הדים רבים להרצאתו של הרב ויינברג / להאזנה

באופן כללי אני מאוד אוהב את העמקות שלו ורוחב ידיעותיו והלוואי והרבה מאנ"ש היו שולטים בחומרים שלנו כמוהו,כמו"כ אני מזדהה עם רבות מהתובנות שנאמרו בנאומו אמש,אך דא עקא ובמקרה זה נאומו אכזב אותי נורא ונדמה שנזקיו רבים על תרומותיו כפי שאציין להלן:

זה מאוד מובן שקשה לאדם בכלל ולחרדי בפרט לבא ולספר קצת ממה שקורה אצלו פנימה בפרט כשלא מדובר בנתונים האמורים להוסיף כבוד למשפחה ולכן היה זה פלא גדול בשבילי איך הנואם מוכן לעשות זאת מה שתרם רבות לסקרנות שלי ומן הסתם של רבים שהגיעו לשמעו,ואכן בתחילת הנאום ציין הנואם שקשה לו מאוד לצאת מן הארון כלשונו [אגב ביטוי בעייתי במחנינו]ורק בגלל שבהשגחה פרטית הוא ראה איזה כתב מן הרמב"ם הוא החליט לעשות זאת למען הצבור.

עכשיו בואו ונבחן מה ידענו לפני הנאום ומה התחדש לנו אחריו,כולנו ידענו שלרב ווינברג ישנו בן שנשר ל"ע, וגם מי שלא ידע זאת הרי בודאי לו הוא היה מתעניין בשידוך עם בנו בודאי היה יודע מכך,כך שבעצם הסיפור אין משום חידוש אמיתי,החדשות להם ציפינו ואשר עליהם מתאים הביטוי יציאה מן הארון הוא איפה ההורים כשלו,ואולי גם איפה מערכת החינוך כשלה כך נוכל למנוע בערת ה את הנשירות הבאות,נכון זה קשה מאוד להוציא זאת החוצה,אבל כלשונו ש הרב שלמען הציבור הוא מוכן לעשות זאת.
ומה היה לנו?

שום אמירה על נשיאה באחריות כלשהי,נהפוך הוא ההורים היו טובים ולאורך כל הסיפור בלט מאוד איך ההורים התנהגו למופת ואיזה חינוך טוב הם נתנו ואיך שאין להם שום אחריות במה שקרה לבנם,אבל,וכאן מגיעה ההפתעה הגדולה:כל המחנכים של הילד שלי אשמים,מכיתת הגן המשך בשלושה חיידרים מעולים שבהם הוא למד ועד סיימו את הישיבה קטנה,לא רק הם אלא גם כל החברים שלו הקטנים,ושימו לב אנחנו ההורים שמנו אותו בחיידר הכי טוב בב"ב.בכדי להמם את הציבור ולגרות את סלידתו מהמורים הכריז הנואם בתחילת דבריו: היה לי מחנך ניצול שואה "זכרונו לא לברכה" וכאן הוא פתח לדבר בגנותו של שוכן עפר שהנאצים ניסו לרצחו חי ולא הצליחו,וכעת נעשה ניסיון לרצוח את זכרונו,[אגב אני גם למדתי אצל אותו מורה בב"ב והוא היה יר"ש להפליא וכל דמותו הקרינה מסרים החקוקים במוחות וליבות תלמידיו עד היו הזה] שאלתי אליך הרב ווינברג:עם כל הכבוד לעורר את תאבון הציבור,ועם כל ההבנה לרצון להלבין את בנך ערב השידוכים,איפה יצאת כן מן הארון,האם בדבריך הייתה נטילת אחריות באחוז אחד על מה שקרה עם בנך,הייתי מאוד מעריך את דבריך הכנים אם היית מספר לפחות סיפור אחד בו היית מסביר איך אתה בטעויות שעשית תרמת לנשירתו של בנך,ואז אנו כהורים היינו מפיקים כמה לקחים,אבל מה עשית שיסית את ההורים במחנכי ילדיהם [כן זוהי המשמעות המעשית היחידה שיצאה דבריך]מה שבטוח לא נמנע תופעות של נשירה בעתיד.

דווקא בעד הבן שלך יש לי דברים טובים לומר,הוא בנייר המסקנות שלו הפיק לקחים שהם היו: א. על ההורים לשמור על קן חם ואוהב בכדי שילדם יצמח בריא, ב. ע ל ההורים לשמור על מסר אחיד בדרישות החינוכיות מילדיהם ולא מסר כפול וסותר. לו היית מסביר לנו לאיזה תופעות בביתך התכוון הבן,וזה קשה מאוד,היה לנו מה לקחת.
בנך ברח מהארון והשאיר אותך דופק מבפנים על הדלת, תקוותי שבפעם הבאה שתוזמן שוב עם הסיפור האישי שלך הרי במקום נאום ככרות להמונים המשולהבים מסית יפתח לך איזשהו סדק בארון המסוגר בו הינך עדיין מתבצר ותוכל לספר לנו על הדברים האמיתיים שמהם יש להיזהר ובא לציון גואל.
לסיום אספר לך על האפיזודה הבאה: ליידי ישב הורה הידוע כאחד מפרחחי הכפר,וכשהוא שמע אותך שוחט ברבים את המחנך ניצול השואה שהיה לך, אמר:הוו זה מרצה אחלה גבר, זה משלנו סוף סוף אומרים את האמת,לקחים המדברים בעד עצמם.

קשה לי להבין בתור אבא ומורה איך בן אדם יכול להגן ולשבח אחד שהיה מבזה קורה בשמות ומכה ילדים התשובה היחידה שיש לי שאתה מזוכיסט וגם בנינו שאף אחד לא יראה אתה לא מפרגן לרב וינברג .אחד שנהנה מכל מילה שלו

אומר בקצרה אני מכירה בת שיצאה מחבד ...............מאחר והמורה החסידית ..........חסידית.....הלבינה את פניה לפני כל החברות .ישנן מורות שבלשון החדה רוצחות בנות ואי אפשר להתלונן כי הן מיוחסות .הרב וינברג דיבר על מציאות אמיתית וכואבת .

מכלל הן אפשר ללמוד לאו. מתוך המסקנות של הבן אפשר להבין מה היה חסר (ולא שמענו שהבן דיבר על המחנכים או חיידרים שלו)אך מה רצית וידוי בפה מלא ?הרי המשכיל יבין ודי לחכימא וכו

כנראה שמרוב היותך שקועה באגו ובאיתפלספות שלך לא שמתה לב או שלא רציתה לשים ,שהנקודות שכתב הבן הם תוצאה של שיחות עם בני נוער הנושר והמסכנות הוא הגיע ,ולאו דווקא שזה מה שקרה איתו ,אם יש לך בעיה אישית עם הרב וינברג תיגש אליו ,ועל תיהיה עמלק לקרר את כל אלה שנהנו

הרב וינברג דמות חינוכית.
אמיתי נהנתי לשמוע את ההרצאה .
מקווה שהרבה ילמדו מדרך החשיבה שלו.
אם כל המורים והמחנכים היו כמוהו הדור שלנו לא היה נראה כך.
משה קנדה

סיפור בדוי, כפי שהוכיחו כבר כו"כ.

קשה לי לקרוא את תגובתך מאחר שנשמע מדברייך חוסר פירגון אולי איזה קנאה לרב.
דברייך נוטפים שנאה.קשה לי לחשוב שחסיד כתב את התגובה.
אני מקווה בשבילך שתעשה חשבון נפש בינך לבין עצמך אתה משמיץ פה רב גדול באתר של אלפי גולשים
ומוציא שם רע סתם ללא סיבה כשהרב סיפר סיפור אישי עם כל הקושי שבדבר בשביל הכלל.

כתוב אל תדון את האדם עד שתגיע למקומו .................

באהבת ישראל שהיום אנחנו אבלים עליהיש תמרור שנקרא יכולת הכלה בלי שום נגיעות .לדעת לקבל את השני .........את האחר ..את השונהו...........ןלקרב אותו למשפחתו של בורא עולם.ואני שואל האם מנהלי המוסדות באמת משגיחים שחמורים והמורות יתנהגו כלפי הבנים והבנות הנערים והנערות כאילו היו יוצאי פירי בטנם .

אכן,האחריות היחידה שהוטלה על כל מערכות החינוך שליוו את הבן צרמה מאוד,ובפרט כשזה נאמר בפורום של הורים,אני בהחלט מבין את מניעיו של הרב ווינברג,קשה לעמוד בפורום של חצי אלף איש ולהכות על החזה ,אבל בכ"ז היה על הרב ווינברג לחשוב על תוצאות ההאשמות המערכתיות שלו. ההרצאה היתה בהחלט להיות יפה לו ההשתלחות היתה מקוצצת מהמשא,יכל הנואם להסתפק בהדרכה מה לעשות בבן שנשר שכן בזה הסיפור האישי היה רווי בעצות מעשיות,בהאשמת המחנכים מלבד זאת שמן הסתם היא לא מדוייקת ונועדה להסיר אחריות מההורה (שכן זה מאוד תמוה שילד מתדרדר מגיל הגן והוריו לא מודעים למשמעות הכיוון) הרי שהיא טומנת בחובה נזק פונציאלי רב עוצמתי למאזינים שגם כך אין בהם נטייה טבעית לקחת אשמה על התנהגותם וזאת מכיון שלא כל הההורים יידעו להפעיל את הסינון על תכני ההרצאה ,אבל במחשבה שנייה אולי אין מה לדאגה שכן אלה שיודעים לנתח את הנאום מן הסתם כבר עשו זאת,ואלה שלא (כמו ההוא מפרחחי הכפר) בכל מקרה פועלים לפי הדחפים הייצריים שיש להם ולא עפ"י הרצאות כאלה או אחרות,כולנו הרי מכירים אותם.

סלח לי אבל יש לך חור בהשכלה,זה סיפור די ידוע

1. אם ידידים כאלו למי דרושים...
2. הרב מתנצל שהוא לא סיפק לך מספיק מדמו לליקוק.
3. הרב לא מסר שום סימן לזיהוי המורה הנ"ל מלבד היותו ניצול שואה, מה שהיו רוב המורים בתקופה ההיא, כך שלא היתה ולא היתה כונה לפגוע בו ובזכרו של אדם מסוים.
4. ברור לו לחלוטין, מדבריך, שאינכם מדברים על אותו אחד, והינך משמיץ על סמך הנחה מוטעית.
5. הכל כשר כדי להשמיץ, גם להוציא דברים מהקשרם, בתקוה שהשומע אינו זוכר את ההקשר: הרב בדבריו על המורה הנ"ל לא התכוין כלל להשמיץ את המורים, בסך הכל זו היתה דוגמא לכך שילדים לא מספרים הכל על מה שקורא אתם בחדר, ואפילו על דברים חמורים, האם זו מסקנה לא נכונה?!

אף פעם לא שמענו מהרבי ביטוי כגון זה על יהודי ואפילו על כאלו שרצחו בגשמיות ולא רק ברוחניות !!!!!!

חבל שהנך נסחף אחר המגיב מס 1, אין עיוות גדול יותר של הדברים מאשר לסכם אותם בכך שהוטלה בהם אשמה על המחנכים, נא לשמוע שוב ובלי דיעות קדומות ותיווכח שתגובתך בטעות יסודה.

כל הכבוד לרב וינברג,
כדאי וחשוב שהמנהלות בתי הספר של הבנות יקשיבו ויפינמו את הדברים.

ודווקא כן.

הרב וינברג דיבר על הבדלים משמעותיים בין הבית לביה"ס. בסיפור בסוף זה היה קשור אולי יותר למחנך. אך בסיפור שלו ברור שזה בחירת ההורים לאן לשלוח את הילדים.

