הכי קרוב לקודש / חיים שוורץ, 'משפחה'
 
יש מילים הנשמעות כמו סיסמאות שחוזרות על עצמן, משהו כמו 'הלב עמד מלכת', או 'המה מהתרגשות', אבל מה לעשות והמילים האלה נכונות. נכונות בעיקר כשאתה עומד במקום הכי קרוב שאפשר לקודש הקודשים. בתוך חלל החפירות שיצרו מנהרות הכותל, אתה מרגיש המיה של קדושה שאי אפשר להרגיש במקום אחר. כאן הנקודה, מרכז הקדושה של כל העולם כולו, מקום ביתו של הקב"ה, קודש הקודשים. בית המקדש אומנם בעוונותינו חרב, אבל המקום הקרוב אליו נמצא בידינו ואפשר להתפלל, אל מול בית קודשי הקודשים.

מי שניכנס בימים אלה לבית הכנסת, לא יכול להכירו. המקום שונה, הוקדם מחדש ושופץ עד לבלי הכר. מדרגות של שיש נהדר מוליכות פנימה. רהיטים חדשים מקדמים את הבאים וכורסאות נוחות לישיבה מזמינות אותך לשבת. גם סידורים חדשים וספרי תהילים הוכנסו למקום, וארון קודש נהדר נבנה בו. נברשות מפוארות מפיצות אור יקרות על המקום. התקרה שלמעלה סותתה ושופצה. הנזילות פסקו. מזגן אויר מזרים אויר צלול למקום, מרצפות חדשות מחליפות את הישנות. הכל בטוב טעם ודעת כראוי למקום המקדש. כל מה שנותר הוא רק ליטול את הסידור ולשפוך את צקון לחשך במקום הקרוב ביותר לביתה של השכינה.

עד לא מזמן, נראה בית הכנסת עלוב. מאחורי השיפוץ הזה מסתתר סיפורה של קהילה מפוארת ויפה, עשירה ודשנה, שאת עושרה אינה שומרת לעצמה אלא מזרימה את הונה לעזרת יהודי העולם כולו. לא מדובר בקהילה בארה"ב אלא דווקא בחבר העמים, ועל רקע האגדות הרעות על המתעשרים החדשים שהפכו למאפיונרים, בולט סיפורה של קהילת יהודי דנייפרופטרובסק שבאוקראינה ושל העומדים בראשה, רבה של הקהילה הוא הרב שמואל קמינצקי ונשיא הקהילה ר' צבי הירש (גינדי) בוגולובוב.

בערב יום הכיפורים, התרחש במנהרות הכותל מחזה שאין רואים בכל יום. שבעים איש, מנכבדי הקהילה, הגיעו לבית הכנסת המשופץ על מנת להשתתף בחנוכתו. הם הגיעו לשם היישר מאחד מבתי המלון בירושלים, שם הם קיימו את ועידתם השנתית שעסקה בעיקר בענייני פנים של קהילתם באוקראינה. וגם בחלוקת משאביהם הכספיים לתרומות לרחבי העולם כולו. עיניים רבות של יהודים נשואות היו לוועידת הקהילה שחרצה גורלות. אורחי הכבוד של הוועידה היו נשיא המדינה שמעון פרס, השר אביגדור ליברמן ונשיא איגוד הקהילות היהודיות בחבר העמים הנגיד ר' לוי לבייב.

לאחר הוועידה באו כולם לטקס חנוכת בית הכנסת החדש. בתום הטקס המרגש של חנוכת בית הכנסת, הם ירדו לרחבת הכותל המערבי להשתתף באמירת סליחות האחרונה שלפני יום הכיפורים. בטקס המרגש השתתפו גם הרבנים הראשיים לישראל, אישי ציבור ועוד. כשהם נרגשים מהמעמד, מיהרו נגידי קהילת דנייפרופטרובסק לנמל התעופה בן גוריון ועלו על המטוס שהחזירם הביתה בשלום. את יום הכיפורים הם כבר עשו בביתם ובבית הכנסת שלהם.

בשלוש משמרות

זהו אחד הסיפורים המרתקים שקשורים לכותל המערבי. בוקר אחד קם יהודי באוקראינה ומבקש לבנות עד יום הכיפורים את המקום הקדוש הסמוך ביותר לקודש הקודשים. אנשיו מאתרים בקלות את המקום, הם מעבירים את הכסף לקופת קרן מורשת הכותל והפועלים יוצאים לדרך.

