מערכת COL
|
יום ט"ז אלול ה׳תשס״ז
30.08.2007
גירוש וקללות בראי תורת הסוד/ שולחן-השבת
בעקבות המאורעות האחרונים בארצינו הקדושה. גירוש וקללות בראי תורת הסוד. גזירות ונחמות. "וְהִתְמַכַּרְתֶּם לְאיְבֶיךָ", מוכרים עצמם חינם, לאויבים. הקללה האחרונה התקיימה, הגיע זמן הגאולה ■ מבט לפרשת-השבוע, לפי מדרשי חז"ל, הקבלה והחסידות לאור תורת חב"ד מאת הרב יוסף קרסיק למאמר המלא
פסוקי פרשתינו מנבאים הן את המלחמה הנוראית שהתחרשה לאחרונה בארצינו הקדושה ותוצאותיה הקשות, והן את מעשי הממשלה בשנה החולפת אשר ללא כל סיבה, ביודעין ובמזיד, גירשה באכזריות אנשים נשים וטף מבתיהם, והעניקה חבלי ארץ נחלת אבות לגרועים שבאוייבי ישראל, תוך גרימת סיכון ליושבי הארץ, וגזילת בית ופרנסה ממאות ואלפים מאחינו בני ישראל - צריך רק להתבונן ולשים לב היטב לתוכן הפסוקים בקללות ובתוכחות ולמצוא רמזים ולכל זאת,
אך בד בבד עם הקללות והתוכחות ניתן לשאוב מאותם פסוקים גם דברי עידוד וזריקת מרץ לאמונה בגאולה השלימה שעל-ידי משיח צדקינו שיתרחש במהרה בימינו בקרוב ממש:
"הקללות והברכות" - בשיחת קודש של הרבי מלפני שלושים ושתים שנה, בשבת קודש פרשת כי תבוא, שנת תשל"ד - נמצאים דברי נחמה ועידוד גם למצבינו העכשווי.
הנחמה הגדולה שזו הקללה האחרונה בתורה, אשר מיד עם קיומה ומימושה הגיע כבר זמן הגאולה.
הקללות הולכות ונעשות יותר קשות
במרכז פרשתינו מופיעה התוכחה ובה 98 קללות אם חס-וחלילה יפרו את הוראת ה' ולא יקיימו את דברי התורה.
הקללות כתובות במעין מדרג, תחילה קללות ועונשים קלים יחסית, ומשלא שבים בתשובה ולא מתקנים ומשפרים המעשים, מקבלים עונשים יותר חמורים, עד לקללה האיומה והנוראית ביותר האחרונה בקללות (פרק כח, פסוק סח):
וֶהֱשִׁיבְךָ יְהֹוָה מִצְרַיִם בָּאֳנִיּוֹת בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אָמַרְתִּי לְךָ לֹא תֹסִיף עוֹד לִרְאֹתָהּ וְהִתְמַכַּרְתֶּם שָׁם לְאֹיְבֶיךָ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת וְאֵין קֹנֶה.
ויש להבין מדוע היא הקללה האחרונה - החמורה והנוראית מכל, הרי היא לא נשמעת כה נוראית בהשוואה לרבות מהקללות האחרות:
"והשיבך ה' מצרים" - וכי גלות למצרים היא החמורה מכל? "והשיבך ה' למצרים באוניות" - והלא הפלגה באוניה קלה מצעידה רגלית? "ונמכרתם לעבדים ולשפחות ואין קונה" - ונמכרתם פירושו שישראל מעצמם יחפצו להימכר, ומה הטרגדיה בדבר? וסוף הקללות "אין קונה" - נו, מה רע, שאין מי שיקנה את עמנו לעבדים?
