כשהם מוקפים בכמה גדרות מתכת ומעליהם כמות מכובדת של מצלמות אבטחה, עומדים להם מבני השגרירות האמריקאית. כדי להיכנס בשערי המתכת העבים והמוגנים, יהיה עליך לעבור לפחות שלושה בידוקים בטחוניים.

ברחוב עירוני צר, עומד לו בית בעל חזות תמימה. כאן שוכנת המשלחת הישראלית לקפריסין. הבית בולט רק בזכות דגל כחול-לבן המתנוסס מעליו, אך השאלות הקפדניות והמתוחכמות בהם ייתקל הנכנס, מפצות היטב על חוסר גדרות המתכת והבטון.

בלב העיר, עומדת לה שגרירות חב"ד-ליובאוויטש. בנין זה, אף הוא, מוקף בגדר, אך שעריו תמיד פתוחים. גם כאן תגלו מצלמות מעקב, אך מסיבות אבטחה מובנות. כשמישהו נכנס אל הבניין, מיד יופנו אליו שאלות ישירות: "מה שלומך"?

"אפשר להציע לך כוס מים"?

"אולי תה, או קפה"?

"תרצה להניח תפילין"?

"או להצטרף אלינו לשבת"?

הפתגם אומר, שבשגרירות תמיד תרגיש בארץ מולדתך. עם זאת, לעיתים כה תכופות אנו מרגישים זרים.

בשגרירות של חב"ד, תמיד תרגישו בבית.