הנושרים והנובלים / הרב יחזקאל סופר

לאחרונה גברה מאד המודעות במחננו לצורך בפתרון חינוכי עמוק לבעיית ה"נושרים". לא במקרה איחרה תובנה זו להגיע למודעות-הציבורית, כי למי איכפת נשירת כמה "צפרניים" או אצבע קטנה ברגל, בפרט אם הבחור איננו קרוב אלא "מקורב"... ברם, עם פרוס ראש השנה, חובתנו להכליל במסגרת חשבון הנפש הפרטי גם את חשבון הנפש התנועתי-חינוכי ■ הרב יחזקאל סופר במאמר מיוחד ל-COL לקראת ראש השנה שבפתח • למאמר • דעות ב-COL

הנושרים והנובלים / הרב יחזקאל סופר

לאחרונה גברה מאד המודעות במחננו לצורך בפתרון חינוכי עמוק לבעיית ה"נושרים", מתוך תובנה-חדשה שגוף שמתגלה באצבעות רגליו נמק ר"ל עד שחייבים לקוטען, אין הפתרון בהכרזה של "תן לאצבעות ללכת במקומך"... אלא וודאי משהו בכללות האורגאניזם של החולה, איננו תקין.

לא במקרה איחרה תובנה זו להגיע למודעות-הציבורית, כי למי איכפת נשירת כמה "צפרניים" או אצבע קטנה ברגל, בפרט אם הבחור איננו קרוב אלא "מקורב"... ובאמת אחוזי הנשירה לעת עתה אינם כה גבוהים, על כן למרות שהמחנכים החלו לאחרונה לפתח רגישות לאיבחון מוקדם ומניעת התופעה, עדיין נשארה התופעה להיות בעיקר עניינם של אלו שנפגעו אישית.

ברם, עם פרוס ראש השנה, חובתנו להכליל במסגרת חשבון הנפש הפרטי גם את חשבון הנפש התנועתי-חינוכי, לרגל יום הדין בו נידון "האדם עץ השדה" על טיב חקלאות-האנוש שהענקנו, אנו המחנכים המופקדים ל"נצר מטעי" של הקב"ה, במשך כל שנת הלימודים, זהו המסר הסמוי במשנה במסכת ראש השנה:

משנה מסכת ראש השנה פרק א
בְּאַרְבָּעָה פְרָקִים הָעוֹלָם נִדּוֹן, בַּפֶּסַח עַל הַתְּבוּאָה, בָּעֲצֶרֶת עַל פֵּרוֹת הָאִילָן, בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה כָּל בָּאֵי הָעוֹלָם עוֹבְרִין לְפָנָיו כִּבְנֵי מָרוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים לג) הַיּוֹצֵר יַחַד לִבָּם, הַמֵּבִין אֶל כָּל מַעֲשֵׂהֶם. וּבֶחָג נִדּוֹנִין עַל הַמָּיִם:

הכללת ראש השנה יום דינו של האדם בקבוצה אחת עם תאריכי יום הדין של עולם הצומח המבוסס על המים, רומזת לנו לאמץ את כללי הצמיחה של האילן האנושי, שאחד הכללים החשובים בו הוא, הבנת התהליכים הגורמים לנבילת העלים או פירות האילן והדרכים למניעתה.

הדימוי הקרוב ביותר ל"נשירה" באילן האנושי, מקורו בתורה בפרשת יתרו, המתרה במשה שאם לא יבין את ה"יתרון" בהקמת מערך חינוכי מדורג כהצעתו, אזי התחזית ש"אתה תחזה" היא:

ספר שמות פרק יח
נָבֹל תִּבֹּל גַּם אַתָּה גַּם הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר עִמָּךְ כִּי כָבֵד מִמְּךָ הַדָּבָר לֹא תוּכַל עֲשׂהוּ לְבַדֶּךָ:

ופירש"י שם: (יח) נבל תבל - כתרגומו. ולשונו לשון כמישה פליישטר"א. כמו (ירמיה ח) והעלה נבל. (ישעיה לד) כנבול עלה מגפן וגו' שהוא כמוש ע"י חמה וע"י קרח וכחו תש ונלאה:

הבה נתבונן מדוע נזקק רש"י לשני פסוקי-הסימוכין? ומדוע נזקק לבאר לבן חמש למקרא גם מהם שני התהליכים [ "חמה" או "קרח"] המהווים גורם לשינויים הבוטאניים ב"עלה הנובל" – וכי בוטאניקה בא ללמדנו?... ברם, עיון במקורות הפסוקים הללו יבהיר לנו שמדובר בשתי עונות בשנה, אשר אקלים האחת שונה מחברתה.

הפסוק המלא בירמיהו פרק ח אומר: (יג) אָסֹף אֲסִיפֵם נְאֻם יְדֹוָד אֵין עֲנָבִים בַּגֶּפֶן וְאֵין תְּאֵנִים בַּתְּאֵנָה [כלומר, מדובר בתקופת החורף שאיננה עונת הענבים והתאנים כלל, ואז] וְהֶעָלֶה נָבֵל...: [במשמעות "נשירת-שלכת" שהעלים מתנתקים מה"גזע"].

ואילו הפסוק בישעיהו פרק לד: (ד) וְנָמַקּוּ כָּל צְבָא הַשָּׁמַיִם וְנָגֹלּוּ כַסֵּפֶר הַשָּׁמָיִם וְכָל צְבָאָם יִבּוֹל כִּנְבֹל עָלֶה מִגֶּפֶן וּכְנֹבֶלֶת מִתְּאֵנָה פירש"י : יבול - יכמוש. וכנובלת מתאנה - כמושה באילן קרויה נובלת וזהו שפירשו רבותינו (ברכות מ) מאי נובלות בושלי כומרא שנתבשלו בכומר לאחר לקיטתן צוברן ומתחממות ומתבשלות: כאן מדובר ב"נבילת פירות על גבי האילן".



כל מוסד חינוכי אמיתי, אינו אוסף של עלים בלבד, כי אם אילן חי הנושא את עליו-תלמידיו היונקים ממנו את לשד הערכים החינוכיים שלו. והמחנך-החקלאי המסור, עליו לדאוג למניעת "שלכת" שסיבתה אקלים של קרח ... כשיחס הרמי"ם או המשגיחים חורפי מדי, אזי ישנה סכנת התנתקות העלים ו"נשירתם", המתבטאת בעזיבת הישיבה, בשינוי הלבוש ואורח החיים, ברם, תמיד יהיו כאלו שיטענו שזו תופעת טבע ו"אין מה לעשות" , כי תמיד ישנם תקופות ואיזורים ששוררת בהם "קרירות-היחס", בבחינת היהפוך קושי-רגשי של ראש הישיבה את עורו או אופיו של מגיד השיעור את "חבורותיו"?...

