מערכת COL
|
יום י"ג אלול ה׳תשס״ז
27.08.2007
כשר' מאיר ור' קותי "נכנסו לפרדס"
ארבעה נכנסו לפרדס, נכנסו בשלום ויצאו בשלום: ששים שנה לאחר שהר' מאיר פרידמן והר' יקותיאל שניאורסון נכנסו ללמוד בישיבה שבפרדס בלוד, וארבעים שנה לאחר שתלמידי הישיבה עזבו את הבניין הישן בפרדס בשנת תש"ל הם חזרו לשם השבוע לביקור מיוחד ובלתי שגרתי בעליל ■ שיאו של הביקור היה במקום בו היה 'זאל' הלימודים. צורת החדרים שונתה מעט, נוספו קירות והוסרו קירות, אך חלוקת החדרים בכללותה נשארה כפי שהיה לפני שישים שנה ■ בימים אלו נערכים צילומי הווידאו מהביקור המיוחד, וקטעים מהם יוקרנו בכנס "דורות תמימים", שייערך אי"ה ביום חמישי, באוהל האירועים בכפר חב"ד לסיפור המלא ולגלריית תמונות
(צילום: מאיר דהן, COL)
מנשה גבירץ, COL
ארבעה נכנסו לפרדס, נכנסו בשלום ויצאו בשלום: ששים שנה לאחר שהר' מאיר פרידמן והר' יקותיאל שניאורסון נכנסו ללמוד בישיבה שבפרדס בלוד, וארבעים שנה לאחר שתלמידי הישיבה עזבו את הבניין הישן בפרדס בשנת תש"ל, חזרו לשם השבוע הר' פרידמן והר' שניאורסון, לביקור מיוחד ובלתי שגרתי בעליל.
הביקור המיוחד נערך לרגל הכינוס הגדול "דורות תמימים" שמקיימת הנהלת ישיבת "תומכי תמימים" המרכזית באה"ק, בכפר חב"ד ביום חמישי הקרוב, בקשר עם מלאת מאה ועשר שנים לייסוד הישיבה על ידי אדמו"ר הרש"ב בשנת תרנ"ז.
ר' מאיר ור' יקותיאל שניאורסון, שניהם החלו ללמוד בשנה הראשונה לייסוד הישיבה בשנת תש"ט. ר' מאיר היה אז נער צעיר, לאחר בר מצווה, והוא הגיע לישיבה בפרדס מתל אביב, שם התגורר יחד עם אחיו עם אמו הגב' גיטל; ר' יקותיאל, אז ילד בן אחת עשרה בלבד, הגיע ללוד מכפר הרואה, לשם הגיע בלילה גשום אחד הרב זושא ווילימובסקי, מייסד הישיבה, ו'סחב' אותו יחד עם עוד נערים, אל אורה של ליובאוויטש.
השניים, מלווים בצוות ההכנה של כנס "דורות תמימים", לא שיערו כי הם ניצבים בפתחה של סערת רגשות וחוויה עוצמתית, בחוזרם במסע בזמן, שישים שנה לאחור.
הביקור המיוחד החל באיזור תחנת הרכבת בלוד, שם עמד בשעתו בניין הישיבה הראשון, "בניין תחנת הרכבת", אליו נכנס ר' זושא ווילימובסקי בחודש שבט תש"ט. הבניין כבר מזמן אינו קיים, אך הזיכרונות של ר' קותי ור' מאיר צלולים ובהירים, כאילו היום הם ניצבים בשערי הישיבה.
"ר' זושא דפק לילה אחד בדלת הבית, ללא הודעה מוקדמת. הוא אמר לאבי: יש לי עבור הבן שלך ישיבה מצויינת שנפתחה לאחרונה, בתנאים מצויינים של בית מלון חמש כוכבים. אני לוקח את הבן לישיבה, אמר. אבי השתכנע, ואני נסעתי עם ר' זושא לישיבה. כשהגעתי, גיליתי שלא מדובר בבית מלון חמש כוכבים, אלא בבית מלון עם אלפי כוכבים... ישנו בבתים עם גגות חרבים, וכל כוכבי השמים האירו מעלינו...", פותח ר' יקותיאל את זיכרונותיו מול המצלמה.
בחשש מה מתקרבים אל האיזור בו שכן בניין הישיבה. כל האיזור מאוכלס בתושבים ערביים. לאחר חיפוש קצר מזהה ר' קותי את בניין הישיבה, ומגיעים אל הבניין.