לדעתי מכאן לומד כל הורה לבדוק היטב שהמסרים העיקריים או הנותנים אווירה במוסד אליו הוא שולח יהיו כמו בבית או להפך...
רק לא לבלבל מידי את הילד או לגרום להצקות.

ל-1 איך לא רעדה לך היד כשכתבת את הדברים האלה? קשה לשמוע ולהפנים דברים שכאלו ניחנת בכושר בטוי מעולה אבל במוח מעוות וחבל, כמו שכתוב חכמים הם להרע.

הרב וינברג כתמיד מפליא לדבר, לתאר ולתת את המסר הנכון. הקשבתי בתשומת לב מרובה וכאמא לילדים הנושקים לגיל ההתבגרות וכאחות לאח שנשר, ללא הפי אנד, למדתי רבות הן בניתוח מה שקרה בעבר עם אחי והן כמסקנות לילדי.
תודה רבה לרב ותודה עצומה לאתר על הבאת ההרצאה.
ולכולם- הקשיבו עם "ראש פתוח" אין צורך ב"דם" כדי להבין ולהפנים.

כאחד שבקיא בספרי חב"ד בודאי הינך מכיר את מה שכתוב בהיום יום יב סיון "אהב את הביקורת כי היא תעמיד את האדם על הגובה האמיתי",החכמים לא מתנים את ידידותם בכך שצריכים להחמיא להם ואדרבה כידוע הסיפור עם ר"י ור"ל,ולכן הפתיח של המגיב לא מתיישר לי עם האיש שאני מכיר שהוא כידוע חכם.
לגופו של עניין:
1. אכן צרם [ולא רק ] לי הביטוי על מורה ניצול השואה :"זכרונו לא לברכה",נכון זו טקטיקה ידועה לעורר ולגרות את המאזינים להפתעות בדמות שחיטת פרות קדושות במהלך הנאום,אבל לא על חשבונם של קדושים שמסרו את יתרת חייהם על חינוך ילדי ישראל.
2. מעבר לכך ישנה כאן קריאה לתת מודע של האנשים לחפש את הקולר במחנכי ילדיהם,זה טוב זה קליט,ובעיקר נוח,אבל מאוד מזיק.
3. לא משנה מה התכוון הנואם בנאומו החשוב הוא איך זה התקבל במוחות השומעים,ניתוח מקצועי של הנאום לא מגלה שום לקיחת אחריות של הנואם על הנשירה שקרתה לבנו, הכוון היחיד שאליו הופנתה אצבע מאשימה הם מערכות החינוך בהם שהה הילד.על זה נאמר "חכמים היזהרו בדבריכם".
4. נכון זה קשה לדבר על מה שקורה בתוך הבית,אף אחד לא אילץ את הנואם לדבר על כך,אבל מרגע שהוא בחר לדבר על כך היו לו שתי ברירות או לדבר את כל האמת או להסתפק בחלק ממנה,אבל להחליף חלק שכואב בחלק שנועד להכאיב לאחרים [גם במובן העובדתי,וגם בקולר שיטילו מעוטי הדעת מכאן ולהבא על המחנכים] צריך היה לקחת בחשבון שזה עלול להביא בקורת.
5. הביקורת שלי היא לגיטימית,בסוף הערב ניגש אלי אחד המארגנים ואמר לי "ייקח הרבה זמן לתקן את הנזקים שנגרמו מהנאום" לא הייתה כאן הכפשה או מסירת אינפורמציה שמצדיקה להגדיר את דברי כהוצאת שם רע (כפי שכתב כאן אחד הבורים),וכן לא הייתה כאן הסכמה עם הסבל שעבר הרב ווינברג מהמורה שלו (כפי שהעיר כאן אחד שלוקה בהבנת הנקרא),הייתה בתחילת דבריי הערכה רבה לרב וינברג בכלל וגם לרוב התובנות שנאמרו על ידו בערב זה בפרט, נכון ישנה ביקורת שאני לא שותף יחיד לה, טוב שהיא תאמר ובהחלט אפשר להתווכח עם דברי,ויישר כוח למערכת שהעלתה את הדברים.
6. לסיום,הרב ווינברג,אני אוהב ומעריך אותך מאוד,כמובן שמפרגן לך,אבל אם היה בדברי איזושהי פגיעה בך אני כמובן מתנצל,חזקה על אדם חכם כמוך שיפענח את הכתוב כפי כוונתו הטובה של הכותב.

למקרא דבריך לא התרשמתי שהביקורת שלך באה כדי להעמיד את האדם על הגובה הנכון. יש בדבריך הרבה רוע קנאה וצרות עין וכל ההתנצלויות לא יתקנו את הרושם שיצרת. נכון ישנם אנשים שמקומם לא יכירם בתחום החינוך לתחום זה נחוצים הכוחות הטובים ביותר כי כאן מדובר בדיני נפשות, ולעיתים גורמים נזקים שלא ניתנים לתיקון. תחום החינוך אינו מוסד סוציאלי הבא לספק עבודה ומשכורת לאלו שלא מצאו להם מקום אחר להתפנס בו. יש לנו מזל שמעט מאד האנשים בינינו שמחפשים בכל דבר רק את הרע ומשמיעים את קולם מעל כל במה. בושה.

או שאתה דפוק בשכל או שאתה רק משחק אותה. דבר אחד בטוח: אתה פלספן חסר תקנה! והפלספנות במקרה הזה לגמרי אינה במקומה! זה ניסיון מטומטם לקחת דבר יפה ולהרוס אותו מסיבות מגוחכות וקטנוניות. חבל!

בעל הבקורת הארסית וההרסנית - מלאות שנאת חינם,ישות עצמית, תואנה ועלילות שווא. "ומביט עליו רק בעין רעה עד שנמאס ונבזה בעיניו גם כל הטוב שבו, שמבטל ומבזה עבודתו של רעהו ...וממילא אינו שמח בשלוותו (שבנו חזר)ובטובתו להפך ישמח בלבבו ביסוריו ח"ו(באיומיו על שידוך שאין להם שחר.) "מה שזה אומר,אומר חברו בהיפוךממנו, ומה שזה בונה, זה מהרס..אין זה מצד ששכלו מחייב כן..הנה שכלם משוחד..חברו בלתי מבורר הוא אבל הוא מגדיל

לא חוכמה להתנצל אחרי שאתה משמיץ את הרב ווינברג ברבים.
אתה בכלל לא דוגמא לחסיד ולא לאיש חינוך עפ"י התגובות שלך. אני יודע בדיוק מי אתה ועדיף שתשאיר את התגובות לעצמך.

מאחד שמעריך את הרב ווינברג

ולבזותו עד שנבזב בעיניו...הגם שאינו מצטער בצערו ח"ו וגם מצדיק עליו את הדין חו"ש, שכאשר שומע, שיש לו ח"ו איזה היזק או צער אומר כי כך ח"ו ראוי לו,אבל לעשות רע בפועל ממש אינו שייך כלל רק שלבבו אינו שלם עמו בלא טעם ודעת....וצריך לחקור ולדרוש אחר הסיבה האמיתית שגורם לו לעשות את העיקר לטפל ואת הטפל לעיקר,ובפרט מאין נמצא בו התוקף הלזה שהטפל ידחה את העיקר"(החלצו) והעיקר שהדברים שנשא הרב יתקבלו בנועם. ר.ערנט

שמגמתה להביא את דברי המאמר החלצו לפרשת מטות שמטרתו להוכיח את אלה הבונים להם במה "חסידית וקדושה"על חשבונם התמים של קרבנות חפים מפשע. ואולי הדברים הנוקבים של הרב יזהירו מלשון זוהר ואור את המחנכים הדגולים וגם את ההורים האוהבים, אליהם פנה הרב ווינבערג מפורשות. ילד שמודע למאמציו של הוריו להגיע אליו בהודאה על משגים,ישתף פעולה מהירה יותר..והורים שישתפו פעולה עם הצוות..אשרם.בברכה. ר.ערנטרוי

כבוד הרב שמעתי את הדרשה ומאוד נהנתי רציתי לדעת איפה הרמבם כותב את סיפורו

זה כ"כ נכון שמורים\ות יכולים להרוס ילדים... ולמי שטען שהרב וינברג הטיל את האשמה על המחנכים, והתחמק מאחריות. הוא או דביל או כסיל!
אף בית לא מושלם, לכל בית יש החסרונות והמעלות שלו... לכן, ביה"ס יכול לזרוע הרס כ"כ גדול שהוא גובר על הבית. הוא יכול לגבור על הבית הטוב ביותר... ומה גם,שכפי שאמרתי יש אי שם חיסרון בבתים.

יש לי חברה שהגב הנכבדה ש"א תחי שילחה בה את לשונה לעיני חצי בית ספר... וכנוכחת במעמד, היתה זו סתם השפלה ללא סיבה. באמת!
הבחורה הזו לא חבדניקית כיום והיא ממשפחה טובה...

הקשבתי ברוב קשב להרצאתו המאלפת של הרב ווינברג ואף לקחתי כמה נקודות למחשבה מעמיקה בתור הורה ומורה אך רציתי לדעת מה מקור סיפור ילדותו של הרמב"ם? בכל הביאוגרפיות שראיתי לא מוזכר הסיפור הזה ובהקדמה לאגרות הרמב"ם בהוצאת הרב קוק מסופר שרוב תורתו קבל מאביו וכבר בגיל חמש ניכר גאונותו ושלרב מימון היו שני בנים - ר משה ור דוד (איך יכול להתחתן עם אחותו?) ושבגיל 13 הוא ברח עם משפחתו מקורדובה וכל הזמן נדדו וכו.
אשמח מאד לקבל מקור מדויק לסיפור - כי יש כאן גם עידוד גדול לתל עם לקויי למידה - באם הסיפור מבוסס.

נואם בחסד עליון
כתלמידה לשעבר גם מורה בחסד עליון
נשמח באם סי או אל יפתח תוכנית מוקלטת עם כבוד הרב בנושאים אקטואלים בחינוך

נגיד שיש לך בקורת - ישנם הלכות איך לבקר ולהוכיח, הרב ווינברג הראה את פניו ברבים ומסר את נפשו ושם הטוב של בני משפחתו שיחיו למענך ולמען עתידנו. ואתה עיתונאי (כך נראית צורת כתיבתך) קטן ומצומצם משתלח לך ללא שם וללא פנים - ומקרר כעמלק וסיעתו. עוד הוכחה לפגעי האינטרנט.

ז. מדרום העולם

תקצר היריעה להכיל את כל סיפורי הזוועה שחשו התלמידים והתלמידות מנחת לשונם החדה שלמורה זה או אחר או מורה זו או אחרת .נכון שצריך לבדוק את הבית את הבסיס את השורשאבל כשהמוסד החינוכי מוסיף שמן למדורה כבר קשה לתקן .שמעתי סיפור מזעזע על רבנית כשיצאה מהמונית שואל אותה הנהג את לא מכירה אותי .... אני הייתי תלמידך וכילד צעיר ואני נראה כך לא שומר תורה ומצוות זה בגללך העלבת אותי וקראת לי גנב .

אל תורידו את נושא החינוך מהכותרות הלואי ומי שצריך לקרוא שיקרא וישנה דרך בחינוך .

את הסיפור הנ"ל אפשר למצוא בספר "הנשר הגדול", ספר ביוגרפיה על חיי הרמב"ם

ותודה לרב וינברג על הרצאתו המאלפת שריגשה מאוד את ליבם של זוג צעיר מאי שם

אולי סוף סוף הבנת שקולך אינו נשמע כדאי שבפעם אחרת תפעיל לפני הכל את חוש הביקורת כלפי עצמך כך לא תתבזה ברבים כי לצערך סגנון כתיבתך הסגיר את זהותך.