אך ישנה תופעה נרחבת יותר מתופעת ה"נשירה", עליה חשוב להתריע, כי הצעדים הנדרשים למניעתה אינם דורשים שינוי אופי המחנכים [שהוא כידוע תהליך קשה מאד לכולנו, כפי שקשה מאד לעקור אילן, במיוחד עם הוא בעל יוחסין עתיק] – דרוש רק שינוי תפיסה במבנה מערכת החינוך וההשפעה הרוחנית במוסדותינו כדי למנוע התופעה , תופעה זו נקראת "הנובלים"...

הם נשארים ב"אילן הישיבתי" חבושי מגבעת ועוטי חליפה , גם מכינים עצמם לנסיעה לתשרי, איך לא?... הם אינם מסתובבים עם יושבי הקרנות, אינם לבושים בחולצת גולף ומכנסי ג'ינס, כיפותיהם אינן עשויות מעור... אך הבט אל תוך עיניהם הכבויות, אל תפילתם האדישה והמתוקתקת, ראה את תרדמתם על הסטענדער - ותבחין שהם "כמושים באילן".

הללו ניצולו מ"נשירה" מפני שלא נקלעו לאקלים-קפוא של צוות מנותק מהתלמידים, אדרבא הם קבלו ממחנכיהם "חמימות-חסידית", מה גם שלא מדובר בסתם "עלים", אלא ב"תאנים שבחבורה", ועם כל זאת הם "נובלים" בתוך המסגרת "כנובלת מתאנה". כי ה"חמימות-החסידית" העניקה להם אמנם את ה"מקיף", את אותה מחוייבות-בסיסית הדואגת שלא יפרדו ח"ו מהאילן החסידי, אבל הטיפול האישי ה"פנימי" שמביא להזדהות המוח והלב עם הערכים החסידיים, נעדר.

כך גם בבנותינו, המקבלות יחס חם וחסידותי ברמה של השורה הראשונה, ונוסעות לתשרי ברגש של "נפשי חמדה בצל ידך", אך לא תמיד זה ניכר בהידור בצניעות הלבוש כדבעי, או ברדיפה אחר אופנתיות-חומרנית, שאינה תואמת את רמת ה"חסידישקייט" של הבת, שהיתה אמורה להתבטא ביראת שמים טבעית, להזהר מפטפוט בעת התפילה או מדחיפת חברתה בעזרת נשים של 770 ע"מ להיות ב"שורה הראשונה"... וכל זה עקב אי שימת דגש מספיק על הזדהות-פנימית של מוחן וליבן, עם המסרים-החסידיים.

אחד המדדים לכך הוא, מידת ההתרגשות של תלמידינו ותלמידותינו בתפילות הימים הנוראים, האם הצלחנו להנחיל להם את "מתיקות-הפיוטים" מלאי ההוד, עמוסי הרעיונות הפנימיים ביותר של החסידות? או שמא ניכר בהם שאריכות ה"מלכיות, זכרונות ושופרות" הן "מעמסה" עליהם והם מחכים בחוסר סבלנות, שהש"ץ המנסה להשתפך לפני אבינו שבשמים, לפחות פעם אחת בשנה, יסיים כבר את סלסוליו ה"מנדנדים"?... האין תפילתם "כמושה"?...



ופשר תופעה זו נלמד גם הוא מהדוגמא הבוטאנית, של "נבילת-פירות" על גבי העץ בעונת הקיץ, כלשון רש"י דלעיל: "שהוא כמוש ע"י חמה..." ולכאורה: הרי ללא אור החמה, יתנוון העץ כולו, בלעדי השמש לא יתבצע תהליך הפוטוסינתיזה, כיצד יתכן איפוא שה"חמה" תהיה גורם-שלילי שמביא ל"כמישה"?...

והתשובה היא : אמנם תרומתה של השמש חשובה מאד לצמיחת הפירות [כמ"ש: ממגד תבואות שמש"] אך תרומתה הקולקטיבית לכל הצומח אשר על פני האדמה, איננה תחליף לטיפול הספציפי בכל עץ ועץ, בהשקייתו במים בגומא מיוחדת לצרכיו ובזרימה מתאימה לשלבי גידולו, בגיזום הדרוש ובדישונו של האילן בתוספים המעודדים את בשלותם של ה"תאנים" ומונעים את "כמישתם".

ובתרגום למושגי-החינוך החסידי: המחשבה הגורסת שדי בחשיפתו של התלמיד ל"אור המקיף" של ההתקשרות אל הרבי, הלא הוא "שמשן של ישראל" אשר השפעתו "אכולא עלמא נייחא", מבלי להתמקד בטיפול אישי וגם פנימי של כל תלמיד, יכולה להתאים אולי ל"עצי סרק" שכל הדרוש להם אינו אלא אויר ["אוירה"] ושמש [חום של התקשרות], בחינת "כארז בלבנון ישגה" – אבל אם המגמה היא לגדל "עץ פרי עושה פרי" בבחינת "צדיק כתמר יפרח" ["נרות להאיר"] , אזי הזנחת הטיפול האישי-פנימי, היא הרקע לתופעת ה"נובלים".

הגורמים המשפיעים על התופעה

החינוך החסידי ובמיוחד החב"די דורש מערכת מדורגת של רבנים, משפיעים ו"עשה לך רב", שיתעסקו בגיזום המידות השליליות, בהתאמת חומר הלימוד החסידי לרמת התלמידים ולמצבם בעבודת השם.

