המקום: הג'ונגלים וההרים בדרום אמריקה

• קהל היעד: תרמילאים ישראלים
• השיטה החדשה והמפתיעה של חסידי חב"ד: הדרכת טרקים בשילוב שיעורי חסידות וקבלה
• המטרה, גם אם לא בגלוי: להחזיר בתשובה

דוידה גינטר

אחרי סעודות יום שישי ושחיטת בשר כשר בקצה האחר של הכדור, מציע בית-חב"ד הפופולרי בקרב המטיילים הישראליים שילוב מאתגר בין הצד הרוחני לצד הספורטיבי: טרק בג'ונגלים, יחד עם שיעורי חסידות וקבלה. כך למשל תוכלו בבוקר לבשל בטבע ולהתפלל שחרית, בצהרים לתרגל הישרדות ולשמוע סיפור חסידי, ובערב לשבת סביב מדורה ולהתפלפל ברזי הקבלה.

קבלה ליד המדורה   

בעל המיזם הוא הרב יותם קליין, קיבוצניק לשעבר בן 30 שאחרי הצבא נסע לטיול בדרום אמריקה, התאהב בבוליביה והחליט להשתקע. "המקום הזה קסם לי, והחלטתי שזה אחד המקומות שבהם ארצה להקים את הבית שלי‭,"‬ הוא נזכר.

"כ‬שהתחתנתי, כבר בתור חב"דניק, הצעתי לאשתי דקלה שנישאר, ואחרי שכנועים היא הסכימה‭."‬ בגאווה לא מוסתרת הוא מספר: "אני הקמתי את המקום פה. בוליביה היתה המדינה היחידה שלא היה בה בית חב"ד קבוע, רק מדי פעם כמה בחורי ישיבה שקפצו. עכשיו אנחנו חיים פה וקופצים לבקר בישראל, במשך חודשיים בשנה‭."‬

קליין לא העביר את זמנו בשכיבה בערסל, וניגש במרץ לעסקים. בשמונה השנים שבהן הוא חי ונושם את האוויר הבוליביאני, הספיק לבסס את בית חב"ד, לגייס כמה עובדים מקומיים שאחראים לתחזוקת הבית ולפתוח מסעדה בשרית, שבה הוא שוחט עגלים. "זו מדינה קשה מאוד מבחינת תרבות ולא קשורה למערב‭,"‬ הוא מאבחן. "העובדים שלנו לא מבינים אותנו, למה אנחנו רוצים לרוץ קדימה, והם מתנהלים 'טרנקליו' - לאט לאט‭."‬

בחודשים האחרונים החליט קליין להתרחב מעבר לגבולות המבנה הפיזי של בית חב"ד, ולהציג את שיעורי היהדות בראש חוצות. כיוון שאת הישראלים בבוליביה קשה למצוא סתם כך בחוצות העיר, ועדיף לחפש אותם במסלולי הטרקים, נולד הרעיון לקיים טרק בג'ונגל בשילוב שיעורי חסידות וקבלה. 

המיזם, כדרכם של טיפים לישראלי המטייל בחו"ל, עבר מפה לאוזן בין ים התרמילאים העבריים, ובתום הטרק הראשון שנמשך כשבועיים, הבין החב"דניק המסור שמדובר בסיפור הצלחה.

"הרעיון התחיל בכך שהמטיילים נקשרו מאוד לבית חב"ד", מספר קליין, "במסגרת הסיורים שאנחנו עושים בכל יום, הצענו למטיילים להרים טיול עם שיעורי תורה. שמעתי על כך מחבר שהיה עושה את זה בהודו והחלטתי לאמץ את הרעיון‭."‬ כך החלו הטיולים לג'ונגלים בבוליביה, או לפאמפאס שבפרו. 

כמו במבצעים הצבאיים שמילאו את שגרת חיי המטיילים לפני שעלו על אזרחי בדרום אמריקה, גם בטרקים של קליין הכול מתוכנן ומדויק, והמטרות מסומנות. כשהוא מפרט את הלו"ז הצפוף, רק מסדר הבוקר מול הדגל חסר ברשימה. "השבוע הראשון מיועד להכיר את הג'ונגל, הולכים ולומדים איך לאכול מהטבע ואיך לשרוד, והחבר'ה שלי מתפללים שם כל בוקר ומעבירים שיעור חסידות‭,"‬ הוא מספר. "בכל ערב יש התוועדות ליד המדורה. זה שיעור שיש לו כיוון מסוים, כל אחד אומר משהו בנושא ומשתתף. מדברים למשל על 'משיח - מי זה ומתי הוא יבוא‭."'‬

