מאת חיים ברון, כתב COL בניו-יורק

"חששנו, חששנו מאוד לחיינו. היינו בלב האוקיינוס, 'בשום-מקום'. התחלנו לומר תהילים ולהתפלל, מחכים לנס", כך מספר מ', אחד הבחורים שניצל יחד עם עוד חמשת חבריו, על הרגעים הדרמטיים בתוך האוקיינוס הגדול.

הכול החל ביום שלישי שעבר. קבוצת תלמידי ישיבה, חלקם מישראל הלומדים בישיבת 'תומכי-תמימים' המרכזית ב-770 בניו-יורק, נסעו לבית-חב"ד בהמפטונס, בלונג-איילנד, כדי להשלים מנייני תפילה לאדמו"ר מבאבוב ששהה בחופשה למשך שבועיים באיזור הנופש הנחשב.

בשעה פנוייה, הבחורים בחרו לצאת לשיט בסירת-מנוע בים. אולם שעות ספורות לאחר שהחלו בשיט, כיסה ערפל כבד את האזור והבחורים לא שמו-לב לדגלים המראים את הגבול, אותו אסור לעבור.

הנסיעה לאהל, ואמירת התהילים

הם שטו ושטו, בלי שהם יודעים היכן הם נמצאים. את הפלאפונים הם לא לקחו מחשש שיירטבו וכך, למעשה, הם לא יכלו ליצור קשר עם משטרת ניו-יורק או סוכנות הצלה וחילוץ. "ניסינו לשמור כל הזמן על רוח אופטימית, על אמונה בקדוש-ברוך-הוא", סיפר אחד הבחורים. "אבל בליבי לפחות, היה לי חשש גדול מהגרוע מכל".

בינתיים, השעות החלו לעבור והסירה הקטנה, המשיכה להתרחק מהחוף. משמר-החופים שהחל להבין שמזג-האוויר לא מבשר טוב במיוחד, שלח את שומריו להחזיר את הסירות לחוף חזרה. בתום שעה קלה, כל הסירות חזרו למעט אחד, של בחורי-הישיבה.


אמר תהילים כל הלילה. האדמו"ר מבאבוב עם חסידיו ב"נאות דשא" • צילום: COL

משמר החופים עדכן את שליח חב"ד הרב לייבל בוימגארטן שעדכן בתורו את האדמו"ר מבאבוב במתרחש. "מרגע קבלת הבשורה האדמו"ר ישב ואמר תהילים כל הלילה", סיפר מאוחר יותר הרב בוימגארטן. "אשתי", המשיך לספר, "נסעה במשך שעתיים, כשהיא משאירה בבית את 12 הילדים, לציון של הרבי להגיד תהילים ולהתפלל לשלום הבחורים". הרב בוימגארטן, הינו קרוב משפחה של מי ששימש כמזכיר הרבי, הרב יהודה-לייב גרונר והאחרון נשאר אף הוא ער כל הלילה ואמר תהילים בדאגה עמוקה.

משמר-החופים החל בחיפושים אחר הסירה הקטנה, ובמקביל, חלק מהמשפחות של הבחורים בישראל, עודכנו במתרחש.

בלב האוקיינוס, בלילה

"הפחד והדאגה לא ניתנים לתיאור", סיפר הבחור ל', בחור נוסף ששהה בסירה. "זה היה שעת לילה מאוחרת. היה לי לנו קר מאוד, חלקינו התכסינו בחליפות שהיו איתנו. מידי פעם שרקנו במשרוקית המותקנת בכל סירה ומיועדת למקרים מעין אלו. אבל אף-אחד לא שמע". וכך, במשך ארבע-עשרה שעות, שטה לה סירה קטנה, בלב האוקיינוס, ללא מוצא, כשערפל כבד מכסה את הנוף.

ואז, ברגע הכול-כך קריטי הגיע האור באפילה. "זה היה שעת בוקר מוקדמת", מספר הבחור. "שמענו קול של מנוע מרחוק. כולנו קפצנו, התלהבנו. 'הנה, אולי מישהו יראה אותנו וידריך אותנו להגיע לחוף', אמרנו לעצמנו. התחלנו לשרוק חזק במשרוקית, כדי שהאנשים בסירת המנוע שעדיין לא ראינו אותה, ישמעו אותנו".


הד נרחב. עיתון "ניו-יורק פוסט" מדווח על הנס הגדול ● צילום: COL

התקוות התממשו. הסירה החלה להתקרב יותר ויותר עד שהגיעו לסירה הקטנה. וכך, מתאר את הרגעים הללו הבחור ל': "זה היה הסירה של משמר-החופים. הם מאוד התרגשו לראות אותנו, אנחנו עוד יותר... הם מיד נתנו לנו שמיכות שנתחמם ואוכל ושתייה, בהם לא נגענו כי זה לא היה כשר. לאחר-מכן הם העלו אותנו לסירה שלהם ולקחו אותנו בחזרה לחוף, כשהם כל הדרך המומים ומרוגשים מהנס הגדול".

הבחור מ' מספר: "הם החלו לספר לנו שהתרחקנו קרוב לשמונה-עשר קילומטר (!) מהחוף ויש לנו מזל גדול שניצלנו. הם סיפרו במהלך הנסיעה, שלפני שבע שנים לערך 2 אנשים ששטו בסירה והתרחקו מספר קילומטרים פחות ממה שאנחנו התרחקנו – נעדרו ולאחר-מכן נמצאו הגופות שלהם".

הבחור ל' מוסיף: "אנשי משמר-החופים סיפרו לנו כי אחד המזלות הגדולים שהיו לנו, זה שהיינו באזור של כרישים שכידוע יכלו לאכול את הדפנות של הסירה ולהפוך אותה על פניה".

סעודה הודיה עם האדמו"ר

בינתיים, שליח חב"ד עודכן שהבחורים נמצאו והוא הזדרז לצלצל לאדמו"ר מבאבוב. "הם ניצלו, הם ניצלו", אמר בהתרגשות האדמו"ר שהיה ער כל הלילה ואמר תהילים.

ביום חמישי, למחרת, בירכו הבחורים ברכת 'הגומל' וקיימו סעודת הודיה עם האדמו"ר, בהרים. "כל אדם שנמצא באוקיינוס צריך לברך 'הגומל'", אמר האדמו"ר לבחורים, "וכל שכן מי שניצל והיה לו נס כזה גדול".

ביום חמישי בערב, חזרו הבחורים לבית-חיינו – 770 בשכונת קראון-הייטס בניו-יורק. האירוע כבר התפרסם באותו יום במרכז התקשורת החב"די - COL וכולם כבר עודכנו במתרחש. מספר עיתונים בניו-יורק, ובראשם היומון הנפוץ "ניו-יורק פוסט" דיווח על האירוע בהרחבה, כשהוא מפרסם את תצלום הבחורים, תשושים אך מחוייכים, לאחר האירוע.