אם במישור המוחין, המשפיע איננו רק "מורה לחסידות" שהצלחתו נמדדת בתשובות שהתלמיד "מדקלם" במבחן, עליו גם לבדוק האם "נלעסו ונבלעו" המסרים-המפשטים בשכלם של המושפעים? [דבר הנמדד בין השאר ביכולתם להעביר שיחה או מאמר לציבור שאינו חסידי...] האם הם "חיים" את המסקנות של המאמר או השיחה בחייהם היומיומיים? [דבר הנמדד ברצינות ובעומק שהם מקדישים לתפילה]

ואם במישור המידות, המשפיע אמור להיות עירני גם למצבי הנפש של התלמיד ולהבחין בעינא פקיחא בתלמיד שבטחונו העצמי רדוד, הזקוק לעידוד או להיפך שבטחונו מופרז והוא זקוק ל"שטיפה-חסידית"... חובתו לקרא להם לשיחה-אישית, לא לחכות עד שהם יואילו לפנות אל "כבודו" ולחלות פניו, שהרי התלמיד הצעיר בוש לגשת למשפיעו ולא תמיד "נעים" לו לחשוף את בעיותיו, [תופעה שכשלעצמה דורשת מהמשפיע לעשות חשבון נפש: מדוע אין לתלמידיו הרגשה נוחה לפנות אליו?...] עליו ללמוד מה"מלך בשדה" לרדת אליהם ולקבל אותם בסבר פנים יפות ואבהיות, לנסות לעזור להם להתגבר ובמיוחד "להתבגר" על קשיי גיל זה... כפי שזכינו ליחס של הרה"ח ר' שלמה חיים ע"ה ושאר צוות הישיבה יבלחט"א לפני ארבעין שנין.

אין פלא שפעמים "תאני-הישיבה" המובחרים ביותר, הופכים להיות "כמושים", עם עברו עליהם שלש שנות ישיבה והמשפיע מעולם לא שם יד על כתפו בחיבה והתעניין לדעת מה עובר עליו, מדוע הוא עצוב או ישנוני?... מבלי שמישהו חשב שלא רק תלמיד בעל הישגים לימודיים מרשימים זכאי לעידוד וכרטיסי טיסה, אלא גם תלמיד שהשקיע בהתנהגות ובעבודת התפילה, יש לעודדו...

"חום השמש" של ההתקשרות, אמנם מונעת "נשירה", אבל כשאין במקביל מערכת-מדורגת של משפיעים ומחנכים המתמחה ב"חקלאות-אנוש" שתעניק טיפול אישי בגיזומו ובטפיליו, תהליך ה"כמישה" הוא בלתי נמנע.

תלמיד כזה יהיה אמנם "מקושר" ומסור בדביקות ובגעגועים לרבי, אבל לא תמיד זה יתבטא בשמירת הסדרים, בהקפדה על קריאת שמע בזמנה, תפילתו עלולה להיות "שדופה" , למרות שבין מזמור למזמור הוא יעיין כמובן באיזו שיחה של הרבי ועוד ידמה שהוא גם "עובד"...

עד שלבסוף יגדל להיות אברך הראוי לתואר הרווח במכתבי הרבי: "הוותיק וחסיד", כפי שפירש הרה"ג רש"ז גרליק ע"ה רבו הראשון של כפר חב"ד את משמעות התואר הנדיר הלזה: "ותיק" - זהו המתפלל כוותיקין, בהשכמה אבל במהירות... "חסיד" – זה המתפלל מאוחר אבל במתינות... ואילו "הותיק וחסיד" – מתפלל גם מאוחר וגם במהירות...



סימוכין לרוח הדברים ניתן למצוא בשיחת הרבי [ראה לקו"ש חל"א ע' 74 אות ו.] שם מבאר את ההבדל העקרוני בין השפעת תלמידי חכמים בכלל ["ראשי בני ישראל" – בלשון רבים] לבין השפעת נשיא הדור [כמו משה רבנו] – ע"ד ההבדל בין השפעת ה"מוח" להשפעת ה"לב" בקשר לאיברי גוף האדם: הלב משפיע "דם" [חמימות] לכל האיברים בשווה, דבר המונע "נמק" ונשירת איברים ר"ל, אבל ה"מוח" משפיע "חיות פרטית" המותאמת לכל איבר לפי תכונתו ומאפשרת לו בזה להביע את "מהותו הפרטית", אשר בלעדיה, ייחשב לאיבר "משותק" הכמוש בהיותו באילן האיברים, אף שאיננו "נושר"...

נקודת ההתקשרות לרבי, הנסיעה לאוהל, השנה של ה"קבוצה" בחצרות רבנו נ"ע, מעניקה את החום-הנשמתי הדרוש לתמימים שלא "ינשרו" חלילה, אך איננו תחליף להשפעה "מוחית" מותאמת לחושי התלמיד וכשרונותיו, על ידי משפיע המתאים לאישיותו הייחודית של התמים כפרט, על מנת שלא "יכמוש".

וההבדל בין שני אופני-החינוך הוא: האם חניכינו שואפים לעשות מה ש"הרבי רוצה", או שהפנימו את הערכים עד לתחושה של "רוצה אני", וכדי שיצליח המשפיע להביא את המחונך לידי כך, צריך להיות "קויפן [באידיש: "לקנות"] אותו [בחבלי עבותות אהבה וטיפול אישי] , עד שיאמר: רוצה אני"!... אזי יהא זה פרי רענן עסיסי, שכל טועמיו יתהו: היכן גודלו פירות נפלאים אלו?!



כדי למלא תפקיד זה של המשפיע או ראש הישיבה כדרוש, נחוצה השתלמות הצוות של הישיבות הקטנות והגדולות, בפסיכולוגיית בני הנעורים, ברוח "קונטרס החינוך וההדרכה" תוך הסתייעות באנשי מקצוע חסידיים, הקיימים במחננו וברוחנו, כי מי שלא השתלם ב"חקלאות-אנוש" אסור למסור בידיו טיפול בשתילי "נצר מטעי", [כפי שלא יעלה על הדעת למסור את רכבך היוקרתי לטיפול אצל מי שלא למד מכונאות רכב מעולם...] על אף שישנם כמה מגדולי המשפיעים שלא עברו הכשרה רשמית, [כשם שאפשר להצביע על כמה מוסכניקים, בעלי חוש טכני מולד שלא הוכשרו מעולם, אבל אלו חריגים] - כי משפיעים אלו הם בעלי כשרונות מולדים בתחום, [מלבד השקעתם החסידית בעבודת הנפש העצמית יחד עם נסיון חיים רב, דבר שלא כל משפיע צעיר הספיק לרכוש...] אף שתמיד השתלמות והתמקצעות בתחום תורת החינוך ותורת הנפש, יכולה לשדרג את טיב עבודתו , לא רק של מורי הרשת בחינוך ביה"ס היסודי והתיכון... אלא גם של "המשפיע מלידה", ולו רק כדי שהמשפיע המתחיל ילמד מהמנוסה עד כמה חשובה ה"התמקצעות".