אובדן נפשי מוליך לאובדן פיזי
כשמתעמקים בפסוק עם פרשני המקרא מבינים שהוא עוסק בשלושה מיני אובדנים - אובדן פיזי, אובדן נפשי ואובדן פיזי ונפשי גם יחד, הבאים בשלושה שלבים:
1) שלב ראשון - אובדן פיזי:
גלות פיזית קשה "והשיבך ה' מצרים באוניות", ירידה לגלות למצרים כשבויים באוניות, היא "מכה קשה" יותר מצעידה רגלית לגלות: א) כך ניתן להוליך לגלות גם חולים, זקנים ותינוקות שאינם יכולים לצעוד רגלית עד מצרים. ב) החרדה והפחד בספינת שבויים קשה יותר מהפחד שבצעידה הרגלית, כי בהיותם סגורים בספינה בלב ים מרוּת השוֹבִים תקיפה וחזיקה יותר ממרותם בעת הצעידה ביבשה (שבה אפשר, ולו תיאורטית, לחמוק ולברוח, לא כן באוניה המפליגה בלב ים) [על דרך הדרש "אניות" מלשון "תאניה ואניה", לשון "צער ויללה". וכן "אוניה" מלשון עוני].
נוסף להפלגה בספינה, ישראל גם יצעדו "בדרך אשר אמרתי לך לא תוסיף עוד לראותה": באותו מדבר גדול ונורא שאין בו מים, ששורצים בו נחש שרף ועקרב, שבו צעדו ישראל בעליתם ממצרים כשהם מוגנים בענני כבוד, מן ובאר - ישובו לצעוד ללא הגנה, לגלות במצרים, דבר המגביר את החשש והפחד [כשם שביציאת מצרים צעדו גם ביבשה וגם בים-סוף, כך גזירת הגלות לשוב מצרימה גם בספינה בים וגם בהליכה רגלית. אבל לפי הפשט יש פירוש אחר לפסוק, שמדובר רק על גלות באוניות ולא בצעידה, והפסוק "בדרך אשר אמרתי לא תוסיף עוד לראותה", אינו מוסיף גלות, הוא רק מסביר: בשל ההבטחה שלא תוסיף לראות את הדרך, לכן המסע לגלות יהיה בים ולא ביבשה].
2) שלב שני - אובדן נפשי:
קללה שניה וחמורה מקודמתה שהנפש היהודית תאבד כל תוקף ובטחון עצמי, עד כדי כך יתדרדר מצבם הנפשי לשפל המדריגה, שהם מעצמם יבקשו להיות נתונים תחת "מטריית הגנה" של האוייבים הכי רעים ומרים, השלטון המצרי;
"והתמכרתם שם לאויביך", ישראל יהיו במצב נפשי כה קשה שהם מעצמם, ללא כפיה של מעצמה זרה, יבקשו להימכר ולהיות נתונים תחת אוייבם הגדול והאכזרי - מצרים.
2) שלב שלישי - אובדן נפשי ופיזי:
איבוד היציבות והחוסן הנפשי יגרמו למצב של "ואין קונה", שאין הכוונה שהגויים לא יחפצו לקנות את היהודים ולשלוט בהם (לא 'יקנו' את הרעיון המטופש הלזה...), אלא שכשיראו שישראל מוכרים עצמם חינם, יבינו שמצבם בכי-רע, וינצלו את ההזדמנות לגזור עליהם גזירות קשות "חובטין אותם במקלות", ועד ל"הרג וכליון" (רש"י על הפסוק).
זו קללה אחרונה ונוראית מכל: אובדן נפשי טוטאלי ומוחלט, איבוד הזהות היהודית, ואיבוד הגאווה והעוצמה של ישראל, הגורם בסופו של דבר לאיבוד פיזי, שעד כאן אין בכל הפרשה גזירת מוות, אלא רק פסוק זה, אומר רש"י, מדבר על כליה ומוות. וכה כותב "העמק דבר": מחמת פחד תברח למצרים. ותרצה להמכר שם כדי להגן עליך ולפרנסך. אבל ואין קונה. כדי שיהיו רק עיניך תלויות בכל שעה בה' לבדו. בלי שאר מגן ומחסה.
