הרבנים עולים על הבמה נושאים דברי תורה ומברכים את חתן הבר מצוה, כאשר הסב הרב לאו עולה לדבר בבת אחת השתרר שקט מופתי ברחבי האולם הענק, כל הקהל נושא את עיניו, הרב לאו פותח בדבריו וכיד ה' הטובה אליו סוחף את הקהל, הוא מברך את חתן הבר מצוה מטבל את דבריו במסר אקטואלי מפרשת השבוע. לפתע נעצר הרב, ניכר אליו שהוא מתרגש מאוד, הוא מפנה את עיניו לחתן הבר מצוה, הקהל מרותק כולו מחכה במתח להמשך הדברים, וכך בקול רועד ונרגש קורא הרב לאו לנכדו ואומר: "יוסף יש לי בשבילך ד"ש חיה מהרבי מליובאויטש..." -כאן נעצר הרב אורנשטיין ומזכיר לקהל בהתועדות שמדובר בשנת תשס"ב 8 שנים לאחר ג' תמוז...- ממשיך הרב לאו ומספר, כשיוסף נולד היו לו בעיות רפואיות חמורות ביותר, הרופאים הטובים ביותר בארץ טיפלו בו. בהיותו בגיל שנתיים חלה הדרדרות חמורה ביותר במצבו של התינוק, עד כדי כך שהרופאים התייאשו מחייו... המשפחה החליטה לקחתו לארה"ב אולי שם הרופאים ימצאו איזה שהוא פיתרון למצב, אך אם המשפחה הגיעה מתוך תקווה למצוא מזור ורפואה ליוסף, הרופאים לא רק שלא חיזקו את תקוותם אלא הפוך... הרב לאו ניצל את ההזדמנות לבקר אצל הרבי, במהלך הביקור סיפר הוא לרבי על חוות דעתם הקודרת של הרופאים אודות מצבו של התינוק, ניכר היה אל הרבי שהוא לא מתרשם מחוות דעתם של הרופאים, הרבי התעלם מדבריהם שלף דולר ואמר לרב לאו שאת הדולד הזה יתן לנכד בחגיגת הבר מצוה שלו... הרב לאו נותר פעור פה בחושבו שאפי' על התספורת הם לא חשבו... וכך הוא לוקח את הדולר וממשיך הלאה. כאשר הגיעה אמו של התינוק (בתו של הרב לאו) נתן לה הרבי דולד נוסף באומרו את זה לתת לסופר שיכתוב ליוסף את התפילין... והנה שולף הרב לאו לעיני כולם את הדולר ובהתרגשות אדירה ניגש לקיים את שליחותו של הרבי... להעניק לחתן הבר מצוה את הדולר.... לא ניתן לתאר במילים את התרגשות האדירה החולפת ומעבירה צמרמורת בקהל בשמעו את המופת שסיומו לאחר 11 שנה מתרחש על מול עיניו...