דמות מופת היה הרב רבי שלמה זצ"ל, דמות עטורת הוד, ומעוררת כבוד ויקר, שגם ילדים צעירים וגם תלמידי-חכמים מבוגרים כיבדוהו והעריצוהו, שייף עייל ושייף נפיק ועסיק באורייתא ובפעילות לחנך ילדי ישראל, בשקט ובהצנע לכת.

ואני כנער בן י"ג שנים למדתי בישיבה בקאזאבלנקא שבראשותו, במשך שלושה חודשים, וזכורני שכל התלמידים והמורים, הרגישו שאיש צדיק אמיתי מהלך בקרבנו ולא נודע כי הוא בתוכנו, והיה נראה שדבר טבעי הוא לחלוטין שהוא היה גר וחי עם כל בני ביתו בעירנו.

אך כשמתבוננים היום לראות איך אברך תלמיד-חכם וצדיק שזה עתה יצא מחופתו, ובמצוות רבו כ"ק האדמו"ר מליובאוויטש נ"ע, עוזב את ארץ מגוריו, ומסיע עצמו לארץ רחוקה וזרה לו לחלוטין, בלי שום קשר עם אנשי המקום, לא בשפה ולא במנטליות, ולא ידע ולא היה לו מושג לדעת איך תהיה ישיבתו שם, ומה טיב המקום, וסוג האנשים, ואם אין סכנה מגויי הארצות.

ורק זה עתה יצא מבית-האסורים ברוסיה על עוון תלמוד תורה והרבצתה, וחי בקאזאבלנקא קרוב ליובל שנים, ושם נולדו כל ילדיהם העי"א, ושם למדו והתחנכו עם שאר התלמידים מבני המקום. ובחסדי ה' כולם אהובים, כולם ברורים, וממשיכים דרך אביהם הגדול ע"ה, ומזכים הרבים בצניעות ובאמיתות, אין פרץ ואין יוצאת.

ולא את עצמו ומשפחתו בלבד הציל, אלא הקים מוסדות חינוך רבים, תלמודי-תורה וישיבות וסמינר לבנות, ובזה הציל יחד עם חבריו השלוחים, במסירות ובדריכות, מתוך הרגשה שהם עושים רצון ה', ומשתדלים לבצע גם רצון שולחם כ"ק האדמו"ר ע"ה, אשר ראה בשליחת השלוחים את גולת הכותרת של כל פעולותיו התורניות הנפלאות שחבקו זרועות עולם, וכן דאגו לקרב ולחזק צעירים ומבוגרים בלימוד התורה ובעבודת ה' טהורה. וראו ברכה במעשה ידיהם, שיצאו מהם פירות ופירי פירות.

ולא שמו ליבם לדאוג לענייניהם האישיים, אלא ראו עצמם עבדים העושים שליחותם שלא על-מנת לקבל פרס, לא של הון ורכוש, ולא פרס של יקר וגדולה וכבוד. רק כל כוונתם לעשות ולקיים השליחות בהצלחה רבה, והיא שמחתם והיא כל הנאתם.

ואשר על כן לא שתו לבם לתענוגות והבלי הזמן כלל. ומתוך כך זכו לסייעתא דשמיא וראו פירות טובים בבניהם ובתלמידיהם. ומאת ה' היתה זאת שהסתלק בזמן ובמקום שבו התכנסו אלפי שלוחים שיזכה לכבוד ביומו האחרון כאן בעולמנו, ועי"ז יכירו וידעו צדקתו וטוהר מעשיו ותושג בזה מטרה ברורה, שהיא בוודאי חשובה לפני ה', ואשר עליה התכוון בוודאי כ"ק האדמו"ר נבג"מ, ואליה מסר נפשו המנוח זצ"ל. "שתהיה דמותו דוגמת מופת לפני כל השלוחים העי"א".

שיעיינו ויתעניינו בדמות הנפלאה הזאת של שליח אמיתי ששמר על תפקידו כהלכה.
ויעמידוה לפניהם בכל ענייניהם ומעשיהם, וישאפו להגיע לרמת נקיות וטהרה זאת בכל אשר הם פונים, שכל פניותיהם יהיו לעשות רצון אבינו שבשמים, ולסלק את ההשגות האישיות מן העניין של השליחות, ולהתרחק מזה בכל כוחנו. כי כשנכנס הצד האישי והמחשבה הפסולה, של מה יצא לי מזה, ומה אני מרוויח מזה ועוד כהנה וכהנה, הרי זה כמו ארס שמקלקל את הכול ומשחיתו.

וכבר כתב הרב מאור ושמש על הפסוק שאמר משה לישראל, אנכי עומד היום בין
ה' וביניכם, דאם יש אנוכיות, הרי האנוכיות הזאת מפרידה בין ה' ובין זה שבא לעובדו, וזה הוא: "אנכי" עומד כחומה המפרידה בין ה' וביניכם רח"ל.

ואספר מעשה ששמעתי לפני שנים רבות מידידי שא"ב הרה"ח הצדיק רבי מרדכי ביטון שליט"א מחדרה ת"ו, שביקר בשמחת-תורה אצל הרבי, ובאותה שנה היה שם הרב המנוח מוהר"ש מטוסוף זצ"ל, והיו עוברים לפני הרבי נ"ע לומר לחיים, וכשהגיע תורו של הרב המנוח, האדמו"ר עיכב אותו לפניו ושוחח עמו, וגם פתח בניגון, וכל האלפים פצחו אחריו בשירה אדירה, ואחרי זה פתח בניגון אחר, באופן שכל הבאים ראו עין בעין את ההוקרה וההערכה שהאדמו"ר נ"ע רחש לו. אשריו ואשרי חלקו.

ועוד נוסף בה שע"י שהסתלקותו היתה בזמן כינוס השלוחים, זכה שבניו ונכדיו
שכולם שלוחים היו על מיטתו, ובא לעולמו שלם, שמיטתו היתה שלמה. אכן שלמה שמו, שלם הוא ושלמה משנתו.

ויהי רצון מלפני אבינו שבשמים שתהיה נשמתו צרורה בצרור החיים, ויהיה מליץ יושר על אלמנתו ועל בניו, חתניו וכלותיו ועל כל יוצ"ח, ועל כלל ישראל אמן.
המצפה לישועת ה' על עמו ועל נחלתו בישועה ורחמים אמן

שלמה משה עמאר
הראשון לציון הרב הראשי לישראל