קטעים מהכתבה הנוגעים לביקור בכפר חב"ד:

יום שני בצהריים, הכתבה שהכנתי לערוץ התיירות מתפרסמת. עורכת ערוץ היהדות מגיעה לדסק החדשות ושואלת אם מישהו רוצה לצאת להכין כתבה על "חב"ד שמארגנים שתייה חינם על חשבון המשיח". אני מאוהב ברגעי החדשות הנדירים שבהם אתה יורד לשטח. זהו ערב עמוס אלכוהול, והקשר באותו ערב בין הרוחנית לאנשים הוא מקרי בהחלט. מן הצד האחד, נערים חילוניים שנשכרו לערב הזה ללבוש בגדים צהובים עם הלוגו של חב"ד, ומהעבר השני בליינים שנהנים מהשתייה בחינם.

ביום שלישי בבוקר הכתבה כבר עולה והתגובות טובות. ב-12 עורכת ערוץ היהדות מתקשרת. "מוני מחב"ד רוצה שנגיע לכפר חב"ד, הוא יבוא לאסוף אותנו בשלוש, וחשוב לו שתבוא". אני מגיע, ואנחנו נוסעים יחד אל ההעתק המדוייק של ביתו של הרבי, שנבנה על גבעה בלב כפר חב"ד.

20 דקות אחר כך מוני מציע להניח תפילין, ואני, מחסידי טיב טעם, מוצא עצמי נענה ליוזמה. אחרי הכל זו לא הפעם הראשונה שלי, קדמו לה פעמיים ביום הבר-מצווה. מוני מסביר לנו עד כמה האירוע של אתמול לא משקף את חב"ד, עד כמה זה לא הם, ואפילו לא קרוב. "זה פלג רחוק שבוחר לקרב בדרך הלא נכונה", הוא אומר.

התום שבעיניו, הרוך שבדבריו, הכנות והצער שתפילתו אל הרבי על שלא הצליח למנוע את האירוע, גורמים לי לשים בצד את הציניות שהגעתי איתה. משהו בפנים מרגיש לי שוב כי בשם שמיים, ומתוך כך שהאמונה אינה בבעלותו של איש, מישהו עושה במפעל החיים שהוא חלק ממנו, שימוש בלעדיו.

אנחנו חוזרים שלושתנו מכפר חב"ד. שלט גדול מאיר את פנינו באיילון "בואו לשתות על חשבון המשיח", עם לוגו ענק של חב"ד. זה לא שלהם, וזה נראה לי מטורף. שוב פעם מישהו, בשם האמונה שאינה של איש, מצליח לקחת גוף שלם ולפעול בנעליו.

אני מגיע הביתה, הפעם עם ספר אחר שקיבלתי "אור בבית – מכתביו של הרבי מליובביץ'". מוני ממליץ לקרוא עם האישה שני פרקים לפני השינה. משום מה גם היהדות נראית עכשיו קרובה.