מערכת COL
|
יום כ"ה חשוון ה׳תשס״ח
06.11.2007
ההתבטלות של יעקב ● פרפראות לפרשת תולדות
כיצד ניתן להבין את אהבתו של יצחק לעשו על אהבתו ליעקב? ■ מה היתה כוונתו הסמויה של יצחק באומרו לברך את עשו? ■ מדוע לא נסתפק יעקב בברכת אברהם ליצחק שנתגלמה דוקא ביעקב והוא זכה בארץ-הקודש? ■ מה הייתה משמעותן של הידיים השעירות בנוגע ליצחק ומדוע בכל זאת לא חשד ביעקב וברכו למרות שהבחין בקולו כי הוא קול יעקב? וכיצד אמר יעקב שהוא עשו הבכור, הכלום, שיקר? ■ COL מגיש את מאמרה השבועי של הגב' רבקה ערנטרוי למאמר המלא ● מאמרים נוספים של הגב' ערנטרוי במדור "תורני" >>>
רבקה ערנטרוי
הסוגיה של ברכת יצחק "מטל השמים ומשמני הארץ" מעוררת בנו קושיות רבות, מעניינות מאוד ומסובכות והעומק הרב הטמון בנושא, מהווה, אכן, את הנשמה לעבודת הקודש של היהודי את אדוניו. החסידות מגלמת בפנינו את מסירות נפשו הנועזת של יעקב בהתחזותו לעשו כהשלכת חייו מנגד וכהקרבה חייו עבור עקרונות הנצח של העם. הכיצד?
אהבת "הציד" של יצחק
שורשו של יצחק נמשך מקו של גבורה שבחסד. יש כאן עוצמה אדירה להמשיך את החסד בריבוי עצום, למעלה ממדידה והגבלה, שממדי הכלי מסוגלים להכיל, ולכן נאמר עליו "הנה נא זקנתי, לא ידעתי יום מותי" (כ,ז, ב) כלומר, מציאות של מוות וסוף אינו מודעת לו, היות ומידת הגבורה שלו, עומדת מעל לגבולות ומדידה.
בעוד עשו נוצר מהפסולת של מידת יצחק ויש בו המשכיות של ניצוצות שנפלו בשבירת הכלים בעידן של בריאת העולם. האור שנמשך אל כליו, נמצא אצלו בהסתר ובהעלם, במצב של גלות, ואינו מוחש בו ומטביע בו רשמיו, לכן מגביה עצמו עשו כנשר, והחיות שנמשכת אליו, נבלעת בתוכו, ואותו אור מקיף של חיות זו, אופפת את עשו ואין לו שום הבנה בו, ולכן הוא שואל כיצד מעשרין את התבן, ובשל החיות הנבלעת בתוכו, אין שם שמים שגור בפיו.
את הניצוצות האלו אהב יצחק והוא רצה להביאם לגילוי בעשו ע"י שנתכוון להמשיך בו אורות מרמה נשגבה שהסמל שלה הוא טל. ירידת הטל אינה מותנית בעבודת היהודי, ואינה פוסקת מנצחיותה בשל השרש האדיר ממנו נמשך הטל ולכן דרכו, אכן, תתרחש תחיית המתים.
ממש כמו שזריחת השמש על הארץ, גורמת שיימשכו אליה אדי הלחלוחית שבארץ, וכן שלהבת הנא המתבטלת לפני אבוקה אדירה ואינה נכרת, כן נתכוון יצחק להמשיך אור בסמל של טל לעשו ובכך אמר לקבץ את את נצוצות עשיו.
אור זה, אמר יצחק להמשיך למעלה מסדר ההשתלשלות, היות ובאופן זה ניתן להמשיך אף למי שאינו ראוי לכך, שהרי אין כאן מדידות והגבלה של מציאות.
אור כזה היה עשוי חהבלע אצל עשו או לבטלו ולא היתה מתממשת תנועה של הפיכת החושך לאור.
יצחק סבר שיעקב הצדיק, אכן, זכה בארץ-ישראל, היות והיא מסמלת את אורות הקודש של ביהמ"ק וקורבנותיו ואת האורות שבתורה ובמצוות ודרכן ניתן להפריד בין האור ובין החושך, ודבר זה נמשך לו בברכת אברהם ליצחק שנתגלמה ביעקב.
