חנוכה

● ידוע שבימי חנוכה צריך להרבות בצדקה, כולל גם ביום השבת על ידי מאכל ומשקה, או צדקה ברוחניות על ידי לימוד התורה, נתינת עצה טובה, וכיוצא בזה. (ש"פ מקץ תשמ"ט)

● אף שיש חילוקי דעות בנוגע למצוות השמחה בחנוכה, הרי מכיוון שבמצוות (נרות) חנוכה המנהג פשוט הוא להיות מהדרין מן המהדרין, מובן שכן צריך להיות בנוגע לשמחה בחנוכה – להדר בזה באופן דמהדרין מן המהדרין. (ש"פ וישב הערה 79 תשמ"ט)

נרות חנוכה

● כדי להוסיף בהתעוררות דנרות חנוכה – כדאי שתהיה מנורה דלוקה בבית הכנסת (שכולם מתכנסים שם) במשך כל המעת לעת, אם אין חשש כלל שישחקו התינוקות. (ש"פ וישב הערה 69 תש"נ)

● כדאי ונכון שבפתח חדר הילדים תהיה גם מנורת חנוכה, שעל ידי זה יתוסף יותר בעניין החינוך, שכאשר רואים את מנורת החנוכה בפתח החדר שלהם, נעשה רושם חזק יותר בנפשם וכו' (והאם כל ילד ידליק? גם ילדה? בכל חדרי הילדים? כל זה תלוי באיזה אופן המטרה האמורה תתבצע טוב יותר) (ש"פ וישב ויחידות כ"ד כסלו תשמ"ח)

● יש להשתדל בנוגע להדלקת נר חנוכה בכל בתי בני ישראל, וכן הדלקת נר חנוכה במקומות ציבוריים ופומביים להדגיש העניין ד"פירסומי ניסא". (ש"פ וישב תשמ"ח)

דמי חנוכה

● מנהג ישראל שבימי חנוכה נותנים דמי חנוכה לילדים. וכן נהגו רבותינו נשיאנו (בליל נר הרביעי או החמישי), וכן נהג כ"ק מורי וחמי אדמו"ר לתת דמי חנוכה לבנותיו, גם לאחרי הנישואין, וגם לחתניו. (ש"פ וישב תשמ"ח)

● יש לחלק דמי חנוכה – בפרסום המתאים – ועוד בהוספה והרחבה על ידי הוספה בנתינת "דמי חנוכה" בריבוי, שמלבד זאת של ידי זה מיתוסף בשמחתן של הילדים, הנה מתקשר על ידי זה עוד יותר עם רבותינו נשיאנו. (ש"פ ויצא תשנ"ב)

● הכוונה בנתינת "דמי חנוכה" היא כדי לתת לילדים אפשרות להוסיף בצדקה. ויש להסביר להם שנותנים את המעות לרשותם וסומכים עליהם שישתמשו בהמעות באופן המתאים, ובודאי יתנו מעצמם חלק לצדקה. (ש"פ וישב תשמ"ט)

כינוסים והתוועדויות

● יש לנצל ימים אלו כדי לערוך התוועדויות חסידים, או לקרוא לזה בלשון אחר, בכל מקום לפי ענינו, בכל יום מימי החנוכה, ולדבר שם דברי תורה, ובעיקר בעניין פרסומי ניסא, ולקבל החלטות טובות. (ש"פ וישב תשנ"ב)

● כל משפחה יתאספו בימי חנוכה, כידוע המנהג אצל רבותינו נשיאנו, שבאחד מלילי חנוכה היו עושין כעין "פאבריינגען" עם בני הבית כו'" ולחלק (גם) שם "מעות חנוכה". (ש"פ וישב תשמ"ט)

● כדאי לכנס את הילדים בהמוסדות חינוך (לפי תנאי המקום והזמן) במשך ימי חנוכה, ולדבר אודות עניני חנוכה, ובמעמד זה יתנו להם מעות חנוכה. (ש"פ וישב תשמ"ט)

● כדאי לערוך כינוסים בכל מקום של משרה ועבודה כולל ובמיוחד אלה הקשורים עם משרה שבגללה צריכים להימצא במקום מיוחד, ועל דרך זה אלה שנמצאים בבית הרופאים, וכיוצא בזה, ולחלק "מעות חנוכה". (ש"פ וישב תשמ"ט)

זאת חנוכה

● בוודאי ילמדו המאמר, או על כל פנים חלק, או שורות אחדות כו', שישנו מרבנו הזקן עם הגהות והערות של הצמח צדק, שמבאר העילוי ד"זאת חנוכה", והעיקר – "לחיות" עם המאמר. (ש"פ מקץ תשמ"ט)

● כל מי שעדיין לא קיים את המנהג דנתינת דמי חנוכה, שיחליט תיכף למלא ולהשלים המנהג "לחטוף" זאת בימים ובשעות שנותרו עוד בחנוכה, ובימים הסמוכים לחנוכה, וכל המקדים הרי זה משובח. וכדאי שגם אלו שקיימו המנהג יוסיפו. (ש"פ מקץ תש"נ)

● בסיום וחותם ימי חנוכה, צריך כל אחד לקבל החלטות טובות להוסיף ביתר שאת בכל עניני "נר מצווה ותורה אור", החל מלימוד התורה ובשופי, ובהפצת היהדות והמעיינות. (ש"פ מקץ תש"נ)

ה' טבת – "דידן נצח"

● הימים האלה נזכרים ונעשים מידי שנה בשנה, "נזכרים" ועל ידי זה "נעשים" אותם העניינים שהיו בפעם הראשונה – להיקבע ל"יום סגולה" ו"עת רצון" בכל הקשור לניצחונם של הספרים. (ש"פ ויגש תשמ"ח)

● יש להוסיף בקביעות עיתים לתורה, כולל ובמיוחד – לימוד ברבים, ולכל לראש לימוד המביא לידי מעשה (ש"פ ויגש תשמ"ח)

● מבואר בפוסקים שבזמנינו, קניית ספרי קודש היא בכלל קיום המצווה דכתיבת ספר תורה מדאורייתא, ואפילו לדעת אלו החולקים, הרי גם לשיטתם מקיימים בזה מצווה מדברי סופרים אשר "חביבין עלי דברי סופרים". (מוצאי ה' טבת תשמ"ט)

● בכל בית צריכים להיות ספרי היסוד של יהדות, כולל ובמיוחד ספרי הלכה בעניינים הנוגעים לחיי היום-יום, שילמדו בהם כדי לדעת המעשה אשר יעשון. (ש"פ ויגש תשמ"ח)

● לכל ילד וילדה (גם הקטנים ביותר, שהגיעו לכלל הבנה, משהתינוק מתחיל לדבר כו') יהיו ספרי קודש משלהם, כמו: סידור, חומש, ותהילים, ספרים שיהיו ברשותם ואחריותם, ויניחום בחדרם. (ש"פ ויגש תשמ"ח)

● בכל מקום שהקימו ויקימו בית ציבורי לתורה תפלה וצדקה, וכיוצא בזה – יש להשתדל להקים ספריה תורנית, שתכלול ספרים בכל מקצועות התורה (או להרחיב הספרייה הקיימת), לתועלת הציבור כולו. (ש"פ ויגש תשמ"ח)