על מנת להספיק לסיים את בית הכנסת מול קודש הקודשים בזמן שביקש הנדיב, היה על אנשי הכותל המערבי לשכור חברה שתעבוד סביב השעון בשלוש משמרות. "הייתה שם עבודה ענקית ולא האמנתי שהם יספיקו", סיפר ל'משפחה' הרב שמואל קמינצקי. "באתי לר' צבי הירש ואמרתי לו שאיני מאמין שהם יספיקו את זה בזמן, אבל אנשי הכותל המערבי בניצוחו של רב הכותלהרב שמואל רבינוביץ עובדים עם כל הלב והנשמה, ובמסירות נפש של ממש לעניין. הם עבדו במרץ רב והכל לשם שמים.

"הם לעולם לא מדברים על הכסף מתי הוא יגיע, מתי נפקיד אותו, הם קודם כל עושים. לא מצאתי עוד אנשים כאלה. יש להם אש של קדושה בעיניים. זהו גם מקום קדוש וגם מופקדים עליו אנשים מיוחדים. וכאשר באתי לשם כמה ימים לפני חנוכת הבית, הייתי בהלם מוחלט, זה פשוט היה מוכן", מספר הרב קמינצקי. "הם הכניסו את המרץ גם באנשי החברה שתכננה ובנתה את בית הכנסת, וכך יכולנו להגשים חלום ולהביא למקום את חברי הקהילה למעין מסע התעוררות בערב יום הכיפורים".

לבית הכנסת שמול בית קודשי הקודשים, גם היסטוריה רבת הוד. גדולי ירושלים בדור הקודם בנו אותו מול השער שהוליך אל קודש הקודשים. כבר בגניזה הקהירית מצוי מכתב מעניין המספר על פניית יהודי ירושלים לקהילה המצרית העשירה בבקשה שיעזרו להם לבנות את בית כנסת זה. אחרי מלחמת השחרור שבה נפלה ירושלים לידי הירדנים, נעזב בית הכנסת. רבו הראשון של הכותל המערבי, הרב הצדיק המקובל יהודה מאיר גץ, חידש את בית כנסת מייד עם תחילת כהונתו.

לכאן הגיע כדי להתפלל תפילות שיועדו לשלום עם ישראל: תיקון חצות, מנחה ביום שישי בצהרים, תפילת ותיקין, ותפילות מיוחדות. ולא רק הוא, גם רבה הראשי של ישראל, הגרמ"ש עמאר, מגיע לכאן מפעם לפעם על מנת להתפלל, כך גם קבוצת מקובלים בראשות הגאון רבי בניהו שמואלי. בימי שישי מתפללים במקום - המקובל רבי יעקב עדס והגאון רבי יעקב יוסף.

אלא שעם הזמן, נשחק בית הכנסת, אבניו התפוררו, מיקומו מתחת למנהרות הכותל גרם לנזילות והתפוררות של סלעים עד כדי סכנה, האוויר בו היה חנוק, רהיטיו נשחקו והוא לא היה נראה כראוי לבית כנסת שאל מול בית קודשי הקודשים. כך עד לשיפוץ הנוכחי.

"ומה עוד חסר?"

הקשר של קהילת דנייפרופטרובסק עם הכותל המערבי, החל בעת ביקור 'מקרי' של רב הקהילה הרב שמואל קמינצקי אצל נשיא הקהילה. הרב קמינצקי הכיר לנשיא הקהילה שלו את רב הכותל הרב שמואל רבינוביץ. "האם אפשר לתרום לכותל המערבי ספר תורה?" שאל ר' צבי הירש (גינדי) בוגולובוב את רב הכותל. התשובה הייתה כמובן חיובית. בו במקום סוכם כי ספר התורה ייכתב, והכנסתו תהיה בעשרת ימי תשובה

לאחר מספר ימים, הגיע לביקור בכותל שותפו לעסקים של בוגולובוב, אלן גרין, והחליט לתרום ארון קודש לספר תורה זה. להכנסת ספר התורה וחנוכת ארון הקודש הגיעו נכבדים מקהילת יהודי דנייפרופטרובסק וכן שותפו של בוגולובוב, אלן גרין.

הטקס היה מרגש ביותר. במהלכו הודיע בוגולובוב כי הוא תורם לכותל המערבי עוד שבעה ספרי תורה. בתגובה על כך הודיע אלן גרין כי אף הוא תורם לכותל עוד שבעה ארונות קודש.

