מערכת COL
|
יום ל' אב ה׳תשס״ז
14.08.2007
נסיך בשדה / הגיגים לקראת ראש-חודש אלול
אך מה זה? - משתאה הנער – איה ההדר והגאון המלכותי? - הוא תוהה – ראה, איך אבא מהלך בינות עמו, בפשטות שכזו ובמין נועם וחן – נדהם הבן והוא אינו יכול לעצור עוד בעד רגשותיו והוא מתפרץ בסערה לקראת אביו וגעגועיו גברו בו... • מאמר מיוחד לקראת ראש-חודש אלול מאת הגב' רבקה ערנטרוי • מעובד עפ"י 'ליקוטי-תורה' פ' ראה ומאמר 'אני לדודי ודודי לי' תשכ"ו למאמר המלא • להאזנה לעשרות שיעורים והרצאות - לחצו כאן
מאת רבקה ערנטרוי
ללא בוהק של אבנים מרצדות מתוך העטרת, ללא גאון והדר של אדרת, וללא שרביט של זהב, יוצא המלך את היכלו, מותיר מאחוריו את ההוד המלכותי ופוסע לעבר השדה...
זה כבר נטש הנסיך האצילי - מחמד לבו וילד שעשועיו של המלך - אף הוא את הארמון. מאס הנער בגינוני האצילות, הם דמו בעיניו לכבלים וביקש להשתחרר מהאזיקים ולתור אחר עולם החופש, עולם פתוח ועצמאי. לבו לא שעה עוד לתפנוקי אביו ולא חמד עוד בתענוגות הארמון.
אט-אט טבלו ידיו ברפש וגופו הענוג בלה והפך להיות אסיר להתמכרויות תאוותניות מבפנים, ומחוץ היה אפוף שאון של המון עם משתולל ומתפרע.
וברבות הימים תקפוהו געגועים הביתה, נפשו החלה מייחלת לשוב, אך בהיזכרו במבט הנוקב והזועם של אביו ובסבר החמור והקפדני של פנים זעופות, הוא נחרד... רתת וחיל אחזוהו. הכיצד יעז לפסוע בבית אביו כשנוכח פניו נגלים בזוהר כיסא המלכות וכתר מזרה זיקי אש? הכיצד יהלך בשאננות שכזו על-פני ההיכל בחללו את משמרת הברית ובעברו על חוקי אביו?! ולבו נרתע ונסוג מרעיון השיבה...
•••
"המלך בשדה! המלך בשדה!" הוא שמע לפתע קריאות צהלה בוקעים מסביב.
הנער הנסער מזנק מבקתתו העלובה ונסחף בעקבות הנהירה... פתע הוא בולם את הסערה מתלבט – הכיצד אקרב הלום? ובזכרו את האדרת ... ובזכרו את העטרת ושרביט הזהב חרד לבבו; הכיצד אעז לגשת?!
אך מה זה? - משתאה הנער – איה ההדר והגאון המלכותי? - הוא תוהה – ראה, איך אבא מהלך בינות עמו, בפשטות שכזו ובמין נועם וחן – נדהם הבן והוא אינו יכול לעצור עוד בעד רגשותיו והוא מתפרץ בסערה לקראת אביו וגעגועיו גברו בו.
"אבא, כל-כך התגעגעתי אליך ונפשי ייחלה לשוב הביתה! אבל אבא..." ואבא מבין לרוח הבן... הבן חשק לשוב הביתה, אבל טרם החל בעבודת התשובה. טרם החל לסור מהמעוות כי נלאו כוחותיו... כי כה שקע.
•••
- ופתע מבחין הבן באור פניו של אביו... הזעם והזעף חלפו והסבר הקפדני והחמור נמוג. והוא נדהם!
- ראה איך אבא מקדימני... ראה את מאור פניו ואת סבר הפנים היפות... אבא אוהבני כל-כך! המחזה המלבב הזה מצית זיקים בלבו של הנסיך והוא מקבל עוז ותושייה לקבל עליו את המשמרת, להיות נאמן לברית ולסור מהרפש... לנסות... להשתדל... להשקיע מאמץ.