מהבניין העתיק בן שני הקומות יורד בעל הבית, ערבי מבוגר, וכאשר ר' מאיר פרידמן ניגש אליו בחמימות ובלבביות ומנסה להסביר את פשר בואם של האורחים הלא קרואים, אורו עיניו של הערבי. הוא מציג את עצמו כעיזאם אבו-קישיק שהוא היה בנו של השומר הערבי ששמר בשעתו על הישיבה, ואף היה ה"גוי של שבת" של הישיבה, והוא שמח ביותר לקראת הבאים, ומסייע ככל שניתן.
מסתבר עוד, שהערבי זוכר היטיב את הישיבה מילדותו, ובמשך כל הביקור הוא הוסיף פרטים וזכרונות לא ידועים לאורחים ולצוות הצילום... במשך שעות ארוכות הסתובבו וותיקי התלמידים בבניין הישיבה, כאשר הזכרונות וההרגשים עולים על גדותיהם. כאן הם שמעו שיעורים מרבי ברוך שמעון שניאורסון, כאן בכיתת הלימוד הם התבשרו על הסתלקות הרבי הריי"צ, כאן בזאל ר' שלמה חיים קסלמן ז"ל התוועד עמם, בחדר פלוני היה כיתת הלימוד של ר' אריה דרוק, ושם לימד הר' שלמה גרינוולד. והזיכרונות נמשכים ונובעים כמעיין המתגבר.
ר' קותי ור' מאיר מסיירים בכל אגפי הבניין, ונזכרים באפיזודות מרתקות מחיי והווי הישיבה, התלמידים והצוות באותם שנים של ראשית שנות היו"ד. תקופת הצנע, התנאים הגשמיים הבלתי אפשריים, אך השנים היפות ביותר של הנערות והבחרות עברו עליהם במקום הזה.
בעומדם בחצר הישיבה מצטעפות עיניו של ר' קותי, וזכרונו לוקח אותו אל ימי בר המצווה שלו. "לכבוד בר המצווה רציתי לחזור לביתי, לכפר הרואה, ולציין את האירוע עם בני משפחתי, אך ר' שלמה חיים הבחין בהתלבטותי, והוא קירב אותי אליו מאוד באותם ימים, למד איתי באופן אישי את מאמר החסידות לבר מצווה, וערך לי את חגיגת בר המצווה בישיבה...".
שיאו של הביקור היה במקום בו היה 'זאל' הלימודים. צורת החדרים שונתה מעט, נוספו קירות והוסרו קירות, אך חלוקת החדרים בכללותה נשארה כפי שהיה לפני שישים שנה.
אבו קישיק ובניו מביאים כסאות ושולחן, צוות ההפקה מוציא בקבוק משקה ופארבייסן, ור' מאיר ור' קותי יושבים להתוועד ב'זאל' בפרדס ---
ר' מאיר לא עוצר את דמעותיו. "קותי, מה היה הניגון החביב על ר' שלמה חיים, ה'פאסטאח', לא כן?", השניים מתחילים לנגן, ושעה ארוכה הם מנגנים יחד בקול רם, דמעות התרגשות זולגות על לחייהם, והזמן כאילו עמד מלכת...
ר' מאיר נזכר בימי החרדה כשנודע על היעדרו של התלמיד ישראל דוברוסקין, איך שר' שלמה חיים הפעיל את התלמידים לחיפושים, ועל האימה שאחזה בכולם כשנמצא הרוג; ר' קותי נזכר בזכרונות נוספים, ויחד עם מפליגים בהתוועדות לזכרונות ולגעגועים, כדברי ר' קותי, "הייתי נותן כל הון שבעולם לחזור לאותם ימים נפלאים כאן בפרדס"...
הביקור המיוחד מסתיים בחצר הישיבה, בינות לעיזים לחמורים ולתרנגולים, בריקוד חסידי של וותיקי התמימים וצוות ההכנה, בשירת "מי ארמייא אדמורא", שבוודאי במשך ארבעים שנה לא נשמעה בבין הבתים הערביים...
בימים אלו נערכים צילומי הווידאו מהביקור המיוחד, וקטעים מהם יוקרנו בכנס "דורות תמימים", שייערך אי"ה ביום חמישי, באוהל האירועים בכפר חב"ד.
ארבעה נכנסו לפרדס, נכנסו בשלום ויצאו בשלום: ששים שנה לאחר שהר' מאיר פרידמן והר' יקותיאל שניאורסון נכנסו ללמוד בישיבה שבפרדס בלוד, וארבעים שנה לאחר שתלמידי הישיבה עזבו את הבניין הישן בפרדס בשנת תש"ל, חזרו לשם השבוע הר' פרידמן והר' שניאורסון, לביקור מיוחד ובלתי שגרתי בעליל.
