ר. שושן, 'שעה טובה'

כל המי-ומי של ניו-יורק התקבצו ובאו לשמחת החתונה שערך אחד העסקנים החרדיים הבולטים בעיר, איש חסד ידוע, לבתו הבכורה. החתונה התקיימה באולם מפואר בשכונת בורו-פארק, כיאה וכנאה לעסקן בעל קשרים ענפים באצולת הממון ובמסדרונות הפוליטיקה המקומיים. האולם המפואר לבש לכבוד החתונה צורה מפוארת יותר מתמיד: סידורי פרחים מדהימים שובצו באולם, והאווירה היתה יוקרתית עד מאוד.

לאחר 'קבלת פנים' עשירה ומשופעת באוכל רב, כמנהג חשובי אנ"ש דפה, ניגשו סוף-סוף לעריכת החופה. ההתרגשות הגיעה לשיאה. המחותן מצד הכלה צעד בכבדות לצד החתן ואביו, ראש ישיבה חשוב, כשבאו לכסות את הכלה. לחופה הגיעו כמה אדמו"רים ורבנים חשובים, ובקהל בלטו ראשי העסקנים החרדיים, שעמדו לצד פוליטיקאים - יהודים ושאינם יהודים - חובשי כיפות לבנות 'חד פעמיות', שהכין המארח עבור האורחים שבאו לחלוק לו כבוד.

החופה הסתיימה והתזמורת היוקרתית, בעלת שבעה מנגנים, פצחה בנגינה. החתן והכלה הובלו לחדר ייחוד. חלק קטן מהציבור נכנס לאולם המפואר, אבל רבים יותר עדיין ניסו לפלס את דרכם אל עבר בעל השמחה, כדי לאחל לו "מזל טוב".

לפתע נשמעה צעקה. "הצלה, רופא! יש פה רופא?". איש לא ידע במי מדובר.

מתנדבי 'הצלה', שהיו בין המוזמנים, ניסו לפלס את דרכם אל עבר הכיוון ממנו הגיעה הקריאה. מתנדבי ארגון 'חברים' וסתם אנשי מעשה דחקו בקהל לפנות את השטח ולהיכנס אל תוך האולם. בתחילה דיווחו על אישה שהתעלפה. אחר-כך הפכה האישה לסבתא של החתן, ומיד אחר-כך התהפכה הגרסה. נראה היה שיד מכוונת מנסה לטשטש את זהות החולה, ולו רק כדי לא להפר את השמחה.

זהותו של האיש שהתמוטט התבררה עד מהרה, כאשר אם הכלה יצאה בריצה לכיוון דלת האולם, היישר אל תוך האמבולנס בו כבר היה בעלה העסקן, אב הכלה, שרוע בחוסר הכרה, מחובר לחמצן. השמועה עברה מפה לאוזן בתוך האולם. הביפרים צפצפו ללא הרף. אבל השמחה המשיכה. התזמורת המשיכה לנגן. המלצרים הגישו מנות, ורק בשולי האולם ובשולחן ה'משפחה' נראו מבטים מודאגים. אם הכלה חזרה מיד לאולם, כדי שלא להפר את השמחה, ואת מקומה מילא אחיו של בעל השמחה, שמיהר אל בית החולים 'מיימנדיס'.

החתן והכלה היו בחדר ייחוד, ולא ידעו דבר על המתרחש בחוץ. אל חדר המיון של 'מיימנדיס' הוזעקו טובי הרופאים של בית החולים. הם נאבקו על חייו של בעל השמחה, שלקה בשטף דם במוח.

באולם המשיכה החתונה להתנהל כאילו דבר לא קרה. רק 'יודעי סוד' המשיכו להתלחש. לחתן והכלה ששאלו להיכן נעלם האב סיפרו כי האבא חש ברע ונלקח לבית החולים. אבל אל תדאגו, נאמר להם, מצבו טוב והוא כנראה ישוב לחתונה.
אלא שהחתונה הסתיימה ללא נוכחותו.