הקשבתי לנאום של הרב ווינברג. ללא ספק היו בו נקודות ותובנות חשובות ביותר. ועל כך התודה נתונה לו ולCOL.

אך אני מזדהה עם מגיב מס 1, על כך שמבחינה מקצועית (!) הנאום לא הלך לכיוון הנכון. הוא אמנם התרגש וריגש, אך כשבאים לבחון את הדברים מנקודת מבט של התוכן נטו, הנאום הרבה פחות טוב ממה שהוא נשמע.

אגב, הייתי ממליץ לרב וויינברג לקחת כמה שיעורים בדיבור לפני קהל. לא צריך לצעוק כדי לתפוס את הקהל. אנשים לא טפשים. אפשר להעביר תוכן אמיתי בצורה נעימה יותר.
ועוד דבר, כדאי להתאמן כיצד לא לומר את המילים "כזה" ו"כאילו" באמצע ההרצאה. זה לא נשמע טוב..

שוב, כל הנ"ל הוא מבחינה מקצועית. כמובן שנושא ההרצאה והעיסוק בזה חשוב ביותר!

אין ספק ש1 צודק וניתוח קר של הנאום מעלה שהאצבע הופנתה לכיוון אנשי החינוך.
השאלה היא אם זה היה צרוף מקרים מזדמן שהבן נקלע לסיטואציה חברתית בעייתית,ואם כן אז בתולדות הבעיה בעצם אין ענין לציבור,האופציה השנייה היא שמקרה זה בא ללמד על הכלל,ואז בודאי שגה כבוד הרב בכך שפתח את הנצרה ואפשר את ההתהלהמות על מחנכים ומחנכות כפי שעולה מהתגובות המתלהמות של ההמון.

ישראל היקר!!!
היות ואני מכיר אותך משכבר הימים
רציתי להוסיף על הרצאתו של אביך לגביך...
(ד.א. לכל הקוראים בנו של הרב וינברג היום לומד בישיבה המרכזית 770 בניו יורק והוא בחור חסידי לכל דבר, לומד, יוצא למבצעים, ואחד הבחורים היחידים שכן אפשר לקחת מהם דוגמא אישית חסידית...)
אחרי ששמעתי את הרצאתו של אביך מתחילתה ועד סופה יש לי כמה הערות...
1.אביך גורף לזכותו את כל הצלחתך האישית ואת הצלחתו של הרבי בסיפורך, וכל זה בזמן שאביך לא עשה כלום בסיפור ולדעתי רק הרס!!! וד.א. אפשר לזקוף לזכות אביך רק את ההרס שלפני ההצלחה.
2.אני חושב שכל הצלחתך נזקפת דבר ראשון לרבי, אשר ליווה אותך בכל דרך ושלח לך את כל האמצעים בכדי להיתקדם... ואני חושב שהצלחת רק בזכות הפתיחות שלך לאחרים בנוגע לסיפור שלך, וכך אספת מסקנות מכל בחור ובחור ומכל רב ומשפיע שלפניהם פרסת את סיפורך המורכב והקשה...
(ואת זה אני אומר לכל בחור ובחור שרק ע"י שהבחור יפתח יספר וידבר על בעיותיו רק כך הוא יוכל לצאת מעמק הבכא...)
וזה בעצם הצלחתך הגדולה, כי עד שהגעת לישיבה בצפת היית סגור ומסוגר בתוך עצמך ובתוך השטויות שלך.
3. דבר אחד שאני כן בעד מה שאביך אמר זה הישיבה בצפת... הרב וילשנסקי שיחי ושאר ההנהלה שיחיו אחראים על הצלחתך ועל הצלחתם של עוד 400 בחורים במשך כל שנה ושנה...
אני אסיים כאן כי סיפורך ארוך מאוד ומורכב באותה מידה... מה שכן אני מברך אותך על עמדתך והחלטתך בנוגע לנוער הנושר ועל הצלחתך בכלל בחיים...
חבר ומשפיע משכבר הימים.

תפסיקו לנתח כל דבר.
ההרצאה היתה מעולה נקודות חזקות היו בה.
תודה לך הרב ווינברג מחכים לעוד הרצאה ואל תתפעל מהמלעיגים.
הרבי אומר שבכל דבר טוב יש מתנגדים.

יש לי קרוב משפחה שהיה בחור מעולה וזרקו אותו מהישיבה על שטות קטנה . הוא כ"כ נפגע היום הוא בקושי שומר תורה ומצוות.
תתחילו לדאוג לנוער. אחרת הם יזרקו לאן??????? לרחובבבבב

האזנתי להרצאתו המרתקת של ר משה ווינברג

ובאתי באי-אלו הערות והארות:
א) כל הכבוד על הפתיחות בסיפור האישי של בנו.
ב) זו לא חכמה להאשים רק את המורים.
ג) מה יותר מתוק מדבש מאשר להאשים את הליטאים בבית-מנחם...
ד) "זכרונו לא לברכה"?! ככה מדבר איש חינוך? ככה על ניצול שואה? (מבלי להצדיק את השפלותיו של המורה לפי טענותיו של ווינברג).
ה) ווילשאנסקי הציל את בנו ! כאחד שמכיר אישית את יי"צ ווילשאנסקי - אני יכול להעיד שהוא מומחה לחבק ולעטוף בחום לבבי וביחס אוהב.
ו) הענקת חום ואהבה בשנות הנשירה - הוא המפתח להצלחה!
ז) תובנות מדהימות חיבר בנו. מסמך שניתן ללמוד אותו בקבוצות דיון חינוכיות.
ח) אמת! אין לזלזל בקבוצות שונות בתנועה על אמונותיהם והשקפותיהם האמוניות.

אנו מודים לך מקרב לב על ההרצאה המאלפת.
אנו הורים צעירים למדי, אך העצות והנקודות למחשבה שהצגת ודאי ישמשו אותנו בעתיד בע"ה, הן יעילות לחינוך בכלל, ולא רק לנוער נושר.

מגיב מס 1, מאוד חרה לנו לקרא את דבריך ההרסניים, נסה להתמקד בעיקר ובמסרים בין השורות.

שוב, רוב תודות,
משפחה חבדית מפלורידה.

אם זה משפיע...

"והמלבין פני חברו..."?
וכשזה אבא?

Great source of chizuk for the parents that have to teens at rist.
It should be mandatory to all Shluchim, Rabbonim Teachers and Parents to listen to this magnificent speech. Can it be printed or transladet in English for the public?

חברי האירו את תשומת ליבי לתגובות שאינן תואמות את המציאות, ברצוני להעמיד דברים על דיוקם:

א.כל מילה של אבי נ"י נכונה.

ב.הוא לא זקף לזכותו (למרות שבלעדיו לא הייתי דתי היום) את חזרתי,כך שאם היית משפיע שלי והיית מכיר את סיפור חיי היית מכיר את זכותו.

ג.אני לא יודע מאיפה לקחת את נושא הפתיחות?

אני לא הגעתי לצפת אם סיפור קשה, היה לי בתקופה של ארבעת השנים האלה הנאות גשמיות שכל נער לא דתי היה חולם על זה (שזה מראה עוד פעם שאתה לא משפיע שלי)שלא הרגשתי שום חיים קשים.

וכדרך אגב כשהגעתי לצפת זה היה כבר אחרי שהרגשתי איך כל דבר בחיים בנה לי את החיים בצורה הכי יפה,כגון למדתי מהחיידר איך צריך לעזור לבן אדם במצוקה תחת לחץ חברתי קשה,וכו וכו...

ד. מי שמכיר את הסיפור שלי אני הגעתי לצפת בתור אחד שטעם טוב את תענוגות העולם הזה ולא הייתי בכלל סגור בתוך עצמי ולא צפת פתחו אותי... מה שנכון מגיע להם רוב תודות!!! (ואין כאן המקום להרחיב בזה)

ה.אם היית שומע את הסיפורים כמה סבלתי אצל הלטאיים בחיידרים וברחובות העיר, היית אומר שצריך להרעיש עולמות על הלטאיים, וזו לא האשמה סתמית זו היתה מציאות קשה שלא תתואר!!!

נסערתי היום לקרוא את התגובות של ה1 ההוא,לא מתאים ולא שווה ליחס.

ברצוני להודות בהזדמנות זו: לרבי שחטף אותי בלי הסבר משם, ולהורי היקרים שאין כמותם...ולכל העוזרים...

• • •
הערת מערכת COL:
התגובה אומתה עם בנו של הרב.

ההרצאה נפלאה
אני חושב שיש פה חוסר הבנה של ההרצאה
צריך להבין ישנם הרבה ילדים שגודלים בבתים חסידיים שההורים עושים כל שביכולתם שיגדלו כמו שצריך, אלא שבהרבה מיקרים ישנם חברים רעים, או סיבות סביבתיות שגורמות לילד לרדת מדרכו. ופה יש את מעורבות ההורים שלא תמיד הם תופסים את זה, ולא תמיד הם יורדים לעומק הבעיה.
אני דוקא שמעתי מאוד בהרצאתו של הרב וינברג, קבלת אחריות גדולה שהוא לא ירד לעומק הבעיה, ולא תפס את הענין כשהיה בתחילתו, - ובחלק גדול של ההרצאה הוא הזהיר את ההורים לשים לב לכל דבר.

בן אדם אחד עם חוסר פירגון משווע וכנאה לרב ויינברג ... מי בכלל צריך להתייחס אליו ??

קראתי את תגובתו של 1 ותגובות נוספות ,הפחד כלפי הביקורת על מוסדות החינוך והישיבות בראשם צפה ועולה ,נכון ובלי ספק שלבית יש משקל מכריע בחינוכו של הילד והאחריות היא על ההורים .אבל, הילדים שלנו יוצאים ללמוד מחוץ לבית בגיל 13 (ישיבה קטנה) ושוהים שם תקופה ארוכה ושעות רבות באחריות צוות הישיבה .האחריות היא לא רק בלימוד אלא בערכים, מוסר ויחס אישי לכל תלמיד כאילו הוא בנו.
לצערי מצב זה אינו קיים ושיחות אישיות עם תלמידים (לא נזיפה ,ביקורת או בירור) אינם בנמצא ואם כן מעטות הן.
כאשר ילד בישיבה קטנה מועד , ניתן לשוחח איתו ,לעזור לו וכו
במקום לזרוק אותו החוצה.
ילד שנזרק מהישיבה יזרק גם מהישיבה הבאה וכך הלאה עד הרחוב,כוון שהוא פגוע ומרגיש כשלון.
כיום כל הישיבות רוצות להיות ישיבות למצויינים ואין מענה לילדים שאינם מסוגלים לשבת וללמוד מבוקר עד ערב ,לדעתי צריך לתת לכל ישיבה גוון מסוים על מנת שתהיה התאמה לכל ילד.
נקודה נוספת היא העצמאות של ראש הישיבה, כיום ראש הישיבה אינו חייב לתת דין וחשבון לאף אחד לדעתי,
המוסדות צריכים להיות כפופים לסמכות רוחנית ופדגוגית ואין לזרוק תלמיד רק לפי החלטת צוות הישיבה, להזכירכם ילדים עד גיל 17 נמצאים במסגרת של חוק חינוך חובה ולפי משרד החינוך אי אפשר לזרוק ילד לרחוב בכזו קלות.

ואת ההתקפות עליו. אני חייב להודות שאם אכן כך הם פני הדברים - "זכרונו לא לברכה" ונאום שלם שכל-כולו תקיפת המורים בלי שום האשמה עצמית, יש בכך טעם לפגם.

