כמה דקות לפני כניסת השבת, המטוס נחת במילווקי
כאשר התיישבתי במושב המטוס בטיסה 1272 לשיקאגו, העפתי מבט בנוסעים שמלאו את המעבר. בנוסף לאנשי העסקים שנשאו מחשבים ניידים ותיקי מסמכים, והנופשים שלבשו מכנסיים קצרים ואייפודים, הבחנתי בכמה כיפות סרוגות, שטריימל אחד, וחצאיות ארוכות עד הקרסול.
למרות שכולנו היינו דתיים, לא טרחתי לעשות היכרות עימם. הם היו זרים, ואני גרה בניו-יורק, שם זרים לא נוהגים לומר שלום זה לזה, אפילו אם הם מתפללים את אותה תפילה מדי יום.
המטוס החל לנוע על מסלול ההמראה. חיכיתי שימריא, אך זה לא קרה. הטייס הודיע שהטיסה מתאחרת בשלוש שעות בגלל מזג אוויר סוער בשיקגו. העפתי מבט עצבני בשעון. בדרך כלל אני משתדלת לא לטוס בימי שישי אחה"צ מחשש שמא לא אגיע בזמן. אך בסופי שבוע של הקיץ, כשהשבת נכנסת רק בסביבות 8 בערב, חשבתי שלא תהיה בעיה, אך הסתבר שטעיתי.
הסתובבתי לראות מה עושים שאר הדתיים במטוס. שני בעלי הכיפות הסתכלו בשעוניהם. החסיד דיבר בפלאפון.
חצי שעה לפני הנחיתה הודיע הטייס ששדה התעופה בשיקגו נסגר ושאנו נוחתים במילווקי לנחיתת ביניים עד שהשדה יפתח מחדש. חשתי כיווצים בבטני. זמן הדלקת נרות בעוד שעה וברור לי שלא אגיע בזמן. כבר קרה לי לא אחת שהגעתי ליעדי בדקה האחרונה, אך זו היתה הפעם הראשונה שדבר מעין זה קורה לי.
להמשך הסיפור המרתק
0
0
מאפשרים לכם לקבל
