ח"י מנחם אב תשנ"ז. על מסלול הנחיתה בשדה התעופה המקומי של העיר רוסטוב-נא-דונו נוחת מטוס הנוסעים של חברת "דון אוויא" המכיל בקרבו כמאה ועשרים חסידים עולי ימים, המביטים בסקרנות מרובה משימשות המטוס אל גגות העיר הרוסית, התקועה כבאמצע המדבר, בדרומה של רוסיה.

אלה, יחד עם עוד אברכים מאנ"ש המלווים אותם, זוכרים היטב כי חווית ההרפתקה, שבה משופעת נסיעה ייחודית זו – טפלה אל החוויה האמיתית שעתידים הם לעבור בעוד זמן קצר, עם ביקורם באוהל הקדוש של הרבי מוהרש"ב נ"ע שמנוחתו כבוד בעיר זו, וכן – בביתו של הרבי...

מאי משמע "ביתו של הרבי"? וכי ב-770 עסקינן?! והלא העיר כה גויית, אחת ממעוזיהם המיתולוגיים של הקוזקים; והרי לבטח לא מתגוררים בביתו של הרבי אפילו סתם יהודים, שלא לדבר על חסידים, שהאחרונים שבהם עזבו את רוסטוב עוד בשנות השבעים; אז מה בעצם נותר לראות במקום שכזה?!

אני ניצב קרוב לעמדות משטרת הגבולות, כשכל מה שאני יודע בשעה זו, היא רק העובדה שמדובר ב"מסע התמימים", ושעלי לדאוג שכל החבורה הקדושה תעבור בשלום ובמהירות האפשרית את משוכותיהם של משטרת הגבולות ומעבר המכס הרוסטוביים הידועים לשמצה...

אני רואה את הכובעים הראשונים מרחוק, כשרגע לאחר מכן נפרץ הסכר וקבוצה כה גדולה של תמימים מתקרבת; קשה לי להגדיר זאת, אבל נכנסתי למעין הלם! הייתי מסוחרר ואני זוכר את עצמי צובט יד ביד, כדי להחזיר את עצמי למציאות...
ה'שלום עליכם'ס הראשונים שקיבלתי היו עדיין בהיותי נישא על כנפי הדמיון, ורק לאחר כמה דקות שבתי לקרקע המציאות, ומילאתי את תפקידי ככל יכולתי.

בשעה זו, איש אינו חולם כי יבוא יום והבית של הרבי ייגאל וישוב לחיק חסידות חב"ד, ולא זו בלבד – כי אם יהפוך למגדלור חבד"י מיוחד במינו בלב המדינה שכה מנוכרת ומתנכרת ליהדות וליהודים.

אבל זה בדיוק מה שקרה תוך פחות משנה מאז מסע התמימים, כשלהצלחה השמיימית מצטרף בונוס נוסף בדמות המקוה האבוד שנבנה לפי הדרכת הרבי והיווה ניסוי מוצלח לשיטתו ולתקנתו המיוחדת בבניית מקוואות.

המקוה שנמצא במפתיע באחד ממרתפיו העזובים של הבית, היה גורם מכריע בצריבת נושא גאולת "הבית של הרבי הרש"ב" בתודעתם של כל חסידי חב"ד בעולם.
הישיבה שנפתחה במקום לשמחת תושבי העיר היהודיים, היוותה עבורם ומהווה עד היום פנינה יקרה, קורנת ומקרינה בלב הרי-החושך של הסביבה הרוסית הזרה והלא-ממש אוהדת.

*

אז מי בעצם יזם את הכל ולא פילל לתוצאות כה מפתיעות? איך הצליח המסע הקשה הזה ברחבי חבר העמים, שדרש הכנות לוגיסטיות חסרות תקדים, ותיאום עם עשרות גורמים בחמ"ע? מה פשר אותו להט שגרם ל"צעירי אגודת חב"ד באה"ק" בראשות הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב, להוציא לפועל מבצע כה מורכב?