יצחק לא היה מודע לכך שבעבודת התשובה של היהודי ניתן להפוך את החושך המתגלם בשאר ארצות אומות העולם, שנתנו לעשו.
היכולת להפוך חושך לאור נמשכת מיצחק ואותה ירש יעקב והורישה לעם ע"י שזכה בברכות, היות ויצחק מסמל רשפי אש של גבורה המתבטאים בתענוג נעלם, שעולה למעלה ובכוחו החזק מאוד, ניתן להפוך חושך לאור.
זוהי הסיבה שאת בארות יצחק שחפר לא הצליחו הפלישתים לסתום, היות והמה מהווים סמל לעוצמה שכיוונה נע מלמטה למעלה באור חוזר של עבודת התשובה שיש בכחה להפוך מוות לחיים ובזריעה של צמיחה פורחת ומסתעפת, ולכן נאמר עליו שהוא זרע וגדל מאוד...
יצחק רצה להשיב את גבורות הפסולת של עשו לשרשן שלפני השבירה ע"י התשובה ללא עבודת המצוות של יעקב. דבר זה היה מבטל את קיומו של יעקב בעבודת המצוות שלו והיה מנציח את עשו היות ואומות העולם קרובי תשובה הם ולכן ניסה יונה למנוע את תשובת נינווה, כדי לבטל את הקטרוג על עם ישראל שאינם שבים בהשתווה לעכו"מ...
מאחורי הקלעים של תוכנית רבקה
רבקה לעומת זאת היתה מודעת לשרשו האמיתי של יעקב המתנשא מעל לעולם התוהו ובעוד טרם שבירת הכלים, והוא נמצא במעמד גבוה ממצב של אור חוזר של עבודת התשובה ולכן הלבישה אותו בבגדי החמודות של עשו שהיו ירושה מאדם הראשון, ושהפך עורם לאור בשל ברורם. והידיים השעירות של עורות העזים מסמלות את האור החוזר של עבודת התשובה, היות ושערות הן תוצאה של מותרות החיים הנמשכים מהמוח, ואור חוזר מסמל שאור הקודש, שחדר לכלי אינו יכול להתלבש בו והוא חוזר מעלה מבחינת המותרות שבו.
בשורה טובה מאוד, אינה יכולה להתלבש בכלי המוח והרגש של האדם, היא מותירה בו רושם מה, אך אור התענוג מסתלק למקורו בשל מותרות התענוג שבו ושהסמל שלו הוא שערות. שערות אלו מסמלות את עבודת הברורין של עבודת התשובה בהפיכת החושך לאור.
בשעה שמישש יצחק את יעקב וחש בשערות, חשב שעשו ברר את נצוצות התוהו שלו בעבודת התשובה ללא תורה ומצוות, ואכן, התפלא מאוד.
ריח בגדיו-בוגדיו
הריח היווה סמל לתשובה, שהרי ריח מורה על המשכיות של חומר חריף בכוון של אור חוזר. הדבר נרמז במילים ריח בגדיו, והחסידות רואה כאן סמל לבוגדיו (בגד הוא סמל למעטה שמתכסים בו ומסתתרים בו בעידן החטא) ואולם חטא זה נהפך למציאות של טוב בעבודת התשובה. ודוקא אור זה שמסתלק ונעלם מעיר את האדם משנתו ומשיב לו את השכל שנעלם ונסתלק ממנו בעת התרדמה. ריח זה גורם נחת רוח לה' שעה שאצל עשו נבלע אור זה ואינו מותיר בו כל רשמים או מעוררו לכוון של תשובה, אך הוא מתנשא בגאווה בשל גסותו וחוסר רגישותו למהות האור והעונג הטמיר בו.
