מערכת COL
|
יום י' כסלו ה׳תשס״ח
20.11.2007
בשער מגזין "עולם החסידות": הרב יחזקאל סופר
מצודתו של הרב יחזקאל סופר, מחשובי המשפיעים בחסידות חב"ד, פרוסה על פני תחומים וציבורים רבים ומגוונים - הרצאות בנושאי אמונה, קירוב רחוקים, ושיחות חסידיות עמוקות ■ רבים מאוד הם בעלי התשובה שחבים לו את התקרבותם ליהדות, ורבים הם אלו שהתוודעו ונכנסו בזכותו לעולמה של החסידות הצרופה ■ לכבוד חג הגאולה - י"ט כסלו, פתח הרב סופר בפני מגזין "עולם החסידות" צוהר לעולמה של חסידות חב"ד ודרכה בראיון מאלף ועשיר, ואגב מספר על דרכו מישיבת בריסק להיכלה של חב"ד לסיפור המלא • מיוחד ב-COL: הראיון המלא והמרתק לקריאה בכתבה המלאה >>>
הכתבה מתפרסמת ב-COL באדיבות "עולם החסידות"
מי שהאזין פעם לשיחה או הרצאה מפי הרב יחזקאל סופר שליט"א - ורבים מאוד הם אלו, הן באופן בלתי אמצעי והן בהאזנה למאות הקלטות שלו - לא יכול היה להישאר שווה נפש. השפה המרתקת, השפע הבלתי רגיל של רעיונות ודימויים, חוש ההומור, ובמיוחד העושר הבלתי רגיל של אוצרות האמונה והחסידות שהוא מכיל, גורמים להתפעלות בלתי רגילה אצל השומעים. התפעלות שבדרך כלל מובילה לתוצאות בשטח.
מצודתו של הרב סופר פרוסה על פני תחומים וציבורים רבים ומגוונים - הרצאות בנושאי אמונה, קירוב רחוקים, ושיחות חסידיות עמוקות שממחישות בצורה הטובה ביותר את פירושו של הפסוק "טעמו וראו כי טוב ה'". רבים מאוד הם בעלי התשובה שחבים לו את התקרבותם ליהדות ורבים הם אלו שהתוודעו ונכנסו בזכותו לעולמה של החסידות הצרופה.
לפני כחודשיים הוציא הרב סופר לאור את ספרו "לדעת להאמין", ספר אשר בו מופיעה בצורה בנויה ומושכלת תמצית משנתו הסדורה בהשקפה היהודית ובמיוחד על פי תורת החסידות. לאחר שהמהדורה הראשונה אזלה מודפסת בימים אלו המהדורה השניה. לכבוד הוצאת הספר היחודי ולקראת י"ט בכסליו - יום ההילולא של המגיד ממעזריטש זיע"א וחג הגאולה של בעל התניא זיע"א, הסכים הרב סופר לשתף אותנו בקורות חייו המרתקים, תובנותיו והשקפותיו היחודיות בחסידות בכלל ובתורת בעל התניא בפרט, מקומה של האמונה בחיי היהודי, וקירוב רחוקים כיצד.
סמינר כתוב
מהו בעצם הספר "לדעת להאמין"?
הספר הוא תוצאה של עבודה בת שנים רבות. תחילת היווצרותו בקורסים ליהדות אותם מסרתי. במשך השנים נתקלתי בשאלות הרבות בהן טיפלתי ועמדתי על הספקות והתהיות המצויות, בהן מתחבט האדם המצוי. אפשר לומר שהספר הוא מעין סמינר בכתב - תמצית מסודרת של מכלול עניני האמונה וההשקפה.
מהי אכן האמונה בה עוסקים כה רבות?
שיטת חב"ד היא שהאמונה היא כח על שכלי, מהותה של האמונה גבוהה ונשגבת הרבה יותר מהשכל האנושי. דוקא משום שהאמונה היא גבוהה יותר מהמציאות הגשמית אנו יכולים להיתקל בקונפליקט של - "גנבא אפום מחתרתא רחמנא קרי" - קשה על האדם להוריד את השכל 'המקיף' ולהכניסו בכלים אנושיים. הדרך להחדיר את האמונה בחיי המעשה בצורה כזו שהיא תשפיע על כל ישותו של האדם, חייו, השקפתו ומעשיו, היא על ידי השכל. לאחר שהאדם 'משבץ' את אמונת הבורא בשכלו, יכולה האמונה להפוך לחלק בלתי נפרד מחיי היום יום שלו.
ובכך עוסק הספר?
החידוש בספר הוא בכך שהוא בא להסביר לאדם כיצד האמונה אמורה להתבטא בחייו ובפנימיותו. הרי גם כשאדם כבר מכיר באמיתות הבורא והתורה הוא עדיין יכול לומר - אז מה? לא בא לי! אני מוכיח שאלו בעצם החיים האמיתיים של היהודי. בלעדי קיום התורה והמצוות הוא כלל לא נקרא אדם-חי. החסידות מסבירה לאדם כמה טוב להחיות חיי מאמין. לאחר שאני מוכיח שהאדם לא נברא אלא לשמש את קונו, אני מסביר שבלעדי הכרה זו חסר לך חלק מהותי וחשוב מאוד בחייך. ה'אני' הוא 'אין' - בועה חלולה, אינך אלא בורג אחד במערכת של רצון הבורא. כשתחליט להתמזג ברצון האלוקי ולהבין שאינך ולא כלום, רק אז תגיע לאושר האמיתי ולשלימות בחייך. תכלית האמונה אינה להיות בבחינת "משפיע ומקבל" אלא להגיע לביטול מוחלט וגמור, ביטול לבורא ורצונו עד להתמזגות מוחלטת.
מבריסק לחב"ד
בצעירותו למד הרב סופר בישיבת פונוביז' הקטנה ולאחריה המשיך את לימודיו בישיבת בריסק בירושלים אצל רבי חיים טורצין. שנת לימודיו בבריסק שינתה את אופיו לחלוטין, בבריסק הוא התוודע לעולם של יראת שמים ו'פרומקייט' של אמת והפך לכזה באופיו. הרב סופר מספר על תחילת התקרבותו לחב"ד בזכות סטודנט אמריקאי.
משום מקום נחת בישיבה בחור אמריקאי שהציג את עצמו כסטודנט לפילוסופיה, הבחורים הציעו לו להניח תפילין אבל הוא העדיף להתקיפם בשאלות על מהות המצווה, תכלית התורה ומהו הבורא.
התגובה הטבעית היתה - 'אסור לדבר איתו'. אבל אחד מהחבורה - צעיר חב"די - טען שהוא מכיר מישהו שיודע לענות על השאלות הללו. בחוסר אמון מוחלט יצאו מספר בחורים והרב סופר בתוכם והתלוו עם הסטודנט אל בחור חב"די בשם אשר לעמל כהן (כיום רב קהילת חב"ד בביתר ומחשובי הרבנים). הסטודנט ירה את צרור שאלותיו הקשות, והבחור החב"די לא רק שלא נרתע - אלא השיב לו בתשובות מעמיקות וקולעות למטרה. השאלות והתשובות הפכו לשיחה בת ארבע שעות, ובפני הרב סופר המשתהה התגלה עולם מופלא של אמונה יוקדת המשולבת בידיעה איתנה ומעמיקה שיש לה מענה על כל תחומי החיים והתורה.
מאז אותה שיחה החל הרב סופר ועמו מספר בחורים מהישיבה ללמוד תניא וחסידות, עד שראש הישיבה גילה את דבר הלימוד והוא איים בהוצאתו מן הישיבה. הרב סופר עמד בפני פרשת דרכים - מצד אחד שאף להמשיך בלימוד החסידות שהעניקה לו חיות וגעשמאק כה רבים, ומצד שני לא הבה לעזוב את הישיבה שתרמה לו הרבה רצינות ויראת שמים. לבסוף הפנה את שאלתו בכתב לאדמו"ר מליובאוויטש - תשובת הרבי הייתה מפתיעה: "בנוגע לאופן המשך לימוד דא"ח, יתייעץ עם ידידים".
כלומר, הרבי כלל לא ראה אופציה אחרת מלבד המשך הלימוד. בהתאם להוראת הרבי המשיך הרב סופר ללמוד חסידות מפי המשפיע הרב יוסף סגל ובסוף השנה עבר לישיבת "תומכי תמימים". בישיבה הושפע הרב סופר עמוקות מהמשפיע המפורסם הרב החסיד רבי שלמה חיים קסלמן זצ"ל שהתווה לו דרך וכיוון בריאים בחסידות ובעבודת ה'. מניסן תשכ"ז עד לניסן תשכ"ח שהה הרב סופר במסגרת ה'קבוצה' בחצרו של הרבי מליובאוויטש, שנה בה התחזקה התקשרותו לרבי.
לאחר שגילית את האור, מה היו צעדיך הראשונים בחסידות?
בישיבתנו לא היתה פנימיה והבחורים לנו בבתים פרטיים. אני התאכסנתי אצל רבי יוסף ארלנגר שהיה 'אווארעמער חסיד'ישער איד', הוא שפתח בפני צוהר לעולמה של תורת החסידות.
ממנו קלטתי מושגים ראשונים בחסידות וספריה. אגב שאנו מדברים אודותיו, אספר אנקדוטה מעניינת: אצלו בבית פגשתי את הספר "עמוד האמת" המלקט את תורותיו של הרה"ק מקאצק, ספר שאמרותיו חדרו לליבי והציתו בו להבה. בשנה בה שהיתי במסגרת ה'קבוצה' בצל קדשו של הרבי, הבחנו כי הרבי נוהג בעת אמירת 'שמע ישראל' להניע את ראשו לד' רוחות השמים ולמעלה ולמטה. כמובן שלא החמצנו שום הזדמנות והצצנו לראות את המחזה הזה שחזר על עצמו כל קרי"ש.
פעם אחת ראיתי שהרבי מניח ידו על עיניו אך לא מניע את ראשו. התפלאתי מאוד לראות את השינוי החד פעמי. אך הנה כעבור דקה הרבי שוב הניח את ידו על עיניו והפעם הוא כן נהג כמנהגו הקבוע בתנועות לכל הכיוונים. התברר שהחזן פשוט מיהר והגיע לקרי"ש עוד לפני שהרבי הספיק להגיע, ועל כן בפעם הראשונה הרבי הניח את ידו על עיניו כפי הדין בעת שהקהל אמרו שמע ישראל. וכשהוא עצמו הגיע לשמע ישראל נהג כמנהגו הרגיל. נזכרתי אז בווארט אותו ראיתי בעמוד האמת" (בשם החידה"ר על השרף מקאצק) - 'חסיד שאינו מאמין שבעת שרבו מנענע את כובעו מתנענעים שבעת הרקיעים אינו חסיד'. כי הרבי אינו עושה שום תנועה לחינם. כל פעולותיו הם מכוונות בתכלית הכוונה והוא עושה או מדבר רק אם הוא אוחז בדבר!
רוח הקודש גלויה
חייב אני לספר מעשה פלא שארע באותה תקופה - ממש בעת שהתחלתי ללמוד חסידות חב"ד, עדיין למדתי בישיבת בריסק וחזותי נראתה כבחור ליטאי רגיל. נהגנו לעתים לבוא ולבקר בעת עריכת שולחנו הטהור של ה"בית ישראל" מגור. שבת אחת לפני הטיש הסתובב הרבי בבית המדרש כדרכו בקודש והנה נבקעו לידי שורות האנשים, והבחנתי שהרבי עומד ומביט בי במבט חודר - בני מעיי התהפכו בקרבי. הרבי לא אמר לי דבר, אלא פנה לגבאי, החווה בראשו לכיווני והפטיר - 'חב"ד, חב"ד'! פלאי פלאים עד היכן מגיע מבטו של הצדיק! מנין ידע שהתחלתי ללמוד חסידות? הוא הרי אפילו לא הכירני.