לפיכך כשמגיע ראש השנה, יום הדין לפירות "האדם עץ השדה", חובת המופקדים על ה"משתלה" של "נצר מטעי" לערוך חשבון נפש על אופי הטיפול שהעניקו ועל טיב הפירות ורעננותם... ע"ד לשון הרמב"ם: ...עורו מחנכים משנתכם... וחזרו בתשובה וזכרו בוראכם, אלו השוכחים את האמת בהבלי הזמן ושוגים כל שנתם [שנת הלימודים] בהבל וריק אשר לא יועיל ולא יציל, הביטו לנפשות-חניכיכם!.. ולהתריע ב"שופר גדול" על הצורך בשידרוג איכות ההשפעה, דבר שיחסוך מעמנו להכות "על חטא שחטאנו לפניך בזלזול הורים ומורים בחינוך ילדיהם"... ובמיוחד עם פרוס שנת תשס"ח [ר"ת: תהא שנת ספוגת-חינוך] ...

שנת השמיטה, המדגישה את המסר ש"שדה החינוך" ובמיוחד ב"כרם חב"ד" , איננו "שדך" ולא "כרמך" הפרטי... ואם אתה שומר לעצמך את הצלחת "פירות-החינוך", אסורים הם באכילה... רק על ידי הפקרת הרכושנות יתקיים בנו הייעוד: וציוויתי לכם את ברכתי" באופן כפול ומשולש, עד שנוכל לקבל פני "המשיח" [שעם הכולל בגימטריא: "שמיטה"] ולומר לו "ראו גידולים שגידלנו".

הצטרפו עכשיו לכל החדשות החמות של 'קול חב"ד' בווטסאפ

לכתבה זו התפרסמו 24 תגובות - לקריאת כל התגובות

למקרה שפספסתם

הוסף תגובה

24 תגובות

ראוי לציין כי יוסף חיים בולטון פתח בכפר חב"ד קורס קואוצינג מיוחד "לנושרים" בהתנדבות
והוא מצליח ב"ה לקדם אותם. גם הרב מיכאל וייגל עובד עם "הנושרים" במסירות ובהצלחה.
ברוכים האנשים שעושים למען הכלל

מספיק להאשים כל הזמן את המשפיעים . בוודאי שלא כל משפיע הוא מאה אחוז ובוודאי שגם להם יש חלק מסויים . אבל מה קורה בבתים . האם שם הכל בסדר ? האם שם מעניקים מספיק חום . האם שם מספיק מחנכים ? ומה עם המכשירים בישין שמתרבים בבתי אנ"ש ? ומה עם הבתים שהורים לא מהווים שום דוגמא חיה ? דוגמאות יש למכביר בשבת לא לדבר בתפילה ובכלל לא להגיע בעשר למקווה ובאחת עשרה להתחיל תפילה עם פיהוק ארוך . להקפיד על תפילות במניין ועוד רבות . לא פעם שמעתי אותך אומר שהיום לצערנו זו בושה להתפלל באריכות ( דבר שלא ניתן לומר על המשפיעים ) ומה בדבר הפלפונים שהורים נותנים לילדים שלהם היום עם כל מיני חידושים שלא צריך להזכיר . ובכלל בחב"ד האם ההורים מספיק מכבדים את הרבנים שלהם שיכולים לדרוש מהילדים שלהם קבלת עול ושלא יפרקו אותה ??? בקיצור טלו קורה מעל עינכם !

תענוג רב לקרוא את המאמר המתאר באופן ציורי את הצורך והכורח להעלות אל ראש סדר העדיפות ה"לאומית" את חינוך ילדינו. ואף אחד מילדינו הוא אינו בבחינת ציפורן שהיא חיצונית ותפקידה לכאורה שולית ביותר במערך הכללי של הגוף.כל ילד מילדינו הוא עולם שלם ויסוד לעולמות שלמים אחרים ובודאי שאין אנו בדרגת רבי להבין "בנשמות" ולהחליט שהבן הזה "מיותר" חלילה במחנינו והוא בבחינת ציפורן...
הרי "בנינו ערבים בעדינו" והם הערובה בידי ה יתברך לקבלת וישום התורה הקדושה.
אז אכן הגיע הזמן. (וכל עוד הנר דולק אפשר לתקן..) להגיע להחלטות כלליות ופרטיות. לא אין זה מספיק לתת הדרכות שאינן מחייבות אף אחד. צריך לקום גוף חבדי מחייב המורכב מטובי המוחות המקצועיים : רבנים המבינים בנושאי חינוך (ולא מושפעים מבעלי בתים התומכים בהם...)מחנכים בעלי שיעור קומה, פסיכולוגים ומשפיעים הן לשינוי בעולם הבחורים והן לשינוי בעולמן של הבנות. יש להבין שאם לא ניצור מקום לכולם כפי שהבעש"ט הקדוש הנחיל לנו. לא יהיהה חליה כלום. הרבי בתחילת שנות נשיאותו חזה בעיני רוח קודשו את הבעיה ולכן הקים את "בית הספר למלאכה" אך הדבר לא הובן כראוי.... יש ליצור מסגרות מתאימות לכל ילד בבחינת :"חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה." ולכך יש לגייס את כל בעלי הממון. כדי לבחור אנשים מקצועיים יש לשלם כראוי... כמו כן יש ליצור תשתיות מתאימות שגם הן עולות הון רב. אך אם נדע שבנפשינו הדבר. ואכן חינוך ילדינו הוא בראש סולם העדיפות היהודי חסידי לאומי. נתחיל סוף סוף ליצור מהפיכה. יש לפעול "בחוץ" בבחינת ויפוצו מעייונתיך חוצה" אך עם אין חליילה מעינות אם מי נפרוץ??? ילדינו הם המעינות הזכים ואיתם יש לפרוץ. ולכן צריך להשקיע והרבה!!!! בתינו בוער יש לכבות את השריפה ובדחיפות . כל בית וכל משפחה בחב"ד חיבים להתגייס למשימה קדושה זו.