מתנדבי 'הצלה' המתינו עד סוף החתונה עם הבשורה המרה. רגע אחרי שהתזמורת הפסיקה את נגינתה, ורגע לפני שכיבו את המיקרופון הודיעו על מועד הלוויה.

ההלם היה גדול. העסקן, אדם צעיר יחסית שהותיר אחריו משפחה וילדים, היה איש בריא וחסון. הוא נהג לשמור על כושר גופני, ומעולם לא הכניס סגריה לפיו. בבית המדרש בו נהג להתפלל היו הכל שרויים באבל ותדהמה.

אבל מי שהתאבל מרה היה חברו, החברותא של בעל השמחה מזה שנים. רק עכשיו לאחר פטירתו הטראגית של חברו, גילה החברותא לסובבים כי חברו היה שרוי בלחץ כלכלי קשה ביותר.


כאן הסטאטוס קובע

ככל שחלף הזמן, התברר כי העסקן, שנהג ברכב יוקרתי והתגורר באחד הרחובות הנחשבים בשכונה, לא היה עתיר נכסים כלל. למעשה, הוא היה בעל חוב שגלגל גמ"חים מדי חודש, כדי לשלם את התשלומים החודשיים הגבוהים עבור הבית המפואר שרכש לפני כמה שנים, תשלומים עבור הרכב המפואר ועוד כהנה. בקושי גמר את החודש.

לקראת החתונה, כאשר השתדך עם בנו של ראש ישיבה ידוע, נאלץ לערוך לבתו חתונה ב'רמה', כיאה לעסקן בעל-שם כמוהו. כך מצא עצמו שוב מתגלגל ומסתבך בחובות גדולים, כאשר הוצאות החתונה, הבגדים ושבת שבע ברכות הגיעו עד מאה אלף דולר עבור לילה אחד.

החברותא סיפר בדמעות: "הייתי איש סודו. היחידי שידע על מצבו הכספי הקשה. כאשר בתו התארסה התחננתי בפניו להוריד את מסכת המיליונר, ולערוך חתונה באולם פשוט, כזה שאמור היה לעלות עשירית מהסכום שעלתה החתונה המפוארת. ידידי שמע, אבל טען כי אם יערוך חתונה באולם של עניים, יצנח מעמדו בעיני כל וזה יפגע בעתידו, לרבות עתידו הפיננסי. הוא אמר לי: 'מי ירצה להלוות לי אפילו סנט אחד אם יידע את האמת עלי. עכשיו כולם מכרכרים סביבי. כל מי שאני מבקש ממנו הלוואה, נותן לי בשמחה כי הוא יודע איזה בית יש לי ואיזו מכונית ואיזו חתונה עשיתי. אני חייב להמשיך בהצגה'.

"תאריך החתונה התקרב , וידידי הפך להיות יותר ויותר מסוגר, חיוור, וללא מצב רוח. הוא נראה כמו אדם חולה. הייתי מאוד מודאג. ניסיתי בסתר לגייס כספים עבורו כביכול בהלוואה עומדת. ביום החתונה הייתי דרוך. אני לא יודע למה, כי בדרך כלל אני אדם אופטימי", סיפר החברותא בצער.

הטרגדיה הפכה, מטבע הדברים, ל'שיחת היום' במשך שבוע. אבל הימים חלפו, ועימם גם נושאי השיחה. במהלך השנה האחרונה חזר על עצמו הסיפור. לפעמים נגמר בטוב, ולפעמים נגמר רע. מה שברור לכולם: הרעה החולה של עריכת חתונות פאר והוצאות עתק על חתונות בארצות-הברית, היא המחלה שאין לה כרגע מרפא. והיא מתפשטת כמו מגפה ומפילה חללים בכל החוגים.

