אהרן גרנות, מנהטן, ניו יורק

אקדים ואומר, השורות הבאות הן בלתי משוחדות. איש לא שלח אותי למעמד הזה, לניו יורק הגעתי בשליחות עיתוני 'משפחה' למטרות אחרות לחלוטין, והחלטתי לבוא ולראות במו עיניי את המעמד הזה שכה רבות שמעתי עליו.

ספק רב אם עשרות אלפי העוברים והשבים שחלפו על פני PIRE 94, הלא הוא מזח 94 במנהטן, אחד מהמזחים הפרוסים לאורך חוף ימה של ניו יורק, ידעו מה מתרחש בפנים, בתוך המזח הזה. כשנכנסתי פנימה חזיתי בצבא של 5,000 שלוחי חב"ד בכל העולם - צבא אדיר ומאורגן של אלפי חיילים נאמנים לעם ישראל, המשמשים שגרירים ואנשי הסברה גם יחד - יושבים מסבים ליד שולחנות ערוכים ומאזינים בקשב לנאומי הרבנים והנגידים, וחשתי כי עם ישראל חי, וכי מרכז לבו פועם בערב הזה ובמעמד הזה.

הקירות של אולם PIRE 94 לא הניחו לחומרנות ולריצה אחרי הכסף השוררים במנהטן לחדור לתוך הקהל שהתכנס כאן.

בתוך האולם שררו רק שמחה ואופטימיות. עם ישראל חי. אל המזח הזה הגיע מרוסיה לפני תשעים שנה הרבי הריי"צ כדי לקומם מחדש את חסידות ליובאוויטש, מכאן החלה האימפריה האדירה הזאת להיבנות בעמצתה, וכאן מתכנסים היום פירותיה של הצמיחה זאת.


ככל שהשירה מתגברת היא
סוחפת איתה שיר נוסף ועוד
אחד, וכל העולם כולו נגידים,
מנהיגים, שליחים, אורחים,
ילדים וגם אנשי תקשורת

המעמד נפתח בכניסתם המרוכזת של ילדי השלוחים, אלה השוהים עם הוריהם בקהילות הנידחות ביותר, וכבר בגיל צעיר אמורים לשמש דוגמה לכל ילדי הסביבה. הילדים, לבושים בחולצות "צעירי השלוחים", צעדו סביב האולם הענק וריגשו את הקהל לקול מחיאות כפיים במשך דקות ארוכות.

אם השלוחים הם צבא, אז יו"ר מרכז השלוחים הרב משה קוטלרסקי הוא מצביא, שחייליו פזורים ברחבי העולם. הוא גם שהנחה את האירוע. הוא סיפר על שני ביקורים בלתי נשכחים שעשה השנה בברלין ובאסטוניה. ובברלין ובאסטוניה נחנכו השנה שני מרכזי יהדות ענקיים. הרב קוטלרסקי סיפר על המהפכה היהודית שמוסדות אלו גרמו המדינות הללו.

הנואם המרכזי היה כאמור הנגיד המפורסם ר' לוי לבייב, איש שקומם מכספו את החינוך ברחבי חבר העמים. אני עוקב אחרי פעילותו הרבה, נסעתי רבות ברחבי העולם וראיתי במו עיני מה חולל האיש ושליחיו הרבים. כיצד קמה מעפרה יהדות חבר העמים ותקעה מסמרים אחרונים בארון המתים של לנין וסטאלין ימ"ש. היה מעניין לשמוע את דבריו.

בנאום שריתק את הקהל, סיפר לב לבייב, האיש והאגדה, את סיפור חייו ואת סיפור של חייה של הקהילה שבה חי אביו. בנאום רווי רגש וסיפורים אישיים, סיפר לבייב על פגישתו הראשונה עם הרבי זיע"א, על הברכה שבירך אותו ועל התוצאות. "לולא הרבי הריי"צ שדאג להוריי, ספק אם הייתי עומד כאן היום", אמר לבייב וסחף את הקהל למחיאות כפיים אדירות.

ואז הגיע שיא השיאים, הרגע המרגש ביותר. כמו רמטכ"ל המונה את חייליו, הקריא הרב קוטלרסקי את השמות של המדינות שבהן פועלים שלוחיו של הרבי. בזה אחר זה נעמדו השלוחים על רגליהם והקהל מחא להם כף. זו לא הייתה מחיאת כף לשליח עצמו, אלא מחיאת כף לעם היהודי לדורותיו שהצליח להצמיח שליחים רבים כל כך שעוזבים את בתיהם הנוחים והולכים עם בני משפחותיהם להקים בתי חב"ד בנידחות שבמדינות: בהודו, בפקיסטן, בסין ובצפון קוריאה וגם במרוקו.