כמי שמוכיח בהרצאותיו וספריו את אמיתותה של השקפת החסידות על האמונה, מהי אותה השקפה?
החסידות מיקדה זרקור לכיוון דברי המדרש (תנחומא נשא טז): "בשעה שברא הקב"ה את העולם נתאוה שיהא לו דירה בתחתונים" ומסבירה שרק כשתגיע להכרה הזו ותחליט להתבטל ל'תאווה' זו של השם ולהיות חלק מהמערכת שמאפשרת את הדירה הזו בתחתונים רק אז תגיע לתכלית הרצויה.
האדם לא נברא כדי לקיים מצוות, כדי שלאחר המאה ועשרים יוכל לשבת בגן עדן ולהתענג על זיו השכינה. לא זהו רצון הבורא - הרצון הוא להיות דירה בתחתונים ועליך להפסיק לחשוב על עצמך ושאיפותיך הפרטיים, ולשמש רק כממלא רצון ה'.
לשם מה נתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים?
לדברי החסידות כפי שה"תניא" מסביר זאת בעומק, אין שום טעם וסיבה לבריאת העולם. כך עלה במחשבה לפניו וזהו! לכן חז"ל מכנים זאת בשם 'נתאווה' - תאוה שאין לה שום סיבה. וכשהאדם מתבטל לרצון שאין לו טעם וסיבה הרי שזהו ביטול שאין למעלה ממנו! לנו קשה להבין מאי משמע תאווה ורצון ללא סיבה, אבל הבורא הכל יכול עילת העילות וסיבת הסיבות שהוא זה עצמו שיצר את מושג ההגיון, עליו לא שייך לשאול שאלות כאלו.
אין טעם להקשות מדוע ברא הבוי"ת את העולם משום שאין סיבה כזו! חוקי השכל וההגיון אינן חלות על הבורא. כשאתה מקיים מצווה, אינך אמור לצפות לשכר ועונש, וגם אינך אמור להבין לשם מה המצווה ומה ייצא לקב"ה מזה, או לחילופין מה יצא לך מזה - אתה אמור לדעת שאינך אלא חלק ממערכת שבאה למלא את התכלית האלוקית, ובקיום המצוה עליה ציווה הבורא אתה מתחבר לאלוקות.
החיים עצמם מוכיחים את התכלית הזו, כיצד יתכן שהבריאה כולה מתוכננת בדיוק מוחלט. חיה מעולם לא תטעם מאכל שיזיק לה, ולעולם לא תאכל יותר מכדי צרכה. לא קיים מושג של בעלי חיים שילחמו סתם כך, חיה תהרוג את חברתה רק אם צריכה אותה כמזון. ואילו האדם אפוף בתאוות ויצרים ללא סוף.
אנשים מזיקים לעצמם ולסביבתם ללא שום סיבה - פשוט כי כך בא להם. האם עובדה זו של בחירה חופשית דווקא בתחום כה חשוב, אינה מוכיחה שדווקא כאן טמונה התכלית?! שדווקא אתה האדם הפשוט אמור להתגבר על תאוותיך ולמלא את מקומך ברצון האלוקי.
ומה סברו עד להופעת החסידות?
עד להופעת החסידות דברו כל הספרים על כל מיני סיבות כמו "טבע הטוב להיטיב לברואיו", זוהי בעיקר גישת ספרי המוסר כפי שכותב בעל ה"מסילת ישרים", "והאדם לא נברא אלא להתענג על ה'". גישה זו גם היא מעמידה את האדם במרכז - אני נבראתי כדי שיטיבו לי, אני מתענג. אבל החסידות אומרת - אינך אלא לא כלום. ה' נתאווה להיות "לו" דירה בתחתונים ותפקידך לחתור לכך. (אין הכוונה חלילה לזלזל בשיטות אלו שיסודותן בהררי קודש, אבל גם הן לא באו אלא לתחילת הדרך בעבודת ה' כשהאדם לא הצליח לבטל כליל את האני שלו. וודאי שבהמשך הדרך יש לחתור לביטול).
לכאורה ביטול כה מוחלט אמור לדכא, כיצד זה מתיישב עם יסוד השמחה שבחסידות?
אין חיות יותר מביטול. ביטול שווה חיות! ראה דוגמא מגוף האדם - האדם אינו מרגיש את גופו. האם אתה חש בטחול שלך למשל, אתה מרגיש את פעילות הקיבה? וודאי שלא. מתי אדם מרגיש את עצמו? רק כשמשהו משתבש. כשאחד האיברים פועל שלא כשורה או אז מרגישים אותו. לכן כששואלים אותי מה שלומי אני משיב - לא מרגיש - טוב, מרגיש - לא טוב... כן הוא הדבר ביחס האדם לבוראו. אם תבטל את עצמך, רצונותיך, שאיפותיך כליל לרצון הבורא וקיום תכלית הבריאה, הרי שתתמזג בחיותו הכללית ותרגיש הכי טוב שיכול להיות - אין אושר גדול מזה. אם האדם מתנתק מהבורא ומעמיד את עצמו במרכז - אז האושר ירחק ממנו כרחוק מזרח ממערב. אדם חי הוא אינו נחשב!
האם "ביטול" אינו סותר את ההבנה השכלית בה תורת חב"ד מרבה לעסוק?
ישנן שני רמות בעבודת ה', הרבי מפרש זאת בפסוק "ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי". בתחילה יש להגיע לביטול גמור - לחוש שכל שליחותי ומטרתי בעולם אינה אלא כדי לשמש את קוני ואין לי שום הויה עצמית, אבל אם נשאר בביטול כזה הרי כלל לא יהיו 'תחתונים' בהם ידור הקב"ה, לכן יש להגיע אחר כך להבנה שכלית של כל מצווה ופעולה בעבודת ה' שהאדם עושה וכיצד הוא מתקשר בכך לקב"ה. זוהי הדרגה הגבוהה ביותר של עבודת ה' - יחוד. כלומר, יחוד של הגוף הגשמי עם בוראו. וזהו ממש העניין של נעשה ונשמע - קודם נעשה בביטול גמור ולאחר מכן נשמע את טעם הדבר וסיבתו.
אפשר גם להסביר את עבודה זו בכיוון אחר - יש לנו את הטיפוס ההלכתי, למשל, הנך מניח תפילין, מבחינת ההלכה אין שום נפקא מינה אם כיוונת ומה כיוונת, העיקר שהתפילין יהיו עשויות כהלכתן ומונחות במקומן. בעבודה זו של הנחה על פי הלכה אתה מעלה את חלקי הדומם, צומח, וחי, ויתכן אפילו של המדבר בבחינת הקרקפתא בלבד. אך מה עם החלק העליון ביותר - חלק המחשבה?! נכון שהתבטלת לרצון הבורא וקיימת את המצווה כהלכתה, אבל זהו עדיין אינו 'יחוד' - החלק בו אנו חלשים ביותר. כדי להתייחד באמת בקשר קידושין לקב"ה, עלינו להתמקד בחלק המחשבתי השכלי, להבין ולכוון במה שאנו עושים. מה פועלת הנחת תפילין ומדוע נצטווינו עליה. אנחנו יכולים להיווכח בנקודה זו מדברי התורה עצמה - לאחר מתן תורה מגיעה פרשת "ואלה המשפטים" דינים פשוטים ומבנים לכל בר דעת בעצמו. כלומר - במתן תורה הגיעו בני ישראל לביטול מוחלט, ולכן יכולים הם כעת להתעלות לחלק הנשגב יותר - חלק ההבנה וההשגה בשכל.
תחילת הדרך בקירוב
לאחר נישואיו התגורר הרב סופר בקרית מלאכי. יום אחד פנו מבית ספר ממלכתי באשדוד וביקשו מישהו שיכין את התלמידים לקראת הבר מצווה. הרב סופר מספר שכשהופנתה אליו הבקשה החליט שלא להסתפק בלימוד טעמי המקרא וההפטרה, אלא לנסות ולהחדיר למוחם וליבם את יסודות היהדות. באותם שיעורים שמסר בבית הספר התמודד בעצם לראשונה עם שאלות באמונה והשקפה, דבר שדחף אותו לבנות מערך שיעורים והרצאות מסודרים שיסבירו את השקפת היהדות בצורה מנומקת ומוסברת. לאור ההצלחה בשנה הראשונה בנה הרב סופר תכנית מסודרת של הכנה לבר מצווה בה השתמשו רבים. ההצלחה עשתה לה כנפיים והרב סופר נדד מבית ספר לבית ספר - כרבבת ילדים עברו תחתי - מספר הרב סופר, במסגרת ההרצאות הללו. בסיום הקורס ארחנו את הילדים והוריהם בשבת בקרית מלאכי ובמוצ"ש ערכנו להם מסיבת בר מצווה.
כל הזמן הזה שלח הרב סופר דוחו"ת מפורטים לרבי, עליהם השיב בברכות מרובות. פעם הוסיף בכי"ק - "בברכה להצלחה מופלגה בהפצת המעיינות".
באותם שנים הצליחו הרב סופר וחבריו 'לחדור' גם אל קיבוצים חילוניים שמאלניים מובהקים. אז התגבשה בליבו הדעה כי למעשה במספר שעות של שיחה נכונה כל הפערים יעלמו! אם האדם מולך מוכן לשמוע ולך יש תשובות לשאלותיו הוא לבסוף יפטיר בהתפעלות - מדוע מנעו ממני זאת עד היום?! ועל כן התביעה כלפינו רבה מאוד.
יום אחד הגיעה הצעה מפרופסור ירמיהו ברנובר לבוא ולשמש כרב הקמפוס בבאר שבע. הרב סופר קיבל את ההצעה - בתחילה עסק במבצעים ובפעילות בבית הכנסת אותו הקים, ובהמשך מסר קורס שבועי להכרת יסודות היהדות. במשך כמה חודשים הכירה הנהלת האוניברסיטה בקורס שלו כקורס אקדמאי, אך בהשפעת גורמים אנטי דתיים הדבר הופסק. עובדה זו לא מנעה מהמוני סטודנטים ששמע הרצאותיו המרתקות והייחודיות של הרב סופר הגיע לאוזניהם, לבוא ולהשתתף בהרצאותיו. הרב סופר מספר שכמו תמיד ניסה להיכנס לראשם של המאזינים ולהבין מה מציק להם עד שמצא מענה לכל שאלותיהם וספקותיהם. תשובות שהגיעו הן מספרי מחשבת ישראל והן מספרי החסידות.
סטודנטים רבים מאוד הפכו לשומרי תורה ומצוות וחלקם הגדול לאברכים חסידיים במלוא מובן המילה. כמו ממלא מקומו של הרב סופר כרב האוניברסיטה כיום - ר' גיל בליז'ובסקי. אך גם מי שלא הפך לדתי הושפע מהדברים והתקרב במידה זו אחרת לתורה ולשמירת המצוות. הרב סופר טוען שההשפעה דרך סעודות השבת אותן ערך ואליהן הזמין סטודנטים רבים, היתה לא פחותה ואולי אפילו יותר מהשפעתן של ההרצאות. כשהשיחה מתנהלת באופן ידידותי ולא כרב לתלמיד, הדברים מחלחלים עמוק יותר.
כיצד נראתה דרך הקירוב באוניברסיטה, וכיצד עלינו לפעול כשאנו מקרבים רחוקים?
