מאת דניאל ולך

בעמדי כיום, ערב לפני פתיחת השנה החדשה בישיבה, אני מנסה לעורר את עצמי לשאלה: איך באמת ולמה הגעתי לחב"ד? מחר אני מתחיל שנה חדשה בישיבת חב"ד, ועד לפני שנה רצתי בין ישיבות תיכוניות, ישיבות הסדר וישיבות ליטאיות הנקראות בשפת-העם "משרפות" (כינוי לישיבות ליטאיות אליהם מגיעים מיזרוחניקים ומטרתם להפוך את הבחורים לשחורים), ואיך למרות כל הטיולים האלה הגעתי דווקא לדרך של רבותינו נשיאינו, לליובאוויטש, לרבי?

אחשוף בפניכם את הדרך שעברתי עד הגיעי אל הקודש...

נולדתי בי"א מנחם-אב תשמ"ח למשפחה המוגדרת "מיזרוחניקית", לאבא יליד אנגליה ולאמא ילידת ארה"ק. לימים, סיפרה לי אימי, כי לאחר נישואיהם שלחה דודתי, הרבנית רות פארטנאי ממנצ'סטר מכתב ברכה לרבי, בו ביקשה ברכה לילדים עבור הוריי, ואיך אמרה לי אימי: "נתנאל (אחי הגדול יבלט"א) הוא ילד של הרבי מליובאוויטש". כזה הוא נתנאל אחי הגדול, וכזה גם שני אחיי הקטנים.


מחר נחזור בעז"ה לישיבה, בידיעה
ברורה, ידיעה פשוטה ואמיתית:
הרבי מליובאוויטש לא עוזב את
צאן מרעיתו, ושום-דבר לא יעזור,
הרבי הוא כשמו כן הוא: "ראש
בני-ישראל", האבא של כולם...

בהגיענו לגיל בו שולחים את הילדים לקייטנות, החליטו הוריי לשלוח אותי לקייטנת חב"ד בכפר-סבא, מקום מגוריי. וכך, שנה-אחר-שנה במשך 6 שנים הלכתי לקייטנת חב"ד בכפר-סבא, וכמובן, גם אחיי נשלחו לקייטנה... דומה כי קייטנות אלו הייתה הפעם הראשונה שנפגשנו בצורה ישירה עם נשיא-דורנו, הרבי, ועם תורת חב"ד.

טיולים מאתגרים, בריכות, לונה-פארק, סופרלנד, 770 בכפר-חב"ד, הנחל"ה, "הפרות של הרבי", לאיפה לא לקחו אותנו בקייטנות, איפה לא היינו... וכמה מסר וחינוך ספגנו שם לאורך השנים, הכנת ציציות, התפילות, ברכות, בין-אדם לחבירו...

במהלך השנים נכנסתי כחניך בתנועת הנוער בנ"ע בסניף כפר-סבא, ולאחר מכן הדרכתי בסניף התנועה בהוד-השרון. הייתי שותף להמון דברים בתוך התנועה, יצאתי כמעט לכל המחנות, המסעות, הטיולים, הסמינריונים, מה לא... חניכים ממקומות שונים, המון חברים, מה לא היה לנו שם...

ובכל זאת, כנראה שמשהו היה חסר...

למדתי באותן שנים במקומות המוגדרים כמקומות של "כיפות סרוגות", אך מוריי ורבותיי במקומות אלו, רובם ככולם היו בעלי השקפת עולם חרדית ליטאית. ולא פעם ולא פעמיים שניסו לשלוח אותי לישיבות ליטאיות, ורק דאגו לקראת הסוף להדגיש, שאת ספר התניא אשאיר בכיס... ופשוט לא יכולתי לעזוב את זה... לא שהבנתי מה כתוב בתניא, אבל פשוט היה פה כוח משיכה אמיתי שלא נתן לי לעזוב את ספר התניא... ההבזקים שהרבי שלח לי בקייטנה לא עזבו אותי ולו לרגע אחד...

וב"ה בסופו של דבר זכיתי להגיע אל ישיבת חב"ד... וכמעט לכל מי שישאל אותי אני אענה דבר ראשון: הגעתי לחב"ד בזכות הקייטנות... קייטנות חב"ד...

השנה, במהלך הקייטנה, התקשר אליי שליח הרבי לכפר-סבא, הרב יוסף-יצחק  ליפקין באחת הפעמים בשעת לילה מאוחרת, ובפיו בקשה: האם אוכל להתלוות לקייטנה לטיול של יום אחד. לאחר כל הסידורים התקשרתי להודיע לו שאני מגיע...
הגעתי בבוקר לשער הקייטנה, שנמצאת באותו מקום בו הייתה הקייטנה כשאני הייתי חניך בה, והתרגשתי, במלוא מובן המילה... ראיתי את הילדים מסודרים למופת בקבוצות, רגועים, שלווים ושמחים להגיע לעוד יום נפלא של קייטנה, ראיתי צוות שלא עוזב לרגע את צאן מרעיתו... הרגשה מיוחדת ביותר... ולראות איך שהילדים לא נוגעים בלחמניה ובשלוק לפני שהם מסיימים להתפלל... מרגש ואמיתי ביותר...