קללות שהן ברכות
בתורת הסוד מוסבר שבפנימותם התוכחות והקללות הם "ברכות נעלות", דברי נחמה ואהבה גדולה מה' לישראל, כי למרות שהן נראות כעונש רע ומר, הם באמת ברכות נעלות, מרגליות משובחות, הטובות אפילו יותר מהברכות הגלויות, לכן בכל פסוק מפסוקי הקללות מוזכר שם ה', שהוא שם אלוקי של כוח הרחמים [וכך כתוב בתלמוד גם בנוגע לקללות החכמים ש"כולם ברכות הם"]!
כשם שגערת הורים בבנם המתנהג בצורה לא נאותה, אינה נובעת משנאה אלא מאהבה כנה ורצון לחנכו להיטיב מעשיו ולתקן קלקוליו, כך דווקא על ידי הקללות והתוכחות הבאים משמים - מתעלים בני ישראל לדרגה רוחנית יותר נעלית ונשגבת, כדברי חז"ל "במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד".
כי לכאורה מאמר חז"ל זה - שבעל תשובה נעלה מצדיק - דרוש בירור והבנה: היתכן שצדיק שכל ימיו קודש לתורה ומצוות ולא עבר מעולם על ציוי ה', הינו נחות מבעל התשובה שכל ימיו קלקל בעוונות וחטאים וזה עתה שב בתשובה, כיצד הוא מתעלה מעל הצדיק?
אלא, היות שבכל דבר בבריאה ישנם ניצוצי (=כוחות) קדושה אלוקיים, אלא שהם סמויים ונסתרים ואינם גלויים, ורק בעת שמשתמשים עמהם לעבודת ה' לקיום המצוות, זוכים לחוש באותו כוח (=ניצוץ) אלוקי הגנוז באותו חפץ.
אם-כן צדיק העובד ה' רק עם חפצים המותרים (קליפת נוגה), זוכה רק בניצוצי הקדושה הגנוזים וחבויים בהם, אבל בעל תשובה שבשל חטאיו הגיע גם למקומות טומאה, הרי כששב בתשובה ותיקן חטאיו, תיקן גם את מעשיו שנעשו עם החפצים האסורים, וכך הוא זכה גם בניצוצות המצויים באותם מקומות נחותים ושפלים אליהם הצדיק לא הגיע [ובתורת הסוד מוסבר שדווקא באותן מקומות נחותים מצויים כוחות קדושה הרבה יותר חזקים].
כך גם בענין הקללות והברכות:
דווקא הבעל תשובה כיוון שתחילה קלקל במעשיו וחטא, ובשל כך ספג תוכחות וקללות, ומהם התעורר לשוב בתשובה ולהכניע את היצר הרע - ממילא הוא זכה גם באותם כוחות רוחניית וברכות סמויות המצויות בפנימיות הקללות, דבר שהצדיק לא זכה, שכן מעולם לא חטא, וממילא מעולם לא ספג קללות ותוכחות.
וכן איתא בספרי תלמידי הבעש"ט: אי אפשר לזכות בכבוד אלוקים אלא על-ידי תשובה, ועיקר התשובה - שישמע בזיונו וידום וישתוק ולא ידקדק על בזיון כבודו, ועל ידי זה הוא זובח את היצר הרע שבו ומתקנו וזוכה לתשובה שלימה ולהתקרב בפני ה' יתברך ולעלות אף למעלה מן הצדיק, כי בזיונות, קללות ותוכחות הם לתועלת האדם לתיקונו ולקרבו לה' יתברך.
[היות שהתוכחות בפנמיותם הן ברכות נעלות, לכן בסדר העליות לתורה, הן חלק מהעליה לתורה "שישי", שהיא העליה החשובה והנעלית ביותר, לפי שיטת הקבלה והחסידות].
