COL מגיש קטעים מהכתבה המיוחדת מאת זלמן רודרמן

אחד מזיכרונותיו המוקדמים ביותר הוא מן ה'תספורת' הראשונה שלו, בגיל שלוש, בעיר יגורובסק, כמאה קילומטרים ממוסקווה. הוא נולד באיסרו-חג של שבועות תרצ"ו (1936) וה'תספורת' התקיימה למחרת חג השבועות תרצ"ט (1939). הזיכרון קלוש למדי: אבא, אימא, אנשים, תספורת.

זיכרונותיו מגיל חמש כבר מפותחים ופרטניים יותר. הוא זוכר היטב, למשל, את הודעתו ברדיו של מולוטוב, שר-החוץ הסובייטי, שהיטלר הפר את הסכם אי-ההתקפה שנחתם בין גרמניה לברית-המועצות והכריז מלחמה על ארצו. באותו יום גם גויס אביו, החסיד ר' נחום-זלמן, למערכה.

אחר-כך החלו ההפצצות, האזעקות והריצות התכופות למקלטים.

ביום שבו גויס אביו לצבא, הוא קיבל חום גבוה. זה היה הנס שלו, שכן בעוד חבריו נשלחו תכף לחזית המדממת – הוא נותר מאחור. כשחומו של אביו ירד, הוא צורף לאחת מיחידות הארטילריה האנטי-אוויריות שהגנו על שמי מוסקווה וסביבותיה מפני מפציצי האוייב.

בלילות היה מציץ מהחלון ורואה את אלומות האור של הפרוז'קטורים שכוונו לשמים, בחיפוש אחר מטוסי האוייב. "זה אבא שלי", אמר אז לעצמו וגאווה מילאה את ליבו. כל הפצצה ארטילרית מהקרקע, שהדיה הגיעו לאוזניו, הזכירה לו גם-כן את אביו ונסכה בו תחושת חוסן. זה הרי אבא שלו...

כשהגרמנים התקרבו למוסקווה, החלו תושבי האזור היהודים להימלט מפניהם. משפחתו שמנתה אז שבע נפשות – הוא, אחותו הגדולה ממנו בשנתיים, אימו, אחיה ואחותה הנערים, סבו וסבתו – נמלטה לכפר קטן, איבנובקה שמו.

עם הזמן הצליח אביו להשתחרר מיחידתו לגיחות-מפגש קצרות עם המשפחה. לגיחות אלו הייתה השלכה כמעט קיומית על בני המשפחה, שכן בהמשך הועבר האב מיחידת-ארטילריה ליחידת-אספקה. הוא הופקד על אספקת מזון לחיילי הצבא באזור. דבר זה אפשר לו להגניב מפעם לפעם למשפחתו שקי אורז, שקי תפוחי-אדמה וכיוצא באלו.

במפגשים הקצרים הללו סיפר לו אביו על מאמציו לשמור מצוות בשורות הצבא שבו לא היה מקום לשום עניין של יהדות. הוא סיפר, למשל, כיצד הדליק נרות-חנוכה בבסיס. כמה ימים לפני חנוכה כבר החל לחשוב כיצד יוכל לקיים את המצווה. הוא תלש מהשמיכה שלו אניצי צמר ומולל אותם לפתילות; סחט שמן מהנקניק שקיבל יום-יום ולא אכל, מטעמי כשרות; ויצר גביעים להדלקה מחצאי תפוחי-אדמה שאת תכולתם רוקן.

והנה קטע מתיאור קבלת הידיעה על הסתלקות הרבי הריי"צ נ"ע, באוסטרליה:

בסידני הייתי ולמדתי מחודש מנחם-אב תש"ט ועד פסח תש"י. לפסח חזרתי הביתה. כאן אחזור כחושיים לאחור, ואתאר את מה שאירע בי' בשבט (תש"י). כידוע לכול, באותה שנה חל י' בשבט בשבת. מאוחר יותר סיפרו כי באותה שבת (פרשת בוא) נפלה תמונת הרבי הריי"צ שהייתה תלויה בביתו של ר' משה פייגלין לארץ ונשברה. ר' משה, במין הרגש פנימי כזה, אמר מיד, "מי יודע מה קרה". למחרת ביום ראשון כבר הגיעה הבשורה המרה לשפרטון.

