ציון אירועים היסטוריים במאה השנים האחרונות של חיי הקהילה היהודית ברוסטוב על נהר דון                            
                                   
  2007– 1900    תר"ס – תשס"ח

תר"ס – ברוסטוב כארבעה עשר אלף יהודים, על אף היות העיר מחוץ לתחום מושב היהודים.

תר"ס-עת"ר – הצביון היהודי ברוסטוב מתחיל להתחלק לזרמים שונים: שומרי דת ושאינם; בעלי אידיאולוגיות שונות.

תרס"ו – פוגרום ברוסטוב – מהקשים ברוסיה. עשרות יהודים שנרצחו ורכוש יהודי רב שנבזז היו קרבן תעתועי המהפכה הראשונה ברוסיה – מהפכת 1905.

תרס"ו-עת"ר – שיקום הקהילה והתפתחות מוסדות הקהילה: בתי הכנסת, תלמודי התורה, בתי הספר וארגוני צדקה וחסד – בקצב מרשים.

תרע"ג – היכרותם הראשונה של יהודי רוסטוב עם חסידות חב"ד. יהודים רבים שולחים את ילדיהם (ביוזמת הארגון היהודי הרוסטובי "אורטודוקס") לישיבת תומכי תמימים שבליובאוויטש. עבור ילדי רוסטוב שלא ידעו אידיש – נוסדה מסגרת מיוחדת ללימוד בשפה הרוסית, שנקראה "חדר רוסטוב" ובה שובצו אח"כ ילדים גם מערים אחרות.

תרע"ו – הרבי מליובאוויטש החמישי, אדמו"ר הרש"ב, קובע את מגוריו בעיר רוסטוב.

תרע"ו-תרע"ח – פליטים יהודיים רבים מגיעים מאזורי המלחמה בפולין וברוסיה, ביניהם רבנים וראשי ישיבות. ישיבת נובהרדוק עוברת זמנית לרוסטוב.

תרע"ז – הרבי שולח את בחירי תלמידיו להרביץ תורה ודעת בקהילות ישראל בגרוזיה ובבוכרה. התוצאה – מהפך רוחני אדיר!

תרע"ח – הרבי מדפיס ברוסטוב את סידור "תהילת ה'", בגלל מחסור בסידורים עבור הפליטים. התבססות חצר חב"ד ברוסטוב כמרכז החסידות.

תרע"ט – תר"פ – במלחמת האזרחים, העיר עוברת מיד ליד. על יהודי רוסטוב עוברים ימים קשים. הרג ואבדן רכוש בקרב רבים מבני הקהילה.

תר"פ – חדשים מספר לאחר סיום מלחמת האזרחים באזור והחלת השלטון הבולשביקי ברוסיה – נסתלק כמעט בפתאומיות – הרבי מליובאוויטש והוא במיטב שנותיו. המכה אנושה, אך בנו יחידו אדמו"ר הריי"צ נתבקש ע"י החסידים למלא את מקום אביו ושושנת יעקב החלה שוב לפרוח.

תר"פ-תרפ"א – ישיבת חב"ד שגלתה מהעיירה ליובאוויטש (ושהתה זמנית בקרמנצ'וג) עוברת לעיר רוסטוב. כמאה צעירים שוקדים בה על התורה ועל העבודה. עבור יהודי רוסטוב זוהי תופעה שלא ראו מימיהם.

תרפ"א – משפט ראווה בתואנות קש שונות, שערכה ה"יבסקציע" בתיאום עם השלטון הקומוניסטי – מביא לסגירת הישיבה.

תרפ"א-תרפ"ד – מרכז חב"ד ברוסטוב הופך להיות המרכז בה"א הידיעה להפצת יהדות בתפוצות ישראל בכל רחבי הס.ס.ס.ר.  מכאן נשלחים שלוחים לקהילות ישראל לעוררם ולעודדם לחזק את בתי הכנסת, החדרים, המקוואות וגם מועברים סכומי כסף אדירים למטרת השתתפות בהוצאותיה של כל קהילה. בשלב זה הצ'.קא. מסתפק בעיקר באיסוף מידע על פעילותו העניפה של הרבי.

תרפ"ד – הישיבה חוזרת לרוסטוב ומשכנה בבית הכנסת המרכזי "כאראלנע סינאגוגא", בקומה השניה באולם ששימש כביהכנ"ס לחסידי חב"ד.
המשטרה החשאית מאיימת על הרבי המאסר; הוא נדרש לעזוב את רוסטוב (ועובר לפטרבורג). הישיבה עוזבת את העיר ונודדת בין ערים אחרות.

תרפ"ד-תרפ"ז – נושאי משרות קודש, שוחטים ומלמדים מבוקשים ע"י השלטונות; כמו"כ גל מעצרים של פעילים ציוניים.

