קטעים מהכתבה:

לילה חם מאוד בירושלים. אהרל'ה גרטנר מנהל-המשק בפוניבז', מוטי לביא מגיש המהדורה המרכזית, יוסי גולדברגר, עסקנים נוספים, ואנוכי נציג העיתונות הכתובה, ניצבים תחת ביתו של האיש והזק"א, יהודה משי-זהב. אנחנו מתחלקים קבוצות-קבוצות לארבעה ג'יפים, כולם בכיוון דרומה. אני מצטרף לג'יפ של משי. חבוש בכובע מצחייה, הוא נוסע במהירות גבוהה במיוחד.

לא מדובר בעוד טיול שגרתי של בין-הזמנים. הכל מתחיל בטלפון בהול שקיבל משי לפני שבועיים ימים. על הקו, גורם ירדני בכיר. הוא מזמין את משי לבוא ולגלות מקרוב תופעה מעציבה: הירדנים לא ממש אוהבים לקבל בשעריהם יהודים חרדים מישראל. אז יותר מדי יהודים דתיים, ביניהם בחורי ישיבות הרפתקנים, חודרים לירדן במסווה של אזרחים ישראלים רגילים, ומסכנים את חייהם מול הירדנים.

כשמצרפים עיתונאים למסע, חייבים גימיק הרפתקני.

זו הסיבה בגינה בחרנו להיכנס לירדן בדרך הבירוקרטיה הרגילה אותה חווים מטיילים מן המניין, לא בדרך של פרוטקציה. ואם צריך תחבולות, שיהיה.

אם זה לא נשמע לכם מספיק רציני, כדאי שתשמעו זאת מפיו של שגריר ישראל בירדן, שממש לאחרונה נפגש עם שר התיירות לישיבה שלא מן המניין. הישיבה כולה הוקדשה לתופעה המסוכנת. צרפו לכך את נתוני המטה ללוחמה בטרור, שמביאה אחוזים גבוהים מאוד של סיכון למי ששם נפשו בכפו ונכנס לירדן.

אנחנו בדררך לירדן. לעיר הקדומה פטרה, שקיבלה את התואר שבעת פלאי תבל, לעקבה – התל-אביב של ירדן, ואולי גם להר ההר.

"אנחנו בעקבה. אתם מתבקשים להסתיר כל סממן יהודי". הוא מצביע על מקום הכיפה, על חוטי הציצית ומסמל בידיו על גלגולי תפילין. "תורידו את הכיפות, תחביאו את הפיאות, אל תדברו עברית, ואם שואלים אתכם וור אר יו פרום תגידו פרנס, מה שאתם רוצים, רק לא ישראל"

הרהבתי עוז ושאלתי: למה? הרי אנטישמיות אין כאן, אל-קאעידה גם לא. מה יש לירדנים נגדנו? הוא היה נימוסי מדי כדי לקרוא לילד בשמו: שונאים אותך כאן, יהודון. רוצים להזיק לך, כי עשו שונא לישראל, ובפרט בירדן.

"אין לירדנים שום דבר נגד ישראלים", הוא מתפתל. "אבל מאורתודקסים הם פוחדים בגלל החשש למעשי טרור קיצוניים של פנאטים, שמקורם בדת". נו נו