רבקה ערנטרוי
עפ"י ליקוטי תורה ועפ"י מאמר החלצו רנ"ט לרש"ב

איה הם משאבי הנפש הנועזים המאיצים בנו: "החלצו מאיתכם"??? והם מחישים ומזרזים: לקום, לזנק, להשתחרר מאזיקים כובלים של שאול...להעפיל ולהסתער על המצודות המבוצרות ולכבוש!!!

"החלצו מאיתכם" היא קריאת זרוז מחישה, מעודדת ומדרבנת של משה אל העם לצאת במערכה על מדין. הכלום, פונה הוא לאותו חלק "מאיתכם" (נסתר) שבעם בגוף נסתר, מדוע, אפוא, נעשית הפניה בגוף נוכח???(החלצו-בצורה של ציווי)

הקריאה הזאת מופנית לכל העם, (בגוף נוכח) ואילו מוקד נקודת המוצא היא "מאיתכם" מתוכי העם, מאותן שלשלאות ועבותות של נבכי הנפש התועה...

הכיצד מתגלמת מערכה על מדין בתנועה חלוצית לפרוץ את המחסומים והמעצורים הפנימיים שבתוכנו??? מדוע אין כבישת שבעת העמים ע"י יהושע סמל לאתגר זה??

מדוע היתה צריכה המערכה על מדין להתנהל דוקא ע"י משה ולא ע"י יהושע, והיא, אכן, גרמה להשתהות מותו של משה??("נקום נקמת בנ"י מאת המדיינים, אחר תאסף אל עמיך") הכיצד ניתן למצוא סמל למשה במאבקנו האישי על חילוצנו מהמבצרים הסוגרים עלינו בתוכי המעמקים שבנפשנו??

משה מגדיר מערכה זו בתור נקמת ה' מאת המדיינים. מדוע שונה היא משאר המערכות הנטושות של העם באויביו?? במה פוגעים המדיינים ומחללים את שם ה' יתרה על שאר אומות הערלים???

החסידות מבהירה כי כשהאור האלוקי השתלשל לעולם בבריאתו, נותר חלק ממנו שלא נתברר והפך פסולת שהיוותה המקור ליצירת שבעת העמים. ככול שהסיגים נפלו מטה יותר, הם נעשו ארסיים יותר ומסוכנים יותר. ולכן ציוה ה' להשמיד את שבעת עמי כנען כליל. העם לא נשמע לחלוטין להוראת ה', ואותם שנשרדו מבינותם היוו אח"כ את העילה ושורש עוונות הגזל, שפיכות הדמים וגילוי עריות בקרב בנ"י והביאו לחורבן הבית הראשון.

העוונות היו גלויים לעם ולכן היה נקל לשוב עליהם במשך שהות של 70 שנה. 10 שנים כנגד כל עם משבעת העמים שהם שורש החטא. חטאים אלו ,אכן, גרמו לסילוק האור האלוקי מתדמיתו הניכרת בארץ, ולאחר התשובה, כשנתנקו עוונותיהם, שוב חזר האור לשכון בארץ. ואולם מדין מסמלת את השורש והמקור לחטאי בנ"י שבעטים נחרב ביהמ"ק השני חטאים אלו אינם גלויים לו לאדם והוא אינו מכיר בם ולכן אינו יכול לחזור בתשובה מלאה.

לכן מתעכבת הגלות ומתמהמהת שנים כ"כ רבות. חטא זה הוא עוון שנאת חינם. במקרה כזה רגיל האחד להאשים ולתלות את הקלון בזולת וכך נמנעת ממנו ההזדמנות לכפר על עצמו ולהגיע לחיי אושר. מדין,אפוא, מסמלת חטא זה והדבר נלמד משמה: מדין-מלשון מדון ומריבה.

חטא זה סילק את השכינה למרומים וכל עוד לא יתבררו ויתעלו כל הניצוצות שהיו מעורים בחטאים השונים שהיו תוצאה של שנאת חינם, לא יכולה השכינה להמשיך למטה והיהודים אינם מסוגלים בלימוד התורה שלהם להמשיך אור למעלה באותו אופן שהדבר היה מתבצע לולא היו חוטאים בשנאת חינם. זוהי הסיבה שמלחמה זו במדיינים נערכת במבצע של נקמת ה', יתרה משאר המלחמות על אויבי ישראל.

פירוד הלבבות נובע בשרשו למעלה מאותו אור תוהו שיש בו תוקף נועז, עיקשות איומה, וחוסר יכולת להתערות עם הזולת ולהתחבר עימה. יש פה מצב של חוסר גמישות משווע והעדר של מידת הרוך בו יוכל האחד להטות עצמו לכיוון זה או משנהו, אך העמידה כאן היא נוקשה כ"כ והיא שגרמה לשבירת הכלים באורות התוהו, והיא שגורמת לשבירתו של האדם היהיר, הגאה והאנוכי ביותר, שאהבת עצמו מלהיבה אותו להתפשט לכול עבר ולרמוס את כול מי שנקלע לו בדרך, אף אם הזולת אינה מנגדת לו או חורשת עליו כול רע.

הוא בונה לעצמו במה (עיתים,היא מנופפת בדגל של תורה וחסידות) ואין אחד (לדעתו) שישווה לו באלו. התסביך הנפשי שלו חותר להדביר את עמדתו היחידה בתור האישיות הזכה והטהורה, כשהוא אינו מאפשר לאף דמות אחרת להתעסק באלו...עיתים מתגלמת דמותו בתוך אדרת של ענוה ואהבת הזולת, היות והוא מתקנא באותן דמויות העושות מלאכתן לשם שמים והן יגעות בעמל וטורח. בפרך זה הוא אינו מתקנא, ואזי הוא מוצא עצמו רצוי ומנהיג את תת החברה ואת אותם דמיות של שוליים ואיתם הוא מתערה..