א. אדם המעיז לדבר על אדם שעבר את השואה בסגנון כה בוטה מוכיח כי אין בו טיפה של אהבת ישראל ועל כן נאמר לו טול קורה מבין עיניך .
ב. תשאלו את הבנות הלומדות בבית רבקה מה שיש להם לומר על הרב וינברג קודם .
ג. מסע הכפשה כנגד אלו שעליהם ההלכה אומרת שיש צורך לכבד לא פחות מהורים או יותר ???
ד. נא לעשות סקר כמה הורים מכים את ילדיהם ללא סיבה חינוכית אלא רק מתוך כעס לשמו שהילד לא עושה את רצונו .
ה. ברור מעל לכל צל של ספק שהרבי לא נותן לדבר כך על אנשי החינוך שהרבי קרא להם עוסקים בעבודת הקודש . וגם אם יש בקורת תמיד הרבי דגל לעשות זאת באופן חיובי ובוודאי שלא לדבר עליהם בכזה זלזול ולא לכבד את זכרם . האם שכחנו את דוד המלך שקרא לאחיתופל בשמות כה חשובים ??

המסקנה הברורה מכל זה היא כי אם ישנם אנשים שעדיין מגבים מרצה שכזה מצב החסידים לא מי יודע מה .

Rabbi Weinberg
Thank you very much, you open up my eyes, and Thank you COL
Bichlal to # 1 you are in major self conflict and one day you will open up, Rabbi Weinberg has a major Zchus

יש מורים ויש מורות שהם אגדה בחיהם הם יוצרים דור שמח ומאושר ומקרינים המון בטחון אהבת ישראל ובכוד בונה ואמון לתלמידים ולתלמידות ..ואותם צריך לברך ומצווה לפרסם למען ידעו שכאלה יש לקדש ברבים ולהעריכם יש בנות שעלו לגדולה ויש בנים שעלו לגדולה וכשהם רואים את מי שלמד אותם הם קמים בהערצה אך יש מורים ויש מורות בכלל וגם במחנינו שהם נזק בלתי הפיך שכל מהותם נוקשות רוע ושחיתות המידות הם יזכרו תמיד לשמצה ..העבודה לא קשה צאו וראו את הבנים כמה טוב הם מדברים על פלוני וכמה רע על אלמוני כמובן שצריך לבדוק את אמינות הדברים אך ברור שהרוע לא תם גם למדתי פעם והיו מורים שכה אהבתי אך היו כאלה שלעולם לא אשכח את הרוע שלהם הרבה חורבנות הרבה פשע נתווסף בעם ישראל ממחנכים ומחנכות שלט יודעים להאוב באמת את תלמידיהם ולהאיר להם פנים כל מורה ומורה יעשו תמיד חשבון נפש וכדאי שיקשיבו מה התלמידים והתלמידות אומרות עליהם כי הילדים ממש כן מבינים.........

שמעתי את ההרצאה ולא מצאתי בה שום דבר מהטענות שהעלו פה, הרב ויינברג בהחלט לוקח אחריות מלאה על עצמו. גם לא שמעתי אותו מתרכז בלתקוף את המורים, הוא סך הכל מזכיר דברים שבאמת קרו.
לעומת זאת, הוא אומר הרבה דברים חשובים שכדאי ללמוד מהם ולהפנים אותם.

אולי די?

אולי די?

משה ווינברג (שכולם מקפידים לכנותו בשם רב - ואין לי בעיה עם זה - רק שכך גם נקפיד לכנות את מוטי, יוחנן, בנצי וחבריהם מבית הדין)

משה ווינברג - אולי די?
מותר לך לגלוש בCOL ואפילו אנו מרשים לך להגיב! כן, אנחנו מרשים!

רק בבקשה בלי "בשם הרב ווינברג" או "הרב ווינברג מסר בתגובה" או "מקורביו של הרב מסרו"

"ברא כרע דאבוה" והבן יקיר לי (או אכן יקר) הולך בדרכי אביו ומגיב אף הוא בCOL "בשם בנו של הרב ווינברג" או "מקורביו של הבן של הרב ווינברג מסרו בתגובה בשם אביו הרב ויינברג"...

ד-י!

איני חושב שהרב וינברג רצה לכנות בכנוי גנאי את הרב שנהג עם התלמידים כפי שתיאר אלא את מעשיו .מי שרוצה לסטות כי לא נח לו תופס אותו בלשונו שלא בסדר שכך התבטא.תבינו התופעה של התנהגות מורים בהשפלה כלפי התלמידים הביאה הרבה ילדים להדרדרות. פעם מורים הכו בסרגל על כפות הידיים.עובדה ששיטה זו נפסלה כי יותר הזיקה מששיפרה.
התלמיד נמצא שעות רבות יותר בת"ת או בביה"ס והיום הסרגל הוחלף לצורת התנהגות של השפלה והתפרצות.
החינוך זקוק לשינוי ולא רק בחב"ד.
אוכל להוסיף שהובא לידיעתי ששיחות רבות לקו של חב"ד הם על נושא הנהגת אנשי החינוך שפוצעת .
יישר כח לרב וינברג ולבנו.
אל תתנו לנושא לרדת .יש לכם את הזכות וקחו זאת כשליחות. ונזכה לראות את הרבי תיכף ומיד ממש.אומר ראו גידולים שגידלתי.

חבל שדבר אחד לא ברור . אי אפשר לנהל בית בריא בהשקפות כפולות . כשהאמא מתנגדת לחינוך חבדי והבנות יותר נכון הגדולה רצתה ללמוד בכפר אבל שלחו אותה לשרנסקי בתל אביב וכו אז גם מצאו שידוך חבדי ירושלמי שיש לו שם חסידי אבל למד בקול תורה הם לא לגמרי חבדיים זה משסע את נפש הילד! הרי רק בסוף הדרך הוא נכנס לחיידר חבדי ואני זוכר את השונות והפאות מאחורי האוזניים ועוד מנהגים שונים שלא עלו בקנה אחד עם החיידר אז למה ציפיתם?יש הרי עוד אנשים שיודעים בתורת הרבי המון אבל הם לא חיים חיים חבדיים! הם עדיין לא שלמים עם עצמם!הם לא תפסו את המעשה הוא העיקר!

שלום לך הרב ויינברג!

הקשבתי לנאומך היום בוועידה ברוב קשב,וכצפוי שינית את המוזיקה ואת הטון ובעצם את הכיוון,האנשים המבינים מעריכים את מי שיודע לתקן את עצמו,בהכירי אותך הייתי משוכנע שדברי הטעם שכתבתי (גם אם בדיעבד היה אפשר לוותר על עוקצים מסוימים) ימצאו מקום אצלך שכן בניגוד לכל מיני חסידים ומעריצים שוטים אתה גם חכם וגם למדן ובהחלט יש ללמוד ממך איך לקבל ביקורת.

היית מציע לך לקרא את השורות הבאות לפני הנאום הבא:

מי שמתעסק בנושרים,יודע,שעיקר העבודה היא במניעת התופעה,וכדי להצליח בכך יש לאתר את מקורה, ב100% מהמקרים התלמיד מגיע למוסד עם נתונים מהבית שאמורים לעודד את נשירתו,כגון: אבא עם בעיה,אמא עם בעיה,בן עם אופי חלש,זוגיות בבעיה,ואם איתרע מזלו של הבן אז הכול בבעיה,יש מצבים שהכול טוב ואפילו נוצץ באמת [לא רק כלפי חוץ],אבל משגים חינוכיים קשים [כגון:חשיפת הבן לאינטרנט] עושים את הבעיה,כאן מגיע תורו של המחנך\המנהל\משגיח\משפיע וכד ובעבודת אמנות הוא צריך לזהות את המצב לקבוע דיאגנוזה ולהתאים לה מרשם,המרשם בדרך כלל קשה לבצוע,בצוע מושלם מחייב תמרונים ואקרובטיקה מקצועיים ביותר ועבודה סיזיפית שהסובבים בדרך כלל לא מודעים לה ,הדבר הקשה ביותר הוא כשאתה מגיע להורים עם אבחנה לא מרנינה,ובכדי להציל את המצב הם נדרשים לקבל החלטה קשה,בלעדי הסכמתם לא תוכל להתקדם,ומאידך שיתוף הפעולה שלהם עשוי להושיע את הילד,פה התחנה הקריטית וזאת החוליה העדינה ביותר,הצלחת בכך,יש לך 100% הצלחה,לא הצלחת בטוח שיהיה כשלון,ולכן אמון ההורה במערכת הוא קריטי,כאשר אומרים בנאום "הלכתי ליועץ שמעתי לעצתו ובגלל זה הפסדתי את המערכה" גם אם עובדתית זה נכון, הרי שלאותו הורה שכרגע יושב ומאזין לך בקשב רב הוא נמצא בהתחבטות קשה אם לקבל את העצה של הסגל המקצועי,משפט כזה,סגר אצלו את ההחלטה,והוא,בהשראת משפט כזה ודומיו יעדיף להמשיך לעצום עיניים לצפות מהמערכת לקוסמיות,ולכן יש מקום למשנה זהירות כאשר מדברים לפני הורים.

יחד עם זה ברור שעל הסגל החינוכי להיות מקצועי,לא לשלוף מהשרוול,ובודאי שלא לפשוע ולדרוך על הנער ומצוקותיו.

ולכן בהרצאות מול מורים בהחלט חובה לתאר את מצבו של החניך מזווית התנהגותו של המחנך,יש הרבה מה לעשות בנידון,לא צריך את התגובות המתוסכלות שמופיעות כאן בכדי לדעת שבמקומות מסוימים הדבר דרוש תיקון בעיקר בהתמקצעות של הנוגעים בדבר,וביישום נכון של דרכי ההתמודדות.

לסיום:דומה,שדווקא ההתפלמסות [יש ויאמרו הקשה] הבטיחה שהנושא יישאר על סדר היום, וימשיך להיות נדון,יש לקוות שהדיונים יתמקדו עניינית בנושא זה ובדומיו,כך שמעז יצא מתוק,ויקוים כאן הפסוק: "ואת ווהב בסופה".

mandehoo.gmail.com

מה לך לכתוב תגובה אם לא שמעת את ההרצאה????????

"לא שמעתי את ההרצאה" ובהחלט יש טעם לפגם
בתגובתך.

למדתי בכפ"ח ובכיתה ח היתה מורה שהשתלחה בלשונה החדה בבת אחת אומללה ללא הדר וללא ייחוס. היום הבת הזו לא דתייה. אם היה למורה הנ"ל מצפון, זה היה רובץ עליו...

לצערינו היום יש הרבה נזק במוסדות החינוך אם מסתכלים ובוחנים בגדול. תבדקו האם בישיבות העונשים שנותנים כגון כנסות האם זה חינוכי, שליחת תלמיד\ה מכותלי ביה"ס .ישיבה השולח לוקח אחריות על מה יקרה לנשלח?? ולדעתי כדאי מאד שתפתחו ותעיינו בספרו של הרב חודקוב כמה הוא שם דגש על כל מערכת החינוך. הרבי הריי"צ בלקוטי דבורים כותבעל מלמד שלא מקפיד על דקדוקי הלכות שבת שההורה ידע ששולח את בנו אל מלמד אפיקורוס .ועוד אם רק תעיינו תווכחו באמת . היום מה שבאמתמוטל על ההורים הוא להרעיף אהבה וחום בשפע וגם כשמעירים לילד\ה בחסד ובאהבה

כדאי לכם לארח בחורים לשבתות ולתת להם לנהל שיחה בשולחן שבת ולראות כמה ביקורת יש להם על מערכת החינוך.

אני למדתי בבית רבקה ובשמי ובשם כל השכבה ובנות משכבות אחרות ששמעתי מהם כולם אוהבים ומכבדים את הרב .הרב בן אדם מיוחד בן אדם עם מידות מיוחדות ואיש חינוך אמיתי.
אני מהרהרת אם אתה הוא לא זה שכתב את תגובה מספר 1.
עבודת המידות תעזור לך!!!

