מערכת COL
|
יום י"ח חשוון ה׳תשס״ח
30.10.2007
מה ערכה של הנחת תפילין
היהודי שהניח תפילין ליד הדוכן ברחובה של עיר, לא שינה בהכרח את השקפת-עולמו ואת אורח-חייו. אולי עשה זאת מפני שלא היה נעים לו לסרב. האם יש ערך למצווה כזאת? • מאמרו השבועי של הרב מנחם ברוד המתפרסם ב'שיחת השבוע' בהוצאת צעירי-חב"ד • למאמר • דעות ב-COL
מעניין לעקוב אחר דיון שמתנהל בזמן האחרון בעקבות הצטרפות עוד ציבורים לפעילות לזיכוי יהודים במצוות בחוצות הערים. עשרות שנים הייתה פעילות זו נחלתם של חסידי חב"ד, שעסקו בה על-פי קריאתו והמרצתו של הרבי מליובאוויטש. עתה אנו רואים עוד ועוד קבוצות בציבור הדתי והחרדי שמתגייסות לפעילות זו, ותבוא עליהן ברכה.
הפעילות הזאת עוררה תגובות מגוּונות. יש המביעים שמחה והערכה, ויש המרגישים משום-מה אי-נוחות. שנים רבות התרגלו להיות 'נחמדים', כאלה ש'אינם מתערבים' בחיי הזולת. הם גאים על מעורבותם בחיי החברה, והתערותם בצבא ובאקדמיה ובעולם העסקים. יש להם הרבה חברים לא-דתיים, והם מסתדרים איתם מצויין. הם יכולים לשוחח עמם על הכול – חוץ מדבר אחד: אמונה ושמירת מצוות. זה עניין פרטי, ואיש באמונתו יחיה.
ופתאום יוצאים מתוך המגזר שלהם המוני צעירים שהחליטו לשנות גישה. הם מעמידים דוכנים להנחת תפילין, ובחג-הסוכות הציעו לעוברים ושבים לברך על ארבעת המינים. הבנות פונות אל אחיותיהן שאינן שומרות מצוות ומעודדות אותן להדליק נרות שבת. הם יוזמים שיחות בענייני אמונה ושמירת מצוות, ורואים הצלחה גדולה בפועלם. איך מתמודדים עם תופעה כזאת? לאן מוליכים את הבושה?...
חסרה אמונה
מתקפת-הנגד לא איחרה לבוא. יש שטענו כי התורה "איננה מותג מסחרי המשוּוק להמונים בדוכנים". הם בכלל נגד פעילות להנחלת יהדות להמונים. אחרים בחרו לעורר דיון על ערכן של מצוות הנעשות ברשות-הרבים על-ידי אנשים שאינם שומרי מצוות. אותם יהודים פשוט עברו ברחוב ונענו להזמנה להניח תפילין או להדליק נר שבת. היהודי שהניח תפילין ליד הדוכן ברחובה של עיר, לא שינה בהכרח את השקפת-עולמו ואת אורח-חייו. לפעמים הנחת התפילין באה רק מפני שלא היה נעים לו לסרב להזמנה. מה ערכה של מצווה כזאת?
היו שלימדו זכות ומצאו בכל-זאת נקודה חיובית בפעילות לעידוד יהודים לקיום מצוות. לדבריהם, "העיקר בדוכנים הוא להזמין את העוברים והשבים ללימוד אמונה בחברותא או בשיעורים", ואילו "התפילין ונרות השבת הם פתח לבוא איתם בדברים". הואיל ו"אי-אפשר לגשת לאנשים ברחוב ולשואלם בלי אזהרה 'שמא אתה מעוניין ללמוד אמונה?'", 'אפשר' להציע להם להניח תפילין או להדליק נרות שבת, ומתוך כך לפתח עמם שיחה.
מקצת הטיעונים שהועלו בסוגיה הזאת מעוררים תמיהה רבה, בלשון המעטה. אילו היה משמיע אותם אדם שאינו מאמין בקדושתן של מצוות ובכוח האלוקי הטמון בכל מצווה – ניחא. אבל כאשר יהודים המאמינים בה' ובתורתו משמיעים רעיונות כאלה, הדבר מעלה שאלות מטרידות ביותר.
מי שאינו מבין את ערכה של הנחת תפילין בדוכן ברחוב – אינו מבין למעשה את ערכה של הנחת-התפילין שלו-עצמו. אם הצידוק היחיד להנחת תפילין עם עוברים ושבים הוא רק בכך שהיא משמשת "פתח לבוא איתם בדברים" – משמעות הדבר שלמצווה עצמה אין כל ערך בעיניו. ואין לך זלזול גדול מזה בקדושתה של מצוות תפילין!
אל יבוש מן המלעיגים
יהודי שיודע ולוּ מעט על קדושתה של מצוות התפילין ועל הכוח האלוקי הטמון בה – מרגיש אושר ושמחה מעצם העובדה שעוד יהודי הניח תפילין. אותו יהודי קיים עכשיו את מצוות ה', והתחבר עם הקב"ה באמצעות הכוח האלוקי המופלא הטמון במצווה. נשמתו האלוקית קיבלה עכשיו מנה של 'עירוי' רוחני, ואין לך דבר גדול מזה.