הביקור המיוחד נערך לרגל הכינוס הגדול "דורות תמימים" שמקיימת הנהלת ישיבת "תומכי תמימים" המרכזית באה"ק, בכפר חב"ד ביום חמישי הקרוב, בקשר עם מלאת מאה ועשר שנים לייסוד הישיבה על ידי אדמו"ר הרש"ב בשנת תרנ"ז.
ר' מאיר ור' יקותיאל שניאורסון, שניהם החלו ללמוד בשנה הראשונה לייסוד הישיבה בשנת תש"ט. ר' מאיר היה אז נער צעיר, לאחר בר מצווה, והוא הגיע לישיבה בפרדס מתל אביב, שם התגורר יחד עם אחיו עם אמו הגב' גיטל; ר' יקותיאל, אז ילד בן אחת עשרה בלבד, הגיע ללוד מכפר הרואה, לשם הגיע בלילה גשום אחד הרב זושא ווילימובסקי, מייסד הישיבה, ו'סחב' אותו יחד עם עוד נערים, אל אורה של ליובאוויטש.
השניים, מלווים בצוות ההכנה של כנס "דורות תמימים", לא שיערו כי הם ניצבים בפתחה של סערת רגשות וחוויה עוצמתית, בחוזרם במסע בזמן, שישים שנה לאחור.
הביקור המיוחד החל באיזור תחנת הרכבת בלוד, שם עמד בשעתו בניין הישיבה הראשון, "בניין תחנת הרכבת", אליו נכנס ר' זושא ווילימובסקי בחודש שבט תש"ט. הבניין כבר מזמן אינו קיים, אך הזיכרונות של ר' קותי ור' מאיר צלולים ובהירים, כאילו היום הם ניצבים בשערי הישיבה.
"ר' זושא דפק לילה אחד בדלת הבית, ללא הודעה מוקדמת. הוא אמר לאבי: יש לי עבור הבן שלך ישיבה מצויינת שנפתחה לאחרונה, בתנאים מצויינים של בית מלון חמש כוכבים. אני לוקח את הבן לישיבה, אמר. אבי השתכנע, ואני נסעתי עם ר' זושא לישיבה. כשהגעתי, גיליתי שלא מדובר בבית מלון חמש כוכבים, אלא בבית מלון עם אלפי כוכבים... ישנו בבתים עם גגות חרבים, וכל כוכבי השמים האירו מעלינו...", פותח ר' יקותיאל את זיכרונותיו מול המצלמה.
בחשש מה מתקרבים אל האיזור בו שכן בניין הישיבה. כל האיזור מאוכלס בתושבים ערביים. לאחר חיפוש קצר מזהה ר' קותי את בניין הישיבה, ומגיעים אל הבניין.
מהבניין העתיק בן שני הקומות יורד בעל הבית, ערבי מבוגר, וכאשר ר' מאיר פרידמן ניגש אליו בחמימות ובלבביות ומנסה להסביר את פשר בואם של האורחים הלא קרואים, אורו עיניו של הערבי. הוא מציג את עצמו כעיזאם אבו-קישיק שהוא היה בנו של השומר הערבי ששמר בשעתו על הישיבה, ואף היה ה"גוי של שבת" של הישיבה, והוא שמח ביותר לקראת הבאים, ומסייע ככל שניתן.
מסתבר עוד, שהערבי זוכר היטיב את הישיבה מילדותו, ובמשך כל הביקור הוא הוסיף פרטים וזכרונות לא ידועים לאורחים ולצוות הצילום... במשך שעות ארוכות הסתובבו וותיקי התלמידים בבניין הישיבה, כאשר הזכרונות וההרגשים עולים על גדותיהם. כאן הם שמעו שיעורים מרבי ברוך שמעון שניאורסון, כאן בכיתת הלימוד הם התבשרו על הסתלקות הרבי הריי"צ, כאן בזאל ר' שלמה חיים קסלמן ז"ל התוועד עמם, בחדר פלוני היה כיתת הלימוד של ר' אריה דרוק, ושם לימד הר' שלמה גרינוולד. והזיכרונות נמשכים ונובעים כמעיין המתגבר.
ר' קותי ור' מאיר מסיירים בכל אגפי הבניין, ונזכרים באפיזודות מרתקות מחיי והווי הישיבה, התלמידים והצוות באותם שנים של ראשית שנות היו"ד. תקופת הצנע, התנאים הגשמיים הבלתי אפשריים, אך השנים היפות ביותר של הנערות והבחרות עברו עליהם במקום הזה.