היו כאלו שהיו קרובים למסורת ואיתם צריך לדבר בשפה אחת, והיו גם רבים כאלו שהיה צריך בכלל להוכיח להם שיש בורא לעולם. אני יכול לומר מנסיוני וזוהי כמובן הדרך שהתווה לנו הרבי - אין כמו מצות מעשיות, בכוחן לחולל פלאים ממש. קודם כל לזכות אותו במצווה כמו הנחת תפילין ורק לאחר מכן להמשיך בהרצאות, שאלות ותשובות וכדומה.
הרבי הריי"ץ המשיל על כך משל נפלא - אם אדם רואה את חבירו ברחוב סואן ורועש, הרי הוא יכול לקרוא בשמו עד שגרונו יחר אבל חבירו פשוט לא יכול לשמוע אותו. אין ברירה אלא לתפוס בידו ולנערו, רק אז חבירו ירגיש בו. מלבד הכוח האלוקי שטמון בקיום מצווה, הרי שאצלם יש בה חידוש. אנחנו לדאבוננו כבר התרגלנו והמצווה הפכה ל'מלומדה', אבל אצלם כוח ההתחדשות יעשה המון. וכמובן שגם ההמשך כשאנו מנסים לקרבו על ידי הסברה והבנה, חשוב מאוד שהכל ייעשה מתוך אהבה אינסופית. רק באהבה אפשר לקרב!
בגלל שבת אחת
זכורני מעשה שהיה בתחילת עבודתי כרב האוניברסיטה ומסירת הרצאות. הזמנתי לשבת את אחד הסטודנטים. ההוא התלהב מאוד בשבת וביקש ממני לבוא אלי לשיחה פרטית. אני כבר הכנתי את עצמי לשאלות פילוסופיות עמוקות. מי יודע מה הוא כבר ישאל. לבסוף הגיע הסטודנט וכל מה שהוא ביקש היה שאדריכו בהמשך קיום המצוות... הייתי המום כשנוכחתי לראות מהו כוחה של שבת אחת.
יחד עמו התקרבה אחת שבעוד זמן קצר עמדה להיערך חתונתם. לאחר שלמד את ההלכות נודע לו שעל פי הלכה החתונה צריכה להיערך בהפרדה. המדובר היה על שניים שהגיעו ממשפחות חילוניות לחלוטין ועמדו ממש בתחילת דרכם ביהדות. ובכל זאת למרות כל הקשיים הם התעקשו לערוך חתונה בהפרדה מלאה. אני אפילו לא חשבתי להעיז ולבקש ממנו את זה. לאחר החתונה אמרו הקרובים שמעולם הם לא היו בחתונה כל כך שמחה.
היה גם ד"ר טל ניר, סטודנט בעל תשובה שערך את נישואיו בקיבוץ בו התגורר - קיבוץ שמאלני מובהק. היתה זו חתונה נפרדת על פי כל כללי ההלכה שגרמה לקידוש ה' עצום. אין לנו מושג בגודל נשמתו של יהודי. הכל תלוי רק בגישה בה אנו משתמשים בפנותינו אליה.
מה מבטא שם הספר "לדעת להאמין"?
מספר רבדים - ראשית, הוא מצביע על שילוב של דעת ואמונה. שנית, על כך שהדעת צריכה להביא לאמונה. ושלישית, שהאמונה תהיה נכונה - צריך דעת במה ואיך להאמין!
מה הכוונה איך להאמין?
'לדעת להאמין', יש גם יהודים שומרי תורה ומצוות שחושבים שהם מאמינים אך הם אינם יודעים כלל מהי אמונה. מתוך י"ג עיקרי אמונה של הרמב"ם חמשה עוסקים בבורא עצמו, שאין לו גוף וכו'.... אתה יכול לראות יהודי שעומד בדבקות עילאית בעת אמירת קריאת שמע ועל מה הוא מכוון? על הקב"ה שנראה כאש ככתוב "ה' אלוקיך אש אוכלה הוא', היושב בשמים ורגליו בארץ ככתוב "השמים כסאי והארץ הדום רגלי", רח"ל, וזו אינה בדיחה.
הרמב"ם (תשובה ג) מונה בתוך חמשת אלו שנקראים מינים, את - "והאומר שיש שם רבון אחד אבל שהוא גוף ובעל תמונה". השיג עליו הראב"ד - "א"א ולמה קרא לזה מין וכמה גדולים וטובים ממנו הלכו בזו המחשבה לפי מה שראו במקראות ויותר ממה שראו בדברי האגדות המשבשות את הדעות". במה נחלקו הרמב"ם והראב"ד? אומר על כך רבי חיים בריסקער - טעמו של הרמב"ם הוא שעל אף שרבים וטובים אכן נשתבשו בכך אבל 'נעבאך א אפיקורוס איז ער הויכעט א אפיקורוס'... אם לא לומדים חסידות יכולים להגיע לשיבוש בדעות ממש. נכון שאין זה אלא שגגה, אבל כמו שאומר ר' חיים, אפיקורסות בשגגה היא גם אפיקורסות.
מדוע רק ספרי חב"ד נוגעים בענין ההשכלה האלוקית, מה בדבר שאר ספרי החסידות?
לא נכון. כל ספרי החסידות לדורותיה על כל פלגיה ומחלקותיה נוגעים בעניני השכלה אלוקית הן בהרבה והן במעט. האנשים הם אלו שלא נוגעים בספרים... נכון שספרי חב"ד מרחיבים ומבארים יותר ענינים אלו אבל כל ספרי החסידות גם הם עוסקים בכך. ניתן להמשיל זאת למשנה וגמרא. כל המבואר באריכות והרחבה כה גדולה בגמרא למעשה טמון כבר במשנה, אם כי בקיצור נמרץ.
מה הוסיפה החסידות בענין עבודת ה' שלא היה בספרים שלפניה?
כל דבר בבריאה מחולק לחמשה דרגות, דומם, צומח, חי, מדבר והדרגה החמישית והגבוהה יותר לאין ערוך - היהודי. הכוזרי מרחיב בכך מאוד. ישנו - פשט, רמז, דרוש, סוד ולמעלה מהם - רזין דרזין. יש ד' עולמות כנגד ד' אותיות שבשם הוי"ה - עשיה, יצירה, בריאה, אצילות, ומעליהם אור אין סוף שהוא כנגד הקוצו של יו"ד. גם באדם - נפש, רוח, נשמח, חיה, ומעליהם יחידה. אותה קומה חמישית העליונה ביותר קיימת גם בתורה - קודם כל - הלכה פשוטה - כיצד צריך להתנהג בפשטות, לאחר מכן חלק המוסר - יראת שמים כפשוטה וידיעה בשכר ועונש וכדומה, גבוה יותר היא החקירה - מה אמת ומה לא, מהי הבריאה וכו', בחשיבה לוגית ללא מושגים רוחניים. למעלה מהחקירה היא תורת הקבלה - לימוד מושגים אלוקיים. והקומה החמישית הגבוהה והמביאה אל התכלית היא החסידות - הורדת המושגים הקבליים והפשטתם בצורה כזו שתתאים לשכלנו האנושי. החסידות לוקחת את הענינים העמוקים ביותר בקבלה ומסבירה אותם באופן כזה שיתקבל גם על הנפש הבהמית, ידריכה ויהפכה לטוב.
הקדמונים לא ידעו מכל המושגים שחידשה החסידות?
ראשית מושגים רבים היו קיימים בעבר אלא שלא קראו להם חסידות. החסידות מיקדה אליהם את תשומת הלב והשיבה אותם למקומם הראוי. וכי מהו "חסידים הראשונים היו שוהים שעה אחת קודם התפילה", אם לא התבוננות באלוקות? ולמה מתכוון הרמב"ם (תשובה י) בכותבו - "אינו אוהב הקב"ה אלא בדעת שידעהו ועל פי הדעה תהיה האהבה אם מעט מעט ואם הרבה הרבה לפיכך צריך האדם ליחד עצמו להבין ולהשכיל בחכמות ותבונות המודיעים לו את קונו כפי כח שיש באדם להבין ולהשיג כמו שבארנו בהלכות יסודי התורה". מהי "דעת שידעהו" אם לא לימוד עניני השגה באלוקות?!
שנית, בחסידות קיימים אכן חידושים רבים. התורה התגלתה רבדים רבדים, כל רובד התגלה בזמן הראוי לו. (כמובן שהתורה כולה ניתנה במעמד הר סיני אבל התגלותה לרבים היא בשלבים) כפי שילד לומד בתחילה א' ב' אח"כ חומש ולאחר מכן גמרא ומעמיק יותר ויותר עד שגדל. גם עם ישראל קיבל בתחילה מצוות, אחר כך מחשבת ישראל בזמן הראשונים, תורת הקבלה היתה בהסתר עד לאר"י הק' ואז התגלתה והופצה על פני תבל, ולפני ביאת המשיח התגלתה תורת החסידות להטעימנו בתורתו של משיח עליו נאמר "תורה חדשה מאתי תצא".
הרצאה בליל יום כפור
כיום מוזמן הרב סופר להרצות במדינות רבות על פני תבל וגם במקומות נידחים אליהם מתגלגלים צעירים יהודים רבים, שדווקא שם רחוק מהבית נפתחים לשמוע על יהדותם. אירוע מיוחד מתרחש דווקא בקנדה - בטורונטו מתאספים בליל יום כיפור מאות בני נוער ברחבה שליד בית חב"ד. הם כל כך רחוקים מהיהדות עד שאינם יודעים כיצד להעסיק את עצמם ביום הזה. הנקודה היהודית פשוט מושכת אותם לשם והם יושבים באפס מעש.
שנה אחת - הרב ישראל לנדא השליח לדוברי עברית בטורונטו, הזמין את הרב סופר לבוא ולהרצות בפניהם בליל יום כפור לאחר התפילה על מהותו של היום. בשנה האחרונה התאספו חמש מאות! צעירים והרב סופר ישב לפניהם לבוש בקיטל וטלית והחדיר בהם יידישקייט בדרכו היחודית.
הרצאה טובה כיצד...
במענה לשאלה על הצלחת הרצאותיו מסביר הרב סופר, שהמרצה צריך להתכונן בצורה יסודית לפני כל הרצאה. 'גם כיום אני מכין את עצמי לפני ההרצאה, גם אם היא כזו שאמרתי אותה כבר פעמים רבות'. יש להשתמש גם בהומור וגימיקים במינון נכון ולערוך את ההרצאה בצורה שתתקבל על הלב. כשמדובר בציבור שאינו שומר תורה ומצוות, לעתים יש צורך בכותרת מפוצצת ומעוררת סקרנות כדי למשוך אותם אל ההרצאה.
ההרצאות בהשקפת היהדות אינן סוף פסוק, מי ששמע פעם את הרב סופר לא יכול שלא להיכבש במתיקות סגנונו היחודי. בין אלו נמצאים גם אלפי שומרי תורה ומצוות חסידים ושאינם כאלו שגילו מחדש את תורת החסידות בשיעוריו של הרב סופר (כמו בשיעורים ב"היכל מנחם" ירושלים מדי יום ג' ב9 בערב). גם אני הקטן כותב השורות חייב לציין שהשיחה עמו היא חוויה רוחנית מענגת... הוא נודע גם בשיטה המיוחדת שפיתח בהסברת שיחותיו של הרבי מליובאוויטש על פירוש רש"י על התורה. שיעוריו והרצאותיו הוקלטו בלמעלה משמונה מאות (!) קלטות במסגרת מכון "קול מבשר" (0777577085) והן זוכות לפופולאריות אדירה בכל רחבי תבל.
