תחת הכותרת "דווקא כשקשה צריך להאמין: ריאיון עם רב משדרות" מתפרסם היום באתר 'סקופ' ראיון של שלום שמעון גרבי עם הרב משה זאב פיזם מנהל בית חב"ד בשדרות המופגזת. בראיון מספר הרב פיזם על הקשיים בפעילות תחת אש והקשיים הכלכליים, לצד הסבר מדוע אין אפשרות אחרת לתאר את המצב אלא "מצב ניסי".

הרב זאב פיזם הגיע לשדרות לפני 21 שנה כשליח חב"ד ומאז הוא הפך למוקד לעלייה לרגל למען תושבי העיר, הדתיים והחילוניים. כעת, כשהעיר הפכה לזירת קרב, פיזם מאמין שפעילותו נחוצה יותר מתמיד, ואין לו כוונה לעזוב".

במשך 21 שנים, מאז הגיע לשדרות כשליח חב''ד, פועל הרב זאב פיזם למען הקהילה בעיר. הוא מייעץ, מעודד, ובעיקר מחדיר אמונה בתושבים שכבר איבדו אותה. בשקט בשקט, בלי פוליטיקה ותככים, הקים פיזם את מרכז חב''ד והפך לרב נערץ אפילו בקרב הציבור החילוני. פגשתי אותו לראיון וקיבלתי ממנו הסבר על הניסים הגדולים שמתרחשים בעת נפילות הקסאמים ומדוע למרות החיזורים הוא לא נכנס לפוליטיקה.

במשרדו בבית חב''ד, יושב הרב משה זאב פיזם מרוכז מאוד מול המחשב כשלצדו בשולחן ערימות של מסמכים. ''אין לי זמן לעשות סדר, מה גם שאני עובד כמעט לבד'', מסביר פיזם. מסתבר שהריכוז שלו נועד כדי להוציא בהקדם מכתב מסודר ומפורט לתורם יהודי המוכן לסייע למשפחות שנפגעו מהקסאמים. קשה למצוא תושבים שלא מכירים את הרב החייכן, בקרב רבים הוא אהוד ואהוב במיוחד, אולי בעיקר בגלל צניעותו, והעובדה שהוא לא פוסל אף אחד גם אם הוא אינו מאמין בדת.

מדי יום הוא מקיים שיעורי תורה, ובין אלה המגיעים בקביעות הם לאו דווקא חובשי כיפה, אלא תושבים מן השורה שגדלו על המסורת היהודית. מלבד זאת הוא מתייצב לסעודות ראש חודש שמקיימים צעירים מדי חודש בבתיהם. אחד מהם סיפר כי "אנחנו אומנם לא שומרי מצוות, שלא לומר חילוניים לגמרי, אבל שיעורי התורה האלה עם חוויה גדולה במיוחד כשהרב פיזם איתנו. גם לומדים וגם שרים ובעיקר מתחזקים באמונה. אחרי הכל מה עוד יכול להשאיר אותנו בשדרות אם לא האמונה".

בשקט ובצניעות

לפני 21 שנה, הגיע הרב פיזם ביחד עם אישתו סימה ובתו הקטנה לשדרות כדי להקים את סניף חב"ד בעיר בשליחות הרבי מלובביץ. עד מהרה פעילותו בלטה בעיר, במיוחד בחגי ישראל. לאורך השנים משפחתו התרחבה ופעלה למען הקהילה בשדרות. לפני כשלוש שנים חב"ד אף זכו לקבל מבנה גדול אותו שיפצו משמעותית בכדי לקיים את פעילותם עבור תושבי העיר. מלבד בית כנסת פעיל, ושיעורי תורה, ישנם מתקני שעשועים שהם מפעילים עבור הילדים, חדר צפיה בסרטים ועוד שורה של פעילויות ללא תשלום. כמו כן, תחת חסותם מופעלת מרפאת שיניים ניידת, חלוקת ציוד לבית, בגדים, נעליים וחלוקת מזון בסכומים גדולים של כחצי מיליון שקלים.