פירוט הטוב שבקללות
עתה נתבונן בכל אחד מהקללות האמורות ונמצא את הטוב היוצא מהן:
1) גלות למצרים - לזכות בניצוצי קדושה המצויים במצרים. 2) הפלגה בים - מים הזידונים מסמלים את השקיעה בתאוות העולם השוצפים וגועשים, וההפלגה לתיקון הניצוצות בים. 3) הפלגה באוניות - המגינות מהמים הזידונים. 4) רצון להימכר לעבדים - דרגה עליונה בעבודת ה' שהיהודי נעשה עבד לעבודת ה', לשם שמים ולא בשל תועלת אישית, וכל זאת מעצמו וללא כפיה. 5) ואין קונה - כך יישמרו מלהתערות בגויים. 6) הרג וכליון - במובן הרוחני דביקות מלאה ומוחלטת בעבודת ה' וכליון מהתשוקות והצרכים והענינים הגשמיים.
הירידה למצרים היא "באוניות", מלשון עוני במצוות ומעשים טובים, כי כשישראל הולכים בדרך ה', אין הגוי יכול לשלוט בהם ולקנות אותם.
מגזירה לנחמה
המדרש כותב (אסת"ר, הקדמה ג): שלש פעמים הזהיר ה' את ישראל לא לחזור מצרימה - בפרשיות בשלח, שופטים ותצא, וכנגדן חטאו ונענשו שלוש פעמים לשוב מצרימה - בימי סנחריב, בימי יוחנן בן קרח, ובימי טרכינוס.
הבעל הטורים ספר ומנה שבכל פרשת התוכחה שמו של הקב"ה מוזכר עשרים ושש פעם, כמו גם בתפילת שמונה-עשרה שגם בה מוזכר שם ה' עשרים ושש פעם (חוץ מברכת המינים), כי בזכות ובכוח התפילה מבטלים את הקללה והופכים אותם לברכה.
נסיים בדברי האלשיך: "והתמכרתם שם וכו' .. אתה תעמוד שיהיו יתר הפליטה הנשארת מחבלי משיח לפליטה גדולה".
התקיימו כבר בעמנו כל הקללות והתוכחות המוזכרות בספר התורה כולל הגזירה והקללה האחרונה האמורה, הגיע אפוא העת והשעה לגאולה וסוף לצרותינו, בביאת משיח צדקינו, יבוא ויוליכנו קוממית לארצינו הקדושה במהרה בימינו בקרוב ממש.
מקורות: רש"י, חזקוני, דעת זקנים, אבן עזרא, רבינו בחיי, ש"ך, בעל הטורים, אלשיך, לדברים, פרק כח, סח. לקוטי שיחות חלק יט, עמוד 235 ועוד.
תגובות והערות יתקבלו בשמחה: [email protected]
אך בד בבד עם הקללות והתוכחות ניתן לשאוב מאותם פסוקים גם דברי עידוד וזריקת מרץ לאמונה בגאולה השלימה שעל-ידי משיח צדקינו שיתרחש במהרה בימינו בקרוב ממש:
"הקללות והברכות" - בשיחת קודש של הרבי מלפני שלושים ושתים שנה, בשבת קודש פרשת כי תבוא, שנת תשל"ד - נמצאים דברי נחמה ועידוד גם למצבינו העכשווי.
הנחמה הגדולה שזו הקללה האחרונה בתורה, אשר מיד עם קיומה ומימושה הגיע כבר זמן הגאולה.
הקללות הולכות ונעשות יותר קשות
במרכז פרשתינו מופיעה התוכחה ובה 98 קללות אם חס-וחלילה יפרו את הוראת ה' ולא יקיימו את דברי התורה.
הקללות כתובות במעין מדרג, תחילה קללות ועונשים קלים יחסית, ומשלא שבים בתשובה ולא מתקנים ומשפרים המעשים, מקבלים עונשים יותר חמורים, עד לקללה האיומה והנוראית ביותר האחרונה בקללות (פרק כח, פסוק סח):
וֶהֱשִׁיבְךָ יְהֹוָה מִצְרַיִם בָּאֳנִיּוֹת בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אָמַרְתִּי לְךָ לֹא תֹסִיף עוֹד לִרְאֹתָהּ וְהִתְמַכַּרְתֶּם שָׁם לְאֹיְבֶיךָ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת וְאֵין קֹנֶה.