קולו של יעקב
קולו של עשו נשמע באזניו כקולו של יעקב, אך יצחק לא חשד בדבר. מדוע? יעקב שיער שעשו קנה עולמו בשעה אחת בעבודת התשובה ובמילא היה נשמע לו קול זה של עשו כקול התורה של יעקב בברורי הצדיקים הגמורים. אצל יעקב היה נשמע קולו החיצוני כקולו הפנימי היות ולא הייתה בו חיצוניות בשל מידת ההתבטלות שבו. בקולו של יעקב גם ניכרו רשמים ממה שטעם מכל מיני עונג של ריח וטעמים של סודות התורה ומעונג העצמות ממש במאכלים שהתקין וביין ששתה. היה זה עונג של עוה"ב שנמשך לאחר עבודת הברורין שע"י התורה והמצוות.
אני, עשו בכורך - הכלום, שקר אמר דבר?
יעקוב היה הבכור מבחינת "ראשית אונו" של יצחק במשל של שפורפרת, והטיפה הראשונה החודרת אליה ,אכן, יוצאת אחרונה, כלומר, יעקוב נוצר ראשונה והדבר התבטא במקור שורשו שהוא למעלה מאור התוהו ולכך התכוון באומרו :"אני" –אני הוא יעקוב שאינו שעיר אך חלק ועומד ברמה רוחנית שלפני עבודת התשובה, זהו האור שעומד גבוה ולמעלה מרמת התוהו משם נמשך עשו, ואילו עשו הוא הבכור בקו של תולדה והוא שעיר.
שורש רבקה הוא מקו התקון וידעה שרק ע"י תורה ומצוות ניתן להפוך את החושך לאור בעבודת התשובה, היות ויעקוב נמשך מרמה שנמצאת למעלה מהתוהו ולכן הוא מסוגל להפוך את הרע לטוב, אך את הכח הזה הוא צריך היה לקבל מיצחק שהוא סמל של גבורה ועל ידה ניתן להמשיך אור זה מטה מטה בסמל של ברכה, הוא ענין של תוספת ורבוי שאינו לפי ערך ההשתלשלות.
רק ע"י עבודת התורה והמצוות של היהודים בגלות, ניתן היה "לצוד" את נשמות הגרים שבאו מעשו ויצחק בקש מעשו להביא לו ציד ונתכוון להעלות נשמות אלו ללא תורה ומצוות.
הברכה התבטאה ברוב דגן ותירוש ואלו הלכות ואגדות שנתלבשו בכלים גשמיים וכן ספורי מעשיות התורה שבנביאים ושופטים כמו מעשה שמשון ופלגש בגבעה וכן כל מעשה המלכים וספורי המעשיות שבגמרא שיהיה בהם המשכה של אור של למעלה מההשתלשלות ושימשך לכל כלי בהתאם לממדי הקליטה שלו. דבר זה מתרחש היות ויש כאן ברכה והמשכה משורש הגבורה של יצחק שיש בה גם רבוי ועוצמה והמשכה עד לעולם הגשמי, הנחות והנשפל, ובשל גבורה זו, יש כאן גם הצטמצמות של האור בהתאם לכלי הקולט אותו.
מדוע לא יכלו הברכות להימשך באופן חלק אך הגיעו בעקמומיות ובעורמה? הסיבה שהדבר נתבצע בעורמה, היות ולו היתה הברכה נמשכת בדעתו הצלולה של המברך, היה הדבר מותנה במציאות שלפניו, אם היא ראויה לכך והברכה היתה נפגמת בשל סדר ההשתלשלות, אך במצב של עורמה, כשמתחכמים על האדם והוא אינו מודע למציאות, אזי תלויה הברכה במזל שלמעלה מסדר ההשתלשלות וכך ניתן היה לתקן את חטא עץ הדעת שנעשה במרמה ובפתויו של הנחש שבגללו נתערבה הגשמיות ברוחניות וגרמה להתעבות הרוח, והתקון שנעשה בעורמתו של יעקב הביא לערוב הרוח בגשם ולהתעדנותו.
הזוהר רואה פה ממוש של מידה כנגד מידה, שהרי הנחש מנע את הברכות מהאדם באופן של עורמה ותחבולות והביא קללות לעולם, משלם לו עתה הקב"ה כגמולו ובדרך של עקמומיות ועורמה הטעה יעקב את אביו להחזיר את הברכות לעולם.
האדם נתגלגל ביעקב והנחש בעשו.