באו ילדים מבתים הרוסים, והילד
שחזר מהקייטנה הכניס רוח חדשה
שמעולם לא נראתה בבית, הילד
מגיע שמח וצוהל ורק מחכה בקוצר-
רוח לעוד יום של קייטנה...


ובמהלך הטיול עוד יותר התרגשתי לראות את הנימוס והדרך-ארץ של הילדים, שאלות תמימות של "כמה זמן נשאר לנו להיות בבריכה?", או "האם אפשר ללכת לקנות ארטיק בקיוסק?", ומצד אחד אני שואל את עצמי, ריבונו-של-עולם, למה הם שואלים אותי שאלות כאלה? למה מי אני? שייעשו מה שהם רוצים... אך מצד שני אני קולט בין רגע את התשובה... הקייטנה הכל-כך מיוחדת הזאת זה פרי עמל של אחד ויחיד שאין שני לו...

הקייטנה היא של הרבי מליובאוויטש שדואג לכל הילדים... הקייטנה היא פרי עמל של חודשים רבים של השלוחים הנפלאים שהרבי שלח לעיר שלנו, ומעל הכל: הקייטנה היא קייטנה שהרבי דואג שבראש ובראשונה תהיה קייטנה חינוכית, קייטנה עם ערכים והחדרת המסורת בדרכה המיוחדת של חב"ד... והייתי עד במשך השנים, גם כשהייתי חניך בקייטנה וגם כשלא הייתי חניך וכשסתם באתי לביקור, שהיו ילדים רבים עם בעיות שונות ומשונות, לא כל הילדים - ולפעמים אף רובם מבתים שאינם שומרי מסורת, אך תמיד היה דבר אחד שמאחד את כל הילדים... וזה היה הרבי... בלי פילפולים וכניסה לסוגיות.... הרבי, נקודה.

באו ילדים מבתים הרוסים, והילד שחזר מהקייטנה הכניס רוח חדשה שמעולם לא נראתה בבית, הילד מגיע שמח וצוהל ורק מחכה בקוצר רוח לעוד יום של קייטנה...

סגירת מעגל מרגשת ביותר הייתה לי לפני שבועיים ימים...

נסענו באותו ערב לאולמי "מודיעין" בבני-ברק, שם התקיימה שמחת בר-מצווה לשליח הצעיר הת' יעקב, בנו של שליח הרבי לעיר הרב אהרן קנייבסקי. לקראת סוף החגיגה, כשהריקודים לקראת סיום ואנחנו כבר עם הכובעים והחליפות מוכנים ל'ברכת המזון', ניגש אליי השליח הרב ליפקין, ואמר לי ש"המרכזת שלך מהקייטנה נמצאת כאן", ולאחר כמה דקות הוא חוזר אליי ואומר לי "בוא החוצה, מישהי רוצה לדבר איתך..."


דומה כי קייטנות אלו הייתה
הפעם הראשונה שנפגשנו
בצורה ישירה  עם נשיא-דורנו,
הרבי, ועם תורת חב"ד


יצאתי ללובי שבכניסה לאולם, וחיכתה לי שמה לאהל'ה המרכזת, המרכזת של "קייטנת חב"ד כפר-סבא מחזור שני" מלפני כ- 10 שנים, אז - מרכזת הקייטנה, והיום - שליחת הרבי במוסקווה שברוסיה, והיא זכרה לא רק את השם שלי, אלא כל פרט ופרט שהיה קשור אליי... "הייתה לך כיפה שכתוב עליה ואהבת לרעך כמוך, נכון?... ואני, שהייתי נבוך ומתרגש, הבנתי מיד: הקייטנות האלו זה משהו מיוחד ביותר, אפשר לקרוא לזה משהו נדיר!!! מרכזת שזוכרת את כל הפרטים של ילד שהיה חניך אצלה בקייטנה לפני כמעט עשור, כשבקייטנה היו עוד חניכים רבים חוץ ממני.... לא יאומן כי יסופר... ממש כך...

מחר נחזור בעז"ה לישיבה, בידיעה ברורה, ידיעה פשוטה ואמיתית: הרבי מליובאוויטש לא עוזב את צאן מרעיתו, ושום-דבר לא יעזור, הרבי הוא כשמו כן הוא: "ראש בני-ישראל", האבא של כולם...

תודה-רבה לך הרב אהרן, תודה רבה לך הרב יוסי,

תודה רבה לכל הצוות של הקייטנה,

תודה לך, רבי יקר שלנו, תודה רבה-רבה על הכל!!!

דניאל, חניך קייטנת חב"ד בכפר-סבא