מאיפה מגיעים התקציבים לפעילות כל כך רחבה?

"אין לנו תמיכה מסודרת או תקציב מגוף זה או אחר למרות שאנחנו מקיימים פעילות גדולה ורחבה עבור תושבי שדרות. אנחנו עושים את הפעילות שלנו בעיקר מתרומות, לפעמים אני מתחייב לתורמים שאני משתתף איתם בעלויות ומוצא את עצמי שובר את הראש כדי למצוא מימון".

מדוע חב"ד הוא עדיין לא ארגון מסודר עם תקציבים?

"אנחנו, חסידי חב"ד, לא באים עם כסף אלא עם רצון לפעול למען הקהילה, למען היהודים איפה שרק אפשר אפילו אם זה בתאילנד. אנחנו הגענו לפני עשרים שנה לשדרות בשליחות של הרבי, בעינינו הוא הדמות שחינך אותנו לאהבת ישראל, בדיוק כמו שאבא אוהב את כל ילדיו אהבה עצומה כך אנחנו אוהבים כל יהודי ובעינינו כולם שווים".

למי אתם פונים לקבלת סיוע?

"יש תורמים יהודיים בכל העולם, וגם בארץ שמבקשים לסייע. אם אתה שואל אותי אני הייתי מצפה ממפעלים בשדרות שכל אחד מהם יקח על עצמו משימה לדאוג לעשר משפחות נזקקות".

למה אתה לא פונה אליהם?

"למה לא פניתי? כי כאשר הם יראו אותי הם יגידו הנה דוס, בטח הוא בא בשביל כסף. הם לא יודעים שאני באמת בסך הכל רק רוצה לעזור, יש להם סטיגמה כזאת כשהם רואים אחד כמוני ושהמילה השנייה שלנו זה רק כסף. בגלל שאני חושש מזה אז יש לי מחסום, אבל חשוב לי שהם ידעו שהם יכולים לסייע ואין פה פוליטיקה".

פיזם כנראה יודע על מה הוא מדבר ומבין את גודל הבעיה. הוא נזכר כיצד אחד הנזקקים הגיע אליו, ולאחר שסייע לו הוא אמר "בבחירות אני אצביע לך". פיזם השיב לו "אני לא מתמודד".

למה בעצם אתה לא מתמודד, אולי כך יתאפשר לך לקבל תקציב מסודר לפעילויות שלך?

"כל המפעל העצום הזה שיש כאן מתקיים בלי שום אינטרסים פוליטיים ולכן כל אדם ירצה להיות שותף בזה. ברגע שאני אכנס לפוליטיקה אני אאבד את זה משום שעצם המילה מפלגה זה פילוג ואנחנו לא רוצים פילוג, כל הרעיון של חב"ד זה לאחד את העם ולקרב לבבות. אין לי ספק שיכולתי להשפיע, ולתת נאומים משכנעים כדי להיכנס לפוליטיקה אבל יש אהדה אלינו בגלל שאנחנו לא פוליטיים".

בשדרות יש בעיה קשה בנושא האחדות. דווקא במצב הקיים ישנם תככים וחילוקי דעות קשים?

"יש בעיה בעם היהודי בכלל בעיקר בגלל הפילוגים. האם יש מציאות שכולם יחשבו אותו הדבר? ודאי שלא. אחדות זה לא אחידות, לכל אחד יש דעה שונה. אי הסכמה זו לא סיבה לפילוג וגם אם אני לא אסכים איתך, אתנגד לצעד שלך, באופן אישי כאדם אני צריך לכבד אותך".

ובשדרות אנחנו לא רואים שזה מתקיים?

"כמו בכל מקום גם בשדרות ישנם מאבקים. לצערי אם למישהו לא מוצא חן בעיניו דרך פוליטית של מישהו, שופכים את דמו. מותר לחלוק על דעתו של מישהו אבל לא לרדת לחיים האישיים. בשדרות, מרוב שנלחמים אחד בשני פוגעים בעצמם. למשל כאשר בא תורם ורואה שיש כל כך הרבה מחלוקות הוא רואה את זה ובורח. מי שרואה את טובת שדרות יחפש לעשות רק מה שטוב לה ואין לי ספק שהתושבים בשדרות לא חייבים להסכים אחד עם השני, אבל כן להתאחד למען העיר ולמען המאבק מול הטרור".