על כל זאת תקראו בפרקים הבאים, בהם גם תתוודעו לתנאי החיים המייחדים את מדינות חבר העמים; אלה שגורמים לכך שביקור של קבוצת חסידים בערי רוסיה ואוקראינה, יהפוך לאטרקציה בלתי-רגילה עבור התושבים המקומיים וכן עבור התקשורת המקומית; ומאידך – ייחקק בזכרונם של המשתתפים בו, כחוויה של פעם בחיים!

(פרק מתוך הספר "בתוך הגולה" שי"ל בקרוב בעז"ה)

פרק נוסף:

בית אדנ"ע עד תשנ"ז

כמסופר בפרק קודם, בסוף שנות השלושים נותק הקשר של החסידים עם בית רבותינו נשיאינו, שברח' בראטסקי 44. עם נפילת חומות הקומוניזם והתארגנות הקהילה היהודית מחדש – סיפרו זקני הקהילה למבקרים מחסידי חב"ד שהחלו להגיע, על "בית הרבי שניאורסון, שגר בעיר לפני המהפכה". אלא שמשום מה הם ידעו יותר על הדירה שברחוב פושקינסקע, שהיה זמני בלבד וגם לא היתה גדולה. רק אחדים ידעו להוסיף, שישנו גם בית גדול ברחוב בראטסקי שהיה אף הוא ביתו של הרבי.

מסיבה זו, ראש הקהילה היה מראה לאורחים את הבית שברחו פושקינסקע ולא את הבית שבבראטסקי.

בתש"נ הגענו אני והשליח הרה"ת ר' חיים שי' סלונים (אז - תלמידי הישיבה ב-770) לראשונה לבריה"מ במסגרת שליחות בת חדשיים מטעם "עזרת אחים" בחרקוב (שעדיין לא היה בה שליח קבוע). לקראת סיום השליחות נסענו למקומות שונים שזה עתה הפכו לאטרקציה שאין כמוה עבור כל חבדני"ק.

הביקור הראשון היה לרוסטוב, בערב ט"ו אלול. ראש הקהילה דאז היה ר' יוסף שי' בקשן, זכה להיות זמן קצר קודם לכן אצל הרבי ואף קיבל דולר "עבור כל יהודי רוסטוב!".

הוא לקחנו לאוהל הק' ולאחר מכן לדירה הנ"ל בפושקינסקע. את הבית בבראטסקי לא ראינו אז, וגם לא חקרנו הרבה.

בתשנ"ג כשזכיתי להגיע עם משפחתי לשליחות ברוסטוב, בברכת הרבי – ביררתי על הבית בבראטסקי, ולאחר ביקור במקום נתברר שזה היה המקום העיקרי שהיה מרכז חב"ד בשנים תרע"ט – תרפ"ד (ואף באופן חלקי לאחר מכן).

מאז התחלתי להפנות את תשומת לבם של המבקרים אל הבית הזה.

דיירי הבית על שתי קומותיו מנו שתים-עשרה משפחות, ובכל פעם שהיו מגיעים מבקרים, הם היו דואגים לספר למבקרים ברוסית.. (על אף שהמבקרים לא הבינו אותם) שכאן גר בעבר רב יהודי גדול.

מספר פעמים הדיירים פנו אלי והודיעוני על נכונותם לעזוב, אם יינתן להם דיור חילופי הולם. כוונתם היתה כמובן לשפר את תנאי חייהם, כיון שדירותיהם בבראטסקי היו ברובם "קומונלקה" – דיור משותף, שבו קיים רק מטבח אחד וכו', ובכל מקום אחר הם יחיו טוב יותר.

פניתי עוד בשנת תשנ"ד בע"פ ובכתב אל גורמים שונים המסייעים לשלוחים בחבר-העמים והצעתי להם לקחת על עצמם את הפרוייקט, אולם הענין לא התקבל ולא יצא לפועל. כך שקע הענין לעוד כמה שנים.

עד למסע התמימים, שבו קיבל על עצמו הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב, בהחלטה של רגע, להחזיר עטרה ליושנה.

הרגע הזה שעתיד לשנות את פניה של הקהילה היהודית ברוסטוב בשנים הבאות, התחולל במהלך "מסע התמימים" הנדיר, בעת שעמדו כולם בסיום תפלת ערבית מול הבית הקדוש שבו הילכו אז שועלים...

והשאר – היסטוריה...