אני הזדעזעתי לקרוא את תגובתך.
אתה רוצה שאנשים יתחילו לפשפש בחיים שלך.(מעניין מה ימצאו????.)
אני בוגרת בית רבקה שמעריכה את הרב וינברג והתביישתי בתגובתך אין לך שום יראת שמיים

כ,דאי מאוד שתעיינו במה שכותב הרב חודקוב בספרו אשר חלקו הגדול של היום תלמיד נמצא באחריות המוסד ועל כן ההחמרה היא על המוסדות!!!!!!
עיינו בלקוטי דבורים של הרבי הריי"צ על הורה ששולח את בנו למלמד שלא מקפיד בהלכות שבת שידע ששולח את בנו ללמוד אצל אפיקורוס ועוד המון הוכחות שהרבה ממערכת החינוך אחראית על ילדנו... שלא להוריד את תפקיד ההורים בימינו שצריכים להרעיף עלהנוער המון אהבה וחום וגם כשמעירים או גוערים שיהיה בנימת אהבה, מניסיון זה מתקבל טוב ומהר יותר.

כדאי שתארחו בחורים לסעודות שבת ולתת להם לנהל שיחה ולראות כיצד הם מאשימים את המשפיעים והרמי"ם , כידוע רחוק מהורים לא חמים ואוהבים הילד נפתח לאחרים ,בואו ל קראון הייטס ותשמעו איך החברה שלנו מדברים על מערכת החינוך,

אחד משכונת הרבי ששומע את תלונות התמימים.

אולי דווקא בגלל הביקורת זה המקום לומר תודה לרב ויינברג על השיעורים המאלפים בסמינר ועל האוירה המיוחדת בשיעורים! כאחת שלומדת אצל הרב ברצוני לומר שהושפעתי כל כך מההרצאה כי אני יודעת שאכן הרב אינו רק מדבר אלא גם מתנהג בצורה כל כך עדינה לכל אחת, משתדל להבין תמיד..! אין ספק שדבריו היוצאים מן הלב נכנסו אל הלב.. והלוואי שנצליח ליישם..

יש לך רוע לב אתה לא מחפש לתקן אלא פשוט מקנה באיש אשכולות כמו הרב וינברג הית מת להרצות בפני קהל כה רב אם אתה חושב את עצמך כ"כ אינטליגנט תגלה לנו מי אתה אולי נזמין אותך בפעם הבא רק על תצפה לכזה קהל

אתה ענק!

"תשאלו את הבנות הלומדות בבית רבקה מה שיש להם לומר על הרב וינברג קודם ."
רק טוב! אם הוא רץ עכשיו לראשות הוועד100% תמיכה. אישיות חינוכית ממדרגה ראשונה, גאון ענק ובעל מידות תרומיות.
ח. שליחה
תלמידה לשעבר, שזכרונו חקוק במוחה ובליבה

ושמעתי באזני הרבה מאוד מרמור על התייחסות רבנים בישיבה היו מצבים שאני ובעלי ישבנו עם דמעות בעיניים למשמע אוזנינו ...
בואו נעשה שינוי!!! אהבה! זו המילה!
להגביר אהבה -דחוף!!!!
לפי הסדר : 1.אהבה בין ההורים
2.אהבה בין הורים לילדיהם
3. אהבה בין מורים לתלמידים
4.אהבה במעגלים המתרחבים של המשפחה
5.אהבה בין שכנים ,חברים וכו(גם אלו שלא חושבים כמונו)
= משיח בא!!!!!

בנסיון להחזיר את המימד המועיל לדיון:
בעצם האחריות על הילד היא של ה"מחנך" וזה מוסכם. כל השאלה מי לוקח על עצמו את תפקיד המחנך, ההורים, המלמד, אף אחד מהם או שניהם יחד - הרצוי.
אם הורה או מורה משליך את האחריות על זולתו ז"א שהוא מצהיר על עצמו שהוא לא "המחנך" ובמקרה כזה הוא אולי באמת לא "אחראי" למה שקרה אבל הוא בהחלט "אשם" בזה - בעצם ההשתמטות.

ארור מכה רעהו בסתר. וד"ל

אל תדין וכו.

בכינוס הורים בכפ"ח - את החלק השייך להורים. בכינוס המחנכים את השייך להם ובכינוס מטה משיח בשבוע הבא את השייך להם.
שמעתי שבנו של הרב נ. רוט בנאום בכינוס המחנכים תקף את ההורים והאשים אותם במצב התלמידים, נו, גם זו חוכמה גדולה...

לכל המעירים על הדברים המועילים של הרב וינברג [על המציצנים אני אפי לא מדבר]
כנראה קפץ לכם פתגם הים יום של יום יב סיון "אהוב את הביקורת כו" שמדבר על כל אדם ביחס לעצמו!!! ושכחתם את הפתגם מיום כד תשרי על הצורה בה היא צריכה להאמר.
אין ספק שיש בדבריכם הרבה המחשה לדרז"ל הקנאה כו מוציאים את האדם מן העולם
ובהזדמנות זו , יישר כח לכם על שלא חשפתם את שמכם וקבלתם על עצמכם את ענין מכה רעהו בסתר הכל כדי לא להכשילינו בהמלבין פני חבירו ברבים.

לצערי הרב יש לי בן שנשר שהודה בפני במילים מאד קשות הישיבה הרסה אותי

בתור תלמידה שלומדת אצל הרב וינברג במכללת בית רבקה- הוא בנ"א משכמו ומעלה, הלואי שבחב"ד היו עוד כאלו(היינו נראים אחרת...), השיעורים שלו מדהימיים והכל בהסתמך על שיחותיו של כ"ק אדמו"ר.
חסרים כאלה מורים בבית רבקה...
כל מילה שלו "דבש". ולכל המקטרגים על הרב - זה בסה"כ מגיע מקינאה וחוסר פירגון...אני מאמינה לרב וינברג בכל מילה שסיפר...
אני רוצה להודות לרב על כל השיעורים הנפלאים!תודה...!

שמעתי את ההרצאה כאן באתר.
נהנתי מאוד מההרצאה.
הפקתי את הלקחים
אני חושבת שהרב לקח אחריות על בנו ולא הטיל את כל האשמה על המורים.
פשוט כואב שבמקום להודות לרב על שהואיל לשתף את הקהל בסיפורו האישי ובלקחים
אנשים מחפשים מתחת לאדמה מה לא היה מוצלח...
דבר אחד בטוח- כל תלמידותיו של הרב יוכלו להעיד בעולם הזה ובעולם הבא שהרב ויינברג הוא דמות חינוכית למופת שיודע לתת כבוד לתלמידות
ולפי עדותו של הבן ולפי שיתוף הפעולה בינהם ניכר שדמותו החינוכית באה לידי ביטוי גם בתוך ביתו,
וזאת למרות טעויות אנושיות שעשה
(מישהו מכיר הורה או מחנך שלא טעה מעולם?)
אני מקוה שהרב ימשיך ויאמר את דבריו בנושא ולא יבהל מהביקורת הבלתי אנושית הזאת!!!

נשיקה אמיתית , על הדברים הנעלים, סוף סוף יש מישהו ששם את הדברים על השולחן !
תודה תודה ושוב תודה

הרי הוא כבר קישט עצמו תחילה!!!
מורה משכמו ומעלה שנותן הרגשה טובה לכל הבנות במכללה.
אדם טוב ואנושי.
ואם טעה גם הוא...
קורה.
כולנו בני אדם.

לכל הטוענים כי הרב רק האשים את המערכת החינוכית ולא את הבית.

ברור מאוד מאוד בין השורות מה הם הטעויות שנעשו מבחינת הבית וניתן להסיק לבד את המסקנות כיצד על ההורים לנהוג ומה לא לעשות. באמת מאוד קשה להרחיב את הדיבור כשמדובר על ווידוי אישי של אדם המדבר בגוף ראשון. הקושי גדול עוד יותר כשמדובר על כללי חינוף שעדיין מאמינים בהם ומשתמשים בהם רוב המחנכים הדגולים אך שאינם מתאימים לכל הילדים כי בחינוך אין כללים. זוהי כנראה הסיבה לכך שהרב ווינברג מדגיש שוב ושוב עד כמה חשוב להיות רגישים לילד ולהבין ולהיות מודעים לתהליכים אותם הוא עובר, בכדי לעזור לו בצורה הנכונה בזמן אמת.

כאחד שלא מכיר את הסיפור מקרוב אני מרשה לעצמי לציין מספר נקודות שקלטתי בעצמי, ובהקשבה נוספת כל אחד יכול בפשטות למצוא עוד הרבה נקודות ולהסיק מסקנות אישיות:

- הוא מספר כי התייעצו עם פסיכולוג ועצתו של הפסיכולוג לא היתה בשביל הילד שלהם (לדעתי, הצעתו של הפסיכולוג היתה אכזרית במקצת... – גם ככה החיים מספיק מחשלים, לא צריך לחפש עוד צרות לילדים שלנו). לא רק שלא הלכו לפסיכולוג אחר לאחר התלונות המשיכו או ליועץ אחר שלפחות ילמדו את הילד כלים ללהתמודדות עם הקשיים שלו, אלא כבר לא התעסקו יותר ולא שמו לב יותר לתלונותיו של הילד. בחינוך אסור להעלים עין או להיהפך לאדישים לילד אפילו לשנייה אחת! וכאן מדובר בתקופה ארוכה! וקריטית! בנוסף לכך בשלב זה הילד איבד את האימון בהוריו וכבר לא סומך עליהם יותר, הוא מבין כי אי אפשר לקבל מהם עזרה.

- הוא מדגיש, אומנם בגימגום ומבוכה והרבה הקדמות, אבל בהחלט מרחיב את הדיבור אודות אופן ההשפעה העקיפה שעל ההורים לנקוט כיוון שחשוב להיזהר שהקשר הבסיסי עם ילד מתבגר לא ייפגם. והורים הנמצאים בתוך הסיפור וקרובים לעניין יכולים בקלות לגלוש להתפרצויות ולאמירת דברים פוגעים ולא מתאימים. כנראה שזה מה שקרה מספר פעמים. ובמיוחד שאומר שניסו לדבר עם הילד שלהם בזמן הכי מתאים ולא החזיקו מעמד בכך והגיעו להתפרצויות תוך מספר דקות מתחילת השיחה.

- לאחר שבנו סוף סוף היה מעונין כן ללמוד בישיבה מקום מסוימת והלך ביוזמתו האישית לישיבה וגם התקבל, אז אביו (הדואג לו ורוצה בטובתו) ניגש לראש הישיבה ומסביר לו למה לא לקבל אותו... – מראה הרבה מאוד על אימון בסיסי אנושי שנפגם

- ההורים עברו את הגבול שלהם וקנו לילד מחשב... אך כדי להיות בטוחים עשו את המצופה מכל מחנך דגול, והחתימו את הילד על הסכם. הילד שלהם שכנראה מאוד רגיש (וזוהי אחת מהבעיות של הרבה ילדים עם פוטנציאל לנשירה – סף רגישות גבוהה מאוד), ונפגע מהחוסר אימון והרגישות שהוריו הפגינו כלפיו כנראה הרבה מאוד פעמים. בצורה בוגרת מאוד חתם והוסיף את מה שהוריו כבר היו אמורים לדעת לבד להוסיף לא רק בחתימת הסכמים אלא בכל מפגש שהיה בעבר ביניהם. הוא הוסיף הדגשה על הקשר שלהם הקיים וכיצד הוא אוהבם ("בינכם אוהבכם..."). יוצא שהוא היה צריך ללמדם כיצד הם אמורים להתייחס אליו גם אם שיקולם החינוכי האישי כלפיו אינו משתנה (למרות שלדעתו היה צריך להיות שיבינו לבד שאין צורך בחוזה כזה).