בעומדם בחצר הישיבה מצטעפות עיניו של ר' קותי, וזכרונו לוקח אותו אל ימי בר המצווה שלו. "לכבוד בר המצווה רציתי לחזור לביתי, לכפר הרואה, ולציין את האירוע עם בני משפחתי, אך ר' שלמה חיים הבחין בהתלבטותי, והוא קירב אותי אליו מאוד באותם ימים, למד איתי באופן אישי את מאמר החסידות לבר מצווה, וערך לי את חגיגת בר המצווה בישיבה...".
שיאו של הביקור היה במקום בו היה 'זאל' הלימודים. צורת החדרים שונתה מעט, נוספו קירות והוסרו קירות, אך חלוקת החדרים בכללותה נשארה כפי שהיה לפני שישים שנה.
אבו קישיק ובניו מביאים כסאות ושולחן, צוות ההפקה מוציא בקבוק משקה ופארבייסן, ור' מאיר ור' קותי יושבים להתוועד ב'זאל' בפרדס ---
ר' מאיר לא עוצר את דמעותיו. "קותי, מה היה הניגון החביב על ר' שלמה חיים, ה'פאסטאח', לא כן?", השניים מתחילים לנגן, ושעה ארוכה הם מנגנים יחד בקול רם, דמעות התרגשות זולגות על לחייהם, והזמן כאילו עמד מלכת...
ר' מאיר נזכר בימי החרדה כשנודע על היעדרו של התלמיד ישראל דוברוסקין, איך שר' שלמה חיים הפעיל את התלמידים לחיפושים, ועל האימה שאחזה בכולם כשנמצא הרוג; ר' קותי נזכר בזכרונות נוספים, ויחד עם מפליגים בהתוועדות לזכרונות ולגעגועים, כדברי ר' קותי, "הייתי נותן כל הון שבעולם לחזור לאותם ימים נפלאים כאן בפרדס"...
הביקור המיוחד מסתיים בחצר הישיבה, בינות לעיזים לחמורים ולתרנגולים, בריקוד חסידי של וותיקי התמימים וצוות ההכנה, בשירת "מי ארמייא אדמורא", שבוודאי במשך ארבעים שנה לא נשמעה בבין הבתים הערביים...
בימים אלו נערכים צילומי הווידאו מהביקור המיוחד, וקטעים מהם יוקרנו בכנס "דורות תמימים", שייערך אי"ה ביום חמישי, באוהל האירועים בכפר חב"ד.
לכתבה זו התפרסמו 12 תגובות - לקריאת כל התגובות
הוסף תגובה
12 תגובות
1.
שועלים ילכו בו
י"ג אלול ה׳תשס״ז
צחק ובכה ממש...
תגובה חדשה
הגב לתגובה
0
0
2.
מדהים!
י"ג אלול ה׳תשס״ז
אכן, מרגש ומיוחד.
חשבתי שזה מסוכן להסתובב שם, והנה אני רואה את התמימים בריש גלי שם
יפה מאוד, מרגש מאוד
חשבתי שזה מסוכן להסתובב שם, והנה אני רואה את התמימים בריש גלי שם
יפה מאוד, מרגש מאוד
תגובה חדשה
הגב לתגובה
0
0
3.
קותי שניאורסון
י"ג אלול ה׳תשס״ז
קותי אתה איש מדהים
בן אדם עם חוש הומור דק במיוחד חריף שכל חד לשון
בן אדם עם חוש הומור דק במיוחד חריף שכל חד לשון
תגובה חדשה
הגב לתגובה
0
0
4.
פרדס התמים
י"ג אלול ה׳תשס״ז
מהפרדס יצא לאור חוברת חידושי תורה ,בשם "פרדס התמים" חוברת מענינת מאוד ,דברי תורה של התמימים,בדומה לספר התמים,
תגובה חדשה
הגב לתגובה
0
0
5.
מדוע נטשו את המבנה?
י"ג אלול ה׳תשס״ז
בזמנו הפרטיזן "עיקל" את הבניין, ולמה נטשו אותו?
ועוד - כל מי שלמד בתלמוד תורה/בישיבה בלוד, יכול להעיד כמה פעמים הלכו התלמידים בבודדים או במאורגן, בשביל טיול חינוכי או לשם צילום אל בניין הישיבה. לכן לכתוב שזו פעם ראשונה, זה לא כל כך מדוייק.