עם ארוחת הבוקר לומדים המטיילים שיעור קבלה מספר התניא, ספר היסוד של חסידות חב"ד שנכתב על ידי אבי החסידות, רבי שניאור זלמן מלאדי. אבל לדברי קליין, דווקא הסיפורים החסידיים על אמונה ועל העם היהודי נחרתים יותר מכל במוחם של המטיילים. "הבנאדם צריך להבין שהדבר שנמצא הכי מעליו הוא אמונה‭."‬

הדרך לאמונה, אם תהיתם, היא בתשלום. קליין ממהר להבהיר שהכסף נועד למדריך, ולא לבית חב"ד. את המסלול מוליכים הבוליביאנים, ובהם אינדיאני מקומי, ואילו אנשי בית חב"ד, שקליין מכנה "הבחורים שלנו‭,"‬ אחראים לפן היהודי.

דודי קפלין הישראלי שאחראי למורשת החסידות בטיולים, שוהה כבר שנתיים בדרום אמריקה ורואה עצמו כמומחה למוצ'ילרים הישראלים. על עצמו הוא מעיד, כאילו במקרה: "אני עכשיו מתקרב חזק לדת, ואפשר להגיד גם לחב"ד‭."‬

קסם החסידות   

אם מביאים בחשבון את העובדה שלא כל הישראלים שמטיילים אחרי הצבא בעולם הגדול הם יוצאי הקהילה הדתית, נראה כי האחוז הגבוה של המשתתפים בפעילויות של בית חב"ד מפתיע. בין שמדובר בהשתתפות בארוחת חג, ובין בלקיחת חלק קבוע בשיעורים ובפעילויות, רוב המטיילים מארץ הקודש מוצאים את עצמם דורכים בבית חב"ד בחו"ל לפחות פעם אחת.

בשביל רז, תושב מושב בדרום הארץ שבימים אלה מסיים טיול של שנה בדרום אמריקה, המפגש עם הטרקים החסידיים של בית חב"ד התחיל כשהגיע עם חבר לליל הסדר. אחרי ארוחת החג עם עוד כמה מאות ישראלים, נשארו רז וחברו לשמוע כמה שיעורי תורה. וכששמעו על הסיור שיעור בג'ונגל החליטו להצטרף. רז מעיד על עצמו שבא מבית מסורתי, "יש לי זיקה ליהדות, לא שאני בור‭,"‬ הוא אומר. "אבל המטרה של בית חב"ד היא לא להחזיר אף אחד בתשובה, חב"ד זה משהו מיוחד, זו אווירה מיוחדת‭."‬

מטיילים רבים מכנים את נציגי בית חב"ד "שליחים‭,"‬ ורואים בהם כמי שחשפו בפניהם פן חדש של הדת היהודית. גם אותם שיעורי קבלה שמזוהים בשנים האחרונות עם ידוענים רבים, בהחלט תפסו חזק אצל המוצ'ילרים מישראל. אך הרב קליין מתעקש שלא מדובר בטרנד חולף, סטייל פילאטיס ומזון הבריאות, אלא בחיבור עמוק של הישראלים לשורשים - גם אם זה קורה הרחק מכאן.

"לא נראה לי שזו אופנה, זה הרבה יותר פנימי‭,"‬ הוא טוען. "אופנה היא חיצונית יותר. אצל חבר'ה שמשקיעים בזה זמן וכסף, זה הרבה יותר פנימי, והם קיבלו זאת בבית חב"ד. זה לא לסמן וי, זה מהחיים‭."‬

אופנה זמנית או גילוי מחדש של היהדות, עדיין מדובר במקום גיאוגרפי מתמיה למדי להיזכר בו בסיפורי הסבא של הבבא, לאור הקשר ההדוק בין מדינה לדת. אליבא דקליין, זו בדיוק הסיבה שהישראלים מגלים את קסם החסידות והקבלה דווקא במקום הרחוק ביותר מישראל.

"זה פשוט מאוד‭,"‬ הוא חותך. "בארץ התמונה שמצטיירת ליהודים על היהדות היא מזוויעה, במילים עדינות. מראים בטלוויזיה רבנים שנוגעים בנשים וכו‭,'‬ ולצערנו הרב זה דבר שקורה. אחת הסיבות שאדם מגיע אחרי הצבא לדרום אמריקה, היא להתפרק. פתאום הבנאדם מגיע לבית חב"ד, רואה דתיים שחורים לגמרי, שמתנהגים אליו כאילו הוא אחד משלהם. מלמדים אותו לא כאילוף, כתיקון. בגובה העיניים לגמרי. פתאום זה נעשה בצורה אחרת. הוא מתחיל לשאול שאלות, מגלה שהיהדות לא כזו נוראה. זה מביא אותו להיכנס פנימה לנשמה שלו, כך שהוא רוצה להבין ולדעת עוד‭."‬

ברוך, מטייל נוסף בוגר הטרק הקבליסטי, הגיע מוכן מהארץ לקראת הצפוי לו בבוליביה בזירת החב"דניקים. כבר בישראל שמע על הרב יותם קליין, קיבל המלצה חמה לבקרו ומצא עצמו בבית חב"ד הבוליביאני, חוזר לשורשי העם היהודי.