"החלצו מאיתכם" היא סיסמא הקוראת:

לצאת מאותו מעגל כובש של הקפדת יתר של שורת הדין, כשהממונה על החינוך משתמש בתפקידו כשתלטן בשם התורה הקדושה,כשגערותיו,וההשמצות בם הוא רודה בזולת, למעשה, מהווים השלכה של רגשות פירוד הלבבות ושנאת חינם.

להתרומם מאותו נחשול מטביע של עמדה צוננת ואי אכפתית להשתתף בשמחה או בצערה של הזולת.

להתנער מאותם רגבים של רפש החוסמים את הלב ואינם מתירים לו להחשף בהתוודות על אותם עוונות מה.. ודוקא שיחת הרעים שבאה ממעמקים מביאה עימה תשובה ממעמקים ולשמחה של נפש לאחר הרוח הנכאה שחשה בהתודעה אל רעותה...

לזנק מאותו בסיס קופא כשאין בו כל תנועה ללמוד תורה בחברותא,היות ושם חש האדם רתת, שמא יגלה פנים בתורה שלא כהלכתה ושמא יבוא רעהו ויעמידו על נקודת האמת, אך הוא יגונן על עמדתו בנטיות צדדיות... והלימוד אפוא, לסברתו, מביא עוד פער ומחלוקת ולכן מעדיף לעשות זאת "בצינעה"..

להעפיל באותן מעלות וגבהים תלולים מאותו מדרון שוקע בו אין האחד מעריך את טובת הזולת ואת ערכה העילאי בשל צרות העין ואף אם חלילה תימצא בזולת מגרעת כל שהיא (שהרי אחרי הכול היא בת אנוש) האם אז יפריז בבקרתו השלילית והיא תבלע בתוכה את כל הטוב של אדם זה הפגיע ונתון לשבט של אלימות עוינת ששמה שנאת חינם???

להסתער על אותו תחום שלפנים משורת הדין.. להוכיח מתוך טוב לבב, ברוך ובנועם..לדעת לוותר,לנטות קמעה מהטבע העריץ והנוקשה, ומתוך הרוך הזה הוא נעשה בחינת ברזל מחדדת זולתה...כדברי חז"ל המשבחים לימוד בחברותא, אזי דווקא בהתערותו בשיח רעים, עולה סברה, ואח"כ נדחקת מפני חברתה וכך מתחדדים, עד שעולים על דרך המלך חסונים ומעוצבים!

לחדור למוצב ולכבוש אותו. פה ישנה מערכת המורכבת מאין ספור פרטים. אין האחד קם ומתנתק ועומד עצמאי בעמדה נוקשה, אך כל פרט משתלב עם השני ומצביע על היחודיות וההדר שבמשנהו וכול פרט תורם ומעניק למערכת שתהיה צלולה, עשירה ורבגונית לתפארת העם ולגאוותו.

האות י' בשמו של ה' בו נברא העולם מסמלת הצטמצמות, העלמה והסרה על עוצמת האור בנקודה, שלא תכלה את העולם. אות הה' מסמלת התפשטות של האור המצומצם של נקודת הי' בעולם באופן של ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין...

התפשטות והצטמצמות הם שני כוחות מהופכים ונוגדים ביותר, הכיצד מגיעים הם להתאחדות בשם ה'???

רק כוח עילאי מהם מבטל את ישותם המנגדת ומחבר ביניהם בקשר של שלום.רק לימוד התורה הקדושה בפנימיות עשויה להמשיך אור של קודש למעלה.

אות הו' מסמלת המשכיות של אור ה' למטה בו'-6 המידות שלו,ואות הה' מסמלת שהאור היורד מתלבש בכלי ואיננו מסתלק ונעלם.

עבודת המצוות יוצרת כלים לאור זה, וככול שהכלים רבים, מתיישב בהם האור ואינו מסתלק. לכן נקרא משה מחוקק, היות וחקיקה מסמלת יצירה של כלים ותיקונם בריבוי כלים כדי שיהיה ריבוי אור.

רק ע"י עמידה של התבטלות בסמל של משה העניו מכול אדם ניצור את הכלים הנאים, כי בלעדם חלילה יסתלק האור אפילו מהמוחות המפולפלים ביותר!

תנועה של "שוב" מורה על התיישבות האורות בכלים והיא, למעשה, תוצאה של ענוה רוך, שעה שתנועת ה"רצוא" מורה על התנשאות ובריחת האור מן הכלי ועל התחלקות ופירוד.

חלוץ הוא ההולך בראש ומפלס נתיבות לבאים אחריו!

משאבי הנפש הנחלצים מאיתנו בהסתערות המעפילה לכבוש את המוצבים הנועזים והמסתתרים במחתרת של הנפש הבהמית שבתוכינו, היא תסלול את הדרך לבאים אחרינו!!

והם אי"ה, יתגלמו למול עינינו ברוך הקנה שלהם ("לעולם יהא אדם רך כקנה) ובגמישותם להתערות ב"חברותות" שלהם ללימוד "נגלה" ופנימיות התורה מתוך אהבת ישראל ומתוך חידודין של ברזל.