ועוד - כל מי שלמד בתלמוד תורה/בישיבה בלוד, יכול להעיד כמה פעמים הלכו התלמידים בבודדים או במאורגן, בשביל טיול חינוכי או לשם צילום אל בניין הישיבה. לכן לכתוב שזו פעם ראשונה, זה לא כל כך מדוייק.
תגובה חדשה
הגב לתגובה
0
0
6.
גם בכנס התמימים גוזלים?
י"ג אלול ה׳תשס״ז
למה 180 ש"ח ?
למה אני כבוגר , לא יוכל לבוא לכנס , בגלל 180 ש"ח.
תקיימו כנס פשוט יותר לכול התמימים לדורותיהם ותראו כמה יגיעו בלבד שלא יגבו תשלום.
בשם רבים מהתמימים.
למה אני כבוגר , לא יוכל לבוא לכנס , בגלל 180 ש"ח.
תקיימו כנס פשוט יותר לכול התמימים לדורותיהם ותראו כמה יגיעו בלבד שלא יגבו תשלום.
בשם רבים מהתמימים.
תגובה חדשה
הגב לתגובה
0
0
7.
גוזלים, אתמהה!
י"ג אלול ה׳תשס״ז
מדוע כל כינוס של נשי חב"ד שעולה למעלה מ100 ש"ח איננו נקרא גזלה, סתם קטנוניות.
תגובה חדשה
הגב לתגובה
0
0
8.
החוברת פרדס התמים נגנזה, בגלל נזיפה
י"ג אלול ה׳תשס״ז
חמורה שהנהלת הישיבה קבלה מהרבי, בגלל הדפסת החוברת הזאת.
והיום קם לו ליצן ומשבח את החוברת
והיום קם לו ליצן ומשבח את החוברת
תגובה חדשה
הגב לתגובה
0
0
9.
למספר 6
י"ג אלול ה׳תשס״ז
כל הכנס הוא אירוע פוליטי ..........................................
תגובה חדשה
הגב לתגובה
0
0
10.
תגובה ל6
י"ג אלול ה׳תשס״ז
גוזלים?!
1.חשבת אולי כמה עולה הכנס? תתחיל מחישוב העלות להביא את ר יואל כולל כרטיסים ואש"ל ותמשיך בעלויות אוכל וכו).
2.האם שמעת שבכינוס יחלקו ספר מיוחד שמחירו בחנויות יהיה מן הסתם בסביבות מאה ש"ח?
3.ולבסוף והוא העיקר, האם לישיבה או כל מוסד אחר אין זכות לארגן ארוע ולבקש תרומה?
יחד עם זאת בטח שמעת שאחרי הכינוס תהיה התוועדות גדולה עם ר יואל ועוד משפיעים שהכניסה אליה תהיה חינם.
אז פעם הבאה אנא, חשוב לפני שאתה כותב.
1.חשבת אולי כמה עולה הכנס? תתחיל מחישוב העלות להביא את ר יואל כולל כרטיסים ואש"ל ותמשיך בעלויות אוכל וכו).
2.האם שמעת שבכינוס יחלקו ספר מיוחד שמחירו בחנויות יהיה מן הסתם בסביבות מאה ש"ח?
3.ולבסוף והוא העיקר, האם לישיבה או כל מוסד אחר אין זכות לארגן ארוע ולבקש תרומה?
יחד עם זאת בטח שמעת שאחרי הכינוס תהיה התוועדות גדולה עם ר יואל ועוד משפיעים שהכניסה אליה תהיה חינם.
אז פעם הבאה אנא, חשוב לפני שאתה כותב.
תגובה חדשה
הגב לתגובה
0
0
11.
אבא .סבא שניאורסון היקר
י"ג אלול ה׳תשס״ז
איזה כייף לראות אותך
מתגעגעים ואוהבים
כתיבה וחתימה טובה
באהבה
פנינה. מוסי ונחמי
מתגעגעים ואוהבים
כתיבה וחתימה טובה
באהבה
פנינה. מוסי ונחמי
תגובה חדשה
הגב לתגובה
0
0
12.
תגובה ל-8
י"ד אלול ה׳תשס״ז
השפה שלך ממש מתאימה לתמים ובפרט בחורש אלול, אינך יכול לכתוב לענין ולספר שהיתה נזיפה חמורה .ומדוע הייתה נזיפה ,מה ההתנשאות הזאת הליטאית,הרי יש צעירים שנולדו לאחר החוברת ולאחר הנזיפה,ובזה שהם לא יודעים מהנזיפה הם עדיין לא ליצנים ,מדוע לשונך חרב חדה?
תגובה חדשה
הגב לתגובה
0
0
מאפשרים לכם לקבל