לולא הברכות של יצחק ליעקוב, היה נמשך אור התורה רק בעולמות הרוחניים כפי שמתגלם הדבר בעליונים.
ואכן, תחילה קבל יעקב את ברכת ארץ הקודש ובכח זה ניתן היה לברר את קליפת הנוגה בדרך של אור ישר של תורה ומצוות ואח"כ כשקבל את ברכת יצחק, ניתן היה להפוך את החושך לאור בעבודת התשובה.
רש"י מבאר שיעקוב הודה כי יעקב היה ראוי לברכה אחרי שגילה לו עשו כי הוא מכר את הבכורה ליעקב, שהרי תחילה חשש שברך את הצעיר לפני הבכור, אך כשהתברר לו ע"י עשיו שיעקב זכה בבכורה, נרגע.
הזוהר מביא כי כשנכנס עשו אל יצחק, הבחין שהוא נתון בקליפות הטומאה היות והגהינום נכנסה עמו. ריח גן-עדן שהביא עימו יעקב, אכן, שכנע את יצחק להודות ולחזור בו מדעתו הקדומה.
יעקב לא נטל את הברכות לטובת האגו של עצמו, אך הוא נסתכן בחירוף-נפש נועז ובגבורה עילאית עבור התועלת לעמו, כי לו היה נתפס ,חלילה, היה, אולי, נענש בקללת יצחק, ועשו היה מתנצח עליו והיה נוטל ממנו אפילו את ברכת אברהם.
הניצחון של יעקב ברוכשו את ברכת יצחק, נתגלמו בהתגברותו על מלאכו של עשו.
יעקב דרש ממנו להודות כי אין ברכת יצחק מהוות עבור יעקב בחינה של עורמה, אך הוא ראוי להם וזכאי להם והוא מחזיק בהם בדרך של שר. לכן נקרא ע"י המלאך סמאל, ישראל.
הכלום, נוכל אף אנו להחזיק בהשלכות הברכה השאובה מאב האומה המקנה לנו תחושה של עוז וגבורה כיצחק? האם נוכל להחזיק בהן כדרכו של שר (ישראל) שעה שמשמעותן העדינה והרגישה של הברכות, מחלחלת בנו בשל העושר האדיר שהורישו לנו והנחילו לנו אדמו"רינו, נשיאנו הקדושים? האם נחלוק את הנכס האדיר הזה עם שאר אחינו בנ"י?
(עפ"י הזוהר הקדוש, תורה אור – תולדות, מאמרי אדה"ז לפרשת תולדות, תורת חיים לאדמו"ר האמצעי לפרשת תולדות ומאמרי האדמור האמצעי לפרשת תולדות)
הסוגיה של ברכת יצחק "מטל השמים ומשמני הארץ" מעוררת בנו קושיות רבות, מעניינות מאוד ומסובכות והעומק הרב הטמון בנושא, מהווה, אכן, את הנשמה לעבודת הקודש של היהודי את אדוניו. החסידות מגלמת בפנינו את מסירות נפשו הנועזת של יעקב בהתחזותו לעשו כהשלכת חייו מנגד וכהקרבה חייו עבור עקרונות הנצח של העם. הכיצד?
אהבת "הציד" של יצחק
שורשו של יצחק נמשך מקו של גבורה שבחסד. יש כאן עוצמה אדירה להמשיך את החסד בריבוי עצום, למעלה ממדידה והגבלה, שממדי הכלי מסוגלים להכיל, ולכן נאמר עליו "הנה נא זקנתי, לא ידעתי יום מותי" (כ,ז, ב) כלומר, מציאות של מוות וסוף אינו מודעת לו, היות ומידת הגבורה שלו, עומדת מעל לגבולות ומדידה.
בעוד עשו נוצר מהפסולת של מידת יצחק ויש בו המשכיות של ניצוצות שנפלו בשבירת הכלים בעידן של בריאת העולם. האור שנמשך אל כליו, נמצא אצלו בהסתר ובהעלם, במצב של גלות, ואינו מוחש בו ומטביע בו רשמיו, לכן מגביה עצמו עשו כנשר, והחיות שנמשכת אליו, נבלעת בתוכו, ואותו אור מקיף של חיות זו, אופפת את עשו ואין לו שום הבנה בו, ולכן הוא שואל כיצד מעשרין את התבן, ובשל החיות הנבלעת בתוכו, אין שם שמים שגור בפיו.