ויש להבין מדוע היא הקללה האחרונה - החמורה והנוראית מכל, הרי היא לא נשמעת כה נוראית בהשוואה לרבות מהקללות האחרות:
"והשיבך ה' מצרים" - וכי גלות למצרים היא החמורה מכל? "והשיבך ה' למצרים באוניות" - והלא הפלגה באוניה קלה מצעידה רגלית? "ונמכרתם לעבדים ולשפחות ואין קונה" - ונמכרתם פירושו שישראל מעצמם יחפצו להימכר, ומה הטרגדיה בדבר? וסוף הקללות "אין קונה" - נו, מה רע, שאין מי שיקנה את עמנו לעבדים?
אובדן נפשי מוליך לאובדן פיזי
כשמתעמקים בפסוק עם פרשני המקרא מבינים שהוא עוסק בשלושה מיני אובדנים - אובדן פיזי, אובדן נפשי ואובדן פיזי ונפשי גם יחד, הבאים בשלושה שלבים:
1) שלב ראשון - אובדן פיזי:
גלות פיזית קשה "והשיבך ה' מצרים באוניות", ירידה לגלות למצרים כשבויים באוניות, היא "מכה קשה" יותר מצעידה רגלית לגלות: א) כך ניתן להוליך לגלות גם חולים, זקנים ותינוקות שאינם יכולים לצעוד רגלית עד מצרים. ב) החרדה והפחד בספינת שבויים קשה יותר מהפחד שבצעידה הרגלית, כי בהיותם סגורים בספינה בלב ים מרוּת השוֹבִים תקיפה וחזיקה יותר ממרותם בעת הצעידה ביבשה (שבה אפשר, ולו תיאורטית, לחמוק ולברוח, לא כן באוניה המפליגה בלב ים) [על דרך הדרש "אניות" מלשון "תאניה ואניה", לשון "צער ויללה". וכן "אוניה" מלשון עוני].
נוסף להפלגה בספינה, ישראל גם יצעדו "בדרך אשר אמרתי לך לא תוסיף עוד לראותה": באותו מדבר גדול ונורא שאין בו מים, ששורצים בו נחש שרף ועקרב, שבו צעדו ישראל בעליתם ממצרים כשהם מוגנים בענני כבוד, מן ובאר - ישובו לצעוד ללא הגנה, לגלות במצרים, דבר המגביר את החשש והפחד [כשם שביציאת מצרים צעדו גם ביבשה וגם בים-סוף, כך גזירת הגלות לשוב מצרימה גם בספינה בים וגם בהליכה רגלית. אבל לפי הפשט יש פירוש אחר לפסוק, שמדובר רק על גלות באוניות ולא בצעידה, והפסוק "בדרך אשר אמרתי לא תוסיף עוד לראותה", אינו מוסיף גלות, הוא רק מסביר: בשל ההבטחה שלא תוסיף לראות את הדרך, לכן המסע לגלות יהיה בים ולא ביבשה].
2) שלב שני - אובדן נפשי:
קללה שניה וחמורה מקודמתה שהנפש היהודית תאבד כל תוקף ובטחון עצמי, עד כדי כך יתדרדר מצבם הנפשי לשפל המדריגה, שהם מעצמם יבקשו להיות נתונים תחת "מטריית הגנה" של האוייבים הכי רעים ומרים, השלטון המצרי;
"והתמכרתם שם לאויביך", ישראל יהיו במצב נפשי כה קשה שהם מעצמם, ללא כפיה של מעצמה זרה, יבקשו להימכר ולהיות נתונים תחת אוייבם הגדול והאכזרי - מצרים.