כמובן שכל הנ"ל הם אך ורק מסקנות אישיות מתוך מה שנאמר, אך די ברורות וניתן ללמוד מהם הרבה לגבי הזהירות בהנהגתינו כהורים.

אני עוקב כל הזמן אחרי מה שהאנשים כותבים כאן,וכל הפצעים שלי נפתחים מחדש,הסיבה לכך היא שנדמה לי שאני עברתי תהליך מאוד דומה לזה של הילד המדובר פה.
גם אני נשרתי והשתקמתי,אבל הסיפור לא נגמר,מעבר לאחריות שאני לוקח על עצמי,יש לי בהחלט אצבע מאשימה משמעותית כלפי הורי,אני זוכר שבחיידר בו למדתי גילו אצלי משהו שדורש טיפול,הזמינו את הורי לאחר שהסכמתי שידווחו להם אודות הסיפור,אבל,הורי סירבו לקבל את העובדות,הם עודדו אותי להתכחש,והתוצאה היתה שהם הוציאו אותי מהמוסד והעבירו אותי כאילו למקום יותר טוב,הבעיה כמובן נשארה ואף החריפה,עם הורי לא יכלתי להתייעץ,ראיתי שהם לא מסוגלים להתמודד עם העובדות וכך נשארתי לי לבד עם הבעיות,עד שגם במוסד הזה גילו את הבעיה,שוב הוזמנו הורי ושוב הם מיאנו לקבל את העובדות ושוב עברתי למוסד אחר,ושוב המשכתי בצלילה הפנימית שלי כאשר הורי מפסוטים שכאילו הכל בסדר ועד החתונה זה יעבור.
בישיבה כבר פתחתי עיניים והתחלתי להתמרד בבית,וכאן נתקלתי במלחמה של ממש,תחושתי היתה שלא איכפת להורים שלי מה קורה אתי אלא איך אני מפריע להם לתדמית,אבי שהיה והינו דמות רבנית ידועה אף אמר לי פעם "עדיף שמבחינתי היית חוטף מחלה והעיקר שלא ממיט קלון על המשפחה" וכאן כבר החלטתי לעשות דווקא,החלטתי,אני לא יהיה דוגמן של המשפחה אלא של עצמי,לא אקריב את חיי למען האגו של הוריי,וכך יצאתי בראש חוצות בהתנהגות פרובוקטיבית למגינת ליבם של הורי.לא אאריך הסוף היה שמישהו חם חיבק אותי קירב אותי ומה שתפס אותי אצלו היה שהוא אהב אותי איך שאני,הייתי די נטל עליו,ולמרות זאת הוא השקיע בי,היחס הזה קנה אותי,וב"ה מאז אני בתהליך שיקום מתמשך,הייתי מוכן לסלוח גם להורי,עד שאבא שלי החליט שהוא עושה מזה צימעס והוא התחיל להיות מנחה קבוצות להורים לנערים נושרים,לא היה איכפת לי שהוא יפיק את הלקחים וגם יעשה עלי קופה,אבל שהוא יהיה המטיף בשער בת רבים ולא היו בדברי הטפתו שום לקח אמיתי שהיה צריך להילקח מסיפורי,זה כאילו החזיר אותי לתקופה האפילה שלי,הפרסום שלי באמצעות דרשותיו,גרם לי להיות בשיח בצבורי של הקהילה שלי,מה שדרש ממני לגונן על אבי,בניגוד לאמונותי,הייתי ממש באמצע התהליך,וכמעט שנשברתי וחזרתי למצבי הקודם,הרב שלי עדכן בענין את אבי,והוא בשרירותו לא שם על זה,ב"ה זה נפסק לאחר שאיימתי על אבי שאם הוא לא מפסיק עם הפסטיבל אני הולך לנאום ב"הלל" נאומים נגדיים,זה עזר והוא הפסיק,והנושא נרדם אצלי,כעת הכל מתעורר אצלי מחדש ואני ממש לא מקנא בבחור המדובר,אני זועק מקירות לבי לכל הגורמים,אנא חדלו לעסוק בנושא,תורידו את האייטם מהמסך,גם אם הבחור מעודד את אביו לא הייתי מציע לראות את מצבו הנוכחי כיציב,לא זכור לי שהיצר מתפעל מהקיבעון שהדישה בנושא אמורה לייצב,נהפוך הוא,זה מצב מסוכן,הסכמת הבחור,לא בטוח משמשת ערובה לכך שהעיסוק הפומבי בנושא אכן טובה לו,וזה מנסיון.
אם רוצים לדבר על נושרים הייתי מציע שייקחו אנשי מקצוע שידברו באובייקיטיביות על הנושא מכל הזוויות ולא על גבם השפוף של הקרבנות.
אם מישהו בכל זאת רוצה להשתפך שיעשה זאת בחוג המשפחה,אצל הרבי שלו,או אפילו אצל רבי נחמן,פרנסה בכל מקרה מהשמים.

להרב יש חכמת החינוך . ומחכמתו הוא מעשיר אותנו. ועל כך תודה. נקודה -היכולת להשפיע נובעת מהערכה למושפע.[ולא משנה מהי דרגתו הרוחנית]

דווקא בגלל כל מה שעברת חשוב, לדעתי, שהנושא יועלה ויובא למודעות של ציבור ההורים, המורים והמחנכים כבעייה נורמלית היכולה להיות אצל כל אחד, בכל כיתה ובכל משפחה. ולכן חשוב לא להסתיר או לכפות על הקשיים שעולים אלא להגיע לפיתרונות הולמים ומתאימים לילד. ככל שעובר הזמן יש גם יותר פיתרונות ומסגרות ואנשים לייעוץ, אבל בכל אופן, בתוך המסגרת שלנו, רובם חובבניים וחסר עדיין הטיפול המקצועי.

לא מצליחה לפתוח את הקטע.
אבל גם בלי לשמוע- בלי להתייחס עניינית לנאמר-
כתלמידה בעבר (כ-7 שנים) בבית רבקה אני זוכרת לטובה את הרב וינברג ושיעוריו, אחד המרצים הטובים ומהשיעורים שמחכים להם.גם בבין אדם לחברו.
אז ל- 49: הנה לך תשובה נוספת על65, 68 ועוד.מצטרפת אליהן.

הבית מעצב את הילד עד גיל מסויים בין 13 ל14 ,אבל אחר כך הילד מושפע ממקומות חיצוניים... ונכון שברוב המקרים הנשירה באה מבעיה מסוימת בחינוך, אבל יש הרבה מקרים שפשוט הרחוב הרבה יותר קורץ, ושהבחור נמצא בישיבה ולא תמיד יש עליו השגחה (כמו לדוגמא בליל שישי שברוב הישיבות יש התועדות לתוך הלילה והבחור יוצא מהתועדות ומי יודע ומי בודק מה הוא עושה ואיפה???) אין פה צד אחד אחראי יותר ואחראי פחות היום בחינוך צריך גם הרבה סייעתא דישמייא והרבה תפילות ולאף אחד אין ערובה (גם לך מגיב 1)שהתכשיט שלו ילך בתלם אנחנו צריכים לעשות השתדלות וה יעשה את השאר

הרב גם מדבר במפורש על קרע בין האווירה החסידית בבית- לחיידר הליטאי.
ואח"כ מספר איך הסביר למלמד לא לקרוע ילדים בסתירות כאלו.
ברור שהיה זה גורם רציני מאוד. אם בפני עצמו ואם כגורם ליחס החברים.
והרב לא הסתיר זאת. אלו דברים שאמר.

באופן כללי, נכון.
נראה שבנוגע למחשב יש לך טעות.
כי הרב מספר שזה דווקא ריגש אותו. דווקא המחווה של המחשב גרמה לו לחתום "אוהבכם".!!!!
והם גם הראו שהם סומכים על חתימתו ושיעמוד בזה.
(נכון שהרבה יותר יפה לסמוך על אמירה אבל בכל זאת יש כאן אמון)

נראה לי שיש לך פיצול אישיות טוטאלי

קראתי את ההרצאה בחדשות חב"ד. מה להרצאה ולכל מה שכתוב כאן??? לא חלמתי שזה יעלה בכלל כנושא להערות ותגובות באינטרנט.
כל האנשים הקטנוניים שנתפסים למילים אחדות או חופרים יותר לעומק בסיפור של הרב....מה הבעיות שלכם???
אם הוא רב אז אסור לו לספר סיפור משפחתי שאולי יעורר רבים ויראה לאחדים את הדרך הנכונה שבה צריך הורה או מורה להתנהג?
הרי הוא לא סיפר זאת סתם...אולי מישהו יוכל גם לפענח מה האינטרסים שלו בסיפור....כמה הוא מקבל על ההרצאה....
מה קורה לאנשים היום??? עזבו אותו בשקט!
הוא סיפר. מי שרוצה יפיק לקחים ומי שהנושא בוער לו ,במקום לדבר עליו בגנות יש ביכולותו לשבת ולשוחח עם הרב על כך.
זכרו כי חודש אלול מתקרב ובא!!!

לכל היפי נפש למיניהם שהרשו לעצמם להשמיץ את הרב באופן ציני ומכוער .הרב דיבר בפשטות וביושר הוא לא התכון לפגוע באיש אלא להיפך להעלות לדיון נושא כאוב.בקשר לאותו מחנך ניצול שואה: הרב סבל מאותו מחנך באופן טראומטי והרגיש צורך להתבטא כך אל תדונו אדם עד שלא תעמדו במקומו. לכל אותם אנשים קטנים שהרגישו צורך תמוה לנדב פרטים לא רלונטים לגבי חיו הפרטיים של הרב פשוט תתבישו לכם.למה לכל כך הרבה מגיבים יש צרות עין ורע לב דוקא עם אנשים כמוכם תהיה לי בעיה לשדך את ילדיי ואם ילדיו של הרב יהיה לי כבוד גדול .אני מתנצלת בשם המגיבים הטובים בפני הרב אם חלילה נגרמה לו עגמת נפש.

לדעתי יש הרבה בדבריו של מגיב מס 1, אלא שלא כאן המקום לאמרם אלא באסיפה סגורה של מחנכים וכדו וכל זאת על מנת לקחת "צידה לדרך" בחינוך.

כמה טיפשות ירדה לעולם????
הרי מי עמונו יודע שאיש...איש(!)
לא היה מעיז לדבר על עצמו כמו שהעז הרב וינבערג לעשות.
רק איש איתן ונקי כפיים כמוהו יכול להוציא ככה מילים ברורות בקפידה ולהעניק מנסיונו לציבור הרחב...
רבנים טובים וגדולים יש בנינו, יש מהם שה זימן להם נסיון דומה עם בניהם ובנותיהם...

היה להם האומץ לספר????
הם הרי יושבים בשקט ומתפללים שאיש לא יראה ולא ידע.. (לפחות עד שהשידוך של הבת , או הבן הגדול יסתיים...)
בא האיש המוכשר
האמיץ
הירא שמיים
והרהוט בברכת עליון
ומטיח בפנינו את האמת המרה מכל,
הוא מספר לנו כי כהורים אנחנו עושים המון טעויות שנובעות מחוסר ידע.....

שמחנכים שמים את הציניות והיוהרה נר לרגלינו ופשוט שולחים אל סבלם עשרות מתלמידינו.

הוא הראה לנו כמה המוסדות שלנו בנויים על שיקולי איכות של "מי לומד אצלי" ומבחינתם שיפנו לסבלותם כל הנושרים למיניהם...
אבל כאלה אנחנו,,,,
שותקים.
אוכלים בשקט.
מחכים שהבא בתור יפול.
וממעטים לתת מנסיונינו לזולת.

נכון, בנוף האגואיסטיות הלא חינוכית הזאת, הרצאתו של הרב וינבערג היא באמת מה שאיננו יכולים לסבול.... זו אמת קשה מידי.