אין מקום שבו אין בית חב"ד. צבא נאמן וממושמע של שליחים למען עם ישראל. כשהגיע הרב קוטלרסקי והקריא את השמות של שליחי חב"ד בערי ארץ ישראל  ביישוביה, קם הקהל על רגליו, מחה כפיים בהתלהבות ושר בקול גדול את השיר 'עוצו עצה ותופר".

ואני. תושב עיה"ק חברון, שנחלי ייאוש כבר תקפו אותי נוכח המצב ונוכח וועידת אנאפוליס המתכנסת בקרוב שם ימכר ביתי בנזיד עדשים, נעשה בשרי חידודין חידודין מהתרגשות. אם אלפי אנשים המצוידים באנרגיות שהיו יכולות להפעיל מאות מיליוני אנשים, מעודדים ומחזקים, איזה ראש ממשלה יכול עליהם? איזה לחצים שיפעיל נשיא אמריקאי יכול לעמוד נגדם?

כשמבקש הרב קולטרסקי מהשליחים שיצאו לשליחותם אחרי יום פטירתו של הרבי לקום, ועשרות עשרות של שליחים צעירים הממשיכים לעתים את דרכי אבותיהם, קמים על רגליהם - אתה מתחיל להבין את עצמתו האדירה של כ"ק מרן אדמו"ר מליובוויטש זיע"א, שגם אחרי פטירתו ממשיך מפעל חייו להתעצם.

רגע השיא הגיע כשהכריז הרב קוטלרסקי: "ועכשיו, כולנו יחד נשיר לכבודם, נרקוד איתם, נהיה איתם ביחד. בתוך שניות עמדו אלפי השלוחים של חב"ד, האחד שם יד על כתף רעהו, ויחדיו הם יצאו בריקוד סוחף ממעמקי הלב והנפש. הם רקדו את מארש השליחות, סוחפים איתם את הציניקנים הגדולים ביותר.


אם אלפי אנשים המצוידים
באנרגיות שהיו יכולות להפעיל
מאות מיליוני אנשים, מעודדים
ומחזקים, איזה ראש ממשלה יכול
עליהם? איזה לחצים שיפעיל נשיא
אמריקאי יכול לעמוד נגדם?

הריקוד הזה ימלא אותם באנרגיות מחודשות,שהרי מחר בבוקר תיגמר הוועידה, וכל שליח יחזור למקומו המרוחק והמנוכר לעתים, והיהודי החרדי היחיד שהוא יראה, יביט עליו מהמראה. ויותר הוא לבדו בתוך מדבר החומריות הגדול, מנסה להתמודד עם מסרי היהדות ולהביאם לערי השדה.הוא חייב להתמלא במשהו שבו הוא יאחז ובאמצעותו יחזיק מעמד עד השנה הבאה.

ככל שהשירה מתגברת היא סוחפת איתה שיר נוסף ועוד אחד, וכל העולם כולו נגידים, מנהיגים, שליחים, אורחים, ילדים וגם אנשי תקשורת. כאן ועכשיו הכל אוחזין ידיים באחדות, כולם חטיבה אחת לעשות רצון אבינו שבשמים.

הם ממשיכים לרקוד, כשהם מותירים מיותמות את המנות היפות שהונחו על השולחן. המנות אומנם יפות, ערוכות בטוב טעם של דינר, אך מי בא לכאן לאכול? מי בכלל צריך לאכול כשהנפש מתמלאת בעצמות אדירות כל כך?

אומר את האמת, לא זכיתי לראות את כ"ק האדמו"ר מליובוויטש בימי חיותו, אבל הערב הזה, כאן באולמי PIRE 94, לנוכח צבא השלוחים הממשיכים את דרכו ורק הולכים ומתרבים, אני יכול להעיד בפה מלא: ראיתי את הרבי אחרי הסתלקותו, מפעליו הממשיכים להתעצם אחרי עלותו לישיבה של מעלה, מעידים על עצמת חייו שהיו כידוע לכל בקדושה ובטהרה, מוקדשים למען עם ישראל ולמען שמו באהבה.

● כינוס השלוחים תשס"ח: מיטב הדיווחים, הגלריות, הוידאו >>>