2) שלב שלישי - אובדן נפשי ופיזי:
איבוד היציבות והחוסן הנפשי יגרמו למצב של "ואין קונה", שאין הכוונה שהגויים לא יחפצו לקנות את היהודים ולשלוט בהם (לא 'יקנו' את הרעיון המטופש הלזה...), אלא שכשיראו שישראל מוכרים עצמם חינם, יבינו שמצבם בכי-רע, וינצלו את ההזדמנות לגזור עליהם גזירות קשות "חובטין אותם במקלות", ועד ל"הרג וכליון" (רש"י על הפסוק).
זו קללה אחרונה ונוראית מכל: אובדן נפשי טוטאלי ומוחלט, איבוד הזהות היהודית, ואיבוד הגאווה והעוצמה של ישראל, הגורם בסופו של דבר לאיבוד פיזי, שעד כאן אין בכל הפרשה גזירת מוות, אלא רק פסוק זה, אומר רש"י, מדבר על כליה ומוות. וכה כותב "העמק דבר": מחמת פחד תברח למצרים. ותרצה להמכר שם כדי להגן עליך ולפרנסך. אבל ואין קונה. כדי שיהיו רק עיניך תלויות בכל שעה בה' לבדו. בלי שאר מגן ומחסה.
קללות שהן ברכות
בתורת הסוד מוסבר שבפנימותם התוכחות והקללות הם "ברכות נעלות", דברי נחמה ואהבה גדולה מה' לישראל, כי למרות שהן נראות כעונש רע ומר, הם באמת ברכות נעלות, מרגליות משובחות, הטובות אפילו יותר מהברכות הגלויות, לכן בכל פסוק מפסוקי הקללות מוזכר שם ה', שהוא שם אלוקי של כוח הרחמים [וכך כתוב בתלמוד גם בנוגע לקללות החכמים ש"כולם ברכות הם"]!
כשם שגערת הורים בבנם המתנהג בצורה לא נאותה, אינה נובעת משנאה אלא מאהבה כנה ורצון לחנכו להיטיב מעשיו ולתקן קלקוליו, כך דווקא על ידי הקללות והתוכחות הבאים משמים - מתעלים בני ישראל לדרגה רוחנית יותר נעלית ונשגבת, כדברי חז"ל "במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד".
כי לכאורה מאמר חז"ל זה - שבעל תשובה נעלה מצדיק - דרוש בירור והבנה: היתכן שצדיק שכל ימיו קודש לתורה ומצוות ולא עבר מעולם על ציוי ה', הינו נחות מבעל התשובה שכל ימיו קלקל בעוונות וחטאים וזה עתה שב בתשובה, כיצד הוא מתעלה מעל הצדיק?
אלא, היות שבכל דבר בבריאה ישנם ניצוצי (=כוחות) קדושה אלוקיים, אלא שהם סמויים ונסתרים ואינם גלויים, ורק בעת שמשתמשים עמהם לעבודת ה' לקיום המצוות, זוכים לחוש באותו כוח (=ניצוץ) אלוקי הגנוז באותו חפץ.
אם-כן צדיק העובד ה' רק עם חפצים המותרים (קליפת נוגה), זוכה רק בניצוצי הקדושה הגנוזים וחבויים בהם, אבל בעל תשובה שבשל חטאיו הגיע גם למקומות טומאה, הרי כששב בתשובה ותיקן חטאיו, תיקן גם את מעשיו שנעשו עם החפצים האסורים, וכך הוא זכה גם בניצוצות המצויים באותם מקומות נחותים ושפלים אליהם הצדיק לא הגיע [ובתורת הסוד מוסבר שדווקא באותן מקומות נחותים מצויים כוחות קדושה הרבה יותר חזקים].
כך גם בענין הקללות והברכות:
דווקא הבעל תשובה כיוון שתחילה קלקל במעשיו וחטא, ובשל כך ספג תוכחות וקללות, ומהם התעורר לשוב בתשובה ולהכניע את היצר הרע - ממילא הוא זכה גם באותם כוחות רוחניית וברכות סמויות המצויות בפנימיות הקללות, דבר שהצדיק לא זכה, שכן מעולם לא חטא, וממילא מעולם לא ספג קללות ותוכחות.