אבל אלינו, בסידני, הידיעה איחרה משום-מה להגיע. היא הגיעה רק חמישה ימים לאחר מכן, וגם זאת לא בפעם אחת ולא באופן ברור ומסודר, ומעשה שהיה כך היה:

ישבנו עם ר' אשר אברמסון ולמדנו פרק 'שניים אוחזין', במסכת בבא-מציעא (עמדנו אז בדף יו"ד). לפתע צלצלה לבית-הכנסת הרבנית אברמסון. ר' אשר ניגש לטלפון והקשיב לדברי רעייתו מעבר לקו. חיוורון עז כיסה לפתע את פניו של ר' אשר. אבל כעבור רגע הוא חזר למקומו.

מתברר שלידי הרבנית אברמסון הגיע מברק שמילותיו כתובות היו בלשון-הקודש אך באותיות אנגליות. היא לא הצליחה לקרוא את המברק כראוי ולכן תוכנו לא היה נהיר די הצורך. המילים שהופיעו בו היו מדאיגות, אך פענוחן המשובש עדיין הותיר מקום לספק ולאי-הבנה באשר לתוכן הדברים.

כשר' אשר חזר למקומו ליד השולחן הוא ניסה לסלק מעליו את המחשבות הטורדות. "בואו נמשיך הלאה ללמוד", אמר והתאמץ להתרכז בשורות הגמרא.

כעבור חצי שעה הגיע טלפון לבית-הכנסת שבו למדנו. על הקו הייתה הרבנית שבישרה לר' אשר על מכתב שהגיע זה עתה מר' שמואל-בצלאל אלטהויז בשפרטון. מכתב זה כבר לא הותיר מקום לספקות. בשורות המכתב מנחם ר' שמואל-בצלאל את ר' אשר – בהנחה ברורה שהוא כבר מודע להסתלקות – ומחזק את ליבו. אני זוכר את ההתרחשות כאילו אירעה אך אתמול...

בהמשך הכתבה מתאר הרב גורביץ' את ה'יחידות' לה זכה בביקורו הראשון אצל הרבי, 'יחידות' מרתקת שנמשכה 16 דקות. הנה קטע מתוכה, כפי שמתאר אותו הרב גורביץ':

במוצאי שבת-בראשית נכנסתי שוב אל הרבי. ה'יחידות' החלה בשעה שמונה וחצי והיא נמשכה שש-עשרה דקות. הרבי דיבר עמי בנימה חמה ומעודדת. הוא הורה לי לייסד במלבורן, עם שובי לשם, שלושה מוסדות – צעירי-אגודת-חב"ד, נשי-חב"ד ובנות-חב"ד. שתי המשימות האחרונות הפתיעו במקצת בהתחשב בעובדה שהייתי עדיין בחור.

לאחר מכן הורה לי הרבי לצאאת עוד באותו לילה לדרך, חזרה לאוסטרליה. אמרתי לרבי שאין לי כרטיס-טיסה לאותו לילה והרבי הגיב: "אז תיסע ברכבת"... לאחר מכן הרבי הרכיב לי (ולר' אהרון סריברנסקי שקיבל גם-כן את אותה הוראה) מסלול מסע מפורט. הרבי אמר לי כך (בערך): "תצאו הלילה למונטריאול ושם תשהו שלושה ימים. משם תמשיכו ללונדון וגם שם תהיו שלושה ימים. לאחר מכן תיסע לפריז שבה יש לך הרי סבתא, לכן תתעכבו שם שבוע ימים. אחר כך תמשיכו לרומא ושם תהיו כמה שעות. ברומא יש מסעדה כשרה. דגים וקומפוט אתם יכולים לאכול שם"...