הרב סופר, הציבור נוהר לשמוע חסידות, מהו הא"ב של החסידות?
קודם כל השקפה נכונה - לחתור בכל דבר לפנימיותו. אתה מקיים מצווה, מהי פנימיותה, טעמיה וסודותיה. מה הנך פועל בלימוד התורה. מהי מהותו של יהודי. גם ההתייחסות ליהודי אחר צריכה להיות בהבטה על פנימיותו, לכן החסידות שמה דגש כה רב על אהבת ישראל. אכן, אם אסתכל על חיצוניותו איזה קשר יכול להיות לי עם הטיפוס הזרוק הזה שכל מראהו ככופר ופוחח. אבל אם אתבונן בפנימיותו - הרי הוא בנו יחידו של מלך מלכי המלכים. הקב"ה יושב ומצפה שנחזיר לו את בנו יחידו!
חתירה לפנימיות מביאה ממילא שמחה רבה לאין ערוך. אינני מקיים מצוות כי מישהו חיצוני מצווה עלי ואין לי ברירה. אדרבה אני חלק מהשי"ת - פנימיותי היא חלק בלתי נפרד מאור אין סוף, וכשאני ממלא את רצון הבורא זהו רצוני הטבעי שלי! אינני אדם נפרד, אלא כפי שהסברנו, רק בורג במערכת האלוקית, והשתלבות בתוכה היא שלימותי, ושלימות מביאה שמחה, אושר וסיפוק נפשי.
אנחנו יכולים לראות שבכל מקום שנמצא חסיד קיימת תסיסה. ישנן שכונות שלימות של שומרי תורה ומצוות אבל סביבותיהן - לא כלום, הן אינן משפיעות על הסביבה. אבל חסיד אחד שמגיע לעיר הוא משנה את כל הסביבה, פעילות תורנית, מבצעי מצוות, מוסדות, מקווה. מדוע זה כך? משום שחסיד הוא אדם חי. החיות שלו פשוט מתפרצת וקורנת על כל סביבותיה. למה הדבר דומה - לביקוע אטומי, כיצד מתרחשת התפוצצות אטומית? כשחודרים לפנימיותו של אטום בודד נוצרת תגובת שרשרת וכל האיזור כולו מתבקע ומתפוצץ גם הוא. פנימיות גוררת את כל הסביבה!
בלי חסידות אין פנימיות?...
עם כל הערכתי למקום ממנו קיבלתי הרבה מאוד - אני חייב לציין דוגמא מאפיינת - הכרתי בחור שבאמת היה ירא שמים אמיתי. הוא ישב בתענית דיבור במשך חצי שנה תמימה! אותו בחור למד בשולחן ערוך שבעת שאומר קריאת שמע עליו להזדעזע בכל גופו. ואכן הוא יישם זאת הלכה למעשה - בעת שאמר קריאת שמע נענע וזעזע את כל גופו... הוא אפילו לא העלה על דעתו שהתכלית היא שקבלת עול מלכות שמים אמורה כל כך לגעת בנפשו עד שגופו יזדעזע מאליו.
דוגמא נוספת אותה אני מזכיר משום שהיא התרחשה היום - כולנו זוכרים כמה הרבי מליובאוויטש התריע על חוק "מיהו יהודי". כיום כל אלו שנלחמו בדעתו ופעולותיו של הרבי, הם אלו שעומדים היום בראש הפעולות לתיקון המצב הנורא של ההתבוללות דווקא בדרכו של הרבי, ומנסים להשיב את קלקולם לתיקונו. נקווה שלא מאוחר מדי. רק היום סיפרתי בפני קהל שאינו חסידי על משפחה חשובה שהתברר להוותם כי אם המשפחה לא עברה גיור כהלכה וכעת הם הוזקקו כולם לגיור מחודש. תגובתו הספונטנית של אחד הנוכחים הייתה תגובה קלאסית למי שלא חונך על דרכי החסידות: 'פששש, נורא ואיום, הרי גוי ששבת חייב מיתה'... זה מה שהפריע לו...
כיצד מגיעים לכל העומק שבחסידות - כל המושגים הגבוהים שהזכרת?
פשוט ללמוד חסידות, ללמוד וללמוד ועוד פעם ללמוד! חוץ מהעובדה הפשוטה שהלימוד יקנה לך מושגים אחרים בכל הסתכלותך על הבריאה, התורה והמצוות. הרי עצם הלימוד פשוט מחשמל. לחסידות יש כוח אלוקי להשפיע ולשנות את מהותך הפנימית בעצם העיסוק במושגים אלוקיים.
בלי דעת אין כלום!
אנו מתקרבים לחג הגאולה של אדמו"ר הזקן, יום שמחה לכל חסידי חב"ד הנקרא "ראש השנה לחסידות". מהי נקודת החידוש בתורת אדמו"ר הזקן מעבר לחסידות הכללית?
ישנם ג' חלקים - יהודי הלכתי, יהודי חסידי ויהודי חבד"י. החסידות הכללית דיברה על חובת האהבה והיראה. כל תלמידי המגיד דברו על כך שיש ללמוד אודות השי"ת בכדי להגיע ליראת הרוממות ולא להשאר חלילה ביראת העונש - מושג שהחסידות כל כך ריחקה. הבעש"ט ותלמידיו אחריו עסקו בעיקר בנשמה ובהגברתה על הגוף.
אנחנו יכולים לראות חסידים פשוטים שבאמת אינם מבינים הרבה במושגים עמוקים ומופשטים אבל הם מתלהבים בתפילתם בצורה בלתי רגילה. זאת משום שהם הולכים בדרך החסידות שרוממה את הנשמה על ידי העיסוק באהבת ה' ויראת הרוממות. החסידות הכללית הסבירה שנשמת היהודי מחוברת לבורא כבן אצל אביו.
בן לא צריך שום פעולות כדי לאהוב את אביו, אהבתו לאביו היא טבעית וכבר מסותרת בליבו. אי לכך הם לא ראו כחובה גמורה ללמוד לדעת את ה' אלא כהתקדמות ועליה נוספת באמונה ועבודת ה'. וכפי שכותב "החינוך" (מצוה כה): "ואם יזכה לעלות במעלות החכמה, ולבבו יבין ובעיניו יראה במופת נחתך שהאמונה הזאת שהאמין אמת וברור אי אפשר להיות דבר בלתי זה, אז יקיים מצות עשה זו מצוה מן המובחר". מן המובחר ולא חובה.
אבל אדמו"ר הזקן חידש שללא השגה שכלית שתחדיר את האמונה אל תוך מוחך ואחר כך אל ליבך, לא עשית כלום! בדיוק כדברי הרמב"ם - "אלא בדעת שידעהו", ואלו הם דבריו הנחרצים (פרק ג): "הדעת הוא מלשון והאדם ידע את חוה והוא לשון התקשרות והתחברות שמקשר דעתו בקשר אמיץ וחזק מאוד ויתקע מחשבתו בחוזק בגדולת אין סוף ב"ה ואינו מסיח דעתו. כי אף מי שהוא חכם ונבון בגדולת א"ס ב"ה, הנה אם לא יקשר דעתו ויתקע מחשבתו בחוזק ובהתמדה לא יוליד בנפשו יראה ואהבה אמיתית כי אם דמיונות שוא. ועל כן הדעת הוא קיום המדות וחיותן והוא כולל חסד וגבורה פי' אהבה וענפיה ויראה וענפיה".
מה בעצם עושה הדעת? הדעת - ההתקשרות לבורא על ידי השגה שכלית באלוקות תהפוך ותזכך גם את הנפש הבהמית. זהו עיקר חידושו של האדמו"ר הזקן המבואר בהרחבה במיוחד בספרו העיקרי ספר "התניא" - התכלית היא להפוך גם את הנפש הבהמית לכזו שאין רצונה כי אם למלא את רצון ה'. אם לא נעשה כך, נוכל להבחין בתופעה מוכרת - אדם מתפלל בשיא החיות וההתלהבות, כולו אומר יראה ואהבה, אבל אחר כך הוא מגיע לצלחת טשולנט ולא נודע כי בא אל קרבנה... כל עבודתו נשכחה כלא היתה. ומדוע זה כך? משום שנפשו הבהמית נשארה כפי שהיתה, הוא לא "קישר דעתו בקשר אמיץ וחזק מאוד", והוא לא "תקע מחשבתו בחוזק בגדולת אין סוף ברוך הוא". ממילא עבודתו, לדעת אדמו"ר הזקן, אינה כי אם "דמיונות שווא".
ומה סברו שאר תלמידי המגיד?
זו הייתה באמת מחלוקת בין תלמידי המגיד. לא כולם חשבו כך. היו מהם שראו בהשכלה אלוקית סכנה מסוימת. לא כולם ראויים לכך. הם טענו שלא כל אדם יכול להשיג הכול בשכלו. ממחלוקת זו נבעה גם מחלוקת נוספת בהבנת מהותו ותפקידו של הצדיק - הרבי. האם צדיק באמונתו יחיה (הח' בשו"א) כדעת חב"ד - כלומר תפקידו של הרבי הוא רק להגיש את החסידות וההשכלה האלוקית בפני החסיד אבל על החסיד לעמול על הלימוד, הדעת, והתקיעה בחוזק בעצמו. או שמא - צדיק באמונתו יחיה (הח' בפת"ח).
יחיה אחרים - כדעת שאר תלמידי המגיד, על החסיד להאמין באמונה פשוטה בלבד, ולסמוך על עבודת הרבי בענינים אלו. המעניין הוא שלבעל ההילולא - המגיד הקדוש - היו תלמידים שרפים ענקים ממש. את כל תורתם בעבודה קנו ממנו, וכל אחד מהם הבין אחרת את דרכו בחסידות. ועל זה נאמר אלו ואלו דברי אלוקים חיים.
זהו העיקר? השכל?
אני חייב להדגיש נקודה חשובה - ישנם כאלו החושבים שחב"ד מעריצה את השכל. חלילה וחס, פסגת העבודה גם לדעת חב"ד היא אמונה פשוטה. אבל, מכיוון שדעת אדמו"ר הזקן היתה שעיקר העבודה היא תיקון הנפש הבהמית. שכלל לא יוותרו רצונות שאינם כרצון ה'. הרי שאין ברירה אלא לדבר אליה בשפתה, שפה זו היא שפת השכל וההתבוננות בהשגה והעמקה! כשאדמו"ר הזקן כותב "יתקע מחשבתו" כוונתו לנפש הבהמית ולא האלוקית שהיא ממילא מחוברת לאלוקית. מי שנוקט ב"דעת" תמידית, ייצאו ממנו כל ההנאות האחרות.
למי מיועדות ההרצאות בחסידות?
החסידות באה להפוך את האדם לאדם חי, וודאי שעניין זה שייך גם לכל אחד ואחד וגם לשומרי תורה ומצוות. מיום ליום הציבור כמה ומשתוקק יותר ויותר לתורת החסידות ועלינו להרוות את הצימאון הדיר הזה.
באלו ספרי חסידות כדאי להתחיל ללמוד? ומה מיוחד בספר התניא?
כמובן שצריך ללמוד חסידות, ואין זה משנה איזו חסידות ואיזה ספר. העיקר ללמוד. בכל הספרים קיימים עומקים וסגנונות שונים. ספר "התניא" הוא מיוחד במינו בכך שהוא בנוי באופן מסודר, ומדריך בצורה מעשית קומה אחר קומה שלב אחר שלב את הצועד בדרכי החסידות. אין מדובר בפירושים על התורה אלא בהדרכה מעשית ומאירת עינים לפי הסדר דבר דבור על אופנו.