בברכה לכתיבה וחתימה טובה ובדמעות רותחות.
אם חבדי"ת ומחנכת בישראל.
נ.ב.
אני מוכנה לתרום ממקצועיותי מאוני ומרצי לצורך עניין זה בכל זמן מתאים. ופונה אני מכאן לכל מי שיכולת ההשפעה בידיו לפנות אלי. מספר פלאפון:0547947578

רק לפני כמה שבועות קראנו כאן לצערינו אודות המחלוקת בין ראשי הסמינרים של הבנות וידוע לצערינו מה נעשה למכללת גדרה.מה אתם רוצים מהנוער .בד"כ הנושרים או הנושרות הם בעלי לב רגיש שהגיעו להצפה רגשית שראו התנהגות של מבוגר שלא שימשה דוגמא אישית ראויה למחנך..אז אם בארזים נפלה שלהבת....
שתהיה לנו שנה שתכבה אש המחלוקת ויבער במלוא הדרו הניצוץ אלוק ממעל אמן

כל מלה קולע אל האמת והלוואי שכל אלו העוסקים בחינוך יקראו דברים אלו בכל יום

היום זה בון טון לחוס על הנושרים וכו,השאלה היא איזה מחיר של נזק לילדים שאינם נושרים בפוטנציה צריכים לשלם בהיותם ביחד עם הנושרים?

מאד פשוט הכשרת הבנות מעמיקה והתפוקה שלהן בהיותם מורות גבוהה בהתאם.
אך המלמדים, המנהלים והמשפיעים נטולי השכלה חינוכית, ערכית אינם מסוגלים להתמודד עם תוכניות ארוכות טווח וברובם מונו בעקבות קירבה כפי שציין המחבר קשרים במקום כישורים וכך בנינו מופקרים בידי אלו אני מדבר בכאב לב כיוון ששלשת בני עם כל החינוך הטוב מתרסקים לי בפני בשונה מבנותי
זאת הסיבה שנאלצתי לעזוב את הכפר ולנסות להציל משהו

אכן, הערת/הארת נקודה חשובה ונכונה. אך חבל שההתייחסות נוגעת אך ורק לצד האחד, חלקו של המשפיע בחינוך הילד, ולא לחלקם של ההורים ושאר הסובבים.

כמי שעוסק בחינוך (בישיבה), אני מסכים בהחלט שיש צורך בהכשרה מקצועית, ואכן יש התעוררות רבה בנושא ואנשי צוות רבים מנסים לעסוק בזה, בהתאם לאפשרויות ולזמן שבידם.

אך, חשוב מאוד לזכור. חב"ד איננה חב"ד שלפני ארבעים שנה, ותומכי תמימים, אינו אותו תומכי תמימים.
המשפיע בימינו מקבל לידיו כיתה של יותר מעשרים תלמידים, שעברו בינתיים 13 שנות חינוך בביתם ובמוסדות אחרים. האם עבודתו היא אך ורק בבניה, או שמה גם בתיקון?
או לפעמים במגננה?

המשפיע, צריך גם לפרנס את משפחתו. האם המשכורת שהוא מקבל בישיבה מאפשרת לו לעשות את עבודתו על מי מנוחות, בהתמסרות מלאה מבלי שיצטרך לחפש מקורות פרנסה אחרים? האם יוכל לשבת ולשוחח במנוחת הדעת עם כל אחד ואחד?

מהמשפיע גם תובעים לצאת מהישיבה, להתוועד פה ושם, לחזק אברכים וקהילות, מבצע תפילין, וחיזוק בישיבות תיכוניות.

האם ר שלמה חיים ושאר המשפיעים יצאו פעם מד אמות של תומכי תמימים לצורך מבצעים או פרנסה?

נכון, הם חיו בצמצום. אבל, האם היו להם משפחות ברוכות ילדים? האם היו צריכים לשלם לילדיהם שלהם (8-10) שכר לימוד לסמינר, ישיבה, קעמפ (שהפך לחובה - חסידית - לא פחות ולא יותר....) שכר לימוד לישיבות!!! שכר לימוד לקבוצה!!!!!

כל אדם עוסק בחינוך בניו, ובזה לפעמים יש הצלחה ולפעמים לא. אך בחינוך בישיבה, לא עוסק כול אחד, אבל לכולם יש טענות, כמשפיעים בעלי נסיון רב והצלחה רבה בחינוך בחורים....

כמי שעוסק בחינוך, ודיבר רבות עם בחורים, אני יכול להסכים בפה מלא שיש צורך רב בשיפור בעבודת צוות בישיבה - ולאו דוקא המשפיעים, ואכ"מ - א ב ל , אני מעיד במאת האחוזים, שהילדים שבאו מבתים חסידיים, מלאים ביראת שמיים, ו ב עי ק ר, מלאים באכפתיות של ההורים לאורך כל ה ד ר ך!!! עד סיום ישיבה גדולה (כן, יש כאלו הורים, לצערנו לא הרבה, וחבל!) ניכר על ילדים אלו החינוך וההשקעה, וגם יחס המשפיעים אליהם נכנס בצורה חיובית יותר.

שאל כול בחור, מה השפיע עליו יותר לרעה, חוסר אכפתיות ממשפיע, או חוסר אכפתיות מאבא, או מאמא.

האם ההורים דואגים לבוא ולבקר את ילדיהם מפעם לפעם בישיבה (ביקור לשם ביקור, ולא לשם תחקור המשגיח....)

האם כשהילד מגיע הביתה יש לו פינה חמה, יחס חם, התענינות כנה ב צ ר כ י ו? או לא תמיד כך?

האם האבא מתקשר למשפיע ולמגיד השיער לעיתים תכופות לבדוק מה שלום ילדו, האם הנהגתו ראויה וכיצד ניתן לשפרה?

אני מעיד במאת האחוזים, מעצמי, וכפי שאני מכיר את שאר חברי חברי הצוות, שהיחס של הצוות אל תלמיד שהורין מתקשרים תדירות לצוות, שונה לטובה בהרבה יותר משאר התלמידים. למה? כי זה טבע האדם, כשרואים אנשי הצוות אכפתיות של ההורים מ י ל ד ם ש ל ה ם, בודאי שזה מעורר יותר את המשפיע, הר"מ לעסוק איתו יותר.

ולסיום, כשבחור יוצא בחור חסידי והנהגתו כדבעי, טופח המשפיע על שכמו, גם הר"מ משתבח מעצמו, וכמובן, ההורים. איזה יופי של בחור. ניכר עליו החינוך המיוחד שקבל. וכל אחד בטוח שזה בזכותו.

אבל, כאשר העסק לא עבד, והבחור כבר לא כל כך חסידי, ולא רואים את פירות החינוך, אז מתחילה מסכת ההאשמות, הישיבה את הבית, ההורים את הישיבה, הבחור את כולם, וכולם את הבחור?