חיים י. הוא איש עסקים שהשיא זה לא מכבר את בתו הקטנה. הוצאות החתונה עברו את מאה אלף הדולר. הוא מסביר את התופעה: "בוויליאמסבורג ובורו-פארק קיימים אולמות עבור מיליונרים, ואולמות עבור עניים. כמו שבארץ יש בירושלים את 'גוטניק' ו'חפצדי' ובבני-ברק יש את אולמות 'יד עזרה', כך גם בשכונת בורו-פארק, וויליאמסבורג. האולמות המפוארים הם 'עטרת חיה', 'חינכה' או 'עטרת אברהם' ו'רוס קאסל', ואחר-כך יש את האולמות של המון העם כמו 'קונקורד', 'ויואל משה', או 'עטרת שלמה' בשכונת בורו-פארק. באולמות הפשוטים עולה חתונה בסביבות עשרת אלפים דולר. שם יש נגן אחד, שעובד כמו די ג'יי, והוא מרקיד את האורחים בחתונה.
"באולמות המפוארים, לעומת זאת, עולה חתונה קרוב למאה אלף דולר. זה מתחיל עם האולם והאוכל. הכל תלוי כמובן, בתפריט שמזמינים, אבל הסכום ההתחלתי הוא חמישים אלף דולר. באולמות המפוארים יש גם מינימום של חמש מאות איש, כך שגם אם אין לך חמש מאות אורחים אתה תשלם על חמש מאות אורחים.

"מלבד האולם והאוכל יש את האופנה של 'סידורי פרחים באולם'. מקשטים את האולם המפואר בסידורי פרחים שעלותם מגיעה לכעשרת אלפים דולר. זאת מלבד עלותו של צלם שמגיעה לכשלושת אלפים דולר. ועוד לא הזכרנו את התזמורת שעלותה מתחילה מששת אלפים דולר ללילה. אבל אם תחליט לקחת את התזמורת הנבחרת כמו 'נשמה', תשלם 12 אלף דולר ללילה. ויש את האלכוהול, והבדחן שלוקח לפי שעות, כאשר כל שעה עולה כאלף דולר. אחר-כך יש 'שבת שבע ברכות'.

"אגב, באולמות לעניים לא מרשים אפילו להביא תזמורת מפוארת. האולמות לפשוטי העם תפוסים ויש להזמין מקום הרבה זמן קודם".


תקנות חדשות

החתונות המפוארות הן נושא כאוב מאוד בקרב הציבור החרדי בארצות-הברית. הצורך לערוך חתונות מפוארות ולשקוע עקב כך בחובות, רק בגלל ה"מה יאמרו", הוא קשה מנשוא. "זה מוריד את האנשים לשאול תחתית", אומר עסקן חרדי בניו-יורק.

"לא פלא שאנשים, מרוב חובות ולחץ, מתפתים לעשות 'כסף שחור' או לגנוב כסף מהשלטונות, תוך שהם מסכנים את עצמם ואת בני משפחותיהם בתקווה שלא יתפסו אותם. צריך לזכור שכאן באמריקה 'הלבוש עושה את האדם'. התפאורה היא זאת שקובעת לאיזה מעמד תשתייך. הסטייל שבו אתה חי, השטריימל היוקרתי, הקפוטה, הנעליים וכמובן הרכב בו אתה נוהג. כל זה יקבע איפה תשב בבית-מדרש או ב'טיש' אצל האדמו"ר. לכן קשה מאוד לשבור את 'מחול השדים' הזה".

היו חסידויות שניסו לקבוע תקנות ברורות. כמו, למשל, בחסידות גור שהוציאה תקנות ברורות ביותר באשר לאופי החתונות שניתן לערוך. אלא שבארץ, קרוב לאדמו"ר, עוד שומרים על התקנות. בחו"ל, מסתבר, זה כבר סיפור אחר.