ניתן גם לציין את קונטרס "ומעיין" של הרבי הרש"ב, שגם הוא בנוי בצורה כזו של הדרכה מסודרת לפי שלבים. לאחר השלב הראשון, חזקה על הלומד שיידע לאלו ספרים נוספים עליו לפנות. אגב, כשהתקרבתי לחסידות לא יכולתי שלא להתפעל מספר מיוחד שאין דומה לו - "חובת התלמידים" לרבי מפיאסצנא, שיטתו החינוכית הבנויה על יסודות החסידות, מדהימה בנכונותה ובהירותה.
מי שהאזין פעם לשיחה או הרצאה מפי הרב יחזקאל סופר שליט"א - ורבים מאוד הם אלו, הן באופן בלתי אמצעי והן בהאזנה למאות הקלטות שלו - לא יכול היה להישאר שווה נפש. השפה המרתקת, השפע הבלתי רגיל של רעיונות ודימויים, חוש ההומור, ובמיוחד העושר הבלתי רגיל של אוצרות האמונה והחסידות שהוא מכיל, גורמים להתפעלות בלתי רגילה אצל השומעים. התפעלות שבדרך כלל מובילה לתוצאות בשטח.
מצודתו של הרב סופר פרוסה על פני תחומים וציבורים רבים ומגוונים - הרצאות בנושאי אמונה, קירוב רחוקים, ושיחות חסידיות עמוקות שממחישות בצורה הטובה ביותר את פירושו של הפסוק "טעמו וראו כי טוב ה'". רבים מאוד הם בעלי התשובה שחבים לו את התקרבותם ליהדות ורבים הם אלו שהתוודעו ונכנסו בזכותו לעולמה של החסידות הצרופה.
לפני כחודשיים הוציא הרב סופר לאור את ספרו "לדעת להאמין", ספר אשר בו מופיעה בצורה בנויה ומושכלת תמצית משנתו הסדורה בהשקפה היהודית ובמיוחד על פי תורת החסידות. לאחר שהמהדורה הראשונה אזלה מודפסת בימים אלו המהדורה השניה. לכבוד הוצאת הספר היחודי ולקראת י"ט בכסליו - יום ההילולא של המגיד ממעזריטש זיע"א וחג הגאולה של בעל התניא זיע"א, הסכים הרב סופר לשתף אותנו בקורות חייו המרתקים, תובנותיו והשקפותיו היחודיות בחסידות בכלל ובתורת בעל התניא בפרט, מקומה של האמונה בחיי היהודי, וקירוב רחוקים כיצד.
סמינר כתוב
מהו בעצם הספר "לדעת להאמין"?
הספר הוא תוצאה של עבודה בת שנים רבות. תחילת היווצרותו בקורסים ליהדות אותם מסרתי. במשך השנים נתקלתי בשאלות הרבות בהן טיפלתי ועמדתי על הספקות והתהיות המצויות, בהן מתחבט האדם המצוי. אפשר לומר שהספר הוא מעין סמינר בכתב - תמצית מסודרת של מכלול עניני האמונה וההשקפה.
מהי אכן האמונה בה עוסקים כה רבות?
שיטת חב"ד היא שהאמונה היא כח על שכלי, מהותה של האמונה גבוהה ונשגבת הרבה יותר מהשכל האנושי. דוקא משום שהאמונה היא גבוהה יותר מהמציאות הגשמית אנו יכולים להיתקל בקונפליקט של - "גנבא אפום מחתרתא רחמנא קרי" - קשה על האדם להוריד את השכל 'המקיף' ולהכניסו בכלים אנושיים. הדרך להחדיר את האמונה בחיי המעשה בצורה כזו שהיא תשפיע על כל ישותו של האדם, חייו, השקפתו ומעשיו, היא על ידי השכל. לאחר שהאדם 'משבץ' את אמונת הבורא בשכלו, יכולה האמונה להפוך לחלק בלתי נפרד מחיי היום יום שלו.
ובכך עוסק הספר?
החידוש בספר הוא בכך שהוא בא להסביר לאדם כיצד האמונה אמורה להתבטא בחייו ובפנימיותו. הרי גם כשאדם כבר מכיר באמיתות הבורא והתורה הוא עדיין יכול לומר - אז מה? לא בא לי! אני מוכיח שאלו בעצם החיים האמיתיים של היהודי. בלעדי קיום התורה והמצוות הוא כלל לא נקרא אדם-חי. החסידות מסבירה לאדם כמה טוב להחיות חיי מאמין. לאחר שאני מוכיח שהאדם לא נברא אלא לשמש את קונו, אני מסביר שבלעדי הכרה זו חסר לך חלק מהותי וחשוב מאוד בחייך. ה'אני' הוא 'אין' - בועה חלולה, אינך אלא בורג אחד במערכת של רצון הבורא. כשתחליט להתמזג ברצון האלוקי ולהבין שאינך ולא כלום, רק אז תגיע לאושר האמיתי ולשלימות בחייך. תכלית האמונה אינה להיות בבחינת "משפיע ומקבל" אלא להגיע לביטול מוחלט וגמור, ביטול לבורא ורצונו עד להתמזגות מוחלטת.
מבריסק לחב"ד
בצעירותו למד הרב סופר בישיבת פונוביז' הקטנה ולאחריה המשיך את לימודיו בישיבת בריסק בירושלים אצל רבי חיים טורצין. שנת לימודיו בבריסק שינתה את אופיו לחלוטין, בבריסק הוא התוודע לעולם של יראת שמים ו'פרומקייט' של אמת והפך לכזה באופיו. הרב סופר מספר על תחילת התקרבותו לחב"ד בזכות סטודנט אמריקאי.
משום מקום נחת בישיבה בחור אמריקאי שהציג את עצמו כסטודנט לפילוסופיה, הבחורים הציעו לו להניח תפילין אבל הוא העדיף להתקיפם בשאלות על מהות המצווה, תכלית התורה ומהו הבורא.
התגובה הטבעית היתה - 'אסור לדבר איתו'. אבל אחד מהחבורה - צעיר חב"די - טען שהוא מכיר מישהו שיודע לענות על השאלות הללו. בחוסר אמון מוחלט יצאו מספר בחורים והרב סופר בתוכם והתלוו עם הסטודנט אל בחור חב"די בשם אשר לעמל כהן (כיום רב קהילת חב"ד בביתר ומחשובי הרבנים). הסטודנט ירה את צרור שאלותיו הקשות, והבחור החב"די לא רק שלא נרתע - אלא השיב לו בתשובות מעמיקות וקולעות למטרה. השאלות והתשובות הפכו לשיחה בת ארבע שעות, ובפני הרב סופר המשתהה התגלה עולם מופלא של אמונה יוקדת המשולבת בידיעה איתנה ומעמיקה שיש לה מענה על כל תחומי החיים והתורה.
מאז אותה שיחה החל הרב סופר ועמו מספר בחורים מהישיבה ללמוד תניא וחסידות, עד שראש הישיבה גילה את דבר הלימוד והוא איים בהוצאתו מן הישיבה. הרב סופר עמד בפני פרשת דרכים - מצד אחד שאף להמשיך בלימוד החסידות שהעניקה לו חיות וגעשמאק כה רבים, ומצד שני לא הבה לעזוב את הישיבה שתרמה לו הרבה רצינות ויראת שמים. לבסוף הפנה את שאלתו בכתב לאדמו"ר מליובאוויטש - תשובת הרבי הייתה מפתיעה: "בנוגע לאופן המשך לימוד דא"ח, יתייעץ עם ידידים".
כלומר, הרבי כלל לא ראה אופציה אחרת מלבד המשך הלימוד. בהתאם להוראת הרבי המשיך הרב סופר ללמוד חסידות מפי המשפיע הרב יוסף סגל ובסוף השנה עבר לישיבת "תומכי תמימים". בישיבה הושפע הרב סופר עמוקות מהמשפיע המפורסם הרב החסיד רבי שלמה חיים קסלמן זצ"ל שהתווה לו דרך וכיוון בריאים בחסידות ובעבודת ה'. מניסן תשכ"ז עד לניסן תשכ"ח שהה הרב סופר במסגרת ה'קבוצה' בחצרו של הרבי מליובאוויטש, שנה בה התחזקה התקשרותו לרבי.
לאחר שגילית את האור, מה היו צעדיך הראשונים בחסידות?
בישיבתנו לא היתה פנימיה והבחורים לנו בבתים פרטיים. אני התאכסנתי אצל רבי יוסף ארלנגר שהיה 'אווארעמער חסיד'ישער איד', הוא שפתח בפני צוהר לעולמה של תורת החסידות.
ממנו קלטתי מושגים ראשונים בחסידות וספריה. אגב שאנו מדברים אודותיו, אספר אנקדוטה מעניינת: אצלו בבית פגשתי את הספר "עמוד האמת" המלקט את תורותיו של הרה"ק מקאצק, ספר שאמרותיו חדרו לליבי והציתו בו להבה. בשנה בה שהיתי במסגרת ה'קבוצה' בצל קדשו של הרבי, הבחנו כי הרבי נוהג בעת אמירת 'שמע ישראל' להניע את ראשו לד' רוחות השמים ולמעלה ולמטה. כמובן שלא החמצנו שום הזדמנות והצצנו לראות את המחזה הזה שחזר על עצמו כל קרי"ש.
פעם אחת ראיתי שהרבי מניח ידו על עיניו אך לא מניע את ראשו. התפלאתי מאוד לראות את השינוי החד פעמי. אך הנה כעבור דקה הרבי שוב הניח את ידו על עיניו והפעם הוא כן נהג כמנהגו הקבוע בתנועות לכל הכיוונים. התברר שהחזן פשוט מיהר והגיע לקרי"ש עוד לפני שהרבי הספיק להגיע, ועל כן בפעם הראשונה הרבי הניח את ידו על עיניו כפי הדין בעת שהקהל אמרו שמע ישראל. וכשהוא עצמו הגיע לשמע ישראל נהג כמנהגו הרגיל. נזכרתי אז בווארט אותו ראיתי בעמוד האמת" (בשם החידה"ר על השרף מקאצק) - 'חסיד שאינו מאמין שבעת שרבו מנענע את כובעו מתנענעים שבעת הרקיעים אינו חסיד'. כי הרבי אינו עושה שום תנועה לחינם. כל פעולותיו הם מכוונות בתכלית הכוונה והוא עושה או מדבר רק אם הוא אוחז בדבר!
רוח הקודש גלויה
חייב אני לספר מעשה פלא שארע באותה תקופה - ממש בעת שהתחלתי ללמוד חסידות חב"ד, עדיין למדתי בישיבת בריסק וחזותי נראתה כבחור ליטאי רגיל. נהגנו לעתים לבוא ולבקר בעת עריכת שולחנו הטהור של ה"בית ישראל" מגור. שבת אחת לפני הטיש הסתובב הרבי בבית המדרש כדרכו בקודש והנה נבקעו לידי שורות האנשים, והבחנתי שהרבי עומד ומביט בי במבט חודר - בני מעיי התהפכו בקרבי. הרבי לא אמר לי דבר, אלא פנה לגבאי, החווה בראשו לכיווני והפטיר - 'חב"ד, חב"ד'! פלאי פלאים עד היכן מגיע מבטו של הצדיק! מנין ידע שהתחלתי ללמוד חסידות? הוא הרי אפילו לא הכירני.
כמי שמוכיח בהרצאותיו וספריו את אמיתותה של השקפת החסידות על האמונה, מהי אותה השקפה?