את הניצוצות האלו אהב יצחק והוא רצה להביאם לגילוי בעשו ע"י שנתכוון להמשיך בו אורות מרמה נשגבה שהסמל שלה הוא טל. ירידת הטל אינה מותנית בעבודת היהודי, ואינה פוסקת מנצחיותה בשל השרש האדיר ממנו נמשך הטל ולכן דרכו, אכן, תתרחש תחיית המתים.
ממש כמו שזריחת השמש על הארץ, גורמת שיימשכו אליה אדי הלחלוחית שבארץ, וכן שלהבת הנא המתבטלת לפני אבוקה אדירה ואינה נכרת, כן נתכוון יצחק להמשיך אור בסמל של טל לעשו ובכך אמר לקבץ את את נצוצות עשיו.
אור זה, אמר יצחק להמשיך למעלה מסדר ההשתלשלות, היות ובאופן זה ניתן להמשיך אף למי שאינו ראוי לכך, שהרי אין כאן מדידות והגבלה של מציאות.
אור כזה היה עשוי חהבלע אצל עשו או לבטלו ולא היתה מתממשת תנועה של הפיכת החושך לאור.
יצחק סבר שיעקב הצדיק, אכן, זכה בארץ-ישראל, היות והיא מסמלת את אורות הקודש של ביהמ"ק וקורבנותיו ואת האורות שבתורה ובמצוות ודרכן ניתן להפריד בין האור ובין החושך, ודבר זה נמשך לו בברכת אברהם ליצחק שנתגלמה ביעקב.
יצחק לא היה מודע לכך שבעבודת התשובה של היהודי ניתן להפוך את החושך המתגלם בשאר ארצות אומות העולם, שנתנו לעשו.
היכולת להפוך חושך לאור נמשכת מיצחק ואותה ירש יעקב והורישה לעם ע"י שזכה בברכות, היות ויצחק מסמל רשפי אש של גבורה המתבטאים בתענוג נעלם, שעולה למעלה ובכוחו החזק מאוד, ניתן להפוך חושך לאור.
זוהי הסיבה שאת בארות יצחק שחפר לא הצליחו הפלישתים לסתום, היות והמה מהווים סמל לעוצמה שכיוונה נע מלמטה למעלה באור חוזר של עבודת התשובה שיש בכחה להפוך מוות לחיים ובזריעה של צמיחה פורחת ומסתעפת, ולכן נאמר עליו שהוא זרע וגדל מאוד...
יצחק רצה להשיב את גבורות הפסולת של עשו לשרשן שלפני השבירה ע"י התשובה ללא עבודת המצוות של יעקב. דבר זה היה מבטל את קיומו של יעקב בעבודת המצוות שלו והיה מנציח את עשו היות ואומות העולם קרובי תשובה הם ולכן ניסה יונה למנוע את תשובת נינווה, כדי לבטל את הקטרוג על עם ישראל שאינם שבים בהשתווה לעכו"מ...
מאחורי הקלעים של תוכנית רבקה
רבקה לעומת זאת היתה מודעת לשרשו האמיתי של יעקב המתנשא מעל לעולם התוהו ובעוד טרם שבירת הכלים, והוא נמצא במעמד גבוה ממצב של אור חוזר של עבודת התשובה ולכן הלבישה אותו בבגדי החמודות של עשו שהיו ירושה מאדם הראשון, ושהפך עורם לאור בשל ברורם. והידיים השעירות של עורות העזים מסמלות את האור החוזר של עבודת התשובה, היות ושערות הן תוצאה של מותרות החיים הנמשכים מהמוח, ואור חוזר מסמל שאור הקודש, שחדר לכלי אינו יכול להתלבש בו והוא חוזר מעלה מבחינת המותרות שבו.
בשורה טובה מאוד, אינה יכולה להתלבש בכלי המוח והרגש של האדם, היא מותירה בו רושם מה, אך אור התענוג מסתלק למקורו בשל מותרות התענוג שבו ושהסמל שלו הוא שערות. שערות אלו מסמלות את עבודת הברורין של עבודת התשובה בהפיכת החושך לאור.
