שנתיים לפינוי הכואב של מתיישבי גוש-קטיף וכאילו דבר לא השתנה. הקאסמים מתעופפים, עזה בוערת, תושבי הגוש סגורים ב'מחנות הפליטים' שלהם. אין להם בתים, אין להם עבודה, התחלואה עלתה והם אוכלים מהיד לפה. כבר עתה ברור כי מדובר באחד המחדלים הגדולים שאירעו כאן. כתבי השבועון החרדי "משפחה" ביקרו במחנות המתיישבים וחזרו עם יומן עצוב, על יהודים נחושים שנפלו שדודים למרגלות הביוקרטיה הישראלית, עד שאיבדו אמון בבני-אדם.

במהלך הכתבה מתראיין מנהל בית-חב"ד בניצן ולשעבר בחבל-עזה הרב יגאל קירשנזפט. להלן הקטע הרלוונטי מאת אהרן גרנות:

את ר' יגאל, שליח חב"ד במקום, סחבו מהמיטה שלו. כזכור, ימים לפני הגירוש נפצע ר' יגאל מפצמ"ר שנחת בחצר ביתו. הוא שכב במיטה ומשם פינו אותו למלון. שתי הקרווילות שקיבל אחרי מאבקים רבים במנהלת, בקושי מאכלסים את רכושו, וגם זה לא כל הרכוש שהיה לו 'שם'. הם ארזו את כל רכושו יחד עם האוכל שנותר. האוכל משך למכולה עכברים שאכלו את הספרים והמסמכים.

ר' יגאל התנגד בכל תוקף לשתף פעולה עם המנהלת. "אמרתי להם שאני לא חותם על שום מסמך, אתם גירשתם אותי ואתם תספקו לי את כל מה שלקחתם ממני, אני לא צריך להוכיח לכם שהבית היה קיים ושחייתי בגוש-קטיף, הכל רשום במחשבים שלכם. התעקשתי וקיבלתי, הוא מסביר.

אחרי מאבקים אין סופיים הביאו לו 'בית' גדול, אם אפשר לכנות כך את הגורטאות המורכבות ממחיצות כבס ישנות שנוצרו לפני שלושים שנה, צבועות באופן שטחי למדי. אלה נזלו כל החורף ולא עמדו בעומס הגשם והטכנאים בוששו להגיע. בקיץ כשהגיעו לפנות את המכולה גילו שהעכברים אכלו את תוכנה.

בית הקבע אפילו לא נראה באופק. "בפולין מקבלים היהודים את הרכוש בחזרה, אצלנו עדיין לא", הוא אומר בציניות. לאחר הפינוי הם היו צריכים לקנות מחדש את כל הביגוד, ביגוד חורף וביגוד קיץ ושמיכות לילדים לישיבה, בפועל, במלון הם הוציאו יותר מאשר בבית.

קירשנזפט מנהל את תלמוד-תורה עצמונה (גם על השם היו מאבקים, רשם העמותות סגר את העמותה על סמך מה שראה בתקשורת שהורסים את תלמוד התורה, ורק אחרי מאבקים הסכים רשם העמותות לחדש את השם).

היחס של ילדיו למדינה השתנה ולא רק של ילדיו אלא של עשרות בני נוער בגוש קטיף. "הילדים שלי באו לצבא ואמרו בלשכת הגיוס אנחנו לא משוגעים, אנחנו לא הולכים לשרת בצבא שגירש אותנו מהבית, שפרץ אלינו בצורה אנטישמית ודרך ורמס ספרי קודש ואת תמונת כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש. מדים כאלה אנחנו לא לובשים.

"לא לקחו אותם וטוב שכך", הוא מסכם.