אני בכל אופן, אם לארבעה בנים המתפללת יומיום על שלומם הרוחני אל מול הקורה בחצרותינו, מודה לרב וינבערג על כל מילה שלו,
קראתי את נאומו גם מעיתון "חדשות חב"ד", וכל מה שנצטערתי הוא שהושמטו ממנו חלקים חשובים כאלה ואחרים..

כתלמידה בעבר, שישבה באותה כיתה עם מס נשים רבניות שתואר הרבנית נאה ויאה להן,(בינהן , הרבנית המיוחדת גב ירוסלבסקי, הרבנית וולפא, שליחות ומחנכות)אני חייבת לומר שכל דקה בבמחיצת דא"ח של הרב וינבערג הם כמים צוננים על נפש עייפה,בלמדנותו, ובחדות שיכלו המכופפת כולה ללימוד התורה,הוא השאיר בנו חשק ורצון לשוב ןללמוד עוד ועוד.
(בקיאותו בשיחות הקודש של הרבי היתה מעמידה כמה מגדולי החסידים במבוכה)

נ.ב. חשוב!
וכמוכן, נזכרתי שפעם נזד הרב וינבערג הזדמן למסיבת אירוסין לבת של אישה מכובדת הגרה בבני ברק, (הייתי שם גם אני) ונודע לו כי אחד, המסב עימו אל השולחן הוא ערבי , בן משפחתה של האם. הרב וינבערג היה היחידי,(על אף ששהו שם עוד רבנין מכובדים וחשובים )שעזב את המקום במחאה שהיא כולה קידוש ה של ממש.

מאיש כזה, אני רוצה ללמוד חינוך ילדים מהו.

נ.ג.
נחלת הר חב"ד

בס"ד ישראל במוה"ר משה שליט"א וינברג
הישיבה המרכזית - 770 נ"י, "שם ציוה ה את הברכה".

"הנשירה – המניעה והטיפול"
לקחי חיים - פרי נסיון ומחקר

המניעה
הבית:

א. בית אוהב, רגוע, כשההורים חיים בהרמוניה ומשדרים על גל אחד. על ההורים ליתן לעצמם דין וחשבון יום יומי האם ביתם – קנם חמים ונעים דיו, והאם הוא תשובת המשקל לפיתויי הרחוב.
ב. שבת: יום קדושה מנוחה שלוה ונחת – יום בו נתקשר בקשר חם אוהב לבבי יהודי וחסידי עם ילדינו.
ג. אין חינוך מהורים לא מחונכים, אין חינוך ממי שחי חיים כפולים ומשדר מסרים כפולים, עלינו לזכור: חושי הילד הם מחודדים ביותר ואף פעם לא נוכל "לעבוד עליו" בזה ובכלל.
ד. דין שווה ויחס שווה אל כל הילדים, תחושת ה"כבשה השחורה" או הסנדביץ, היא במקרים רבים תחילת הנפילה, שאחריתה מי ישורנה.
ה. התניה חיובית: עליכם לחיות חיי יהדות אמתים – קרי חיי תורה וחסידות שישדרו כיף ולא עול, שהמצוות, התפילה והלימוד יהיו חוויה ולא כורח, ממנו רוצים להשמט.
ו. אמת: על ההורים להקפיד להיות דוברי אמת, וכן שהשיח בבית יהיה מושתת על אמת צרופה, ללא שקרים מוסכמים. דרישה לחיי אמת אינה יכולה להתקבל אלא ממי שהאמת נר לרגלם.
ז. אסור להעניש או להכות ילד אלא לעתים רחוקות ובאופנים יעילים ומושכלים ולא ח"ו מתוך כעס ומרירות. צריך לזכור ש"שמאל" דוחה, הענישה היא ביד הכהה ולא המיומנת.
ח. הרגילו עצמכם להחמיא לילד. לכל ילד, ללא יוצא מן הכלל, יש תכונות או הנהגות הראויים להבלטה ולהערצה. ואולם עלינו לזכור כלל חשוב: אסור שאל המחמאה תתלווה אמירה מחייבת או מתריסה, כמו: אתה רואה שאתה יכול כשאתה רוצה וכיו"ב. שאז שכר המחמאה יוצא בהפסדה, שכן מה שנשאר אצל הילד זו התביעה ולא המחמאה.
ט. אין להכביד על הילדים יותר מדי, בבקשת עזרה וכיו"ב, בכך אנו גורמים לילד (לפחות בתת הכרה) את הרצון להשתחרר. עלינו לזכור דבר חשוב: המד בזה, כמו בשאר הנושאים, הינו סובייקטיבי – תחושת הילד או הנער, עלינו להכנס לנעליו ולחוש את תחושותיו הוא.
י. המזלזל – מזולזל: למשל בית "משיחיסתי" בו מזלזלים ב"אנטים" או הפוך, הוא בית מועד לפורענות, היצה"ר המתלבש בבגדי שיראין אומר לילד: הבה נחמיר כדין וכדין.
יא. ההורים ובית החינוך: יש לוודא שאין מסרים סותרים בין הבית לבית הספר (ראה דוגמא בסעיף הקודם) ; כמו כן אל להורים בשום מקרה (אלא במקרים יוצאים מן הכלל, המגובים על ידי בעלי מקצוע) לבקר או לזלזל בצוות החינוכי של בית הספר.
ההשגחה:
יב. חייבים לשים פוקוס תמידי ולהיות עם היד על הדופק כל הזמן. כל שינוי קל בהתנהגות החברתית הדתית או ב"שפה", צריך להדליק נורה אדומה, ומצריך טיפול מיידי.
יג. יש להתמודד עם המשבר בהתהוותו. כמו במחלות קשות, יש סיכוי הרבה יותר גדול להציל בשלבים ההתחלתיים, מאשר בשלבים המאוחרים. אז לעתים המצב כמעט בלתי הפיך.
יד. אינטרנט משול לנתינת אקדח טעון לילד על מנת לשחק בו; בית כזה מחנך לנשירה. צריך לקרוא נס גדול שהילד לא יתקלקל וינשור בבית כזה. כמו כן יש לפקוח שבע עיניים על המחשב וה"צעצועים" האלקטרוניים למיניהם.
טו. ההורים חייבים לדעת הכל על בנם, אין מצב שילך למקום שאינכם יודעים או עם חברים שאינכם מכירים, ואולם על ההורים לנהוג בזהירות ובתבונה רבה, שהתעניינות זו לא תיתן לילד תחושה של מחנק ותגרום לו להיעלם ולהעלים.
טז. הזמנים המועדים לפורענות, הם ימי ה"חופש", חייבים להכניס את הילד למסגרת, ההסתובבות ברחוב באפס מעשה היא אם כל חטאת, כבר הורונו חכמינו ז"ל לאן מובילים הבטלה והשעמום.
יז. על ההורים להיות בקשר רציף עם המחנכים, עליהם לדעת לקרוא היטב את משמעות שפת המחנכים ולשים לב לניואנסים, לנדנד ולא להניח לאשליית ה"הכל בסדר" להטעות אותם.

המחנך ובית החינוך:
יח. "ושננת לבניך" – "אלו התלמידים", על המחנך להתייחס אל התלמיד, כמו היה זה בנו. לשקול האם גם אליו היה רוצה שיתיחסו כך, או היה מרוצה מכך שמחנבו יעלים עיניו מצרכיו ויאטום אזניו ממצוקותיו?!
יט. אהרן – עליו נאמר "תורה יבקשו מפיהו", לימדנו את דרך החינוך: "אוהב את הבריות ומקרבן לתורה". אפילו אל אלו שבדרגת "בריות" בעלמא; ולא באמצעות ענישה החמצת פנים השפלה וח"ו הרמת יד או מקל.
כ. "בהעלותך את הנרות" – על המחנך לדאוג להוציא את התלמיד מן הקונכית – לגרום לו לדמוי עצמי חיובי, באמצעות עידוד, שיתוף ומאור פנים. וככל שיקדים כן ייטב לילד, ואם יאחר יכול להיות ח"ו שימצא מפסיד.
כא. "עד שתהא שלהבת עולה מאליה" – על המחנכים לוודא שהחינוך לתורה מצוות ותפילה הופנם, ואינו רק בבחינת "מצוות אנשים מלומדה", שיבחנם מה לימדתם התורה ולא רק מה הם למדו ממנה.
כב. "עד שתהא שלהבת עולה מאליה", לאחר מכן אל לנו להדליקו- לכופו, עלינו לשדר לו שאנו נותנים בו אמון.
כג. "את הנרות" – לזכור תמיד שהתלמיד הינו "נר ה נשמת אדם" – "חלק אלוקה ממעל, בנו בכורו של הקב"ה.
כד. "אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות" –אל מול הנר האמצעי – המחנך, להראות דוגמא אישית. מחנך שתוכו כברו, ואינו משדר מסרים כפולים. ומודע לכך שכל הזמן, גם מחוץ לבית החינוך מהוה דגם לחיקוי.
כה. "שבעת הנרות" – לכל נר – חניך, יש לתת את החינוך התואם אותו, "חנוך לנער על פי דרכו". ומן הצד השני לראות ולוודא שהוא חלק מן המכלול – המנורה – הכתה.
כו. "ויעש כן אהרן – להגיד שבחו שלא שינה" – גם בלי משוב חיובי או בכלל; ואפילו אם המשוב שלילי המשך לעשות מלאכתך נאמנה, כמו קיבלת את התוצאות הטובות ביותר.
כז. "שלא יאמרו לאורה הוא צריך" – אל למחנך להשתמש בחניכיו, ולעשות בהם שימוש מעבר לנדרש מהם מן הבחינה החינוכית, עליו לזכור ולשנן: הוא נועד למענם ולא הם מצויים למענו.
הגילוי והטיפול:
כח. תפסתם את בנכם על חם, אל תמהרו לעמת אותו עם העובדות, טראומת הגילוי אינה מהווה זמן יעיל לתיקון, וסופו שידרדרו הרבה מעבר למה שהיה טרם ה"גילוי". עכשיו יעבור לשלב ההתנהגות הגלויה, שכן אין לו יותר סיבה להסתיר.
כט. ישנתם לילה עם הידע, חשבו היטב על צעדיכם הבאים, זמן זה הוא מאד נפיץ וקריטי. קשה יהיה לכם להתמודד בקור רוח עם הנער, בין אם הוא ינסה להכחיש ועל אחת כמה וכמה אם יאשר. בהתנהגות לא שקולה או באמירה קיצונית ומתלהמת, (שמן הנמנע שלא יקרו), יתכן להפסיד עולם מלא, בחינת "יש המאבד עולמו בשעה אחת".
ל. הדבר הכי הרסני זה לגרום לפיצוץ יחסים, מצב שמשרת את ה"נושר" ונותן לו צידוקים לדרכו.
לא. יש להימנע (לעיתים קרובות) מגילויי רגשנות מצדכם - בכי, פנים מיוסרות וכיו"ב לעיני הנער. זה יגרום לו להתרחק יותר - להשתמט מן הסיטואציות המביכות. הוא גם נהיה אטום למצבכם, מה שמחשל את מריו.
לב. אל להורים להתמודד ישירות עם הנער, להלך עליו אימים וכיו"ב, עליהם לפעול באמצעות אדם – [קרוב משפחה או חבר] שהנער מעריך. ואילו הם צריכים לשמור על פרופיל נמוך. דרושה תבונה רבה: לשדר כאב ומצוקה, אך במידתיות, לא במידה כזו שתגרום לו להשתמטות והתנתקות.
לג. עליכם לכבד את הדיסקרטיות של הנער, ולא "לחלוב" פרטים מ"איש האימון", שכן אם יתברר לנער שההוא משת"פ של ההורים, (מה שיקרה בודאי, שכן מן הנמנע שההורים לא יפלטו איזה משפט שיחשוף את שיתוף הפעולה), הרי שיאבד את אימונו בו. וההפסד לעתים יכול להיות קריטי ובלתי הפיך, שכן מכאן ולהבא הוא יחשוש מלהיחשף לפני מאן דהוא.
לד. ה"נושר" – אתגר. "במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד"; עלינו לראות בנושר אתגר מיוחד, הן רק הוא יכול להגיע לדרגא הנעלית של בעל תשובה. ועליו לחוש ביחס זה אליו, יחס של כמיהה לקשר ולא יחס של ריחוק.
לה. יש לשמור קשר הורי עם הנער, קשר לבבי, הדורש להתעלות מעל הכאב הנוראי, ולהמשיך ולהעניק אהבת אב ואם בלי תנאים. [יחס האחים אליו הינה שאלה מורכבת ואינדיווידואלית], כשם שאנחנו מבקשים מ"אבינו מלכינו" יחס של אב על אף התנכרותנו אליו. יחסים אלו ישמרו על ערוץ של קשר בריא עם הבן, והתפילה ל"א-ל גומר עלי", יהיה לה על מה שתחול.
לו. זכיתם, והנער מגלה סימני חזרה, גם עידן זה מצריך קור רוח וחכמה רבה, יש לתת לו את הקצב שלו, כמו ילד קטן, מצד אחד יש לסייעו – ואולם אך ורק לבקשתו, ובעיקר יש ליתן לו לצעוד לבד. אל לנו לדחוק את הקץ, שלא יהיה בבחינת "קמתי אני לפתוח" והוא "חמק עבר".
לז. זמן זה מועד לנפילות, בתקופה זו יש למצוא לו (ללא ידיעתו שזו יוזמתכם) משפיע - חבירי חביב חכם ופתוח שיהיה לו לעזר ולקביים שלא ימעד מעידה קשה מדי, העלולה ח"ו לשבור את רגליו...