החסידות מיקדה זרקור לכיוון דברי המדרש (תנחומא נשא טז): "בשעה שברא הקב"ה את העולם נתאוה שיהא לו דירה בתחתונים" ומסבירה שרק כשתגיע להכרה הזו ותחליט להתבטל ל'תאווה' זו של השם ולהיות חלק מהמערכת שמאפשרת את הדירה הזו בתחתונים רק אז תגיע לתכלית הרצויה.
האדם לא נברא כדי לקיים מצוות, כדי שלאחר המאה ועשרים יוכל לשבת בגן עדן ולהתענג על זיו השכינה. לא זהו רצון הבורא - הרצון הוא להיות דירה בתחתונים ועליך להפסיק לחשוב על עצמך ושאיפותיך הפרטיים, ולשמש רק כממלא רצון ה'.
לשם מה נתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים?
לדברי החסידות כפי שה"תניא" מסביר זאת בעומק, אין שום טעם וסיבה לבריאת העולם. כך עלה במחשבה לפניו וזהו! לכן חז"ל מכנים זאת בשם 'נתאווה' - תאוה שאין לה שום סיבה. וכשהאדם מתבטל לרצון שאין לו טעם וסיבה הרי שזהו ביטול שאין למעלה ממנו! לנו קשה להבין מאי משמע תאווה ורצון ללא סיבה, אבל הבורא הכל יכול עילת העילות וסיבת הסיבות שהוא זה עצמו שיצר את מושג ההגיון, עליו לא שייך לשאול שאלות כאלו.
אין טעם להקשות מדוע ברא הבוי"ת את העולם משום שאין סיבה כזו! חוקי השכל וההגיון אינן חלות על הבורא. כשאתה מקיים מצווה, אינך אמור לצפות לשכר ועונש, וגם אינך אמור להבין לשם מה המצווה ומה ייצא לקב"ה מזה, או לחילופין מה יצא לך מזה - אתה אמור לדעת שאינך אלא חלק ממערכת שבאה למלא את התכלית האלוקית, ובקיום המצוה עליה ציווה הבורא אתה מתחבר לאלוקות.
החיים עצמם מוכיחים את התכלית הזו, כיצד יתכן שהבריאה כולה מתוכננת בדיוק מוחלט. חיה מעולם לא תטעם מאכל שיזיק לה, ולעולם לא תאכל יותר מכדי צרכה. לא קיים מושג של בעלי חיים שילחמו סתם כך, חיה תהרוג את חברתה רק אם צריכה אותה כמזון. ואילו האדם אפוף בתאוות ויצרים ללא סוף.
אנשים מזיקים לעצמם ולסביבתם ללא שום סיבה - פשוט כי כך בא להם. האם עובדה זו של בחירה חופשית דווקא בתחום כה חשוב, אינה מוכיחה שדווקא כאן טמונה התכלית?! שדווקא אתה האדם הפשוט אמור להתגבר על תאוותיך ולמלא את מקומך ברצון האלוקי.
ומה סברו עד להופעת החסידות?
עד להופעת החסידות דברו כל הספרים על כל מיני סיבות כמו "טבע הטוב להיטיב לברואיו", זוהי בעיקר גישת ספרי המוסר כפי שכותב בעל ה"מסילת ישרים", "והאדם לא נברא אלא להתענג על ה'". גישה זו גם היא מעמידה את האדם במרכז - אני נבראתי כדי שיטיבו לי, אני מתענג. אבל החסידות אומרת - אינך אלא לא כלום. ה' נתאווה להיות "לו" דירה בתחתונים ותפקידך לחתור לכך. (אין הכוונה חלילה לזלזל בשיטות אלו שיסודותן בהררי קודש, אבל גם הן לא באו אלא לתחילת הדרך בעבודת ה' כשהאדם לא הצליח לבטל כליל את האני שלו. וודאי שבהמשך הדרך יש לחתור לביטול).
לכאורה ביטול כה מוחלט אמור לדכא, כיצד זה מתיישב עם יסוד השמחה שבחסידות?
אין חיות יותר מביטול. ביטול שווה חיות! ראה דוגמא מגוף האדם - האדם אינו מרגיש את גופו. האם אתה חש בטחול שלך למשל, אתה מרגיש את פעילות הקיבה? וודאי שלא. מתי אדם מרגיש את עצמו? רק כשמשהו משתבש. כשאחד האיברים פועל שלא כשורה או אז מרגישים אותו. לכן כששואלים אותי מה שלומי אני משיב - לא מרגיש - טוב, מרגיש - לא טוב... כן הוא הדבר ביחס האדם לבוראו. אם תבטל את עצמך, רצונותיך, שאיפותיך כליל לרצון הבורא וקיום תכלית הבריאה, הרי שתתמזג בחיותו הכללית ותרגיש הכי טוב שיכול להיות - אין אושר גדול מזה. אם האדם מתנתק מהבורא ומעמיד את עצמו במרכז - אז האושר ירחק ממנו כרחוק מזרח ממערב. אדם חי הוא אינו נחשב!
האם "ביטול" אינו סותר את ההבנה השכלית בה תורת חב"ד מרבה לעסוק?
ישנן שני רמות בעבודת ה', הרבי מפרש זאת בפסוק "ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי". בתחילה יש להגיע לביטול גמור - לחוש שכל שליחותי ומטרתי בעולם אינה אלא כדי לשמש את קוני ואין לי שום הויה עצמית, אבל אם נשאר בביטול כזה הרי כלל לא יהיו 'תחתונים' בהם ידור הקב"ה, לכן יש להגיע אחר כך להבנה שכלית של כל מצווה ופעולה בעבודת ה' שהאדם עושה וכיצד הוא מתקשר בכך לקב"ה. זוהי הדרגה הגבוהה ביותר של עבודת ה' - יחוד. כלומר, יחוד של הגוף הגשמי עם בוראו. וזהו ממש העניין של נעשה ונשמע - קודם נעשה בביטול גמור ולאחר מכן נשמע את טעם הדבר וסיבתו.
אפשר גם להסביר את עבודה זו בכיוון אחר - יש לנו את הטיפוס ההלכתי, למשל, הנך מניח תפילין, מבחינת ההלכה אין שום נפקא מינה אם כיוונת ומה כיוונת, העיקר שהתפילין יהיו עשויות כהלכתן ומונחות במקומן. בעבודה זו של הנחה על פי הלכה אתה מעלה את חלקי הדומם, צומח, וחי, ויתכן אפילו של המדבר בבחינת הקרקפתא בלבד. אך מה עם החלק העליון ביותר - חלק המחשבה?! נכון שהתבטלת לרצון הבורא וקיימת את המצווה כהלכתה, אבל זהו עדיין אינו 'יחוד' - החלק בו אנו חלשים ביותר. כדי להתייחד באמת בקשר קידושין לקב"ה, עלינו להתמקד בחלק המחשבתי השכלי, להבין ולכוון במה שאנו עושים. מה פועלת הנחת תפילין ומדוע נצטווינו עליה. אנחנו יכולים להיווכח בנקודה זו מדברי התורה עצמה - לאחר מתן תורה מגיעה פרשת "ואלה המשפטים" דינים פשוטים ומבנים לכל בר דעת בעצמו. כלומר - במתן תורה הגיעו בני ישראל לביטול מוחלט, ולכן יכולים הם כעת להתעלות לחלק הנשגב יותר - חלק ההבנה וההשגה בשכל.
תחילת הדרך בקירוב
לאחר נישואיו התגורר הרב סופר בקרית מלאכי. יום אחד פנו מבית ספר ממלכתי באשדוד וביקשו מישהו שיכין את התלמידים לקראת הבר מצווה. הרב סופר מספר שכשהופנתה אליו הבקשה החליט שלא להסתפק בלימוד טעמי המקרא וההפטרה, אלא לנסות ולהחדיר למוחם וליבם את יסודות היהדות. באותם שיעורים שמסר בבית הספר התמודד בעצם לראשונה עם שאלות באמונה והשקפה, דבר שדחף אותו לבנות מערך שיעורים והרצאות מסודרים שיסבירו את השקפת היהדות בצורה מנומקת ומוסברת. לאור ההצלחה בשנה הראשונה בנה הרב סופר תכנית מסודרת של הכנה לבר מצווה בה השתמשו רבים. ההצלחה עשתה לה כנפיים והרב סופר נדד מבית ספר לבית ספר - כרבבת ילדים עברו תחתי - מספר הרב סופר, במסגרת ההרצאות הללו. בסיום הקורס ארחנו את הילדים והוריהם בשבת בקרית מלאכי ובמוצ"ש ערכנו להם מסיבת בר מצווה.
כל הזמן הזה שלח הרב סופר דוחו"ת מפורטים לרבי, עליהם השיב בברכות מרובות. פעם הוסיף בכי"ק - "בברכה להצלחה מופלגה בהפצת המעיינות".
באותם שנים הצליחו הרב סופר וחבריו 'לחדור' גם אל קיבוצים חילוניים שמאלניים מובהקים. אז התגבשה בליבו הדעה כי למעשה במספר שעות של שיחה נכונה כל הפערים יעלמו! אם האדם מולך מוכן לשמוע ולך יש תשובות לשאלותיו הוא לבסוף יפטיר בהתפעלות - מדוע מנעו ממני זאת עד היום?! ועל כן התביעה כלפינו רבה מאוד.
יום אחד הגיעה הצעה מפרופסור ירמיהו ברנובר לבוא ולשמש כרב הקמפוס בבאר שבע. הרב סופר קיבל את ההצעה - בתחילה עסק במבצעים ובפעילות בבית הכנסת אותו הקים, ובהמשך מסר קורס שבועי להכרת יסודות היהדות. במשך כמה חודשים הכירה הנהלת האוניברסיטה בקורס שלו כקורס אקדמאי, אך בהשפעת גורמים אנטי דתיים הדבר הופסק. עובדה זו לא מנעה מהמוני סטודנטים ששמע הרצאותיו המרתקות והייחודיות של הרב סופר הגיע לאוזניהם, לבוא ולהשתתף בהרצאותיו. הרב סופר מספר שכמו תמיד ניסה להיכנס לראשם של המאזינים ולהבין מה מציק להם עד שמצא מענה לכל שאלותיהם וספקותיהם. תשובות שהגיעו הן מספרי מחשבת ישראל והן מספרי החסידות.
סטודנטים רבים מאוד הפכו לשומרי תורה ומצוות וחלקם הגדול לאברכים חסידיים במלוא מובן המילה. כמו ממלא מקומו של הרב סופר כרב האוניברסיטה כיום - ר' גיל בליז'ובסקי. אך גם מי שלא הפך לדתי הושפע מהדברים והתקרב במידה זו אחרת לתורה ולשמירת המצוות. הרב סופר טוען שההשפעה דרך סעודות השבת אותן ערך ואליהן הזמין סטודנטים רבים, היתה לא פחותה ואולי אפילו יותר מהשפעתן של ההרצאות. כשהשיחה מתנהלת באופן ידידותי ולא כרב לתלמיד, הדברים מחלחלים עמוק יותר.
כיצד נראתה דרך הקירוב באוניברסיטה, וכיצד עלינו לפעול כשאנו מקרבים רחוקים?
היו כאלו שהיו קרובים למסורת ואיתם צריך לדבר בשפה אחת, והיו גם רבים כאלו שהיה צריך בכלל להוכיח להם שיש בורא לעולם. אני יכול לומר מנסיוני וזוהי כמובן הדרך שהתווה לנו הרבי - אין כמו מצות מעשיות, בכוחן לחולל פלאים ממש. קודם כל לזכות אותו במצווה כמו הנחת תפילין ורק לאחר מכן להמשיך בהרצאות, שאלות ותשובות וכדומה.