מי צודק? לאלוקים פתרונים?

ואולי אף אחד לא צודק? ואולי כולם?

הסוגיה עוד ארוכה, וניתן לכתוב עליה רבות, ספרים רבים, ולא רק תגובות למאמרים.

שתהיה לכולנו שנה טובה ומבורכת, שנת נחת.

אולי כדאי לפתוח כאן פורום שיעסוק בנושא,כפי שהיה לאחרי הנאום של הרב ויינברג,נראה שלציבור יש הרבה מה לומר בנושא אם מקדימים לו לפני זה מאמר פרובוקטיבי,דומה שבמאמרו של סופר חסר האלמנט הזה,אני מציע למגיבים שקרו את כל המאמר מראשיתו בענין שיקומו.

אני חושבת שאין זה המקום והזמן להאשים.נכון הדבר שחשוב שכל המרכיבים שבהם הילד גדל צריכים להיות מושלמים. ונכון הדבר שאין כמו בית חסידי חם אהב ותומך כדי להצמיח דור ישרים מבורך. אך כפי שידוע לך אין ביטוח לשום בית... יש להתפלל ושוב להתפלל על כל ילד וילד שילך בדרך הללא מניעות ועיכובים. אך משפיע יקר מה אשם אותו ילד שצמח בבית לא כל כך... לא כל כך חם לא כל כך חסידי ועוד ועוד... האם אין בו נשמה???? ואפילו נשמה גבוהה??? האם בכך שכל הזמן נאשים בכך נצליח??.כמובן שיש לשלם תשלום הגון לכל העוסקים בחינוך וכמובן שיש לבנות תשציות מתאימות. על כך אין ויכוח כלל.
אבל באם בהשגחה פרטית הגיעו לידך בחורים מסוימים אלו.. אינך יכול להתחמק מאחריות ושום תירוץ לא מצדיק זאת... עליך עלינו לעשות את המאה אחוז שלנו להצלחת אותם נשמות שהופקדו בידינו. כמובן שהדבר דורש מאיתנו ריכוז אופטימלי, עבודה על המידות - מקסימלית, וקיטורים ועצלות... מינימלים. בברכת שנה טובה ומתוקה ונזכה להיות בבחינת:"לב לדעת" .

אם זה היה הבן שלך נראה איך הייתה מגיב ואם גם אז הייתה מגן על המשפיעים, או שזה היה קורה לאחד מבניו של המשפיעים אני מתאר לעצמי איך הם היו מגינים בחומת אש על הבן המסכן.

כנראה שזו לא קרה לך, ח"ו, הייתי מציעה לך ליטול קורה מבין עינך שלך קודם.... ויפה שעה אחת קודם.

בשורות טובות לאנ"ש ושנה טובה לכל ישראל באשר הם.

"ואהבת לרעך כמוך" זה כלל גדול בתורה..
הגיע הזמן לא רק לומר זה אלא גם לעיין בזה

מה הייתם עושים באם ידעתם שמנהל בית הספר תיכון של הבנות שלכם בנות 16-17 18
מתבטא אליהן במילים: "אתן סתומות" ההורים שלכם מפגרים ושקרנים" השכל שלכן פחות מגודל של עגיל" מטומטמות כל החיים" וכו וכו דברים נוספים שאין להעלותן על הכתב.

מה מקבלת בת כזאת בחינוך שלה?
מה הדוגמא "האישית" של המנהל כלפי הבנות?
מה מסיקה בת מסגנון של מנהל "חסיד" כביכול?
וכך הדברים חוזרים על עצמם
כל הערה או שיחה שהורים רוצים להביע מסתכנים בסילוק הבת מבית הספר כבר למוחרת.
אין עם מי לשוחח , איון וועד הורים כי המנהל לא מרשה,
המורות פוחדות לצייץ שמא יבולע להן ויאבדו את מקור פרמסתם.
כל מורה מלשינה על הבנות אצל המנהל על כל לעיסת מסטיק בכדי לזכות בעוד מס נקודות אצל המנהל והבנות מתבוננות ולועגול לכל הערכים ולכל הדוגמא כביכול.

ועתה מה תלינו על התלמידות באם זה המצב בפנים.
להורים אין שליטה או הבעת דיעה במקומות האלו שבנותיהם "מבלות" את מרבית היום.

אין וועד רבנים או הורים שיכול להביע את דעתו מבלי לסכן את ביתו .

עתה יתנו כאן המגיבים את דעתם - כיצד ניתן למנוע נשירה או נשירה שמשאירה את הבת בתוך הנסגרת תלוינ על חוט השערה.
בהצלחה
שנה טובה מירושלים

אני כבר היתיאשתי מהתיכון הזה אם היה לי אפשרות לעבור הייתיעושה את זה וכל מה שאמרת גורם לחילול שם חב"ד אבל אין אם מי לדבר אני מקוה שהמצב ישנה תלמידה בתיכון.

עם כל התגובות שמדברות על "הנושרים", הרב סופר במאמרו המעולה התייחס יותר לאותם שאי אפשר לקרוא להם נושרים כלל וכלל, לאותם שנשארים בפנים ובכל זאת משהו לא בסדר.

כבודו נוגע בנקודה הדורש הרבה הרבה מחשבה ובעיקר שינוי מחשביה ובעיקר שינוי בעולם המעשה.

הבחור התמים היום מתחנך בלי להרגיש ולחיות ולהבין החיים היהודיים ומשמעותם באופן פשוט. כל משמעות שנותנים לו ואומרים לו הם רק ב"מקיף" הכללי (בלי ההרגש היהודי הפשוט) וגם זה בלי משמעו ריאלי וכשבא לפועל בחיי היום יומיים אין הוא מתרגם אותם הערכים בעולמו הפרטי במשה בפועלוהרי הוא נעשה "כמוש" פשוטו כמשמעו.

אין הפירוש שהחסרון הוא (רק) בזה שר שלמה חיים היה בא ומדבר אל הבחור ואל לבו, אלא אולי אז היה תוכן הדיבור של ר שלמה חיים מתתרגם ומובן בחיים הפרטיים של הבחור והיה לו משמעות אבל עכשיו, והיום, אפי היו באים 10 ר שלמה חיים,ד לא היו משנים הבחורים של היום באותו הסגנון שהשתמשו בימים ההם.