איןמקום להתלהמות. גם אם הסגנון לא מקובל על כולם.

מה שחשוב הסיפור על הרמב"ם מפונטז. אביו היה אחד מצדיקי דורו.

יש לבקש מחילה מרבי מימון ולא לעשות שימוש חוזר בסיפור שאין לו ידים ורגלים. תשאלו מומחים לכתבי הרמב"ם.

אנא הרב וינברג המשך להרצות בלי הסיפור הנ"ל.

אחרי שקראתי בעיון את דברי המגיבים השונים ברצוני להתיחס לאותם נשמות טובות שככל הנראה אין להם דרך ארץ ובטח שלא תורה .לכל אותם מלעיגים שבשמחה אין קץ נידבו לכלל הגולשים פרטים אישיים ולא רלונטים לגבי כבוד הרב.כבוד הרב הוא איש חינוך יקר ומוערך מאוד הוא דיבר מהלב ודבריו נכנסו ללב כמובן למי שיש לב.הוא דיבר בקול רגוע ונרגש ונתן למאזינים חומר למחשבה. בקשר למחנך הניצול שואה עשה רושם שכבוד הרב נכוה קשות מאותו אדם ובשל כך התבטא באופן שהתבטא ואין לדון אדם עד שלא עומדים במקומו. בעיני חלק מהביקורות היו הרבה יותר מקוממות. והייתי שמחה להשיא את ילדיי לילדיו של הרב ולא לאותו אדם קטן שכתב דברים מכוערים בגנות הרב. ברכה והצלחה לרב היקר ולבני ביתו.

,

ממש כך. אינם יכולים לראות נאום מושלם של אדם שמדבר מהלב. וישתמש באיזה ביטויים שירצה ע"מ להבהיר את דבריו! הוא אינו רבי ואינו נדרש להתנהג כאחד. ולכל היפי נפש שחורה להם על ההתבטאויות, מן הראוי שתבדקו איך אתם מתבטאים כלפי ילדיכם לפני שתשפטו אחרים.
קנאת סופרים תרבה חכמה, אבל סתם קנאה ... וד"ל

שמעתי את הרצאתו המאלפת של הרב ווינברג כמה פעמים, ובווריאציות שונות. פעם אחת בכניוס של המורות של ה"רשת" בנתניה, ועוד כמה פעמים, את ההקלטה של ההרצאה בכפר.
קודם כל ישר כח גדול לרב על ההחשפות שלו, זה בטוח השפיע וישפיע רבות!
וענינית, לתוכן ההרצאה, ולנקודות הכואבות שהועלו.
כמה כואב להורים לשבת ולשמוע אותך, כמה נוגע למחנכים לשמוע עדות אישית כזאת... ולדעת שאכן הם חלק מהמערכת הכ"כ משפעיה!
לכל אלו הטוענים שהרב האשים/שם את מלא האחריות על המחנכים בלבד, זה פשוט לא נכון.
משמיעת דבריו כמה פעמים, ובהאזנה למסר שבין השורות, ניכר בברור שהרב לוקח אחריות, ומודע לעוצמות שלו ושל זוגתו תחי ובהשפעתם על חזרת בנו הביתה...
בטח שנשמע הרצאה כזאת.. שיש לה הפי אנד... מה רציתם, שאבא/מחנך שגרם לנער לנשור, וההוא אכן נשר, ועדיין לא חזר, יבוא ויספר?? יבוא וייתוודא?? זה קשה!
ב"ה, שיכול הרב ויינברג, לשתף אותנו , כשהסיפור הזה כמעט מאחוריו!!!
ותאמינוליישבתי שם, בקרב מאות מורות, עם דמעות בעיינים, חושבת על נערות רבות שאני מכירה... הנמצאות בתהליכים כאלה ואחרים של "נשירה".... והתחברתי מאד לדבריו...
כן. האחריות שלנו, כהורים וכמחנכים היא עצומה!!!! וזה אחד המסרים העקריים שהשתקפו בדבריו של הרב.. אנחנו חייבים לנצל את כוחינו, בחום ואהבה, בדרכי נועם ובהתמסרות, לעזור לכל אלו הסוחבים איתם מצוקות כאלו ואחרות....
וכשנתקלים בנער/ה המסמנים אותות מצוקה, לאפשר להם לדבר על זה, להעלות את הבעיות שלהם, להכיל אותם... לנסות מה שאפשר! וכמו שאמר "והן לא לא הפסיד שכר מצוות אהבת רעים", אני בטוחה שצעדים כאלו של קבלה רק עוזרים למצב....
צריך להמשיך להעלות את הנושאים האלו של מצוקות רגשיות לא פתורות (הגורם המרכזי בכל תהליך של נשירה- ע"פ כל המחקרים), בקרב בתי הספר, התיכונים, והישיבות!
והלוואי שכל אותם אלו, ובפרט אלו שטעמו מהדייסה של תומכי תמימים ישובו בקרוב!!

נדמה מבין מלותיך שאתה מאוד מחפש במה ולא יודע כיצד להשיגה. לא רק שקיבלת כאן, אלא עברת על לאו חמור ביותר, שפיכות דמים!!!
(גם הקנאה מבצבצת לה פה ושם מבין האותיות)

בשנה האחרונה עברתי הרבה קורסים אצל הרב וינברג,ואני מוכרחה להגיד שעומד לפניכם אדם מדהים!אדם אמיתי!
כל דבר שיוצא ממנו אני בטוחה ואין לי שום ספק שזה אמיתי לגמרי!!!!!

הזדמנות זו תודתי אליו על השיעורים הנפלאים...

לדעתי, עדיין לא קיימת במערכת החינוך שלנו שום בקרה על מורים, שום הדרכה למורים.
שום כבוד למורים, כלום של כסף למורים טובים, כלום של יחס אנושי למורים מעולים.
והרשימה ארוכה.
מי האשמים בכל זה?
רש"י מפורש: ואשימם בראשיכם - אשמים אלו הראשים.
לא המורים אשמים
גם לא ההורים.
אשמים המנהלים
אשמים הרבנים
אשמים המשפיעים !!!!
האם עושים סדנאות להורות?
האם מלמדים מחנך לחנך לפני שהוא מתחיל לחנך בפועל?
כשרבנינו ומשפיענו ומנהלי מוסדותינו היקרים והמסורים, יתחילו לקדם סדנאות להורות, יתחילו ללמד מורים להיות מחנכים.
יתנו גיבוי של כבוד למורים.
יתנו למורים משכורות אנושיים ולא מזלזלים
אחוזים גבוהים לא ינשרו !

דבר אחד שעליו לא דיברו כלל בכל הפילוסופיות, הזעקות, וטענות.
הבחירה החופשית.
אל לנא נשכח, כי ילד מגיל 13 הוא אדם לעצמו ואף אחד לא קובע לו את חייו.
ההורים, המורים והמשפיעים למיניהם יכולים רק להציע לו את המצעים הרכים שעליהם הוא יכול להתפתח ברוח ישראל סבא, ותו לא !
כל בחור יכול להאשים או למצוא סיבות אין ספור לנשירתו,
אך סיבה אחת פשוטה יש בהכול: הבחירה החופשית.
השאר דמגוגייה....

כמשתתפת קבועה בשעורי החסידות המאלפים של הרב וינברג אני ממליצה להגיע מידי יום שלישי בשעה שמונה וחצי בערב.לספריית היכל מנחם רח שפת אמת 1 בבני ברק.השעור לנשים ונערות.

הנשים במכללת בית רבקה שהאזינו להרצאתו של הרב ו. אז סיפר לראשונה על האירוע עם בנו שיחי, התוודעו לפרטים נוספים עליהם לא חזר בהרצאותיו הנוספות בין היתר סיפר על חלקו וחלק ב"ב בנטילת אחריות על מה שאירע.
שאלו את נשות אנ"ש שהיו שם.

יש הרבה ילדים שמסתובבים ברחוב וזה הרבה בזכותכם אים רק האיתם שומעים איך אנשים מבוגרים מדברים על המורים שהיה להם יש ילדים שהמורים פשוט מאוד באו עים כל העצבים שלהם מהבית והוציאו את העצבים שלהם על התלמידים כדי אולי שהם יבקשו מהתלמידים סליחה כי התלמידים האלה לא סולחים להם וזה אני פשוט שמעתי מהם

יתכן מאוד שדבריך צודקים בהחלט.
אך אל תשכח, כשכואב צועקים.
וכעת לכולם כואב,
וכולם צועקים.
כעת עדיין לא בודקים מי באמת אשם, איך באמת לתקן,
מה באמת לעשות כדי שלא תהיה נשירה.
כעת מה שמתחולל זו דמגוגיה רגשית ותו לא.
הן מצד ההורים והן מצד המרצים, ובפרט מצד המורים המרגישים מותקפים.
מה שחשוב כעת זה לתת במה כמה שיתר גדולה ל "ר-ג-ש"
ושוב פעם ר-ג-ש
או רגישות.
אבל כעת לא שכל
נא ונא לא שכל
רק רגש והמון מכל הצדדים
אחר כך יתבררו ויתלבנו ....

בהגליון של המשפחה של פסח (באנגלית) ג"כ כתבו אותו סיפור על הרמב"ם. אבל כעבור כמה שבועות היתה תגובה (מר נתן שרמן) שהביא כו"כ ראיות שהסיפור הוא בדוי. גליון הנ"ל אינו תח"י עכשיו.
הנה, הסיפור מובא בסדר הדורות אבל בלי הרבה פרטים שסיפר. אבל גם הסדר הדורות כתב אח"כ ש"א"א שר יוסף הלוי בן מיגאש הי רבו, כי ר יוסף מת תתק"א והרמב"ם נולד תתצ"א א"כ הי בן י במיתתו".

הדים רבים להרצאתו של הרב ויינברג / להאזנה

למקרה שפספסתם