תרפ"ח – הרבי נאלץ לעזוב את רוסיה אך שומר על קשר הדוק מצידו השני של הגבול, ומגייס את דעת הקהל העולמית ואירגוני חסד יהודיים, לבוא לעזרת יהודי רוסיה.

תרפ"ח-תר"צ – התבססות שלטונו של סטאלין. אימה משתררת ברוסטוב, כמו בכל המדינה. בתי כנסת נסגרים בזה אחר זה. הרבנים יורדים למחתרת - - -

תרצ"ג–תרח"צ – מעצרים של רבני הקהילה וחסידי חב"ד בעיר. רב הקהילה החסידית לא שב יותר.

תרח"צ – השלטון הקומוניסטי מודיע על כוונתו לסגור את בית העלמין היהודי הישן, להרסו ולבנות בשטחו בתים. על אף הסכנה העצומה הכרוכה בכל קשר שהוא ל"שניאורסאהן" – מנין חסידים נועזים מעביר באישון ליל את גופו הק' של הרבי לבית העלמין החדש. הגוף הק' – שלם!

ת"ש – כתוצאה מהרדיפות של שנות השלושים – ברוסטוב נותרו פתוחים מתוך ארבעה עשר בתי כנסיות – שניים בלבד: "סלדאטסקע שוהל" ו"רמעסלנע שוהל".

תש"ב – פצצה גרמנית פוגעת ישירות בית הכנסת ה"רמעסלעני" והוא נחרב עד היסוד.

תש"ג – לפחות שמונה עשר אלף מיהודי רוסטוב מובלים ל"עמק הנחש" (זמיובסקא בלקא); חלקם מומתים בתאי גזים שבמשאיות, האחרים כורים לעצמם בורות ענק ונורים ע"י הגרמנים. שאר היהודים ברחו מבעוד מועד לאסיה התיכונה.

תש"ד – סיום המלחמה בצפון קווקאז. משלחת יהודית מרוסטוב מבקשת מקלינין לאשר את שיפוץ בית הכנסת. האישור מתקבל, השיפוץ מתבצע והתורמים מובלים לכלא!...

תש"ה-תש"ו – בימים הנוראים בית הכנסת מלא מפה לפה וגם ברחוב!

תש"ח-תשי"ג – סטאלין פותח במצוד אחרי כל אנשי הרוח והתרבות היהודיים ברוסיה, וכך גם ברוסטוב; עורכי דין ורופאים מהוללים נשלחים לסיביר או נעלמים.. יהודים מפחדים להיכנס לבית הכנסת.

תשי"ג – תכנית גירוש יהודי רוסיה לסיביר ש"הגה" סטאלין עומדת להתבצע. בעקבות עלילת הרופאים עומדות כבר רכבות משא בתחנת הרכבת ברוסטוב מוכנות להובלת היהודים. מותו הפתאומי של הרודן המטורף הביא לביטול הגזירה.

תשי"ד-תשכ"ז – הקלת-מה ביחס השלטונות ליהודים, ומאידך טמיעה כמעט מוחלטת של היהודים בין הגויים בשל נישואי תערובת, בעיקר בגלל הפחד מהזהות היהודית (בעקבות השואה) וקבלת "חסות" כביכול בין הגויים. יהודים רבים משנים את שמותיהם לשמות רוסיים כדי שלא לבלוט.

תשט"ז – משלחת רבנים מארה"ב מגיעה לביקור בקהילה. מפחד ה"מוסרים" שהיו מתוך המתפללים עצמם, הקהל חושש להתקרב אליהם.

תש"כ – הולך לעולמו מי שנחשב לרבו האחרון של בית הכנסת הרוסטובי – הרב ש.מ. ארונוביץ' ע"ה. המנהיג הרוחני של הקהילה הדתית מעתה הוא, חסיד חב"ד מובהק בשם הרב מרדכי ליפשיץ ע"ה.

תש"כ-תשכ"ב – נאסרת אפיית מצה או קבלתה מחו"ל. נאסרת השחיטה (שהיתה מתבצעת בצריף קטן בחצר ביהכ"נ).

תשכ"ב – מגיע לרוסטוב שליחו החשאי של הרבי מליובאוויטש, הרב ב. כץ ומביא לחסידי חב"ד בעיר את בשורת הגאולה של הרבי, כי עוד יגיע זמן והשערים ייפתחו! הדברים מועברים מפה לאוזן לרבים מיהודי הקהילה וניצוץ של תקווה מתעורר בחשכת גלות רוסטוב...

תשכ"ז – מלחמת ששת הימים זקפה באחת את קומתם השחוחה של יהודי רוסיה, אך זו רק החמירה את יחסה לישראל וליהודים.