פתע חש הילד עונג... עונג עצום אך סמוי. מהנה יותר מאותם צלילי מוזיקה עריבה, עונג אדיר יותר מאותו מראה מרהיב ושובה. הוא חש טעם ערב יותר מכל טעם שבעולם... הוא חש תענוג משווע. פניו של המלך שוחקות... השחוק הזה מגלם לו את סוד התענוג... תענוג שאין לו סיבות ונסיבות, תענוג שאינו תולה בגורמים חיצוניים וכאשר הם כלים – כלה עמם התענוג... אך הוא רואה בשחוקו של אביו את סוג העונג שאינו תלוי ומוגבל, עונג שאין לו משביתים... משהו עז... נצחי, אמיתי... ועולם פתוח חופשי, משוחרר, עצמאי... והוא הולך שבי ושולל.
מהו סוג העונג שבשחוק זה? הוא משתוקק להבין... משהו כובש אותי בחיקו של אבא... משהו עז אך אינו בהיר, אינו גלוי... השחוק של אבא מגלם את תענוגו של אבא וזהו התענוג שלי... אבא ואני הרינו אותו העצם... ההתקשרות שלי באבא זהו העונג של אבא וזהו אותו עונג שלי... זוהי עת דודים... דודי לי ואני לו, או דודי לי ואני לדודי...
המחשבות הללו נמהלות בכל ישותו בערבוביה.
אני לאבא? ומה עם נאמנותי לברית: ומה עם מצוות המשמרת? דודי לי? ראה את מאור הפנים, ראה את השחוק והעונג...
אני לו? ואני לדודי? – עלי להתחיל בעבודת המשמרת והעונג הסמוי והנעלם נעשה בהיר יותר, ברור יותר וקרוב יותר, ופתע מבחין הנסיך בארמון המלכות, אך הפעם הוא חש מוכנות יתר להיכנס, שם הוא יטעם את סוד הימים הנוראים!
ללא בוהק של אבנים מרצדות מתוך העטרת, ללא גאון והדר של אדרת, וללא שרביט של זהב, יוצא המלך את היכלו, מותיר מאחוריו את ההוד המלכותי ופוסע לעבר השדה...
זה כבר נטש הנסיך האצילי - מחמד לבו וילד שעשועיו של המלך - אף הוא את הארמון. מאס הנער בגינוני האצילות, הם דמו בעיניו לכבלים וביקש להשתחרר מהאזיקים ולתור אחר עולם החופש, עולם פתוח ועצמאי. לבו לא שעה עוד לתפנוקי אביו ולא חמד עוד בתענוגות הארמון.
אט-אט טבלו ידיו ברפש וגופו הענוג בלה והפך להיות אסיר להתמכרויות תאוותניות מבפנים, ומחוץ היה אפוף שאון של המון עם משתולל ומתפרע.
וברבות הימים תקפוהו געגועים הביתה, נפשו החלה מייחלת לשוב, אך בהיזכרו במבט הנוקב והזועם של אביו ובסבר החמור והקפדני של פנים זעופות, הוא נחרד... רתת וחיל אחזוהו. הכיצד יעז לפסוע בבית אביו כשנוכח פניו נגלים בזוהר כיסא המלכות וכתר מזרה זיקי אש? הכיצד יהלך בשאננות שכזו על-פני ההיכל בחללו את משמרת הברית ובעברו על חוקי אביו?! ולבו נרתע ונסוג מרעיון השיבה...
•••
"המלך בשדה! המלך בשדה!" הוא שמע לפתע קריאות צהלה בוקעים מסביב.
הנער הנסער מזנק מבקתתו העלובה ונסחף בעקבות הנהירה... פתע הוא בולם את הסערה מתלבט – הכיצד אקרב הלום? ובזכרו את האדרת ... ובזכרו את העטרת ושרביט הזהב חרד לבבו; הכיצד אעז לגשת?!
