שמחה גדולה כמו שהיתה בחתונה שערכה משפחת גולדשטיין מצפת לפני כחודש, לא נראתה בצפון מזה זמן רב. הרב יוסף גולדשטיין (55) ממיסדי הקהילה החב"דית בעיר ומעמודי התווך שלה, חלה בלוקמיה לפני כארבע שנים. הוא עבר טיפולים, כשמחלתו יודעת עליות ומורדות. לפני כשנה עבר את הטיפול הכימותרפי האחרון, ולפני כחצי שנה הוכרז כ"נקי" על ידי רופאיו בבית החולים על שם שיבא בתל השומר. הכל שמחו שסוף סוף יצא מהמחלה הנוראה, והבדיקות ה"נקיות" איששו את הדברים. הוא שב לתפקד כפי שהיה רגיל. לפני חודש השיא את בנו, והשמחה היתה כפולה. מספר ימים לאחר מכן, ביום ראשון ג' טבת בשעות הערב, החל הרב גולדשטיין להרגיש שלא בטוב. חתנו המספר על כך, מדגיש שבאותו יום תיפקד כרגיל, ונראה לאנשים שפגש, כנמצא במלוא כוחו. אך כששב הביתה לאחר תפילת מנחה-מעריב, התלונן שאינו מרגיש בטוב. אשתו מיהרה לרוץ לסניף קופת החולים הנמצא כחמש דקות הליכה מביתם, וביקשה מרופאה המוכרת למשפחה, להתלוות אליה, אפילו במונית, כדי לבדוק אותו. הרופאה הציעה שהחולה יגיע בכוחות עצמו, אולם האישה הסבירה כי בעלה אינו חש בטוב וכי הוא מתקשה לצעוד, לכן לא יוכל לעשות זאת. משנתקלה בסירוב שבה הביתה, ועקבה אחר מצבו. בסביבות השעה 9:30 בערב, החליטו בני המשפחה שחובה לקחת אותו לחדר המיון, כי מן הסתם יהיה צורך לאשפז אותו. הם הזעיקו אמבולנס ור' י.ג. הובא לבית החולים "זיו" בצפת. "היה קשה לו לעמוד על רגליו", מציין החתן המגולל את השתלשלות העניינים, "אך הוא עדיין דיבר ותיקשר עם הסביבה. ליווינו אותו עם בנו לחדר המיון, ושם החלה ההתרוצצות עד סביבות השעה שתיים לפנות בוקר. בערך כארבע שעות, ביקשנו מהרופאים להתחיל לטפל בו, אך הם ערכו דיונים בחדר המיון, האם יש להעביר אותו לטיפול נמרץ או למחלקה אחרת. אחת האחיות ששהתה בחדר המיון, זעמה מדוע לא מעבירים אותו מיד לטיפול נמרץ, ולמה יש צורך לקיים דיונים רבים סביב הנושא, כשברור שיש לטפל בו ובדחיפות. "בינתיים הוא הוכנס לצילום חזה", ממשיך החתן לספר, "ובחדר הרנטגן נאלץ לעמוד בצילום, על אף שכבר לא יכול היה לעמוד על רגליו. נאלצו לעזור לו להתייצב, ולא איפשרו לקיים את הצילום בתנוחה אחרת. רק כעבור ארבע שעות קריטיות של שהייה בחדר המיון הוחלט להעבירו לטיפול נמרץ. זמן קצר לאחר שהוכנס לטיפול נמרץ, התבשרנו שהוא איבד את ההכרה וחלה אצלו 'קריסת מערכות'. תוך שעה קלה נאמר לנו שהכבד לא מתפקד, גם הריאות אינן פועלות והוא מונשם. הרופא טען שהוא גוסס ועם שחר הורה להזעיק את כל בני המשפחה. קצת לפני השעה שש בערב הוא נפטר, וכל חבריו ומכריו בעיר נדהמו לשמוע, כיצד זה ששהו במחיצתו רק עשרים וארבע שעות קודם לכן, ואז לא נראה במצב גרוע כל כך, והוא הספיק להתדרדר". "הקהילה החרדית בצפת תוססת מהמקרה", מספרים בני המשפחה. "לאורך כל ימות השבעה וגם לאחר מכן, אנו שומעים מפי אנשים את הביטויים "מחדל", "הזנחה" ו"רשלנות". כולם נדהמים לשמוע על הזמן הארוך בו השהו אותו בחדר המיון, עד שהוחלט להכניסו לטיפול נמרץ ולהנשים אותו, כשמסתבר שכבר היה מאוחר. גם אם המערכת החיסונית שלו היתה בקריסה, הוא לא הגיע לבית החולים במצב קשה, ובוודאי שלא אנוש, אלא בהכרה. יכולים היו להציל אותו, אם היו מטפלים בו מיד ולא מזניחים", טוען החתן. "פרט למקרה שלנו מעלים כולם את זכרונו של הרב לוי ביסטריצקי, שנכנס לבית החולים עם התקף לב קל, באמצע הלילה חלה החמרה במצבו, ובבוקר הוא נפטר". בד בבד עם הכאב, מזכירים כל מכריו שמדובר היה ביהודי מחשובי ומייסדי הקהילה החב"דית בצפת, ומעמודי התווך שלה, שרבים-רבים הכירו אותו. הוא היה חסיד צנוע שקבע עיתים לתורה במסירות, ותמיד עסק בחסד והאיר פנים לכל אדם. גם במחלוקות שהתגלעו במקום נזהר מלהתערב, ולכן היה מקובל ואהוב על כולם. "אביו נפטר שבועיים לפני נישואיו והוא תמך באמו, ניצולת שואה. הרגישות שלו לזולת היתה לשם דבר, ולכן הכאב על הסתלקותו בצורה זו, גדול יותר". ביקשנו את תגובת בית החולים 'זיו' בצפת, וד"ר קלין שפירא, סגן מנהל בית החולים זיו בצפת הגיב תגובה ראשונית לידיעה: "הסוגייה שהעלת בפנייתך תיבדק על ידינו לעומק. עם זאת, מידע רפואי מותר לנו למסור אך ורק לחולה או למשפחתו, כך שלא נוכל לפרט בפניך את ממצאינו. באשר לצילומי חזה – שוב, טרם בדקתי הנושא, אך כעיקרון, התנוחה הטובה ביותר לאבחנה מדוייקת הינה בעמידה".