בדומה לצעירים רבים, נסע ברוך שנהב, שלימים הפך לרב שנהב, בתום שרותו הצבאי ל-''טיול הגדול'' במזרח הרחוק, למסע שנפתח בהודו ובמהלכו, התוודע שנהב לשלל כתות, אמונות ועבודות-אלילים למיניהן.

כעבור זמן נקשר לדת הטיבטית, הדוגלת בהתנתקות מהחומר כדי לזכות ב''אושר אמיתי'', בשלב מסוים במסעו פגש כמה חב"דניקים, שהעלו את חמתו בעצם נוכחותם. ''עד כאן הם רודפים אחרינו?!'' רטן בשיחת טלפון עם אביו.

בשבוע האחרון לטיולו שמע באקראי שיחה בין מטייל ישראלי לחסיד חב''ד. החסיד הסביר לצעיר כי ''היהדות דווקא איננה דוגלת בהתנזרות מהחומר, אלא בקידושו'' שנהב חזר לארץ על מנת ללמוד באוניברסיטה, אבל זרע ההתעניינות כבר נבטן בליבו.

כעבור כשנתיים, נכנס למשרדי המועצה הדתית ברעננה, עיר מגוריו על מנת לשאול ספר ושם הפנו אותו לבית-חב''ד בעיר.

הביקור בבית-חב''ד הוליד השתתפות סדירה בשיעורי תורה וחסידות ובהמשך גם בסעודות-שבת בבית השליח המקומי, הרב אליהו שדמי. מכאן ועד לימוד מסודר בישיבה, שבעקבותיו נהפך לחסיד חב''ד מן השורה - הדרך הייתה קצרה.

לפני כשבע שנים התחתן והחל ללמוד ב'כולל'. שנהב שקע כל כולו בלימודי הלכה והוסמך לרבנות.

כשהוצע לו, לראשונה, לטוס לאחת מערי הודו, כדי לערוך בה סדר ציבורי, ראה בכך יותר מהזדמנות לקרב מטיילים ישראלים ואף סוג של סגירת-מעגל אישית.

לפני מספר שנים הקים במנאלי בית-חב''ד קבוע ומסודר בו מתקיימים שיעורי-תורה, תפילות בציבור, מסעדה כשרה למהדרין ועוד.

''אם מישהו היה אומר לי אז, כשהשתתפתי ב'פסטיבל מאמינים' אינדים, או כששתקתי במשך שבועיים בסדנת ויפאסנה אצל הטיבטים, כי יום יבוא ואני אשב כאן, על ההימליה עטור זקן ולבוש תלבושת חסידית, בחברת רעייתי וארבעת ילדינו ונפיץ יהדות, הייתי אומר לו שהוא ירד לגמרי מהפסים...'', הוא אומר. אבל השליחות של הרבי תפסה גם אותו, בהודו, ברעננה ובתל-אביב .

סיפורו של הרב שנהב, הוא רק דוגמה מיני רבים. חסידות חב''ד, מאופיינת במעורבות הרבה שלהם בחיי הציבור, ובניסיון להפיץ את התורה לכל קצווי תבל.

כמעט בכל נקודה נידחת בעולם אפשר למצוא נציגות של תנועה זו, הקרויה ''בית חב''ד'' ועל כך, נוהגים לומר חסידיה על דרך ההלצה, כי ישנם שני דברים שניתן למצוא בכל מקום : בית חב''ד ו''קוקה קולה''.