נדבר עכשיו היאך הדבר מתבטא בעולם לימוד התורה: הבחור מתחנך למשך שנים (ואולי חמישים שנה!) בסגנון שאין חשיבות עצמית ללימוד התורה, ואדרבא הרי אתה נשה ""יש ומציאות" על ידי הלימוד ובמילא עדיף יותר שלא ילמוד ויהיה יותר "בטל" להרבי משילמד ויהיה עוד מתנגד בתוכינו! זה היה מהלך ההשפעה במשך עשרות שנים...ומהיכן כבוד הרב, חושב שיבוא ללב הבחור שיש ערך אמיתי ללימוד התורה בפועל על ידי סגנון דלעיל (וסגנון הנ"ל אינו הגזמה כלל וכלל ופוק חזי ושמע מה אמרו משפיעים באמת ובלי להיכנס באפולגטיקא ועולם השקר)?

והרי הנ"ל נכון בכמה וכמה שטחים בחלק חשוב בחיי הבחור: כשלימוד אינו חשוב, תפילה כפשוטה (עוד קודם שהגיע לדרגות עובד) אינו כלום , וקיום המצוות כפשוטו והידורה נחשב היום עניין למתנגדים, והרי מה השייכות הזה ל"הכוונה הפנימית" ולהחדרת והפצת המעיינות?

אלא שבאים ואומרים להם: שבלי זה "פאסט נישט" פאר די מתנגדים (ולא שעניינים הללו הם ערכים חשובים בעצמתם) אז מה אתה רוצה שהבחור יפנים כל זה ב"פנימיות" ולא יתכמש?

לאידך: רואים שאין סדר ועניינים הנלמדים שייך (בישיבות חב"ד! יותר משאר מקום) לכל הבחורים ואפי לרוב הבחורים, אולי צריכים לעשות מסגרת אחרת לבחורים יקרים כאלו .

ובאמת כבר כדאי שבהרבה חוגים (ובפרט בחב"ד, איפה שמספר הנשירה וכמישה עולה מהרבה חוגים) לעשות מסגרות ישיבה/עבודה שהבחור יעשה משהו שירגיש ערך עצמי שעושה משהו (לא לימודי חול שישיג שלמות אלא שיעשה משהו כפשוטו) ולא יישאר במסגרת שרובהיום הוא בא לסדר בכדי שיהיה "קEבלת עול ניק" בלי שום משמעות, ורוב הזמן אין שכלו מתסק במשהו חיובי ואין הוא עושה משהו חיובי אלא הוא בא לזאל כדי שיעבור ה"סיסטעם" ורוב היום בבטלה ושעמום וכו וכך מחנכים מאות ואלפים! ואחרי זה "קלאפט מין זיך אופען בוך"" איך אנחנו "הכי הכי" וכל המלחות המנוצחות כאן או שם וכך עוברים אלפי בחורים בלי משמעות אמיתי בחייהם אלא כאוטומאטוס הבאים כדי לעבור הסיסטעם...ואחרים שכבר יודעים שבזה הם מבזבזים הזמן בורחים לכתחילה אריבער ללכת אל כרמים אחרים ול"נשור" כפשוטו חיות חיים טובים ...והכל משום שאין רואים שום סיפוק ומשמעות כלל וכלל במה שעושים רובהיום השנים!

אם כבוד הרב כבר יורד לדעתם של הכמושים והנושרים שייכנס לתוך לב ומוח שלהם ולעשות סקר וסטיסטיקא: מה הם עושים רוב היום ומה הם חושבים שעושים ולאחרי שיטיף המוסר האמיתי והחשבון הנפש האמיתי במה יש לעשות בעולם העשייה!

אני לא יודעת מה איתכם אבל אני גם תלמידה שם ואני יודעת דבר אחד!!!!
אם את בסדר- המנהל יהיה בסדר איתך.
תעשו חשבון נפש אמיתי עם עצמכם (וגם הזמן מתאים-חודש אלול), אם הבנות שהמנהל מדבר איתם ככה-היו בסדר או לא. אני בטוחה שתגלו שלא.
והמורות שם לא כ"כ גרועות חוץ מכמה ספורות.
בקיצור תחשבו טוב טוב ושתהיה לכם שנה טובה ומתוקה, "לשנה טובה תכתבו ותחתמו"!

בכבודו ובעצמו

זריקת האחריות על ההורים ,מאפיינת את דרך החשיבה של המשפיעים/משגיחים/ראשי ישיבות וכדו דהיום, הלוואי ולא תקלקלו את מה שההורים השקיעו כל השנים גם אם טענותיכם על ההורים נכונה (כמוזכר בתגובות דלעיל למרבה האירוניה בשבתות חופשה בשעה 10אני פוגש במקווה את המשפיע מתנהל במנוחה כשילדיו ממתינים לו ואיתם הוא מתעסק בכל זמן התפילה שהחלה ב11 והסתיימה ב12 דוגמא אישית נעדרת") מכל מקום בל נשכח כי הורים אלו אשר הכותב נמנה עליהם הינם התוצר המוגמר של המשפיעים/משגיחים שמבורותיהם (הנשברים) המשגיחים/משפיעים שותים.

מגיעים בחורים בני 13 ו 14 לישיבה (בגיל שהוא כחומר ביד היוצר ולוואי [ודיינו]ולא תקלקלו)
וכבר מהיום הראשון מצפים מהם שיתנהגו כבינונים של תניא, כלומר הישיבה לא נועדה לחנך להדריך או להשקות ולזבל כפרפרזה לדימוי העץ, המסר המועבר כי על האב או האם להביא בינוני קטן לישיבה על מנת שזו תעשה לו בייבי סיטר בתשלום של 900 ₪ בחודש, כך ומבלי להתחשב כי מדובר בילד שאך עזב את הסינר של אמא שלו ועליו להתמודד עם הלבד ועם הבגרות שנחתה עליו בפתאומיות, עליו להתמודד עם שעות לימוד ארוכות (שאף אחד בסביבתו לא עומד בהם לא רק שאבא לא יושב ולומד מבוקר ועד ליל כפי הטענה המצוקצקת לעיל אלא גם לא המשגיח ואף לא המשפיע ואפילו לא הראש ישיבה ) או ההקפדה על הזמנים ברמות של דקות וחצאי דקות כאשר השעון החבד"י ידוע ומפורסם, (והם חושבים כי לחנך לשמירת הזמנים ניתן לעשות בכפייה כמו הטלת קנסות בדיוק כמו שנהגו איתנו כשאנחנו היינו בישיבה והתוצאות הרי ידועות עד כמה אנחנו מקפידים בזמנים [בכל תחומי החיים])
מתיי יפנימו שחינוך הוא לא אילוף ויקחו סוף סוף אחריות ולא יעשו זאת כקרדום לחתוך בו כסף וכבוד.

