ר' זושא אכן היה בימי השואה פרטיזן ששרד בזכות האמונה האמיתית והשמחה הפנימית שהייתה טבועה בו. לאחר המלחמה עלה לארץ הקודש ולמד בישיבת תומכי תמימים בתל אביב. כבר כבחור צעיר נודע כפעלתן גדול. הוא נמנה על מייסדי ישיבת תומכי תמימים המרכזית בלוד, ורשת אוהלי יוסף יצחק. כל שלוחי הרבי הכירו אותו כיון שהיה מבקר תכופות בכל נקודה בה יש חסידי חב"ד בארץ הקודש, כולם ידעו כי הוא מדווח הכול לרבי איליו נקשר בלב ונפש. ר' זושא היה שותף פעיל לכל המבצעים והפרוויקטים שידעה חב"ד בארץ הקודש במשך כארבעים שנה. ב770 הוא היה חלק מהנוף. מאמצע חודש אלול ועד תחילת חודש חשון היה שוהה בקביעות בבית חיינו. הוא היה אחראי מטעם הכנסת אורחים על סדרי הלימודים עליהם היה מדווח מידי יום ביומו לרבי, כך גם היה מעודד בכל כוחו את השירה והשמחה בהתוועדויות של הרבי ובשמחת בית השואבה. ר' זושא נפטר בפתאומיות בחג הסוכות בסוכה בחצר 770.