מערכת COL | יום ב' אלול ה׳תשס״ז 16.08.2007

שנתיים להתנתקות: כתבה מצולמת

דמעה של חייל, דגל קרוע, ילדה שממלמלת תפילה אחרונה, חיבוק בלתי אפשרי תוך כדי מאבק - וההריסות שנשארו מאחור. לפני שנתיים, תיעד הצלם ישראל ברדוגו את פינוי ההתנחלויות בגוש-קטיף, אותם פרסם לראשונה ב-COL ■ היום, בחר אתר ynet לפרסם את אותם התמונות, לצד רשמים והסברים שכתב ברדוגו  לסיפור המלא שנתיים להתנתקות: הדיווחים, הקולות, התמונות המזעזעות
שנתיים להתנתקות: כתבה מצולמת

על ההתנתקות שמעתי בחו"ל. מיד עזבתי הכל והגעתי ארצה. כמי שחלק ממשפחתו וחבריו התגוררו בגוש קטיף, חשתי מחויב להיות כאן. צילמתי ובכיתי. היה לי חשוב להראות את הפן הרגשי יותר של הפינוי, כי בסופו של דבר, זה מה שנחרת בתודעה.  
 


זו התמונה הראשונה שצילמתי כשנכנסתי לגוש קטיף. רואים בה את פינוי התושבים האחרונים של כפר דרום. בתמונה תושב ההתנחלות מפונה בכוח מביתו, כשבנו הקטן מביט בו מהצד. מה שמבחינתי השלים את הקומפוזיציה זו החיילת ששמאל, המליטה פניה בכפות ידיה בבכי חרישי.  




שתי התמונות הללו משקפות בעיניי את הקונטרסט והקוטביות הרבה שהיו בכל פינה. בתמונה אחת רואים את החמלה והחיבוק האנושי שמעניקה חיילת לילדה בודדה, שאיבדה את הוריה. בתמונה השנייה רואים את החייל שמסתתר מאחורי מגן פלסטיק קשיח, כשהוא מפגין אדישות למתרחש סביבו.  

במהלך פינוי המתבצרים בבית הכנסת בכפר דרום, חיילים רבים נשלחו ל"שטיפה", רובם לאחר מכן גם נשלחו לאישפוז בעקבות ה"חומצה" שכביכול נשפכה. אך לא נשרה שערת חייל במהלך כל הפינוי. התמונה הזאת מציגה קצת בהומור את החיילים שלנו, העשויים ללא חת. 

 

מחנה האוהלים, שהוקם בכפר דרום בין לילה כדי להכיל את אלפי המשפחות והנוער ששטפו את המקום, היה מיותם כשצילמתי את התמונה. כמעט ולא נותרו מתיישבים בכל הכפר. המראה הפסטורלי-שקיעתי והשקט שפתאום השתרר סימלו לי יותר מכל את שקיעתה ואת חורבנה של כפר דרום.  

 

אחרי כפר דרום נסעתי לנווה דקלים, שם בדיוק עמד להסתיים הפינוי של אלפי הבנות מבתי הכנסת המרכזיים. כשנכנסתי לבית הכנסת קידמו את פניי קולות הבכי והשירה החרישית הזועקת של הנערות האחרונות, שעוד נותרו בבית הכנסת. בתמונה אפשר להבחין בכיתוב "שביר", המופיע על חולצתה של אחת הבנות.  

חייל דומע. הדמעות זולגות ממנו, אבל הוא לא מנסה למחות אותן. הוא לא מביט הצידה, ואת כובע המצחיה הוא שמט כדי שלא יראו את פניו. כך, במשך דקות ארוכות, עמד החייל ובכה חרישית, כשדמעות כל-כך אנושיות מציפות את פניו.

אחת מהאמהות תושבות המקום מנסה לשווא להרגיע את אחת החיילות שפרצה בבכי קורע לב. המחזה הסוריאליסטי הזה, בו פתאום החיילים הם אלה שמוצאים עצמם מנוחמים, מצביע על חוסר האונים שליווה את מי שנשלחו בעל כורחם למשימה בה לא מצאו את נפשם.  

מעמד מרגש במיוחד, שלא יישכח ממני לעולם, היה בתפילה האחרונה בנווה דקלים. חיילים רבים פרצו בבכי קולני, שסחף אחריו את כל מי שנכח במקום. עשרות חיילים עומדים ובוכים. חייל מתייפח בבכי, תוך כדי קריאת "שמע" לידי מופיע בתמונה. ברגעים אלה גם אני פרצתי בבכי, שבעצם סחף איתו את כל מה שראינו במהלך היום. מבחינתי זו התמונה הטובה ביותר שצילמתי במהלך ההתנתקות. זו התמונה שהפכה לאייקון בעיני רבים, והופיעה בכלי תקשורות בכל העולם.  