אני שומע גם על הרבה מאבקים בתוך המגזר הדתי-חרדי?

"אני רק יכל לומר לך שאני משוכנע שאם כל הארגונים הדתיים יתאחדו יהיה להם כוח עצום להיאבק בשביל תחום הדת בשדרות".

"הנסים זה לא צירוף מקרים"

מזה מספר חודשים שפיזם ואנשיו בבית חב"ד מקיימים ללא תשלום בדיקת מזוזה מתוך אמונה שזה הדבר הראשון שיביא למיגון הבית מפני הקסאמים. "כתוב בתורה "ה' ישמור צאתך ובואך", כדי לקיים את הפסוק אנשים צריכים לשים מזוזה כשרה. כמובן שצריכים לדאוג למיגון אבל קודם לדאוג שהמזוזה תהיה תקינה וכשרה".

יש שמגדירים את מה שקורה בשדרות כנס ויש שמגדירים אותו כצירוף מקרים.
"כמה כבר יכול להיות צירופי מקרים? אם אני מעיף אלפי אבנים על שכונה מה הסיכוי שזה לא יפגע בבית? איך אפשר להסביר את זה שטיל פוגע בבית ולא קורה שום דבר לאף אחד בבית?, איך זה קורה שבבית כנסת מסיימים שיעור תורה, נועלים את החדר וכשלפתע פועלת מערכת ההתרעה ובאים לפתוח שוב כדי להיכנס פנימה, הדלת לא נפתחת והקסאם נופל בתוך בית הכנסת? אם זה לא נסים אז מה זה בדיוק. לי זה ברור שזה רק יד הקב"ה. אני חושב שהפלשתינאים משתגעים ואומרים לעצמם כמה כבר אפשר לפספס".

הכל עניין של אמונה לדעתך?

"אמונה זה לא רק כשיש נסים ושהכל טוב, אמונה זה גם כשלא טוב. אין לי ספק שהמצב הבטחוני בשדרות מפחיד, כל אחד נתקף חרדה אבל אצל מי שמאמין התגובה קצת אחרת יש בנו אמונה שהקב"ה שומר עלינו. כל פעם שיש 'צבע אדום' אתה שואל אם זה יגיע אליך ואתה רק מתפלל לקב"ה שיציל אותך".

עם כל האמונה יש הרבה שלא מצליחים להתמודד עם המצב?

"פחד זה עניין פסיכולוגי. הכל תלוי בהורים, אם הם ישדרו רגיעה אז כך גם הילדים ירגישו, כשהם משדרים לחץ הילדים מרגישים שאין להם גב מהדמות שאמורה לתת להם ביטחון. גם אני חי את זה עם אישתי ותשעה ילדיי ואני נלחץ אבל לשנייה אחת. אני מייד מדחיק את הפחדים ומשדר רגיעה לכן גם הילדים שלי יחסית רגועים".

רק האמונה מחזיקה אותך?

"האמונה זה הצד החזק, והניסים והנפלאות שיש בשדרות עם הקסאמים ללא ספק רק מחזק עוד יותר. פשוט לא הגיוני מה שקורה כאן. למרות הכאב על מותם של תושבים עדין יש הרבה ניסים וצריך גם לדעת לומר לקב"ה תודה גדולה".

ואיך אתה מתמודד עם כל הקושי של בית, ילדים, והפעלה של בית חב"ד כמעט לבד?

"אין ספק שיש רגעים שאני מרים ידיים ועוד רגע מתפוצץ אבל כאשר אני מסתכל על התמונה של הרבי מילובביטש אני יודע שהוא אומר לי "תמשיך תמשיך". ואני ממשיך למען תושבי שדרות".