶׁהָרַבִּי בֵּרֵךְ אֶת אָבִי, פָּנִיתִי אֶל הָרַבִּי וְאָמַרְתִּי: "רַבִּי, בָּרֵךְ אוֹתִי שֶׁלֹּא יִכְאֲבוּ לִי הָעֵינַיִם וְאֶהֱיֶה תַּלְמִיד-חָכָם". וְסִיַּמְתִּי: "שֶׁתִּהְיֶה בָּרִיא וְתַצְלִיחַ".
הָרַבִּי הִבִּיט בִּי בְּמַבָּט חוֹדֵר כְּלָיוֹת וָלֵב, אָמַר "אָמֵן", וּבֵרֵךְ אוֹתִי בְּכָל מַעֲשַׂי.
שָׁבוּעַ יָמִים עָבַר, הָיִיתִי עֲדַיִן תַּחַת רִשּׁוּמוֹ שֶׁל הַמַּעֲמָד הַמְּרַגֵּשׁ, כַּאֲשֶׁר בְּאַחַד הַבְּקָרִים הִתְעוֹרַרְתִּי וּפָקַחְתִּי אֶת עֵינַי כְּאַחַד הָאָדָם. בַּתְּחִלָּה חָשַׁשְׁתִּי מֵהַשִּׁנּוּי, אַךְ כְּכָל שֶׁנָּקְפוּ הַיָּמִים וּלְאַחַר בְּדִיקָה הָיָה בָּרוּר כִּי הַדַּלֶּקֶת נֶעֶלְמָה. הָרוֹפְאִים הִשְׁתּוֹמְמוּ לְנֹכַח הַנֵּס. הוֹרַי מִהֲרוּ לְהַבְהִיר כִּי הַנֵּס הִתְרַחֵשׁ בִּזְכוּת בִּרְכַּת הָרַבִּי.
(C) כל הזכויות שמורות לצעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר)
מאפשרים לכם לקבל
