אמש, יום שלישי של חול-המועד סוכות, התקיימה 'שמחת בית השואבה' המרכזית של יהודי מחוז הקרפטים שבאוקראינה. באירוע ססגוני שנערך על-ידי שלוחי הרבי, רבה של אוז'גורוד וחבל הקרפטים, הרב מנחם מענדל ורעייתו חיה מוסיא טייכמן, חגגו את שמחת הסוכות למעלה משלש-מאות יהודים, שהתאספו מכל ערי המחוז; אוז'גורוד, מונקאטש, חוסט, בערעגוב ווינוגרדובה ואף מקולמיה ודרהוביץ המרוחקים.

החגיגה המסורתית יצרה השנה היסטוריה ולו רק בשל המיקום המיוחד בו נערכה – חצרם של אדמו"רי מונקאטש לדורותיהם. שבעים שנה חלפו מאז חגגו לאחרונה את 'שמחת בית השואבה' בחצר זו בניצוחו של בעל המנחת-אלעזר, מאז עברה החצר תהפוכות רבות, עד שלפני מספר שנים פדה נכדו, כ"ק האדמו"ר ממונקאטש שליט"א מניו-יורק, את נחלת אבותיו, ולאחרונה כזכור, אף חנך שם את בית-הכנסת המפואר של הקהילה כשלצידו בית-תבשיל העומד תחת פיקוחו של הרב טייכמן וכשרותו של הרב הראשי לאוקראינה, הרב עזריאל חייקין.

בשל המומנט המרגש הלזה, הוחלט השנה לקיים את החגיגה המחוזית בחצר זו, בעצה אחת עם ה"מרא דאתרא" של החצר, הלא הוא כ"ק האדמו"ר ממונקאטש שליט"א שאף שלח דברי ברכה מרגשים למשתתפים (וזכינו שהינו גם מממן את האירוע השנה).

ההמונים שנקבצו בשעת אחר-צהרים מוקדמת, פנו לסוכה הגדולה שהוקמה במיוחד לקראת האירוע. הלולב ומיניו נוענעו אחר ברכה בידים נרגשות רבות, אלו צבאו על התמימים השלוחים שעשו מלאכתם נאמנה, כשהמטרה אחת היא, שלא לפסוח ולו על יהודי אחד שחלילה לא יקיים את מצות ארבעת-המינים.

שולחנות הסוכה הארוכים היו עמוסים כל טוב; פֵרות רעננים ומיני מזונות לרוב, 'משקה' משמח ומשקאות קלים נשפכו כמים. כוסיות מולאו בזה אחר זה וחיש מהר הונפו אל על - "לחיים" מכריז האחד, עמיתיו מחרים אחריו, "לחיים, לחיים ולברכה!".

ובהינתן האות מפי המנחה ר' אליאב פלאי, פצחה תזמורת הכליזמרים הקורוסטינאית, שגמעה שמונה-מאות קילומטרים בדרכה הנה, במחרוזת שירים יהודיים מסורתיים, כשעל המיקרופון מנצח הזמר ר' מוטל מאייער מניו-יורק.

אתנחתא קלה והציבור מתיישב לדברי ברכה. ראשון הדוברים הנו רב המחוז השליח הרב טייכמן שעמד על מצות השמחה היתירה בימי חג-הסוכות ועל האחדות הגדולה שהסוכה משרה כמבואר בספה"ק אודות דמיונה של הסוכה לתיבת נח שבה חיו החיות הרגועות לצד החיות הטורפות ו"לא ירעו ולא ישחיתו" ולכן "ראויים כל ישראל לישב בסוכה אחת" מבלי הבט על הדעות החלוקות כי היום כולנו – לב אחד. הרב טייכמן ביקש מהקהל הרחב לרקוד (כהוראת הרבי) "אז מען זאל טאנצן ביז די גאס זאל מיט טאנצן" (=לרקוד עד שהרחוב ירקוד), הוראה לה משמעות מיוחדת בשל כך שזו לראשונה שהחגיגה השנתית מתקיימת תחת כיפת השמים. משלחת מייצגת של עיריית מונקאטש מכבדת את המעמד בראשה עומד ראש-העיר שנשא אף הוא דברי ברכה.

בשם קהילת אוז'גורוד, בירת הקרפטים, דיבר סגן ראש הקהילה והדמות הדומיננטית בה, מר אהרון הלפרט. בהתרגשות רבה תיאר כיצד היוותה החצר את ציר החיים היהודיים בעיר שבה יותר מחמישים אחוז היו יהודים. הוא אף זוכר בבהירות כיצד התלווה לאביו לשולחנות שערך בעל המנחת-אלעזר זי"ע בבית-המדרש שבחצר. הלפרט הפתיע את הנוכחים במסה מאלפת על מפעל השליחות חובק-העולם של הרבי, "היחיד שזכר את יהדות ברית-המועצות גם כשהייתה סגורה ומסוגרת היה הרבי מליובאוויטש, כיום אנו זוכים שאחד מתלמידיו מכהן ברבנות המחוז".

הנגנים שבים אל כלי-נגינתם והשמחה הגדולה גואה. מעגלים נפרסים בחזית בית-הכנסת. בידיים שלובות מתאחדים יהודים מערים שונות ויוצרים יחדיו ריקודים סוערים ומרגשים. אף עין לא נשארת יבשה, רבים מהנוכחים עדיין זוכרים את השמחה היהודית-חסידית אוטנטית מילדותם טרם המלחמה. כולם מברכים 'שהחיינו' על התחייה היהודית המתחדשת מזה חמש שנים במחוז כולו, מאז בואם של שלוחי הרבי.

עם רדת החשיכה וצרור זיקוקי דינור נורו בקול רעם על-אל והאירו את שמי העיר. זכר ל'אבוקות של אור' עימם רקדו גדולי ישראל בשמחת-בית-השואבה בבית-המקדש.אורם הגדול של ה'אבוקות' במונקאטש כמו הכריזו 'עם ישראל חי' ולא רק במליצה. יהדות הקרפטים חיה ומהווה אף אור לגויי העיר.