אחת התופעות המטרידות, שבעטיה דווקא הצליחו העסקנים לתקן תקנה, היתה "שעת סיום החתונה". רוב החתונות, במיוחד החתונות החסידיות, היו מסתיימות בשעה ארבע לפנות בוקר. תופעה זו יצרה בעיות לבעלי האולם, שהוצפו בתלונות מצד שכנים - רוב האולמות ממוקמים - בשכנות צפופה עם בתי מגורים - ובמקרים רבים הוזעקה המשטרה לאירוע כדי להשליט שקט. בעיה נוספת התעוררה, כאשר חברות של הכלה, שחזרו מחתונות בשעות המאוחרות של הלילה, סיכנו את חייהן בהליכה ברחובות, כאשר גויים ושיכורים מסתובבים באין מפריע. סיום החתונות לפנות בוקר גם פגע קשה באברכים ובאנשי עסקים הנאלצים להשכים ללימודים או עבודה.

לאחרונה החליטו עסקני ניו-יורק לעשות סדר בנושא זה. לאחר אין-סוף פגישות עם בעלי אולמות, רבנים ואדמו"רים הוחלט להוציא תקנה, לפיה כל חתונה חייבת להסתיים עד השעה אחת עשרה בלילה. תקנה זו קיבלה גם את ברכתם של אדמו"רי סאטמר כמו גם את ברכת רבני העולם הליטאי. מאז החלת התקנה מסתיימות החתונות בעיירה ליקווד בשעה אחת עשרה בדיוק.

אבל ייסוד התקנות החדשות לא נעצר רק בתקנה זו. לפחות לא בחסידות סאטמר.
מי שהחליט לעשות מעשה, הוא האדמו"ר מהר"א מסאטמר שהודיע על כוונתו לגבש שורה של תקנות הנוגעות לעריכת שמחות. שאלון מיוחד חולק בשבוע שעבר לכל בתי האב בחסידות, והוא מתחלק לכמה ראשי פרקים הנוגעים לעריכת חתונות.

כותרת התקנות היא "מנוחת הנפש פאקיג'". בתקנות מפורטים כל הוצאות החתונה, מ'תנאים' ועד היום האחרון של ה'שבע ברכות'.

בנושא התנאים מוצע, למשל, שלא לערוך מסיבת 'תנאים' נפרדת, אלא לערוך את ה'תנאים' יחד עם הווארט, או בחתונה עצמה.

בנושא המתנות שמעניקים הצדדים זה לזה מציעות התקנות לקנות מתנות רק לחתן ולכלה, ולא כפי שמקובל היום - לקנות מתנות גם למחותנים, ולכל אחד מהאחים והאחיות של החתן והכלה.

בנושא המתנות לכלה נקבע: אין לקנות יותר משלושה תכשיטים, ומתנות יש לחלק רק בשלושת הרגלים ובחגים חנוכה ופורים. בסעיף של מתנות לחתן מוצע לקנות לחתן ש"ס, שעון, גביע וקופסא לאתרוג.

החתן ירכוש לעצמו את השטריימל. לפי התקנות, יהיה זה רק שטריימל אחד, ולא כפי הנהוג כיום שחתנים רוכשים לפחות שני שטריימלים. את סעודות 'שבת באווארפן' (-עליה לתורה) יש לערוך רק בבית ולא באולמות. אין קידוש לנשים.

'שבת שבע ברכות' יש לערוך בבית או באולמות הזולים כמו 'שוש תשיש', 'עטרת פייגע', 'מנוחה ושמחה' וכיוצא בהם.

"אנחנו באמת מתכוונים להנהיג את התקנות לטובת הציבור שלנו, וכדי שהציבור יקבל את התקנות, כולם כאחד, החלטנו לשמוע את דעת הקהל בעניין", אומר עסקן בכיר בסאטמר. "לכן פרסמנו את ההצעות שלנו וביקשנו מהציבור להצביע: בעד ונגד. וגם להציע הצעות..."