אך מה זה? - משתאה הנער – איה ההדר והגאון המלכותי? - הוא תוהה – ראה, איך אבא מהלך בינות עמו, בפשטות שכזו ובמין נועם וחן – נדהם הבן והוא אינו יכול לעצור עוד בעד רגשותיו והוא מתפרץ בסערה לקראת אביו וגעגועיו גברו בו.
"אבא, כל-כך התגעגעתי אליך ונפשי ייחלה לשוב הביתה! אבל אבא..." ואבא מבין לרוח הבן... הבן חשק לשוב הביתה, אבל טרם החל בעבודת התשובה. טרם החל לסור מהמעוות כי נלאו כוחותיו... כי כה שקע.
•••
- ופתע מבחין הבן באור פניו של אביו... הזעם והזעף חלפו והסבר הקפדני והחמור נמוג. והוא נדהם!
- ראה איך אבא מקדימני... ראה את מאור פניו ואת סבר הפנים היפות... אבא אוהבני כל-כך! המחזה המלבב הזה מצית זיקים בלבו של הנסיך והוא מקבל עוז ותושייה לקבל עליו את המשמרת, להיות נאמן לברית ולסור מהרפש... לנסות... להשתדל... להשקיע מאמץ.
פתע חש הילד עונג... עונג עצום אך סמוי. מהנה יותר מאותם צלילי מוזיקה עריבה, עונג אדיר יותר מאותו מראה מרהיב ושובה. הוא חש טעם ערב יותר מכל טעם שבעולם... הוא חש תענוג משווע. פניו של המלך שוחקות... השחוק הזה מגלם לו את סוד התענוג... תענוג שאין לו סיבות ונסיבות, תענוג שאינו תולה בגורמים חיצוניים וכאשר הם כלים – כלה עמם התענוג... אך הוא רואה בשחוקו של אביו את סוג העונג שאינו תלוי ומוגבל, עונג שאין לו משביתים... משהו עז... נצחי, אמיתי... ועולם פתוח חופשי, משוחרר, עצמאי... והוא הולך שבי ושולל.
מהו סוג העונג שבשחוק זה? הוא משתוקק להבין... משהו כובש אותי בחיקו של אבא... משהו עז אך אינו בהיר, אינו גלוי... השחוק של אבא מגלם את תענוגו של אבא וזהו התענוג שלי... אבא ואני הרינו אותו העצם... ההתקשרות שלי באבא זהו העונג של אבא וזהו אותו עונג שלי... זוהי עת דודים... דודי לי ואני לו, או דודי לי ואני לדודי...
המחשבות הללו נמהלות בכל ישותו בערבוביה.
אני לאבא? ומה עם נאמנותי לברית: ומה עם מצוות המשמרת? דודי לי? ראה את מאור הפנים, ראה את השחוק והעונג...
אני לו? ואני לדודי? – עלי להתחיל בעבודת המשמרת והעונג הסמוי והנעלם נעשה בהיר יותר, ברור יותר וקרוב יותר, ופתע מבחין הנסיך בארמון המלכות, אך הפעם הוא חש מוכנות יתר להיכנס, שם הוא יטעם את סוד הימים הנוראים!
לכתבה זו התפרסמו 3 תגובות - לקריאת כל התגובות
הוסף תגובה
3 תגובות
1.
חח
ל' אב ה׳תשס״ז
מאיפה תמונה הזאת?
מעניין.
מעניין.
2.
פשששששששש
ל' אב ה׳תשס״ז
וואלה הלוואי ועלי בית כזה. :) ינשאללה !!!
3.
ווווואאאאאאאאווווווווווו
ל' אב ה׳תשס״ז
אני לא מאמין!!! איזה כתבה מהמהמת!!! מאיפה הבאת את זה הרבנית? אני פשוט בשוק!!! מתי יוצא הספר שלך? אני הראשון שיקנה אותו....
הדיירים מהבייסמנט.
הדיירים מהבייסמנט.