אדוני המשפיע אתה האבא והאמא של הבחור מגיל 13 ועד שהוא בעצמו הופך לאב איתך הוא נמצא מידי יום בסביבתך הוא חי ונושם וממך הוא יקבל את האקסיומות איתם הוא יבנה את חייו , אם אתה חושב שתוכל להצטדק בהטלת חובת החינוך על ההורים הביולגים הנך מועל בתפקידך , עליך לשמור על הילד שהגיע אליך אל תחת כנפיך בשמירה מעולה אף יותר מדרך השומרים משפיע קדוש היקר מכל הופקד בידך ראה שלא תקלקל שמור עליו כבבת עיניך (לפחות כאותם נכסי דיתמי דאבוהה דשמואל), שער בנפשך לו הוריו הביולוגים היו מתנהגים אליו באותו אופן בו אתה נוהג להיכן היה הוא מגיע .
מי שאין לו בתעצמות נפשו די אהבה, סבלנות , זמן, והתמסרות טוטלית לשליחות המקודשת של עשיה בתחום דיני נפשות, מי שחסר לו כסף לשלם קאמפ לילדיו ("בשל החובה החסידית")ובשל כך הוא מחסיר מכמות ואיכות ההתמסרות שלו לתלמידים שיתכבד וילך לעבוד בהיי טק שם הנזקים שיגרום לכל היותר ייצרו פגם טכני , אולם בישיבה נפשות הוא קובע, ועל זה אמרו שאפילו בית דין הרגה אחת לשבעים שנה נקראת רצחנית וד"ל.

כולכם מדברים יפה אבל למה שלא תלמדו קצת מיוסף חיים בולטון שקם ועשה מעשה אמיץ ???

נושא חשוב זה אשר עלה באתרכם מן הראוי שיוקבע בצורה כל שהיא כך שהוא לא ירד מסדר היום.

אם תעשו זאת ואם הדבר יחלחל למודעות של אלה העושים במלאכה הציבורית הצלתם נפשות רבות "וכל המציל וגו" ק"ו כאשר מדובר במיתה רוחנית וכ"ש כאשר מדובר ברבים עד כי "אין בית אשר אין שם ..."

כאחת מהצד המקורבת לחב"ד, שמעתי המון על ההתנהגות בתיכון חב"ד אשר לדעתי זו היפך החינוך. בנוסף, ראיה לכך שהם כשלו היא כש13 בנות מתוך כיתה אחת בתיכון חבדי מחליטות לעשות שירות לאומי דבר שהרבי התנגד לו.

מה קורה בחינוך הבנות? קטונתי! אין לי מושג.
אני רק יכול להתייחס לחינוך הבנים. זכור לי כי בהיותי בישיבה (הקטנה ולאחר מכן הגדולה) היה מגיע אלינו בחור והיה משתתף איתנו בהתוועדויות. הבחור הזה למד בישבה תיכונית ועשה בגרות, ואני זוכר הרבה בחורים שמתלחשים בעניינו ואמרים שיש לו מזל שהוא עשה בגרות, שהוא יוכל לעשות מה שהוא רוצה עם החיים שלו, שהעולם כולו פתוח בפניו (כן, גם אני חשבתי ככה). החבר הטוב שלי ניסה אפי לגשת לעניין אבל כמובן שלא הצליח מכיוון שלא היתה לו המסגרת המתאימה. ואני שואל, למה הרגשנו ככה כלפיו? הרי לכאורה חינכו אותנו לאורה של דרך עם ייעוד, דרך מוגדרת שאנו לכאורה היינו יכולים להיות גאים בה. מה בכל זאת הציק לנו (ואני מודה - לא לכולנו)? היום בהתבוננות לאחור אני יכול להצביע על הבעיה. לבחור הזה היתה מטרה מוצהרת ומוגדרת למול עיניו. הוא לא שאף לרעיונות נשגבים שבינתם של בחורים קצרה מלהגיע. הוא שאף לדבר ממשי הרבה יותר, לדבר שהיה ברור לו (ואולי לא לגמרי בצדק) שזה מה שיועיל לעתידו וכו וכו. כשהמטרה לא מעורפלת - ישנה מוטיבציה למשוך לשם. כששמים רף גבוהה שלא ניתן להגיע אליו, ואפילו אם הוא נקלט בשכל, בכל אופן הוא ממש לא יושב ביציבות ברגש, כאשר כל הגירויים החיצונים (קריירה, עולם פתוח וכו) נראים הרבה יותר מוחשיים מאשר אותם רעיונות נשגבים, לא ניתן יהיה למשוך את הצעירים (וזה נכון לכל המחנה החרדי). אז אמנם - רובם לא ימרדו כי הם מודעים להשלכות העניין אך ברור שהם יגדלו בחוסר חשק ואת השנים הטובות הם יבזבזו על שינה בסדר חסידות ושיחות סרק בסדר נגלה ובסדר שולחן ערוך.
איך פותרים מצב שכזה - אין לי מושג. אבל ברור לי ששיח מעמיק בין המחנכים לציבור ההורים - כאשר לא מתעלמים מגורמי הבעיה ומהמציאות מסביב - יביא בסופו של דבר לשינוי מבורך. שינויים אינם איום בהכרח הרי דברים השתנו כבר (למשל את המכות שאני חטפתי בחיידר, הילדים שלי לא חוטפים ואני לא מקנא במלמד שיעז להשתמש בידיו)

חוכמת חיים !

רק עצה קטנה פשוט לעשות עותקים
לכל מחנך ומחנכת, מנהל ומנהלת ולכל אחד הקשור לחינוך .
כי האחריות היא בידיים שלנו.

וחבל שיש ידיים שמהם נושרים \ נושרות
(שליבי בוכה עליהם ומתפללת לשובם)
בסה"כ פירות טובים שצריך רק להבין לליבם ולאהוב

הלוואי שנצליח להגיע לאותם לבבות ולא ניכשל חלילה

וכל אחד יעשה חשבון נפש . . .

הייה ברוך
פיך רק מפיק מרגליות
שהקב"ה יתן לך בריאות והרבה הרבה נחת

נצפה באתר

עוד באתר