כשהשחר עלה, נסעתי לכפר דרום שפונה יום קודם. הסדר המופתי ששרר בבית כנסת המפואר כמעט ולא הסגיר את מה שהתחולל בו אך יום קודם. בית הכנסת, שהיה בעצם גאוות הקהילה וההתיישבות היהודית במקום, עמד שומם ומיותם, ולא היה אפילו מניין לברכת הכוהנים המסורתית שרק אחד ניגש אליה.  

הפינוי ביישוב גדיד התחדש עם בוקר יום שישי. נערה שנשענת על הרכב שיוביל את משפחתה על כל מטלטליהם מחוץ לגוש, מנסה להספיק ולומר פרק תהילים נוסף על אדמת היישוב. בדבקות ועם עיניים כבויות היא ממלמלת את הפסוקים, כמעט ולא נעה כשאמה ברקע אוספת את אחיה הקטנים לתוך הרכב.  

כלי התקשורת ממלאים את כל הפריים, כשרק נער צעיר בודד עומד על גג. ההד התקשורתי הגדול שנוצר סביב ההתנתקות גרם להצפה של עיתונאים מכל העולם במקום. מכל רחבי תבל הם הגיעו, כשחלקם אפילו השכירו טרקטורונים כדי להתנייד בחופשיות רבה בין היישובים. מיותר לציין שרובם נחלו אכזבה עמוקה מהפינוי השקט והמופתי של התושבים.  

ביתם של שני משפחת פישהיימר מגני טל, שהם במקרה גם הדודנים שלי, נראה לי מיותם מאי-פעם. את הבית כבר פינו לגמרי, ודגל ישראל, שהיה תלוי שם בגאווה במשך עשרות שנים, נראה קרוע וחבול. לא עשו את זה בכוונה, אבל ללא ספק, התמונה הזאת ממחישה את הקרע הגדול שנוצר בין מדינה לאזרחיה הנאמנים והחבולים. 

כמעט שבוע לאחר שהושלמה מלאכת הפינוי וההריסה של חלקת הארץ המרהיבה הזאת, חזרתי לגוש, שם נתקלתי בחייל בודד שמתקשה להסתיר את ההלם מצפייה בבית בנווה דקלים, שעד לא מזמן אירח אותו לסעודות שבת רבות. 

לכתבה זו התפרסמו 4 תגובות - לקריאת כל התגובות
הוסף תגובה
4 תגובות
1.
מ ז ע ז ע
ב' אלול ה׳תשס״ז
אין מילים
2.
להתעורר ולהלחם היום על השומרון
ב' אלול ה׳תשס״ז
התמונות מזעזעות וקורעות לב.
היום על כולנו ובראש הרבנים להתעורר להלחם נגד הקמת מדינה למחבלים בכל השומרון והחרבת כל הישובים חס וחלילה.
3.
לישראל ברדוגו
ב' אלול ה׳תשס״ז

אין לי מילים להביע את מה שהרגשתי כשראיתי את התמונות
בעיקר חטפתי שוק כשראיתי את התמונה הראשונה
פינוי המשפחה מכפר דרום
רואים בה את ביתי מחזיקה את בנה על הידיים
את בעלה, חתני, נגרר מביתו ועוד אנשים שהיו בביתם, המוכרים לי
אני אשה זקנה. ראיתי הרבה בחיי. עליתי ארצה מאירופה
המקוללת ב-48 לפני ה באייר תש"ח
אבל שנים לא בכיתי כךכמו כשראיתי
את הצילום הזה
פנינה
4.
עצוב
ג' אלול ה׳תשס״ז
לא נשכח ולא הסלח!
נצפה באתר
עוד באתר
 
העלאת תמונה
x
גרור תמונה לכאן
או
העלה תמונה
ביטול
תייג
טוען תמונות...
שגיאה!
    אישור
    מעלה תמונות...
    התמונות הועלו בהצלחה
    ויפורסמו לאחר אישורן
    התמונות תויגו בהצלחה
    ויוצגו במערכת התמונות
    המשך
    מתוך
    x
    תודה שנרשמת!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    עדכון הנתונים נשמר בהצלחה!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    קיבלנו את בקשתך, לא נשלח יותר הודעות...
    באפשרותך תמיד להתחבר חזרה ולהינות מהעדכונים המעניינים ביותר.