מאת אחיינה, יוסף-יצחק כצאמן

השבוע, כ"ג טבת, חל ה'יארצייט' החמישי של האשה החשובה, מרת חי' מושקא ע"ה בת הרה"ח התמים ר' שמואל ניעמאטין הי"ד. המפורסמת בין אנ"ש בכינוי' החביב "מיסעס מוסיא", ואצלינו בני המשפחה כ"מומע מוסי" ששימשה בקודש, כטבחית, במטבחי ישיבות "תומכי-תמימים" למעלה מיובל שנים.

בשנים האחרונות, היתה ידועה בין התמימים בעיקר עבור השתדלותה להעניק לתמימים חג פסח כשר ושמח. כל השנה חיה בשביל החודש שעבדה במטבח הפסחי של הישיבה. בעיקר ציפתה בכל מאודה לרגעים הגדולים כשהרבי היה מבקר במטבח הישיבה, לפני הסדר הראשון, כשהרבי היה נכנס לבדוק את הסירים הגדולים במטבחה, ומאחל לה חג-פסח כשר ושמח. ולפעמים היה מעורר על ענינים בהידורי פסח של המטבח.

"דער הייליגער צדיק זאל געזונט דארף דא באלד אריינגיין", היה מורגל בפיה כשהזכירה בחרדת-קודש את הצורך להתכונן לאותה שעה גדולה, ולכבד את המטבח, כמה ימים ואפילו שבועות, לפני ביקור המלך, במטבח התמימים.

מקור ההידורים: המטבח

זכתה, שרוב רובם של ההידורים והחומרות הנהוגות אצל רוב אנ"ש והתמימים בכל קצוי תבל, מקורם במטבחה שהתחיל במטבח ב-676 איסטערן פארקוויי, ואח"כ עבר ל-749 איסטערן פארקוויי, ומשם למקומו העכשווי ב-1414 פרזידנט. התמסרותה להתמימים היה כל-כך חזק, שסידרה לעצמה חדר קטן לצד המטבח, שלא תצטרך לילך לביתה אפילו לישון לכמה שעות ביממה.

מה שלא כל-כך ידוע, הוא הקשר בינה לבית הרב על כל סניפיה. ראשית זכתה שבבית אבי' הרה"ח התמים ר' שמואל ניעמאטין ע"ה הי"ד בלנינגרד, שזכה להיות בין עשרה הרוגי מלכות בשנת תרח"ץ, היו מבשלים האוכל עבור בית כ"ק אדמו"ר הריי"צ. והיא, ביחד עם אחותה מרת חיה לאה חאנין ע"ה, היו מביאות את האוכל מביתם לבית הרב.

שנית, זכתה בית אבי' בלנינגרד, לארח את הרבי נשיא-דורנו משך שלשה חדשים, כשבא ללניגרד כדי להתראות עם בת זוגו, הרבנית הצדקנית מרת חי' מושקא ז"ל.

בתקופת הבריחה הגדולה של משפחות אנ"ש מרוסיא בשנת תש"ו-ז, כשרוב אנ"ש עשו את משכנם במחנות הפליטים בגרמניא, זכתה לגור בחדר אחד עם הרבנית הצדקנית מרת חנה ז"ל, אמו של כ"ק אדמו"ר נשיא-דורנו. כשהרבנית יושנת על מטה צבאית (סקלאדושקע בלע"ז) והיא יושנת לצדה על הרצפה. ובשבתות היתה הרבנית מצטרפת אלי' בבית אחותה מרת לאה חאנין ע"ה.

בתקופה זו התהדקה ידידותה עם הרבנית שנמשך עד לפטירתה. דרכה היו מוליכים ומביאים ידיעות אודות הנעשה בין אנ"ש (באופן לא רשמי), שסיפרה להרבנית אם המלך, שמסרה הכל לבנה הגדול.