תש"ל-תשל"ב – "סנוניות" ראשונות יוצאים מהמדינה באישור הממשלה, אך אח"כ מסך הברזל מורד שוב.

תשל"ג-תש"מ – הק.ג.ב. מכביד את עולו, המעקבים אחרי שומרי המסורת בקהילה או חובבי ציון – מתגברים. כתבי בקשה לעליה לארץ מושבים ריקם.

תש"מ-תשמ"ז – כאילו מתוך תחושה משותפת שהנה בקרוב יבוא החופש – מתחילים צעירים יהודיים רבים, הרחוקים לגמרי משורשיהם היהודיים, להתעניין ביהדות וללמוד עברית ע"י התארגנות בקבוצות במחתרת.

תשמ"ח-תש"נ – חופש דת כמעט מלא. מגיעות קבוצות ראשונות של שלוחי חב"ד לעיר וההתעוררות עצומה. שנייים מהם, מתלמידי הישיבה ב-770, ניגשו אל הרבי טרם צאתם לשליחות והרבי נתן להם דולר לצדקה באמרו: "שהשם ישמור על כל היהודים ברוסטוב"...

בביהכנ"ס "סלדאצקע שוהל" מתחילה פעילות קבועה של שיעורי תורה ועברית, וכן תפלות במנין. יו"ר הקהילה בשלב זה הוא מר יוסף בקשן. בביקורו ב-770 באותה שנה קיבל מהרבי דולר לצדקה "עבור כל יהודי רוסטוב".

תש"נ – הדפסת ה'תניא' ברוסטוב.

תש"נ-תנש"א – הרב חיים בער סטמבלר משמש כרב ושו"ב בביהכ"נ. נבנה מקווה חב"ד במרתף ביהכ"נ.

תנש"א – פתיחת "בית הספר של יום ראשון" ללימודי יהדות.

תשנ"ב-תשנ"ג – מאבק ע"י יו"ר הקהילה להשבת ביהכ"נ "אגודת ישראל" (הסמוך (ומחובר) ל"סלדאצקע שוהל") לידי הקהילה. המבנה ששונה לגמרי והפך לבית מלאכה - מושב לקהילה בתשנ"ג ומשופץ בחסות אירגון "חמ"ה".

תשנ"ג – פתיחת ביה"ס היהודי (היום-יומי); הראשון ברוסטוב אחרי המהפכה – ע"י הרב א. קפלון ורעייתו שהגיעו לעיר כשליחי הרבי מליובאוויטש.

תשנ"ד – נציג הסוכנות הראשון מגיע לרוסטוב, וכן נציג הג'וינט.

תשנ"ה – פתיחת גן הילדים הראשון. הקמת "מרכז התרבות היהודי – בית חב"ד".

תשנ"ז – גאולת ביתו הדו-קומתי של אדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש, ע"י אגודת חסידי חב"ד בחבר העמים ובעזרת צעירי אגודת חב"ד באה"ק, והפיכתו למרכז חסידי.

תשנ"ח – במרתף הבית, מתחת לרצפה, נחשף המקווה שנבנה עפ"י הוראותיו של אדמו"ר הרש"ב (בשיטת "בור על גבי בור"). המקווה נשתמר בשלימותו.

תשנ"ח-תשנ"ט – בחסות הג'וינט מוקם ברוסטוב מרכז עזרה לנזקקים "חסד שלום בער" על שמו של הרבי. יו"ל לראשונה העיתון "שמע" ע"י בית חב"ד והקהילה.

תשנ"ט – גולת הכותרת: לאחר 75 שנה, ישיבת תומכי תמימים שוב קובעת את מקומה ברוסטוב, בביתו של הרבי. נסגר מעגל והושלם המהפך מול המהפכה...

תש"ס-תשס"ב - מספר התלמידים בבית הספר הולך וגדל; כמו"כ מקבל ביה"ס סמכות להעניק תעודות בגרות (אקרידיטציע). הישיבה הופכת למגדלור עבור יהודי העיר וכן מקור השראה לתלמידי ביה"ס.

תשס"ג – השמצה חסרת תקדים בעיתונות המקומית ע"י גורם עויין לקהילה הדתית; הרב קפלון מגורש מהעיר. הרב חיים פרידמן ממלא את מקומו.

תשס"ד – שיפוץ אוהל אדנ"ע.

תשס"ה – הקהילה מקבלת לידיה את בנין ה"תלמוד תורה" (לפני המהפכה).

תשס"ו – בית הספר "אור אבנר" קובע את מקומו במבנה זה. בית הכנסת המקומי משופץ מחדש.

תשס"ח – נשלמות ההכנות לבניית מרכז קהילתי חדש בסמוך לבית הכנסת.