הרבי הריי"ץ המשיל על כך משל נפלא - אם אדם רואה את חבירו ברחוב סואן ורועש, הרי הוא יכול לקרוא בשמו עד שגרונו יחר אבל חבירו פשוט לא יכול לשמוע אותו. אין ברירה אלא לתפוס בידו ולנערו, רק אז חבירו ירגיש בו. מלבד הכוח האלוקי שטמון בקיום מצווה, הרי שאצלם יש בה חידוש. אנחנו לדאבוננו כבר התרגלנו והמצווה הפכה ל'מלומדה', אבל אצלם כוח ההתחדשות יעשה המון. וכמובן שגם ההמשך כשאנו מנסים לקרבו על ידי הסברה והבנה, חשוב מאוד שהכל ייעשה מתוך אהבה אינסופית. רק באהבה אפשר לקרב!
בגלל שבת אחת
זכורני מעשה שהיה בתחילת עבודתי כרב האוניברסיטה ומסירת הרצאות. הזמנתי לשבת את אחד הסטודנטים. ההוא התלהב מאוד בשבת וביקש ממני לבוא אלי לשיחה פרטית. אני כבר הכנתי את עצמי לשאלות פילוסופיות עמוקות. מי יודע מה הוא כבר ישאל. לבסוף הגיע הסטודנט וכל מה שהוא ביקש היה שאדריכו בהמשך קיום המצוות... הייתי המום כשנוכחתי לראות מהו כוחה של שבת אחת.
יחד עמו התקרבה אחת שבעוד זמן קצר עמדה להיערך חתונתם. לאחר שלמד את ההלכות נודע לו שעל פי הלכה החתונה צריכה להיערך בהפרדה. המדובר היה על שניים שהגיעו ממשפחות חילוניות לחלוטין ועמדו ממש בתחילת דרכם ביהדות. ובכל זאת למרות כל הקשיים הם התעקשו לערוך חתונה בהפרדה מלאה. אני אפילו לא חשבתי להעיז ולבקש ממנו את זה. לאחר החתונה אמרו הקרובים שמעולם הם לא היו בחתונה כל כך שמחה.
היה גם ד"ר טל ניר, סטודנט בעל תשובה שערך את נישואיו בקיבוץ בו התגורר - קיבוץ שמאלני מובהק. היתה זו חתונה נפרדת על פי כל כללי ההלכה שגרמה לקידוש ה' עצום. אין לנו מושג בגודל נשמתו של יהודי. הכל תלוי רק בגישה בה אנו משתמשים בפנותינו אליה.
מה מבטא שם הספר "לדעת להאמין"?
מספר רבדים - ראשית, הוא מצביע על שילוב של דעת ואמונה. שנית, על כך שהדעת צריכה להביא לאמונה. ושלישית, שהאמונה תהיה נכונה - צריך דעת במה ואיך להאמין!
מה הכוונה איך להאמין?
'לדעת להאמין', יש גם יהודים שומרי תורה ומצוות שחושבים שהם מאמינים אך הם אינם יודעים כלל מהי אמונה. מתוך י"ג עיקרי אמונה של הרמב"ם חמשה עוסקים בבורא עצמו, שאין לו גוף וכו'.... אתה יכול לראות יהודי שעומד בדבקות עילאית בעת אמירת קריאת שמע ועל מה הוא מכוון? על הקב"ה שנראה כאש ככתוב "ה' אלוקיך אש אוכלה הוא', היושב בשמים ורגליו בארץ ככתוב "השמים כסאי והארץ הדום רגלי", רח"ל, וזו אינה בדיחה.
הרמב"ם (תשובה ג) מונה בתוך חמשת אלו שנקראים מינים, את - "והאומר שיש שם רבון אחד אבל שהוא גוף ובעל תמונה". השיג עליו הראב"ד - "א"א ולמה קרא לזה מין וכמה גדולים וטובים ממנו הלכו בזו המחשבה לפי מה שראו במקראות ויותר ממה שראו בדברי האגדות המשבשות את הדעות". במה נחלקו הרמב"ם והראב"ד? אומר על כך רבי חיים בריסקער - טעמו של הרמב"ם הוא שעל אף שרבים וטובים אכן נשתבשו בכך אבל 'נעבאך א אפיקורוס איז ער הויכעט א אפיקורוס'... אם לא לומדים חסידות יכולים להגיע לשיבוש בדעות ממש. נכון שאין זה אלא שגגה, אבל כמו שאומר ר' חיים, אפיקורסות בשגגה היא גם אפיקורסות.
מדוע רק ספרי חב"ד נוגעים בענין ההשכלה האלוקית, מה בדבר שאר ספרי החסידות?
לא נכון. כל ספרי החסידות לדורותיה על כל פלגיה ומחלקותיה נוגעים בעניני השכלה אלוקית הן בהרבה והן במעט. האנשים הם אלו שלא נוגעים בספרים... נכון שספרי חב"ד מרחיבים ומבארים יותר ענינים אלו אבל כל ספרי החסידות גם הם עוסקים בכך. ניתן להמשיל זאת למשנה וגמרא. כל המבואר באריכות והרחבה כה גדולה בגמרא למעשה טמון כבר במשנה, אם כי בקיצור נמרץ.
מה הוסיפה החסידות בענין עבודת ה' שלא היה בספרים שלפניה?
כל דבר בבריאה מחולק לחמשה דרגות, דומם, צומח, חי, מדבר והדרגה החמישית והגבוהה יותר לאין ערוך - היהודי. הכוזרי מרחיב בכך מאוד. ישנו - פשט, רמז, דרוש, סוד ולמעלה מהם - רזין דרזין. יש ד' עולמות כנגד ד' אותיות שבשם הוי"ה - עשיה, יצירה, בריאה, אצילות, ומעליהם אור אין סוף שהוא כנגד הקוצו של יו"ד. גם באדם - נפש, רוח, נשמח, חיה, ומעליהם יחידה. אותה קומה חמישית העליונה ביותר קיימת גם בתורה - קודם כל - הלכה פשוטה - כיצד צריך להתנהג בפשטות, לאחר מכן חלק המוסר - יראת שמים כפשוטה וידיעה בשכר ועונש וכדומה, גבוה יותר היא החקירה - מה אמת ומה לא, מהי הבריאה וכו', בחשיבה לוגית ללא מושגים רוחניים. למעלה מהחקירה היא תורת הקבלה - לימוד מושגים אלוקיים. והקומה החמישית הגבוהה והמביאה אל התכלית היא החסידות - הורדת המושגים הקבליים והפשטתם בצורה כזו שתתאים לשכלנו האנושי. החסידות לוקחת את הענינים העמוקים ביותר בקבלה ומסבירה אותם באופן כזה שיתקבל גם על הנפש הבהמית, ידריכה ויהפכה לטוב.
הקדמונים לא ידעו מכל המושגים שחידשה החסידות?
ראשית מושגים רבים היו קיימים בעבר אלא שלא קראו להם חסידות. החסידות מיקדה אליהם את תשומת הלב והשיבה אותם למקומם הראוי. וכי מהו "חסידים הראשונים היו שוהים שעה אחת קודם התפילה", אם לא התבוננות באלוקות? ולמה מתכוון הרמב"ם (תשובה י) בכותבו - "אינו אוהב הקב"ה אלא בדעת שידעהו ועל פי הדעה תהיה האהבה אם מעט מעט ואם הרבה הרבה לפיכך צריך האדם ליחד עצמו להבין ולהשכיל בחכמות ותבונות המודיעים לו את קונו כפי כח שיש באדם להבין ולהשיג כמו שבארנו בהלכות יסודי התורה". מהי "דעת שידעהו" אם לא לימוד עניני השגה באלוקות?!
שנית, בחסידות קיימים אכן חידושים רבים. התורה התגלתה רבדים רבדים, כל רובד התגלה בזמן הראוי לו. (כמובן שהתורה כולה ניתנה במעמד הר סיני אבל התגלותה לרבים היא בשלבים) כפי שילד לומד בתחילה א' ב' אח"כ חומש ולאחר מכן גמרא ומעמיק יותר ויותר עד שגדל. גם עם ישראל קיבל בתחילה מצוות, אחר כך מחשבת ישראל בזמן הראשונים, תורת הקבלה היתה בהסתר עד לאר"י הק' ואז התגלתה והופצה על פני תבל, ולפני ביאת המשיח התגלתה תורת החסידות להטעימנו בתורתו של משיח עליו נאמר "תורה חדשה מאתי תצא".
הרצאה בליל יום כפור
כיום מוזמן הרב סופר להרצות במדינות רבות על פני תבל וגם במקומות נידחים אליהם מתגלגלים צעירים יהודים רבים, שדווקא שם רחוק מהבית נפתחים לשמוע על יהדותם. אירוע מיוחד מתרחש דווקא בקנדה - בטורונטו מתאספים בליל יום כיפור מאות בני נוער ברחבה שליד בית חב"ד. הם כל כך רחוקים מהיהדות עד שאינם יודעים כיצד להעסיק את עצמם ביום הזה. הנקודה היהודית פשוט מושכת אותם לשם והם יושבים באפס מעש.
שנה אחת - הרב ישראל לנדא השליח לדוברי עברית בטורונטו, הזמין את הרב סופר לבוא ולהרצות בפניהם בליל יום כפור לאחר התפילה על מהותו של היום. בשנה האחרונה התאספו חמש מאות! צעירים והרב סופר ישב לפניהם לבוש בקיטל וטלית והחדיר בהם יידישקייט בדרכו היחודית.
הרצאה טובה כיצד...
במענה לשאלה על הצלחת הרצאותיו מסביר הרב סופר, שהמרצה צריך להתכונן בצורה יסודית לפני כל הרצאה. 'גם כיום אני מכין את עצמי לפני ההרצאה, גם אם היא כזו שאמרתי אותה כבר פעמים רבות'. יש להשתמש גם בהומור וגימיקים במינון נכון ולערוך את ההרצאה בצורה שתתקבל על הלב. כשמדובר בציבור שאינו שומר תורה ומצוות, לעתים יש צורך בכותרת מפוצצת ומעוררת סקרנות כדי למשוך אותם אל ההרצאה.
ההרצאות בהשקפת היהדות אינן סוף פסוק, מי ששמע פעם את הרב סופר לא יכול שלא להיכבש במתיקות סגנונו היחודי. בין אלו נמצאים גם אלפי שומרי תורה ומצוות חסידים ושאינם כאלו שגילו מחדש את תורת החסידות בשיעוריו של הרב סופר (כמו בשיעורים ב"היכל מנחם" ירושלים מדי יום ג' ב9 בערב). גם אני הקטן כותב השורות חייב לציין שהשיחה עמו היא חוויה רוחנית מענגת... הוא נודע גם בשיטה המיוחדת שפיתח בהסברת שיחותיו של הרבי מליובאוויטש על פירוש רש"י על התורה. שיעוריו והרצאותיו הוקלטו בלמעלה משמונה מאות (!) קלטות במסגרת מכון "קול מבשר" (0777577085) והן זוכות לפופולאריות אדירה בכל רחבי תבל.
הרב סופר, הציבור נוהר לשמוע חסידות, מהו הא"ב של החסידות?
קודם כל השקפה נכונה - לחתור בכל דבר לפנימיותו. אתה מקיים מצווה, מהי פנימיותה, טעמיה וסודותיה. מה הנך פועל בלימוד התורה. מהי מהותו של יהודי. גם ההתייחסות ליהודי אחר צריכה להיות בהבטה על פנימיותו, לכן החסידות שמה דגש כה רב על אהבת ישראל. אכן, אם אסתכל על חיצוניותו איזה קשר יכול להיות לי עם הטיפוס הזרוק הזה שכל מראהו ככופר ופוחח. אבל אם אתבונן בפנימיותו - הרי הוא בנו יחידו של מלך מלכי המלכים. הקב"ה יושב ומצפה שנחזיר לו את בנו יחידו!