היתה מפורסמת בצניעותה עוד ברוסיא הקמוניסטית, למרות שהי' כרוך במסירת נפש ממש מבפנים ומבחוץ. כן עד"ז היתה מדקדקת כחוט השערה בהלכות כשרות, ובפרט בכשרות והידורים של פסח, שהקפידה על הידור של חסידים כמו על דאורייתא. וכל התמימים, והמהדרים מן המהדרים, ידעו לסמוך דוקא עלי', וגם נהגו לשאול אצלהה איך להתנהג. אפילו בשנותי' האחרונות שלא יכלה לנהל את המטבח מפאת חלישותה, בכל זאת התאמצה בשארית כוחותיה לבוא לפקח לפחות כמשגיח, להורות להתמימים איך להדר כיאות במטבחה.

גם הייתה מסורה להתמימים בצורה נפלאה. כשהבחינה בתמים שהיה מאריך בתפילה, וע"כ כשהגיע למטבח לא היה נשאר אוכל, היתה דואגת לשמור אוכל בשבילו. "א טייערער בחור אן עובד, טאר ניט בלייבן הונגעריק", היתה מפטירה. עד"ז היתה דואגת לשמור כלים וסכו"ם עבור התמימים שהידרו בפסח לאכול רק מכלים שלהם.

יחס מיוחד מבית-רבי

מה שלא ידוע הוא היחס של בית רבינו אליה. לדוגמא מצורף בזה מכתב מהרבנית נחמה-דינה ז"ל אשת כ"ק הריי"צ, בה היא מודה לה על שבישלה את הדגים עבור סעודת י"ט כסלו, שהרבנית היתה מכינה עבור הנכבדים, ושכ"ק אדמו"ר נשיא-דורנו השתתף בהסעודה.

גם ישנם מכתבי ברכה מהרבנית הצדקנית מרת חנה ז"ל אליה, כרטיסי שנה-טובה קטנים, מהם שהדפיסה במיוחד, ומהם שקנתה בחנות, והוסיפה את שמה בכתי"ק. המעניין הוא, שהכתובת חזרה מהרבנית הוא 1418 פרזידנט, בדיוק איפה שבמשך השנים עשו את המטבח הפסחי, בה בישלה מרת מוסיא משך הרבה שנים, ושם ביקר בנה כ"ק אדמו"ר נשיא-דורנו, מידי שנה.

עד"ז ישנם מכתבי ברכה של חדב"נ הרש"ג ז"ל, שהי' המנהל פועל של ישיבות תות"ל, בה עבדה מרת מוסיא כטבחית. והמעניין הוא, שהניסוח בהמכתב, הוא נוסח כזה ובהערצה גדולה, שכותבים לאשה הכי חשובה, ולא סתם לטבחית שעובדת במטבח.

גם זכתה שהרבי כתב לה מכתבי לשנה טובה, וגם התייחס אליה באופן הכי אישי, כנראה מכמה מהמכתבים אלי' במשך השנים. דבר מעניין רואים במכתב לשנה טובה, שהרבי כותב לה (באידיש) "ווינטש איך אייך און אלע אייערע" למרות שהיתה בודדת וגלמודה מאישה ומילדה שגועו ברעב בהמצור בלענינגראד. שמזה מובן שהרבי התייחס להתמימים שהם "אייערע" דהיינו משפחתה.

זכתה שהלויתה הי' ביום כ"ח טבת, יום-הולדת אם המלך הרבנית חנה ז"ל, איתה התיידדה ושימשה במשך ימי חי'.

כל התמימים לדורותיהם שזכו לאכול אצלה במשך השנים, זוכרים אותה בהערצה וביראת הכבוד. ומאות משפחות נוהגים כל פסח עפ"י הנהגותי וחומרותי' שלמדו אצלה במטבחה. וזה יהי' זכותה וזכרה לדורי דורות, עדי שתזכה לבשל הסעודה הגדולה של הלויתן ושור הבר בהתגלות מלכינו משיחינו מי"ד ממ"ש.