"חדר ארונות הקודש שלנו היה זקוק לשיפוץ", מספר הרב שמואל רבינוביץ, "הפכנו את כל נושא ספרי התורה וארונות הקודש לפרויקט בפני עצמו".

בחודש אדר שוב התכנסו בכותל המערבי נגידי קהילת דנייפרופטרובסק וידידיהם של בוגולובוב וגרין. הפעם הם חגגו את חנוכת חדר ארונות הקודש המפואר. החגיגה הייתה מפוארת ומרגשת, והכל חשו כי הם תרמו משהו לטובת עם ישראל בכותל המערבי. את ארונות הקודש וספרי התורה הם הקדישו לזכות הקהילה, לזכות יהודי חבר העמים ולזכות נציגם כאן בארץ - רבה של אחת השכונות בחולון, הרב פנחס אלטהויז.

רב הכותל הרב רבינוביץ ראה לנכון ללוות את החבורה הנכבדה המוזילה את כספה בנדיבות כה רבה לכותל המערבי, אל נמל התעופה בן גוריון, כבוד מינימאלי למי שעשה כה רבות. התברר שמסע הלווי הזה השתלם. "קצת לפני העלייה למטוס", מספר הרב רבינוביץ, "הם שאלו אותי לפתע, מה עוד חסר בכותל, מה עוד צריך לעשות ולא נעשה. מייד עלה במוחי רעיון השיפוץ של בית הכנסת".

הרב רבינוביץ אמר, והחבורה הנכבדה הביע את הסכמתה בהתלהבות. וכך נולד הפרויקט. בראש פרויקט השיפוץ עמד האדריכל ר' אהרן אסטרייכר, האיש שתכנן וביצע את בית המדרש המפורסם של כ"ק האדמו"ר מבעלז. "עבדנו סביב השעון, כל האנשים הם רצו שהכל יהיה מוכן עד ערב יום כיפור, הייתה שם עבודה מטורפת והכל על מנת שבית הכנסת יהיה בנוי עד לערב יום כיפור", מספר הרב רבינוביץ.

כאשר קיים בית כנסת כה מפואר ומרווח, שסמוכים לו ארונות קודש מפוארים ובהם ספרי תורה חדשים - הביקוש להתפלל בו הולך וגובר ולא רק מצד חסידים ואנשי מעשה. הזכות להתפלל אל מול קודש הקודשים היא גדולה. "יש עדיין בעיה מסוימת", מודה הרב רבינוביץ, "למטה מתקיימים סיורים במנהרות הכותל. הסיורים הם של תיירים והם לא מתקיימים על טהרת הצניעות, ולכן האווירה אינה מתאימה לבית הכנסת. אנחנו מאפשרים את הכניסה לבית הכנסת והתפילה בו רק בזמנים שלמטה אין קבוצות המקלקלות את אווירת הקדושה בבית הכנסת.

עכשיו מקוים חברי הקהילה כולם לזכות לעלות לארץ ישראל עם בוא גואל צדק, הם מקוים שאז יזכרו אותם לטובה, ובית הכנסת מול בית קודשי הקודשים יהיה מיותר. הגישה לבית קודשי הקודשים תהיה קרובה הרבה יותר.

הידידים מאוקראינה של הכותל

"זכיתי", מסכם במילה אחת קצרה הרב שמואל קמינצקי, רבה של הקהילה, גם העיר מיוחדת, גם הקהילה מיוחדת וגם ההיסטוריה מיוחדת. לא בכדי נקשר גורלה של הקהילה עם הכותל המערבי.

הרב הקודם שכיהן כרבה של קהילת דנייפרופטרובסק לפני הרב קמינצקי, היה לא פחות מאשר הגאון המקובל רבי לוי יצחק שניאורסון, הלא הוא אביו של כ"ק אדמו"ר מליובוויטש זיע"א. הוא כיהן ברבנות עיר זו כ-30 שנה. "לרבי היה מאוד חשוב להחזיר עטרה ליושנה", מספר הרב קמינצקי. "ביום הזיכרון של אביו הוא דיבר על מסירות נפשו של אביו".