חתירה לפנימיות מביאה ממילא שמחה רבה לאין ערוך. אינני מקיים מצוות כי מישהו חיצוני מצווה עלי ואין לי ברירה. אדרבה אני חלק מהשי"ת - פנימיותי היא חלק בלתי נפרד מאור אין סוף, וכשאני ממלא את רצון הבורא זהו רצוני הטבעי שלי! אינני אדם נפרד, אלא כפי שהסברנו, רק בורג במערכת האלוקית, והשתלבות בתוכה היא שלימותי, ושלימות מביאה שמחה, אושר וסיפוק נפשי.
אנחנו יכולים לראות שבכל מקום שנמצא חסיד קיימת תסיסה. ישנן שכונות שלימות של שומרי תורה ומצוות אבל סביבותיהן - לא כלום, הן אינן משפיעות על הסביבה. אבל חסיד אחד שמגיע לעיר הוא משנה את כל הסביבה, פעילות תורנית, מבצעי מצוות, מוסדות, מקווה. מדוע זה כך? משום שחסיד הוא אדם חי. החיות שלו פשוט מתפרצת וקורנת על כל סביבותיה. למה הדבר דומה - לביקוע אטומי, כיצד מתרחשת התפוצצות אטומית? כשחודרים לפנימיותו של אטום בודד נוצרת תגובת שרשרת וכל האיזור כולו מתבקע ומתפוצץ גם הוא. פנימיות גוררת את כל הסביבה!
בלי חסידות אין פנימיות?...
עם כל הערכתי למקום ממנו קיבלתי הרבה מאוד - אני חייב לציין דוגמא מאפיינת - הכרתי בחור שבאמת היה ירא שמים אמיתי. הוא ישב בתענית דיבור במשך חצי שנה תמימה! אותו בחור למד בשולחן ערוך שבעת שאומר קריאת שמע עליו להזדעזע בכל גופו. ואכן הוא יישם זאת הלכה למעשה - בעת שאמר קריאת שמע נענע וזעזע את כל גופו... הוא אפילו לא העלה על דעתו שהתכלית היא שקבלת עול מלכות שמים אמורה כל כך לגעת בנפשו עד שגופו יזדעזע מאליו.
דוגמא נוספת אותה אני מזכיר משום שהיא התרחשה היום - כולנו זוכרים כמה הרבי מליובאוויטש התריע על חוק "מיהו יהודי". כיום כל אלו שנלחמו בדעתו ופעולותיו של הרבי, הם אלו שעומדים היום בראש הפעולות לתיקון המצב הנורא של ההתבוללות דווקא בדרכו של הרבי, ומנסים להשיב את קלקולם לתיקונו. נקווה שלא מאוחר מדי. רק היום סיפרתי בפני קהל שאינו חסידי על משפחה חשובה שהתברר להוותם כי אם המשפחה לא עברה גיור כהלכה וכעת הם הוזקקו כולם לגיור מחודש. תגובתו הספונטנית של אחד הנוכחים הייתה תגובה קלאסית למי שלא חונך על דרכי החסידות: 'פששש, נורא ואיום, הרי גוי ששבת חייב מיתה'... זה מה שהפריע לו...
כיצד מגיעים לכל העומק שבחסידות - כל המושגים הגבוהים שהזכרת?
פשוט ללמוד חסידות, ללמוד וללמוד ועוד פעם ללמוד! חוץ מהעובדה הפשוטה שהלימוד יקנה לך מושגים אחרים בכל הסתכלותך על הבריאה, התורה והמצוות. הרי עצם הלימוד פשוט מחשמל. לחסידות יש כוח אלוקי להשפיע ולשנות את מהותך הפנימית בעצם העיסוק במושגים אלוקיים.
בלי דעת אין כלום!
אנו מתקרבים לחג הגאולה של אדמו"ר הזקן, יום שמחה לכל חסידי חב"ד הנקרא "ראש השנה לחסידות". מהי נקודת החידוש בתורת אדמו"ר הזקן מעבר לחסידות הכללית?
ישנם ג' חלקים - יהודי הלכתי, יהודי חסידי ויהודי חבד"י. החסידות הכללית דיברה על חובת האהבה והיראה. כל תלמידי המגיד דברו על כך שיש ללמוד אודות השי"ת בכדי להגיע ליראת הרוממות ולא להשאר חלילה ביראת העונש - מושג שהחסידות כל כך ריחקה. הבעש"ט ותלמידיו אחריו עסקו בעיקר בנשמה ובהגברתה על הגוף.
אנחנו יכולים לראות חסידים פשוטים שבאמת אינם מבינים הרבה במושגים עמוקים ומופשטים אבל הם מתלהבים בתפילתם בצורה בלתי רגילה. זאת משום שהם הולכים בדרך החסידות שרוממה את הנשמה על ידי העיסוק באהבת ה' ויראת הרוממות. החסידות הכללית הסבירה שנשמת היהודי מחוברת לבורא כבן אצל אביו.
בן לא צריך שום פעולות כדי לאהוב את אביו, אהבתו לאביו היא טבעית וכבר מסותרת בליבו. אי לכך הם לא ראו כחובה גמורה ללמוד לדעת את ה' אלא כהתקדמות ועליה נוספת באמונה ועבודת ה'. וכפי שכותב "החינוך" (מצוה כה): "ואם יזכה לעלות במעלות החכמה, ולבבו יבין ובעיניו יראה במופת נחתך שהאמונה הזאת שהאמין אמת וברור אי אפשר להיות דבר בלתי זה, אז יקיים מצות עשה זו מצוה מן המובחר". מן המובחר ולא חובה.
אבל אדמו"ר הזקן חידש שללא השגה שכלית שתחדיר את האמונה אל תוך מוחך ואחר כך אל ליבך, לא עשית כלום! בדיוק כדברי הרמב"ם - "אלא בדעת שידעהו", ואלו הם דבריו הנחרצים (פרק ג): "הדעת הוא מלשון והאדם ידע את חוה והוא לשון התקשרות והתחברות שמקשר דעתו בקשר אמיץ וחזק מאוד ויתקע מחשבתו בחוזק בגדולת אין סוף ב"ה ואינו מסיח דעתו. כי אף מי שהוא חכם ונבון בגדולת א"ס ב"ה, הנה אם לא יקשר דעתו ויתקע מחשבתו בחוזק ובהתמדה לא יוליד בנפשו יראה ואהבה אמיתית כי אם דמיונות שוא. ועל כן הדעת הוא קיום המדות וחיותן והוא כולל חסד וגבורה פי' אהבה וענפיה ויראה וענפיה".
מה בעצם עושה הדעת? הדעת - ההתקשרות לבורא על ידי השגה שכלית באלוקות תהפוך ותזכך גם את הנפש הבהמית. זהו עיקר חידושו של האדמו"ר הזקן המבואר בהרחבה במיוחד בספרו העיקרי ספר "התניא" - התכלית היא להפוך גם את הנפש הבהמית לכזו שאין רצונה כי אם למלא את רצון ה'. אם לא נעשה כך, נוכל להבחין בתופעה מוכרת - אדם מתפלל בשיא החיות וההתלהבות, כולו אומר יראה ואהבה, אבל אחר כך הוא מגיע לצלחת טשולנט ולא נודע כי בא אל קרבנה... כל עבודתו נשכחה כלא היתה. ומדוע זה כך? משום שנפשו הבהמית נשארה כפי שהיתה, הוא לא "קישר דעתו בקשר אמיץ וחזק מאוד", והוא לא "תקע מחשבתו בחוזק בגדולת אין סוף ברוך הוא". ממילא עבודתו, לדעת אדמו"ר הזקן, אינה כי אם "דמיונות שווא".
ומה סברו שאר תלמידי המגיד?
זו הייתה באמת מחלוקת בין תלמידי המגיד. לא כולם חשבו כך. היו מהם שראו בהשכלה אלוקית סכנה מסוימת. לא כולם ראויים לכך. הם טענו שלא כל אדם יכול להשיג הכול בשכלו. ממחלוקת זו נבעה גם מחלוקת נוספת בהבנת מהותו ותפקידו של הצדיק - הרבי. האם צדיק באמונתו יחיה (הח' בשו"א) כדעת חב"ד - כלומר תפקידו של הרבי הוא רק להגיש את החסידות וההשכלה האלוקית בפני החסיד אבל על החסיד לעמול על הלימוד, הדעת, והתקיעה בחוזק בעצמו. או שמא - צדיק באמונתו יחיה (הח' בפת"ח).
יחיה אחרים - כדעת שאר תלמידי המגיד, על החסיד להאמין באמונה פשוטה בלבד, ולסמוך על עבודת הרבי בענינים אלו. המעניין הוא שלבעל ההילולא - המגיד הקדוש - היו תלמידים שרפים ענקים ממש. את כל תורתם בעבודה קנו ממנו, וכל אחד מהם הבין אחרת את דרכו בחסידות. ועל זה נאמר אלו ואלו דברי אלוקים חיים.
זהו העיקר? השכל?
אני חייב להדגיש נקודה חשובה - ישנם כאלו החושבים שחב"ד מעריצה את השכל. חלילה וחס, פסגת העבודה גם לדעת חב"ד היא אמונה פשוטה. אבל, מכיוון שדעת אדמו"ר הזקן היתה שעיקר העבודה היא תיקון הנפש הבהמית. שכלל לא יוותרו רצונות שאינם כרצון ה'. הרי שאין ברירה אלא לדבר אליה בשפתה, שפה זו היא שפת השכל וההתבוננות בהשגה והעמקה! כשאדמו"ר הזקן כותב "יתקע מחשבתו" כוונתו לנפש הבהמית ולא האלוקית שהיא ממילא מחוברת לאלוקית. מי שנוקט ב"דעת" תמידית, ייצאו ממנו כל ההנאות האחרות.
למי מיועדות ההרצאות בחסידות?
החסידות באה להפוך את האדם לאדם חי, וודאי שעניין זה שייך גם לכל אחד ואחד וגם לשומרי תורה ומצוות. מיום ליום הציבור כמה ומשתוקק יותר ויותר לתורת החסידות ועלינו להרוות את הצימאון הדיר הזה.
באלו ספרי חסידות כדאי להתחיל ללמוד? ומה מיוחד בספר התניא?
כמובן שצריך ללמוד חסידות, ואין זה משנה איזו חסידות ואיזה ספר. העיקר ללמוד. בכל הספרים קיימים עומקים וסגנונות שונים. ספר "התניא" הוא מיוחד במינו בכך שהוא בנוי באופן מסודר, ומדריך בצורה מעשית קומה אחר קומה שלב אחר שלב את הצועד בדרכי החסידות. אין מדובר בפירושים על התורה אלא בהדרכה מעשית ומאירת עינים לפי הסדר דבר דבור על אופנו.
ניתן גם לציין את קונטרס "ומעיין" של הרבי הרש"ב, שגם הוא בנוי בצורה כזו של הדרכה מסודרת לפי שלבים. לאחר השלב הראשון, חזקה על הלומד שיידע לאלו ספרים נוספים עליו לפנות. אגב, כשהתקרבתי לחסידות לא יכולתי שלא להתפעל מספר מיוחד שאין דומה לו - "חובת התלמידים" לרבי מפיאסצנא, שיטתו החינוכית הבנויה על יסודות החסידות, מדהימה בנכונותה ובהירותה.
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
