"אין לי מה להגיד לילד שלי שחוזר הביתה עצבני בכל ערב", מתלונן א. שוקרי, אב לתלמיד בכיתה ח' בבית הספר של קהילת חב"ד בעיר. "צריך לראות כדי להאמין, אבל 20 בני נוער מצטופפים בכיתה קטנה של 15 מ"ר, עם אשנבים קטנים המשמשים כחלונות וכך הם אמורים ללמוד. בימי החורף הם נחנקים שם מריח של טחב ובימי הקיץ הם נחנקים מריח חריף של זיעה. להפסקות הם יוצאים לסירוגין. כאשר הקטנים חוזרים לכיתות, הם, הבוגרים מורשים לצאת, וכך הילד שלי נאלץ להעביר את ימיו. הוא יוצא בשש בבוקר וחוזר בשש בערב, ובמשך רוב השעות הללו הוא נמצא במבנה אסבסט שמזכיר צינוק ולא כיתת לימוד." לדבריו של שוקרי אף אחד מההורים אינו יכול להתמודד עוד עם הסבל של הילדים. 220" ילדים בכיתות א'-חת, ונידמה שלאף אחד לא איכפת מהם. התנאים הגרועים בכיתות פוגעים באופן משמעותי בהשגיהם הלימודיים והופכים את כולם שם לפצצת זעם ותסכול. היכן נשמע שילדים דתיים מתנהגים באלימות? דברים כאלה המתרחשים כיום כתוצאה מהצפיפות הבלתי נסבלת, מעולם לא היו בקהילה שלנו". ארז קרלנשטיין, סמנכ"ל מוסדות חב"ד, מקווה לטוב: "בעקבות הליך הפשרה שהתנהל בבית המשפט העליון, ויתרנו על בית הספר החדש שהובטח לנו והסכמנו לקבל את המבנה של שז"ר. אך מאחר והתעכבו במסירת בית הספר ברחוב בר-לב לתלמידי שז"ר, ילדי חב"ד ממשיכים ללמוד בתנאי צפיפות. חשוב לציין כי מחזיקת תיק החינוך בעירייה, אורלי אברהמי וראש העיר שוקי פורר, מנסים ללחוץ על כל הנוגעים בדבר כדי שמסירת המבנה החדש לשז"ר תהיה כבר בקיץ הקרוב. אז נוכל לעבור לבית ספר ראוי. בינתיים המצב בלתי נסבל. אין שיעורי ספורט ואין איפה לשחק. הגינה הציבורית שאיננה מוגנת או בטיחותית הפכה לחצר המשחקים שלנו, למורת רוחם של השכנים. בפועל יש לנו רק כיתות לימוד. אין לנו חדר מעבדה ואין חדר מחשבים ולבטח אין חדר מורים, הכל על כרעי תרנגולת. אני חייב לציין שמגיעים אלינו ילדים ממשפחות ברוכות ילדים, וממשפחות חד הוריות, שלא זוכים להעשרה בבית ולצערנו גם לא בבית הספר, כי אין מקום. בשל כל אלה אנחנו עדים להידרדרות מדאיגה. בשנה האחרונה יש יותר מקרים של התקוטטות וגילויי אלימות שלא הכרנו בעבר. גם לילדים נגמרה הסבלנות".