יבורכו מן השמים אותם פעילים שאינם בושים מן המלעיגים, ויוצאים לזַכות את המוני בית-ישראל במצוות. הם מזכי הרבים, המקרבים את ליבם של ישראל לאביהם שבשמים, ומעוררים את הניצוץ האלוקי החבוי בליבו של כל יהודי. הם המקרבים את הגאולה האמיתית והשלמה.
הפעילות הזאת עוררה תגובות מגוּונות. יש המביעים שמחה והערכה, ויש המרגישים משום-מה אי-נוחות. שנים רבות התרגלו להיות 'נחמדים', כאלה ש'אינם מתערבים' בחיי הזולת. הם גאים על מעורבותם בחיי החברה, והתערותם בצבא ובאקדמיה ובעולם העסקים. יש להם הרבה חברים לא-דתיים, והם מסתדרים איתם מצויין. הם יכולים לשוחח עמם על הכול – חוץ מדבר אחד: אמונה ושמירת מצוות. זה עניין פרטי, ואיש באמונתו יחיה.
ופתאום יוצאים מתוך המגזר שלהם המוני צעירים שהחליטו לשנות גישה. הם מעמידים דוכנים להנחת תפילין, ובחג-הסוכות הציעו לעוברים ושבים לברך על ארבעת המינים. הבנות פונות אל אחיותיהן שאינן שומרות מצוות ומעודדות אותן להדליק נרות שבת. הם יוזמים שיחות בענייני אמונה ושמירת מצוות, ורואים הצלחה גדולה בפועלם. איך מתמודדים עם תופעה כזאת? לאן מוליכים את הבושה?...
חסרה אמונה
מתקפת-הנגד לא איחרה לבוא. יש שטענו כי התורה "איננה מותג מסחרי המשוּוק להמונים בדוכנים". הם בכלל נגד פעילות להנחלת יהדות להמונים. אחרים בחרו לעורר דיון על ערכן של מצוות הנעשות ברשות-הרבים על-ידי אנשים שאינם שומרי מצוות. אותם יהודים פשוט עברו ברחוב ונענו להזמנה להניח תפילין או להדליק נר שבת. היהודי שהניח תפילין ליד הדוכן ברחובה של עיר, לא שינה בהכרח את השקפת-עולמו ואת אורח-חייו. לפעמים הנחת התפילין באה רק מפני שלא היה נעים לו לסרב להזמנה. מה ערכה של מצווה כזאת?
היו שלימדו זכות ומצאו בכל-זאת נקודה חיובית בפעילות לעידוד יהודים לקיום מצוות. לדבריהם, "העיקר בדוכנים הוא להזמין את העוברים והשבים ללימוד אמונה בחברותא או בשיעורים", ואילו "התפילין ונרות השבת הם פתח לבוא איתם בדברים". הואיל ו"אי-אפשר לגשת לאנשים ברחוב ולשואלם בלי אזהרה 'שמא אתה מעוניין ללמוד אמונה?'", 'אפשר' להציע להם להניח תפילין או להדליק נרות שבת, ומתוך כך לפתח עמם שיחה.
מקצת הטיעונים שהועלו בסוגיה הזאת מעוררים תמיהה רבה, בלשון המעטה. אילו היה משמיע אותם אדם שאינו מאמין בקדושתן של מצוות ובכוח האלוקי הטמון בכל מצווה – ניחא. אבל כאשר יהודים המאמינים בה' ובתורתו משמיעים רעיונות כאלה, הדבר מעלה שאלות מטרידות ביותר.
מי שאינו מבין את ערכה של הנחת תפילין בדוכן ברחוב – אינו מבין למעשה את ערכה של הנחת-התפילין שלו-עצמו. אם הצידוק היחיד להנחת תפילין עם עוברים ושבים הוא רק בכך שהיא משמשת "פתח לבוא איתם בדברים" – משמעות הדבר שלמצווה עצמה אין כל ערך בעיניו. ואין לך זלזול גדול מזה בקדושתה של מצוות תפילין!
אל יבוש מן המלעיגים
יהודי שיודע ולוּ מעט על קדושתה של מצוות התפילין ועל הכוח האלוקי הטמון בה – מרגיש אושר ושמחה מעצם העובדה שעוד יהודי הניח תפילין. אותו יהודי קיים עכשיו את מצוות ה', והתחבר עם הקב"ה באמצעות הכוח האלוקי המופלא הטמון במצווה. נשמתו האלוקית קיבלה עכשיו מנה של 'עירוי' רוחני, ואין לך דבר גדול מזה.
יבורכו מן השמים אותם פעילים שאינם בושים מן המלעיגים, ויוצאים לזַכות את המוני בית-ישראל במצוות. הם מזכי הרבים, המקרבים את ליבם של ישראל לאביהם שבשמים, ומעוררים את הניצוץ האלוקי החבוי בליבו של כל יהודי. הם המקרבים את הגאולה האמיתית והשלמה.
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