"קיבלתי קצת דת בבית, אבל בגיל העשרה קצת זנחתי את זה‭,"‬ מגלה ברוך. "אני בא ממשפחה מעט מסורתית ואהבתי מאוד לפגוש בטיול בנאדם שדיבר יותר לעומק. בית חב"ד גם היה המקום היחיד בו הרגשתי בבית מכל הטיול בדרום אמריקה. אחד הדברים שהתחברתי אליו מאוד בשיעורי הקבלה הוא שהם בעצם ידעו לפגוע בנקודות הרגישות שלי‭."‬ לדבריו, בארץ לא הייתה לו משיכה לדת "ההורים שלי תמיד נבהלו מהמושג קבלה‭,"‬ מספר ברוך. "הם לא רצו לשמוע על זה, ולהשמיע לי. סקרן אותי מאוד מה זה בדיוק, משך אותי מאוד לשמוע ממה הם מפחדים, ממה הם נבהלים. פה, בבית חב"ד בחו"ל, פתאום הגישו את זה בצורה יפה, את מה שלא קיבלתי בבית".

גם נריה הכהן, שביקרה בעוד ועוד שיעורים של בית חב"ד, בעיקר בפרו, בבוליביה וקצת בארגנטינה, נחשפה לתכנים חדשים דווקא הרחק מהבית. "אני אוהבת את התחום הזה, והיה לי הרבה פנאי להתעסק בנושאים רוחניים בטיול ולברר אותם‭,"‬ היא מספרת.

על כל אלה זורה קפלין נימוק נוסף, ומסביר שבסיטואציה של טיול ארוך ולעתים זר, שבו יש געגוע הביתה, "המקום היחיד שיכול לתת לך הרגשה טובה והרגשת שייכות ואותנטיות הוא המרכזים היהודיים ובבתי חב"ד‭."‬

אפיזודה חולפת?

אצל רובם המכריע של המטיילים, מגיע סוף לטיול הגדול שאחרי הצבא. דודי קפלין ויותם קליין הם מאלה שנשארים, שחותמים קבע במדינת המוצ'ילרים הרחוקה ובונים שם "מיני יזראל" בדמות אותו בית חב"ד. האחרים ממשיכים הלאה.

"אני אמשיך להתעניין בארץ בדברים שקיבלתי בבית חב"ד בבוליביה, ואחפש מסגרות כאלה‭,"‬ מצהיר המושבניק רז. "אמרו לי שיש ישיבה ברמת אביב, אולי בעצם אני לא אלך לשם, אבל אחפש ליצור קשר. אני שומר על קשר עם חבר'ה מבוליביה ולא תהיה בעיה ליצור דרכם קשר עם מישהו ללמוד איתו בארץ. זה כמו לרצות ללמוד מתמטיקה, אין בעיה למצוא מורה פרטי. מוצאים. אני אמשיך להתקרב, ואני לא אעזוב את זה‭."‬ על השאלה אם יש סיכוי שיחזור בתשובה, הוא לא ממהר לענות. "אני לא יודע‭,"‬ הוא משיב לבסוף.

‭כ"‬ל מה שאני יודע שאני בן אדם אמיתי, ואם זה הדבר האמיתי, יש סיכוי שאעשה את זה‭."‬ בעוד הם מתחבטים בעצמם, מדקלמים פסוקים מהתניא ומחליפים טלפונים וכתובות מייל עם החברים למסע הכומתה והתפילין בג'ונגלים של בוליביה, הרב קליין אינו שוקט על שמריו. מטיילים חדשים זורמים לבית חב"ד, והוא מרגיש שהוא רק מתחיל להתחבר עם הקהילה היהודית הבוליביאנית המונה 230 איש.

גם אשתו החלה לעסוק בהעברת שיעורים לכל נשות הקהילה, כך שהם אינם מתכננים לזוז משם בקרוב. ובכל מקרה, הוא מבטיח שיחזור לישראל "רק כשהמשיח יבוא. זה הצורך שלי‭."‬ וזה, כנראה, עלול לקחת קצת זמן. אגב, אין מה לדאוג שמא הוא ישתעמם. הוא כבר עובד על הפרויקט הבא: טיול כשר.