בשעה שמישש יצחק את יעקב וחש בשערות, חשב שעשו ברר את נצוצות התוהו שלו בעבודת התשובה ללא תורה ומצוות, ואכן, התפלא מאוד.
ריח בגדיו-בוגדיו
הריח היווה סמל לתשובה, שהרי ריח מורה על המשכיות של חומר חריף בכוון של אור חוזר. הדבר נרמז במילים ריח בגדיו, והחסידות רואה כאן סמל לבוגדיו (בגד הוא סמל למעטה שמתכסים בו ומסתתרים בו בעידן החטא) ואולם חטא זה נהפך למציאות של טוב בעבודת התשובה. ודוקא אור זה שמסתלק ונעלם מעיר את האדם משנתו ומשיב לו את השכל שנעלם ונסתלק ממנו בעת התרדמה. ריח זה גורם נחת רוח לה' שעה שאצל עשו נבלע אור זה ואינו מותיר בו כל רשמים או מעוררו לכוון של תשובה, אך הוא מתנשא בגאווה בשל גסותו וחוסר רגישותו למהות האור והעונג הטמיר בו.
קולו של יעקב
קולו של עשו נשמע באזניו כקולו של יעקב, אך יצחק לא חשד בדבר. מדוע? יעקב שיער שעשו קנה עולמו בשעה אחת בעבודת התשובה ובמילא היה נשמע לו קול זה של עשו כקול התורה של יעקב בברורי הצדיקים הגמורים. אצל יעקב היה נשמע קולו החיצוני כקולו הפנימי היות ולא הייתה בו חיצוניות בשל מידת ההתבטלות שבו. בקולו של יעקב גם ניכרו רשמים ממה שטעם מכל מיני עונג של ריח וטעמים של סודות התורה ומעונג העצמות ממש במאכלים שהתקין וביין ששתה. היה זה עונג של עוה"ב שנמשך לאחר עבודת הברורין שע"י התורה והמצוות.
אני, עשו בכורך - הכלום, שקר אמר דבר?
יעקוב היה הבכור מבחינת "ראשית אונו" של יצחק במשל של שפורפרת, והטיפה הראשונה החודרת אליה ,אכן, יוצאת אחרונה, כלומר, יעקוב נוצר ראשונה והדבר התבטא במקור שורשו שהוא למעלה מאור התוהו ולכך התכוון באומרו :"אני" –אני הוא יעקוב שאינו שעיר אך חלק ועומד ברמה רוחנית שלפני עבודת התשובה, זהו האור שעומד גבוה ולמעלה מרמת התוהו משם נמשך עשו, ואילו עשו הוא הבכור בקו של תולדה והוא שעיר.
שורש רבקה הוא מקו התקון וידעה שרק ע"י תורה ומצוות ניתן להפוך את החושך לאור בעבודת התשובה, היות ויעקוב נמשך מרמה שנמצאת למעלה מהתוהו ולכן הוא מסוגל להפוך את הרע לטוב, אך את הכח הזה הוא צריך היה לקבל מיצחק שהוא סמל של גבורה ועל ידה ניתן להמשיך אור זה מטה מטה בסמל של ברכה, הוא ענין של תוספת ורבוי שאינו לפי ערך ההשתלשלות.
רק ע"י עבודת התורה והמצוות של היהודים בגלות, ניתן היה "לצוד" את נשמות הגרים שבאו מעשו ויצחק בקש מעשו להביא לו ציד ונתכוון להעלות נשמות אלו ללא תורה ומצוות.
הברכה התבטאה ברוב דגן ותירוש ואלו הלכות ואגדות שנתלבשו בכלים גשמיים וכן ספורי מעשיות התורה שבנביאים ושופטים כמו מעשה שמשון ופלגש בגבעה וכן כל מעשה המלכים וספורי המעשיות שבגמרא שיהיה בהם המשכה של אור של למעלה מההשתלשלות ושימשך לכל כלי בהתאם לממדי הקליטה שלו. דבר זה מתרחש היות ויש כאן ברכה והמשכה משורש הגבורה של יצחק שיש בה גם רבוי ועוצמה והמשכה עד לעולם הגשמי, הנחות והנשפל, ובשל גבורה זו, יש כאן גם הצטמצמות של האור בהתאם לכלי הקולט אותו.