במשך שנים רבות הייתה דנייפרופטרובסק עיר צבאית סגורה שבה היו מפעלים צבאיים, והתושבים שלה היו בעיקר עובדי המפעלים. בשנת תש"ן נפתחה העיר לאנשים מבחוץ. למקום הגיעו בחורים שלוחים ומייד לאחר מכן הגיע הרב שמואל קמינצקי שהסתער על הקהילה והחל להבעיר בה את אש היהדות. האש התלקחה עד מהרה. היה זה האיש הנכון במקום הנכון. סביב הרב התוסס התאספו יהודי העיר שנעורו. רבים מהם היו משופעים בכסף לרוב.

הם היו אנשי עסקים שעסקיהם פזורים ברחבי תבל שביקשו לחזור לשורשיהם היהודיים, להרים קהילה לתפארת. בלט בהם גינדי בוגולובוב, שהונו הפרטי נאמד בעשרות מיליוני דולרים. תחנות הדלק שלו, סניפי הבנק שבבעלותו ומפעלי הברזל שלו פזורים על פני ארצות חבר העמים כולן. הוא אסף סביבו עוד עשרות אנשים אמידים מאוד וכולם התקרבו ליהדות והחליטו לקומם את הקהילה היהודית.

הם בחרו ועד קהילה פעיל, שיפצו את בית הכנסת וגרמו לכל יהודי ממוצע להרגיש גאווה בעובדה שהוא יהודי. לתפילות השבת בבית הכנסת המרכזי מגיעים לא פחות מ-800 יהודים. לפתע להיות יהודי שורשי הפך להיות 'אין' לא מעט בזכות רבה האנרגטי של הקהילה.

בעבר הייתה דנייפרופטרובסק בירת יהודי אוקראינה. יהודי העיר החליטו להחזיר את העיר למעמד זה. תחת חסותם פועלים לא פחות מ-40 שלוחי חב"ד, שוחטים, מוהלים המספקים שירותים לכל אוקראינה כולה. בעיר זו נוסד בית סופרים שבו יושבים 12 סופרים במשרה מלאה, כותבים סת"ם ומתקנים ספרי תורה.

רשת חינוכית מפוארת לבנים ולבנות המתחילה מרשת גני ילדים, דרך בתי ספר יסודיים ותיכונים, המשך בישיבות ואפילו במכללה לבנות שהקימה רשת אור אבנר של הנגיד לוי לבייב, משרתת יותר מ-1,000 תלמידים, וזאת פרט לרשת של רווחה הכוללת מועדוני ילדים, חלוקת אוכל לנצרכים, תמיכה כוללת בגלמודים, ואפילו בית זקנים מפואר שבו מוצאים את זקנתם בכבוד כמה מאות זקנים. לא מזמן חנכה הקהילה היהודית הוסטל מיוחד לחולי המחלה הקשה.

מעבר לצורכי הקהילה שקמה לתחיה, החליטו חבריה, כולם נמנים על העשירון העליון של אוקראינה, לתרום מהונם ומכספם לצורכי כלל עם ישראל. התרומות בסך עשרות מיליוני דולרים מועברות מהקופה השמנה של הקהילה לידיהם של אלה הזקוקים לכסף הזה. כדי להחליט להיכן ילך הכסף ומה יהיו הסכומים שיועברו לכל אחד מהמבקשים, מתכנסת האסיפה השנתית של הקהילה. אז מדווחים פרנסיה למועצת הנגידים על ההוצאות של הקהילה, על התרומות, ואז גם מחליטים הנגידים למי להקצות ובאיזה סכום. עיני רבים נשואות לעבר האסיפה הזאת החורצת גורלות.

"זאת הקהילה היחידה בחבר העמים העוזרת לא רק לעצמה אלא לכלל יהודי העולם ובראשם יהודי חבר העמים", מתגאה מורם ורבם המנחה אותם בכל פעילויותיהם. "הכל מנוהל בשקיפות וביעילות, אין עסקים מתחת לשולחן. יש כללים וחוקים מנחים וגם סדרי עדיפויות בקבלת התרומות, ולפי אלה פועלת הקהילה, ואולי זה סודה.

"אם ארצה לומר במילה אחת", מוסיף הרב קמינצקי, "זכיתי. זכיתי לכהן כרב בעיר מיוחדת במינה, וגיליתי בה גם קהילה מיוחדת במינה". אבל אם נשפוט את גלי הערצה שלהם זוכה הרב בקהילתו, נוכל לסכם שגם הם חושבים כי הם זכו.