וכן איתא בספרי תלמידי הבעש"ט: אי אפשר לזכות בכבוד אלוקים אלא על-ידי תשובה, ועיקר התשובה - שישמע בזיונו וידום וישתוק ולא ידקדק על בזיון כבודו, ועל ידי זה הוא זובח את היצר הרע שבו ומתקנו וזוכה לתשובה שלימה ולהתקרב בפני ה' יתברך ולעלות אף למעלה מן הצדיק, כי בזיונות, קללות ותוכחות הם לתועלת האדם לתיקונו ולקרבו לה' יתברך.
[היות שהתוכחות בפנמיותם הן ברכות נעלות, לכן בסדר העליות לתורה, הן חלק מהעליה לתורה "שישי", שהיא העליה החשובה והנעלית ביותר, לפי שיטת הקבלה והחסידות].
פירוט הטוב שבקללות
עתה נתבונן בכל אחד מהקללות האמורות ונמצא את הטוב היוצא מהן:
1) גלות למצרים - לזכות בניצוצי קדושה המצויים במצרים. 2) הפלגה בים - מים הזידונים מסמלים את השקיעה בתאוות העולם השוצפים וגועשים, וההפלגה לתיקון הניצוצות בים. 3) הפלגה באוניות - המגינות מהמים הזידונים. 4) רצון להימכר לעבדים - דרגה עליונה בעבודת ה' שהיהודי נעשה עבד לעבודת ה', לשם שמים ולא בשל תועלת אישית, וכל זאת מעצמו וללא כפיה. 5) ואין קונה - כך יישמרו מלהתערות בגויים. 6) הרג וכליון - במובן הרוחני דביקות מלאה ומוחלטת בעבודת ה' וכליון מהתשוקות והצרכים והענינים הגשמיים.
הירידה למצרים היא "באוניות", מלשון עוני במצוות ומעשים טובים, כי כשישראל הולכים בדרך ה', אין הגוי יכול לשלוט בהם ולקנות אותם.
מגזירה לנחמה
המדרש כותב (אסת"ר, הקדמה ג): שלש פעמים הזהיר ה' את ישראל לא לחזור מצרימה - בפרשיות בשלח, שופטים ותצא, וכנגדן חטאו ונענשו שלוש פעמים לשוב מצרימה - בימי סנחריב, בימי יוחנן בן קרח, ובימי טרכינוס.
הבעל הטורים ספר ומנה שבכל פרשת התוכחה שמו של הקב"ה מוזכר עשרים ושש פעם, כמו גם בתפילת שמונה-עשרה שגם בה מוזכר שם ה' עשרים ושש פעם (חוץ מברכת המינים), כי בזכות ובכוח התפילה מבטלים את הקללה והופכים אותם לברכה.
נסיים בדברי האלשיך: "והתמכרתם שם וכו' .. אתה תעמוד שיהיו יתר הפליטה הנשארת מחבלי משיח לפליטה גדולה".
התקיימו כבר בעמנו כל הקללות והתוכחות המוזכרות בספר התורה כולל הגזירה והקללה האחרונה האמורה, הגיע אפוא העת והשעה לגאולה וסוף לצרותינו, בביאת משיח צדקינו, יבוא ויוליכנו קוממית לארצינו הקדושה במהרה בימינו בקרוב ממש.
מקורות: רש"י, חזקוני, דעת זקנים, אבן עזרא, רבינו בחיי, ש"ך, בעל הטורים, אלשיך, לדברים, פרק כח, סח. לקוטי שיחות חלק יט, עמוד 235 ועוד.
תגובות והערות יתקבלו בשמחה: [email protected]
לכתבה זו התפרסמו 1 תגובות - לקריאת כל התגובות
הוסף תגובה
1 תגובות
1.
כבוד הרב
ט"ז אלול ה׳תשס״ז
חזק מאד אבל אנא ממך: קצר יותר בבקשה.
תגובה חדשה
הגב לתגובה
0
0
מאפשרים לכם לקבל