מדוע לא יכלו הברכות להימשך באופן חלק אך הגיעו בעקמומיות ובעורמה? הסיבה שהדבר נתבצע בעורמה, היות ולו היתה הברכה נמשכת בדעתו הצלולה של המברך, היה הדבר מותנה במציאות שלפניו, אם היא ראויה לכך והברכה היתה נפגמת בשל סדר ההשתלשלות, אך במצב של עורמה, כשמתחכמים על האדם והוא אינו מודע למציאות, אזי תלויה הברכה במזל שלמעלה מסדר ההשתלשלות וכך ניתן היה לתקן את חטא עץ הדעת שנעשה במרמה ובפתויו של הנחש שבגללו נתערבה הגשמיות ברוחניות וגרמה להתעבות הרוח, והתקון שנעשה בעורמתו של יעקב הביא לערוב הרוח בגשם ולהתעדנותו.
הזוהר רואה פה ממוש של מידה כנגד מידה, שהרי הנחש מנע את הברכות מהאדם באופן של עורמה ותחבולות והביא קללות לעולם, משלם לו עתה הקב"ה כגמולו ובדרך של עקמומיות ועורמה הטעה יעקב את אביו להחזיר את הברכות לעולם.
האדם נתגלגל ביעקב והנחש בעשו.
לולא הברכות של יצחק ליעקוב, היה נמשך אור התורה רק בעולמות הרוחניים כפי שמתגלם הדבר בעליונים.
ואכן, תחילה קבל יעקב את ברכת ארץ הקודש ובכח זה ניתן היה לברר את קליפת הנוגה בדרך של אור ישר של תורה ומצוות ואח"כ כשקבל את ברכת יצחק, ניתן היה להפוך את החושך לאור בעבודת התשובה.
רש"י מבאר שיעקוב הודה כי יעקב היה ראוי לברכה אחרי שגילה לו עשו כי הוא מכר את הבכורה ליעקב, שהרי תחילה חשש שברך את הצעיר לפני הבכור, אך כשהתברר לו ע"י עשיו שיעקב זכה בבכורה, נרגע.
הזוהר מביא כי כשנכנס עשו אל יצחק, הבחין שהוא נתון בקליפות הטומאה היות והגהינום נכנסה עמו. ריח גן-עדן שהביא עימו יעקב, אכן, שכנע את יצחק להודות ולחזור בו מדעתו הקדומה.
יעקב לא נטל את הברכות לטובת האגו של עצמו, אך הוא נסתכן בחירוף-נפש נועז ובגבורה עילאית עבור התועלת לעמו, כי לו היה נתפס ,חלילה, היה, אולי, נענש בקללת יצחק, ועשו היה מתנצח עליו והיה נוטל ממנו אפילו את ברכת אברהם.
הניצחון של יעקב ברוכשו את ברכת יצחק, נתגלמו בהתגברותו על מלאכו של עשו.
יעקב דרש ממנו להודות כי אין ברכת יצחק מהוות עבור יעקב בחינה של עורמה, אך הוא ראוי להם וזכאי להם והוא מחזיק בהם בדרך של שר. לכן נקרא ע"י המלאך סמאל, ישראל.
הכלום, נוכל אף אנו להחזיק בהשלכות הברכה השאובה מאב האומה המקנה לנו תחושה של עוז וגבורה כיצחק? האם נוכל להחזיק בהן כדרכו של שר (ישראל) שעה שמשמעותן העדינה והרגישה של הברכות, מחלחלת בנו בשל העושר האדיר שהורישו לנו והנחילו לנו אדמו"רינו, נשיאנו הקדושים? האם נחלוק את הנכס האדיר הזה עם שאר אחינו בנ"י?
(עפ"י הזוהר הקדוש, תורה אור – תולדות, מאמרי אדה"ז לפרשת תולדות, תורת חיים לאדמו"ר האמצעי לפרשת תולדות ומאמרי האדמור האמצעי לפרשת תולדות)
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
