הצלחת נשברה. קריאות מזל טוב נשמעו מקול עבר. עוד זוג חסידי בא בקשרי השידוכין ובדרך להקים עוד בית חב"ד בעולם. ההכנות החלו לצבור תאוצה. אולם. תזמורת. תפריט. צלם. בגדים. בית, והרשימה עוד ארוכה.

יום החתונה הוא יום קדוש במיוחד עבור הזוג, כמעט כמו יום הכיפורים. עתידם ייבנה עפ"י התנהגותם והתנהגות הסובבים אותם ביום חתונתם. חשבתם פעם לעצמכם, האם באמת אנו מתנהגים כמו שצריך בחתונה? הריקודים כראוי? הלבוש צנוע?...

יצא לי להיות באחת החתונות בכפר חב"ד, הכלה היתה צעירה ובין הראשונות לכיתה. חברותיה הגיעו בהמוניהם, מילאו כל חלל ריק באולם. הריקודים לא תאמו כלל וכלל את רוח חב"ד(!!)

אני משוכנעת שהם הסתכלו על עצמן לא פעם ולא פעמיים איך הן נראות, ורק אחרי ש"עברו" את האישור יצאו אל החתונה. האם הסתכלתן לראות אם אתן צנועות? אם החצאית מכסה את הברך בכל מצב גם בריקודים? האם שמתן לב איך בכלל רקדתן?

ב'ליקוטי-שיחות' כרך יד, עמ' 305, כותב הרבי: "..קידושין וחתונה עניינם: הרי את מקודשת לי – ששנים יהיו שייכים אך זה לזה – וכשהנאספים מבטאים שמחתם וברכתם להזוג – צריך להיות באותו התוכן, על כל פנים לא בהפכו ובסתירה לזה"... אני לא מחנכת ואין באפשרותי לחנך ולשנות את התופעה אך אני יכולה למחות עליה. שאלתי את אחת הבנות: את יודעת כמו מה אתן נראות? כמו ברחבת ריקודים. והיא עונה לי: זה לא אשמתנו, המוזיקה עושה לנו את זה...

לא פעם ולא פעמיים נתקלתי בחתונות שבהם הזוג ביקש מהתזמורת לא לנגן שירים שהם לא בקטגוריית ניגוני חב"ד. אז מה?! אז הם ביקשו. "קטעי הקישור" בין ניגון לניגון הינו שיר חילוני (!). אני חלילה לא שוללת את כל הנגנים, אך יש גם בין אנ"ש כאלו נגנים "המזייפים" ולא מנגנים בדיוק כפי שהתבקשו.

בחתונה אחת, אב הכלה ביקש לא פעם ולא פעמיים באמצע החתונה להפסיק עם המוזיקה הזו מכיוון שזה לא מתאים לו, אך משראה שהלה לא נענה לבקשותיו נאלץ לאיים עליו שלא ישלם לו את המגיע לו. זה עזר. למה אנחנו צריכים להגיע לידי איומים כדי להפסיק מצב כזה? איך הגענו למצב שבו אנחנו נצטרך לבקש, להתחנן, לאיים?
הרבי באגרות קודש כרך ג', עמו רמ"ב-ג כתב "...ישמח את החתן והכלה בניגוני חב"ד וכיוצא בזה"... ולא בשום שירים משמחים אחרים.

אני בדעה שמכיוון שהתופעה הזו חוזרת על עצמה לא פעם ולא פעמיים אלא כמעט בכל חתונה שאותם נגנים ספציפיים הם התזמורת, פשוט להחרים אותם לתקופת מה ולא לקחת אותם, אולי בכך הם ילמדו.

עוד תופעה שמאוד מוכרת לצערנו בחב"ד, ראשים של גברים או נשים מציצים מעבר למחיצה. הן לצד הזה והן לצד הזה. שם קורה דבר מעניין שכולם רצים להציץ ופה קורה דבר מעניין שכולן רצות להציץ.

זה מכבד אתכם כשאתם מציצים? זה מכבד את המכובדים שאותם הגעתם לשמח? זה מכבד את האירוע, את המעמד בו אתם נמצאים? חשבתם פעם על כל הדברים האלו? צר לי על שאני צריכה להעלות את הדברים על הכתב, שהם אמורים בכלל להיכתב. יש בחב"ד המון מעלות, אך צריך לטפל גם בחסרונות.

יהי רצון שיהיה זה הבניין בניין עדי עד על יסוד התורה והמצווה לנח"ר הרבי וההורים.